יודילוביץ אריה ז"ל

אריה, בן יפת ויהודית, נולד ביום י"א באדר א' תרצ"ה (14.2.1935) בחיפה. אריה היה נין למשפחה ממייסדי ראשון-לציון. סבו היה איש ביל"ו, שנלחם עם ידידו להחייאת השפה העברית ונחשב לעתונאי ומראשוני המורים בארץ. רבים היו מבני המשפחות המסועפות של הוריו, שנפלו על מזבח המולדת ואריה גדל באוירה ציונית טהורה, רצופה אהבת-הארץ ואהבת-העם.

בגיל שנתיים עבר עם הוריו לתל-אביב, שם למד בבית-הספר היסודי "תל-נורדוי" והשתלם בבית-הספר המקצועי התיכון "מונטיפיורי". הוא אהב מאוד מכניקה וטכניקה ועוד כשהיה נער טרח לבנות מנועי-חשמל ומכשירי-רדיו קטנים במו ידיו. רבים היו רעיו והוא היה חבר טוב להם. בצעירותו היה חבר בתנועת "הצופים" ועלה עם חבריו לקבוצת תל-קציר. אחרי כן הצטרף לתנועת הנוער "עמית" ומרווחיו בעיר היה מפריש חלק לעזרת חבריו, שעלו להתיישבות בסביבות רצועת עזה. כמכונאי השתתף בהרכבת תחנת-החשמל ברמת-אביב ובהתקנות בכור האטומי.

הוא הכיר את הארץ היטב, כי נהג לטייל בה לאורכה ולרוחבה. הוא השתתף בבל הצעדות לירושלים, למן השנה הראשונה. היו לו הזדמנויות רבות לנדוד בחוץ-לארץ אך בשום פנים לא הסכים לעזוב את הארץ. הוא חיבב מאוד את הים וייסד חבר דייגים שעסקו בדיג תת-ימי ויצאו יחד לתור את מעמקי הים וגם לדוג דגים במכשירים מיוחדים. את נסיונותיו בים רשם בחוברת מלאה שירה והערכה ליפיו. מספרו על הדיג נשאר העתק מודפס במכונת-כתיבה; כנראה שכתב-היד נמסר לדפוס ונעלם.

אהבתו העזה לים התבטאה גם בקריאת ספרים שונים על הים. הוא היה מסור מאוד למשפחתו. מלחמת הקיום שלו הייתה קשה ביותר, אך בשתי השנים האחרונות לחייו הצליח להקים לעצמו מוסך והיה מאושר בהצלחתו, כי בכך יכול להעניק למשפחתו חיים נוחים יותר.

אריה גויס לצה"ל בספטמבר 1952 והוצב לחיל-החימוש. בשירותו הצטיין כחייל ממושמע, לוחם אמיץ וחבר למופת. תמיד נמצא בשורה הראשונה. אף-על-פי שהוצב לחיל-החימוש, התנדב להיות סייר והשתתף במערכת-סיני ובמלחמת ששת הימים, בקרבות בירושלים, ביריחו, ברמת הגולן, בקוניטרה ובפעולות נגד מחבלים. בשעת מרדף אחרי מחבלים במחנה פליטים ליד עזה, התנדב להיות חלוץ-הפעולה. בהיתקלות עם המחבלים, נפל ביום כ"ג כשבט תש"ל (1970.1,30). חבריו לפלוגה הוזהרו על-ידו לפני מותו וכך ניצלו. הניח אישה, בת ושני בנים.

הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בראשון-לציון. במכתב תנחומים ששלח למשפחה מפקד-הגדוד כתב לאמור: "יקירכם אריה עבר אתנו, חבריו-לנשק, דרך ארוכה. הוא לחם במבצע-סיני בשנת 1956, עבר אתנו את תקופת-האימונים ועמד במשימות שהוטלו על הגדוד וזכה לזכות היסטורית להשתתף במאורע הגדול של עם ישראל בתקופתנו - שחרור ירושלים. במלחמת ששת הימים, בקרבות על ירושלים נמנה עם הכוח הפורץ של הגדוד כאיש הסיירת. - - - תהי נא נחמתכם כי יקירכם נפל מתוך הרגשה של שליחות ביסוד של אמת, למען העם היושב בציון ולמען גאולת הארץ". שמו הונצח על קיר הזיכרון בבית "יד-לבנים" בתל-אביב ובבית "יד-לבנים" בעיר מגוריו, ראשון-לציון; בנו ובתו הבוגרים הוציאו חוברת לזכרו בשם "אבא".