ברנס יהודה ז"ל

יהודה, בן גבריאל וגרציה, נולד בטבת תש"ז (פברואר 1947) בטריפולי שבלוב.

עם הקמת המדינה עזבה משפחתו, שנמנתה עם המעמד הבינוני, את חייה המסודרים בגולה והצטרפה לעלייה ההמונית, שהתחילה נוהרת לארץ. באביב 1949 הגיעו לארץ ותחנתם הראשונה שער העלייה. משם הועברו לבית עולים בבית ליד. כאשר הגיעה לאזנם הבשורה על התארגנות עולים למושב, ארזו מיד את חפציהם והיו בין ראשוני המתיישבים במסמיה החדשה- כיום מושב חצב. למרות הטלטולים הרבים ממקום למקום, תנאי החיים הקשים ששררו אז, גדל יהודה בריא וחסון. בכל דרכיו ובהלך מחשבתו נהג כמבוגר אף יותר מגילו. יחסו למבוגרים הצטיין תמיד בדרך ארץ וביחוד הקפיד על כיבוד אב ואם ושיתף עצמו בכל בעיות המשפחה.

הוא למד בבית הספר היסודי במקם והיה תלמיד טוב ובמיוחד הצטיין במתימטיקה. הוא היה בעל מזג טוב מטבעו ומוכן תמיד לעזור לאחיו ולילדי השכנים בהכנת שיעוריהם. כדי למלא את רצון אביו היה משכים בשבתות להתפלל ב"מנין" הראשון; אחרי כן עוד הספיק להתאמן ולהתכונן למשחק הכדורגל, שאהב מאוד. יהודה אהב את המשק וגדל עמו; הוא אהב לעשות בו במלאכות השונות. הוא למד לימודים תיכוניים בבית הספר התיכון על שם פתחיהו צוק שבבאר טוביה.

מחנכתו בכיתה י"א של בית הספר התיכון ציינה אותו ברשימה קצרה, ש"נהג להקשיב בתשומת לב רבה וארשת רצינית על פניו. היינו בטוחים כי יהודה יהיה אזרח טוב, חרוץ בעבודתו, שקדן ונאמן. ידענו כי יהודה ימלא את המשימות שיוטלו עליו בשקט, בעדינות וללא וויכוחים וחיוכו הטוב ילווה את מעשיו. איש מאתנו לא חשד, או חשש מן העתיד".

יהודה גויס לצה"ל באפריל 1966. כאשר היה בא הביתה לחופשה קצרה היה יוצא מיד לסייר בחצר המשק, כדי לראות אם הכל כשורה, אם האבוסים מלאים אוכל והשקתות מלאות מים. בליל השיווק לא היה יוצא עם חבריו לפגישה או לקולנוע והיה עוזר להורים באריזה; יתר על כן, הוא היה מגייס את שאר האחים לעבודה, ולא רק מפני שאהב אותה, אלא מפני שרצה לסייע להורים העמלים קשה. הוא היה אדם רציני ונהג בכל דבר בכובד ראש.

כאשר השתחרר משירות סדיר רכש משק בעזרת הוריו ואף קבע את מועד נשואיו. כדי להשתלם בחקלאות עבר קרוס במדרשה לחקלאות ע"ש רופין וחלם על גידולי יצוא. במלחמת ששת הימים ואחריה דאג בעיקר לשלושת אחיו, ששירתו ביחידות קרביות, אף על פי שחוליית החילוץ שלו פעלה במקומות שאינם פחות מסוכנים.

ביום ט"ז בשבט תש"ל (24.12.69), נפל בעת מילוי תפקידו.

הובא למנוחת עולמים בבית הקברות במושב חצב.

מפקד הסדנא, שבה שירת, כתב במכתב תנחומים למשפחה, בין היתר: "יהודה היה חייל טוב וממושמע, המושך באהבה בעול שהוטל עליו. היה שקט ונחבא אל הכלים ומעולם לא סירב לבקשות חבריו, אשר אהבוהו כולם. נשארנו המומים בנפלו. יודע אני שמילים אין בכוחן להשכיח כאב, אולם אשריכם שגידלתם בן כזה ונחמתכם תהיה אולי בכך שאנו, מפקדיו וחבריו, נמשיך ללכת בדרך בה הלך".

לאחר נפלו יצאה לאור חוברת לזכרו, הנושאת את שמו.