דרעי שלום ז"ל

שלום בן שמעון וחסיבה. נולד ביום ט"ז בכסלו תשי"ח (9.12.1957) בעפולה. בהגיעו לגיל חמש העתיקה המשפחה את מגוריה לקרית מוצקין. כבר בגן-הילדים נתגלה כילד טוב וצייתן, שנתחבב על הגננת ועל חבריו הקטנים. התחיל את לימודיו בבית-הספר הממלכתי-דתי שבמקום.

העיסוק שהיה חביב עליו ביותר היה מלאכת-יד לכל צורותיה. היה ממש אחוז 'דיבוק' ליצור ולבנות מכל הבא ליד. גם לצייר אהב. במועדון הטכני בנה סירה והציג אותה לראוה לפני חבריו, כשהיא שטה על-פני גלי-הים. כשסיים את לימודיו היסודיים, נכנס שלום לבית-הספר התיכון שבקרית-שפרינצק ולמד בו שנה אחת. מכאן עבר לבית הספר המקצועי אינטרנשיונל שבקרית-חיים. בעת לימודיו שם התמחה במקצוע מכונאות רכב. בשנה שנותרה לו עד לגיוסו לצה"ל, התחיל לעבוד ברכבת-ישראל כמכונאי-רכב והשביע את רצונם של הממונים עליו. הקפיד שלא להיעדר מן העבודה אפילו יום אחד, גם כשלא חש בטוב. זה היה מוסר-העבודה שלו. את שכרו הביא בשלמותו למשפחתו, שחיה בתנאי-דוחק.

בתחילת דצמבר 1975 גויס לצה"ל. צה"ל השכיל להפיק את התועלת הראויה ממיומנותו במקצוע מכונאות רכב. הוא הוצב לחיל החימוש. דרך עלייתו מדרגה לדרגה טר"ש, רב"ט וסמל מעידה על יחס ההערכה שזכה לו בשורות צה"ל. בחוות-דעת של הממונים עליו, שנרשמה לאחר מותו, נאמר על שלום: "חייל שקט, מסור, אחראי; בעל מקצוע טוב." ואמנם, מסירותו לשירות לא ידעה גבול. אם נתבקש לכך אם לאו - עבד שעות נוספות רבות כדי להשלים את כל הנדרש במצב הנתון וכדי לגרום נחת למפקדיו ולחבריו. היה זה קו-האופי שלו, שלא לסרב לבקשה שהופנתה אליו. אפילו את השכר הדל, שקיבל בשירות החובה, חילק עם משפחתו. כפרס על הצטיינותו בעבודה הציעו לו מפקדיו ללמוד נהיגה ברכב. משהסכים, נשלח לבית-הספר לנהיגה בנגב. אך חילוף המקום והעבודה היה בעוכריו.

נפגע ונפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ב בטבת תשל"ח (22.12.1977). הובא למנוחת-עולמים בבית העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות, וכן חברים רבים אשר ליווהו לדרכו האחרונה ויזכרו לאורך-ימים את חביבותו וטוב-לבו של שלום.