מאת: ניסים קלו
תאריך עלייה לאתר: 16/10/2011
תאריך האירוע: 2011-01-01
מספר צפיות: 3920
הנצחת הנופלים
מפקד מצל"ח דאז, אל"ם גלעד רז, הקים ועדת היגוי למורשת היחידה, ומינה 6 צוותים לאיסוף וריכוז החומר בנושא המורשת, כאשר כל צוות נדרש להתייחס לעשור מסויים, החל מהקמת צה"ל. במסגרת הפעילות רואיינו מפקדי מצל"ח לדורותיהם, נאספו תמונות מאלבומיהם של מפקדי וחיילי היחידה בעבר ובהווה, ונאספו סיפורים רבים, אשר נשזרו למסכת אחת של תולדות הטיפול בציוד לחימה בצבא. א.ע.צ אליעזר רוזנפלד ריכז את פעילות התיעוד ואיסוף המידע והתמונות.
בשנת 2005 החלו בהקמת חדר מורשת ביחידה.
חנוכת חדר מורשת
על בסיס החומר הרב שנאסף, הוקם במפקדת מצל"ח חדר מורשת, אשר נחנך ביולי 2007 בהשתתפות ר' אלר"ם וכלל מפקדי מצל"ח לדורותיהם בעבר ובהווה. בחדר המורשת הוקמה תערוכת קבע המנציחה את ההיסטוריה של הטיפול בציוד לחימה מאז מלחמת 'השחרור' ועד היום. מסמכים ותמונות המשקפים את שנות הפעילות של המרכז מוצגים לעין המבקר. בחדר ניתן גם לעיין בספרי העשורים, אשר משקפים את ההיסטוריה של מצל"ח בכל עשור.
פעילות זו היתה נדבך נוסף בשימור זיכרון "דור המייסדים" ובלימוד היסטוריית מצל"ח למען הדורות הבאים.
חנוכת חדר מורשת בנוכחות ר' אט"ל, האלוף אבי מזרחי, שנת 2007
למצל"ח 29 חללים בשיוך חילי חימוש.
כלל יחידות מצל"ח לוקחות חלק פעיל ביותר בפרויקט חיילי "קשר של קבע" שמטרתו הינו חיזוק הקשר בין המשפחות השכולות למצל"ח. במסגרת הפרויקט כלל הנגדים המלווים את המשפחות מבקרים אותם בביתם בפתחי החגים פסח וראש השנה ובמהלך הביקור מעניקים גם שי בשם מפקד החיל. בנוסף מלווים המשפחה בטקס התייחדות חילי, נציגות ביום הזיכרון בביתי העלמין לצד הקבר ונציגות באזכרות השנתיות- בדרך כלל בליווי השלמת מניין. כלל אנשי הקבע שמלווים המשפחות מבצעים הפעילות תוך רגישות שליחות ומייחסים חשיבות רבה למעמד ולפעילות. כלל חללי מצל"ח בשיוך חילי חימוש מוזכרים בחדר מורשת מצל"ח. במהלך שנה"ע 2012 מתוכנן יום משפחות שכולות.
הנצחת נופלי היחידה
דפי החללים הינם חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך על ידי משרד הביטחון.
אברמוב, יעקב (ז'קי)
אזולאי, אביאל עומרי
בן אליס ומרדוש. נולד ביום ה' בסיוון תשמ"ד (4.6.1984) בבאר שבע, אח לנטלי, שלומי ואדית. גדל בשכונה ד' בבאר שבע, למד בבית-הספר היסודי "אלומות", בבית-הספר לחינוך סביבתי, ובתיכון מקיף ד' בעיר. אביאל עומרי גדל והיה לצעיר אוהב אדם וטבע. בצניעות ובביישנות ידע להעניק
אהבה אינסופית למשפחתו ולחבריו. "כמו הים שאהב," מספרת סיגל, בת דודתו, "המטרה שלו היתה תמיד האופק, עד הקצה, עד הסוף." השמחה שמעולם לא נמוגה מעיניו, החיוך שלא מש מפניו, הנתינה שלו, הרבה מעבר למצופה מנער מתבגר, ויכולתו לעודד, לתמוך, לעזור ולהוביל כשצריך - כל אלה איפיינו אותו ועשוהו אהוב מאוד על כל סובביו. אהבתו הגדולה של אביאל עומרי היתה נתונה לטבע. אהבה זו ליוותה אותו לכל אורך חייו, והתעצמה כשלמד בבית-הספר לחינוך סביבתי. מגיל צעיר גידל בעלי חיים וטיפח אותם. היו לו יונים שגידל בשובך, ציפורי שיר וסוס, עליו היה דוהר שעות במרחבי הנגב. בחודש אוגוסט 2002 התגייס אביאל עומרי לצה"ל, ושירת בבסיס אחסנה באזור הדרום. ביום א' בטבת תשס"ג (6.12.2002) נהרג אביאל עומרי בתאונת-דרכים בבאר שבע והוא בן שמונה-עשרה. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח.
ספדה לאביאל עומרי חברתו, לירז:
"אומרים שאת הטובים לוקחים. הייתי רוצה שתהיה פחות טוב, ותישאר פה איתי..." כתבה טלי, אמה של לירז: "אני בטוחה שכמו שהיית יחיד ומיוחד בעולמות התחתונים, אתה כזה גם בעולמות העליונים... "
דודו, חבר ילדות של אביאל עומרי: "עולות לי דמעות, כי אהבתי אותך באמת וקשה לי להשלים עם זה שנסעת לטיול ארוך, שלא תחזור ממנו."
כותב מישל, אחד מחבריו: "הנר שלך תמיד דולק אצלי בפנים בלב, החיוך שלך, הקול הרם שלך, השירים שלך, הדיבור המקסים שלך. אתה מלווה אותי לכל מקום, בלילה וגם ביום, בטוב וברע."
אלוני, שאול
בן ניסן וחביבה. נולד ביום י"ט בתשרי תש"ח (3.10.1947) בטהרן שבאירן. עלה ארצה בשנת 1949 עם משפחתו שהתיישבה במושב מסלול שבנגב. הוא למד בבית-הספר היסודי שבמושב וסיים את לימודיו בקבוצת כנרת, אליה עבר להתגורר כילד-חוץ, בהיותו בן 12. שאול היה נער ערני, אהב מאוד את הטבע, הרבה לטייל וגילה מידה רבה של עצמאות. בקבוצה קנה לו חברים רבים וראה תקופה זו כתקופה היפה בחייו. בן 16 חזר אל משפחתו, שעברה להתגורר בתל-אביב. התחיל לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה הענפה, כשהוא משלים את לימודיו בשיעורי-ערב בבית-הספר המקצועי 'אורט' שברמת-גן, במגמה של מסגרות. שאול גויס לצה"ל במחצית פברואר 1965 והוצב בחיל-התותחנים כאיש-חימוש. הוא השתלם בקורס-נשקים ושירת כנשק וכאחראי לנשקייה. כשסיים את השירות הצבאי הסדיר בדרגת סמל, התנדב לצבא-הקבע ושירת בו עד יומו האחרון. היה חייל אחראי ומסור לתפקידו, יעיל בעבודתו, מסודר וממושמע בהתנהגותו. התקדם בתפקידו והוענקה לו דרגת רס"ר. שימש דוגמה לפקודיו ביזמתו, בהגינותו ובהקפדתו על שמירת רכוש צה"ל. בשנת 1974 נשא שאול לאישה את לידה. כעבור שלוש שנים נפל בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, הורים, שלוש אחיות ושני אחים. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כותב מפקדו: "שאול היה דמות של חייל ומפקד למופת, ועל-אף המגבלות הרפואיות מילא כל משימה שהוטלה עליו". הוריו תרמו לזכרו ספר-תורה לבית-הכנסת 'גבעת רפאל', ושמו נחרת על לוח-הזיכרון של בית-הכנסת 'אחדות' שבשכונת התקוה. אשתו, לידה, הנציחה את זכרו במנורה הדולקת לזכרו בבית-הכנסת 'עולי אירן' שבפרדס-כץ.
אפלבלט, אמיר
בירנבאום, שמואל
במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "תכונותיו הנפלאות של שמואל - השקט הנפשי והאמונה העזה באלוקים ובאדם - אפיינו אותו והדביקו את כל הסובבים אתו. מסור ונאמן היה לתפקידו. הידע הרב שצבר וזיכרונו המופלא עמדו לרשותנו בכל-עת, גם בהיותו רחוק מאתנו. הוא התמיד בכל מעשה שהוטל עליו ולא הסתפק בהישגים בינוניים. תמיד שאף והשיג את השלמות, את הטוב ביותר. במרוצת השנים למדתי משמואל פרקי תורה והלכה, ושיחותי עמו היו מעניינות ומהנות כאחד. אהבנו אותו והוא יחסר לנו. דמותו תלוה אותנו תמיד".
משפחתו הנציחה את זכרו בלוח-זיכרון בבית-הכנסת 'שונה הלכות' שבפתח-תקווה.
בלין, שרגא-צבי ("פייוולה")
ברקו, יעקב (קובי)*
* דף החלל נכתב על ידי מפקדת קצין חימוש ראשי.
גולדווייס, אורי-פישל
"הוא היה ממושמע, בעל ידע מקצועי, זכר בעל-פה מספרים קטלוגיים, קפדן בשמירה על ציוד, ממש תענוג לעבוד איתו. היה פעיל גם מבחינה חברתית: מארגן מסיבות, מרבה לשוחח על כדורגל".
הוא הועלה לדרגת רב-סמל וקיבל את אות השירות המבצעי. אות מלחמת יום-הכיפורים ואות מלחמת שלום-הגליל. בשנת 1973 הוא נשא לאישה את שרונה והם בנו את ביתם בפתח-תקוה. הם חבקו את בנם אלעד ולאחר תלאות רבות הגיעה המשפחה אל המנוחה והנחלה. דווקא אז המר להם הגורל. ביום כ"ט באייר תשמ"ו (7.6.1986) נפל אורי-פישל בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בפתח-תקווה. השאיר אחריו אישה, בן, אם ואח - צבי. לאחר מותו קיבל תעודת הוקרה וכבוד על שירותו בקבע. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "פישל ז"ל שירת ביחידה כשמונה שנים. עשה עבודתו נאמנה, באחריות ובמסירות, לעולם לא התלונן על קשיים ונרתם ברצון לכל משימה. בתקופת שירותו תחת פיקודי בבסיס ציוד קשר מרחבי רפידים דאג שהציוד יגיע בזמן ליעודו, וזאת במחיר ויתור על מנוחה ונוחיות. פישל היה גם חבר טוב וכך הוא יחרט בזכרוננו."
גורפינקל, דב *
* דף החלל נכתב על ידי מפקדת קצין חימוש ראשי.
גלבר, מרדכי
לאחר כיבוש העיר בידי הנאצים, ביולי 1941, נרצחו אלפים מיהודיה בשורת פוגרומים. מאות יהודים נלקחו לעבודות כפייה. קהילת טרנופול חוסלה בקיץ 1943 במחנה ההשמדה בלז'ץ. מרדכי איבד את כל משפחתו בשואה. אשתו ושני ילדיו נספו בגרמניה, הוריו נשלחו למחנה השמדה. לאחר שכל עולמו חרב עליו, הצטרף בשנת 1942 לצבא האדום, צבא ברית המועצות, ולחם בגרמנים. לאחר המלחמה נשאר מרדכי באירופה זמן מה, ובשנת 1948 עלה לארץ מאיטליה באוניית מעפילים. זמן קצר לאחר עלייתו, במחצית ספטמבר 1948, גויס לצה"ל והוצב בגדוד השביעי של חטיבת "הנגב". קרוב לעשרה חודשים שירת בנגב, ולאחר מכן הועבר לבסיס ציוד וחימוש של חיל החימוש. לאחר שחרורו בשנת 1949 התגורר במלון החיילים המשוחררים בתל אביב, ועבד ביפו כסנדלר. ביום ז' בחשוון תשי"א (18.10.1950), בעת שירות מילואים, נפטר מרדכי ממחלה. בן שלושים וחמש במותו. מרדכי הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנחלת יצחק.
דבילה, נסים
הניח אשה וארבעה ילדים.
דראל, אריה
וייסמן, (לייבה) אריה *
* דף החלל נכתב על ידי מפקדת קצין חימוש ראשי.
זהבי-אלבז, מירב (סוליקה)
ידעי, אלעזר
ביום ט' בתשרי תשנ"ה (14.9.1994) נפל אלעזר בעת שירותו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בכפר סבא. בן עשרים ושתיים היה בנופלו. השאיר הורים, שלושה אחים - חנניה, שמעון ושלום, ואחות - שמחה. המשפחה הנציחה את זכרו של אלעזר, בהקימה ספרייה תורנית בבית הכנסת "משכן ישראל", המרכז לעולי תימן בשכונת מגוריהם.
כעביה, עבד אל סלאם
כהן, משה נחום
לופטיג, משה
מושל, אליעזר
מרנין (מרקוביץ), יוסף
נגאוקר (הנוך), יונתן
מכריו, נקלט בקלות ולמד מהר מאוד את השפה העברית. הוא למד בבית-הספר היסודי 'חורב' ובתיכון-המקיף העירוני ברמלה. כבן זקונים דאג יוני לעזור בעבודות הבית ועבד ועזר להוריו בפרנסה. תמיד אהב לסייע לזולת, ואת כל הבא מולו קידם בחיוך ובאמירת שלום. הוא רכש בארץ חברים רבים, והיה ידוע כ'מסמר' של החבורה, זה שבבואו לכל אירוע הביא עימו שמחה שדבקה בכל הנוכחים. משנולד אחיינו יוגב היה יוני מאושר, ובכליון עיניים ציפה להולדת אחיין נוסף, אך לא זכה לכך. בחודש נובמבר 1999 התגייס יוני לצה"ל, והוצב בחיל-החימוש. הוא שירת כמאבטח מתקנים בבסיס במרכז הארץ, וביקש לעבור לשרת כלוחם ב'גבעתי'. ביום כ"ב באדר תשס"א (17.3.2001) נהרג יוני בתאונת-דרכים בכניסה לירושלים והוא בן תשע-עשרה. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין ברמלה. הותיר אחריו הורים, אח ואחות. מפקדו, סא"ל אבנר, מספר: "יונתן, באופיו השקט והמיוחד, ברצינותו, בנחישותו ובנכונותו המתמדת לתרום, היווה דמות הראויה להערכה רבה ביחידתו. הכבוד והאהבה שרחשו לו חבריו ליחידה ניכרו על פניהם, עת ליווהו בדרכו האחרונה.משאלתו של יונתן, להמשיך ולשרת כלוחם, עמדה לפני מימוש עת נקטף מאתנו בטרם עת."
קוסייב אשירוביץ, נוריאל
בחודש פברואר 2001 התגייס נוריאל לצה"ל. לאחר הטירונות הוצב בבסיס אחסנה. מפקדו, סא"ל שמעון, מספר: "נוריאל שירת ביחידתי כמחסנאי והעניק במסגרת תפקידו שירותים ליחידות רבות בדרום הארץ. גילה חריצות ומסירות בטיפולו ביחידות שהגיעו לצורך קבלת שירות, תוך שהוא מפגין רצון רב לסייע ואף מעבר לכך." ביום כ"ו בתשרי תשס"ב (12.10.2001) נפל נוריאל בעת מילוי תפקידו והוא בן עשרים. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בדימונה. הותיר אחריו אב וארבעה אחים ואחיות. מפקדו של נוריאל כתב למשפחה: "ניר היה אהוד על מפקדיו וחבריו ליחידה, והחיוך שהיה נסוך על פניו בכל עת ליווה אותנו ואת נציגי היחידות שזכו לקבל מידיו שירות. חסרונו של ניר יורגש בקרבנו זמן רב. אין ספק בליבנו כי ניר הינו חלק בלתי נפרד מאותו גרעין מעולה של חיילים הרוצים לשרת בצבא ההגנה לישראל ולתרום למדינה. ואכן, הוא ביצע את מטלותיו מתוך מוטיבציה גבוהה, איכפתיות ומודעות לחשיבות תפקידו."
קלדרון, חיים חי
קניג, גד
על-ידי הצבא הסובייטי לגלות לסיביר ושם עבד עבודה מפרכת במכרות - והוא אז בן ט"ז. שנה אחרי שמתה עליו אמו עברה המשפחה לסביבות-סטלינגרד, שם למד אוטומכניקה - מקצוע בו עבד עד לשובו לפולין בשנת 1946. אחרי שלושת חדשי-שהותו שם יצא לאוסטריה באופן בלתי-ליגלי כדי לעלות לארץ. שם נתעכב שנה תמימה ובמשך הזמן הזה התמסר להדרכה של קבוצת בנים בבית-ילדים של "הפועל המזרחי". באביב 1947 העביר את הילדים לאיטליה לשם העפלה לארץ. משהגיעו הילדים לאינסברוק נאסר, אך כעבור ימים מספר שוחרר בהתערבות ה"ג'וינט". באיטליה עשה שנה תמימה והיה פעיל בקיבוץ שריכז את העולים בעליה ב'. מספר חדשים לפני עלותו לארץ עבר קורס של אימונים והיה פעיל בארגון ה"הגנה" באיטליה. לבסוף הגיע לארץ בשנת 1948 ולמחרת בואו גויס לצה"ל. במשך כל ימיו נשאר נאמן לחינוך שקיבל בבית-הוריו ובכל נסיבות-חייו הצליח לאחד את הקידמה עם המסורת והדת. מעל לכל היתה יקרה לו טובת-המדינה. בשעת מילוי תפקידו, ביום ח' באלול תשט"ו (26.8.1955), נפל והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. הניח אשה וילד.
רותם, חן *
ביום השנה העברי הראשון לפטירת בכ"ו באדר התשס"א 25.3.2001 נערך ערב לזיכרה בבית יד-לבנים בראשון לציון.
* דף החלל נכתב על ידי מפקדת קצין קשר ואלקטרוניקה ראשי.
שגב, זאב
מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "רבות פעל זאב בשלושים ואחת השנים, שבהן שירת בצה"ל. בייחוד הוא הצטיין כמחנך, שגידל דורות של נשקים בבית-הספר לחימוש של צה"ל. הוא גם פעל רבות בשטח הרכש, ובשנתיים האחרונות תרם רבות להאדרת עוצמת צה"ל בנשק וחלפיו הדרושים לאחזקה. מסור ונאמן היה עד יומו האחרון. תכונותיו הנפלאות, האמונה בייעודו ואופן ביצוע תפקידיו אפיינו אותו והדביקו את כל סובביו".
שלמה, עדנה (עדינה)
עדנה גויסה לצה"ל בסוף נובמבר 1976. לאחר הטירונות סיימה בהצלחה קורס פקידות והוצבה ביחידת חיל החימוש. עדנה שירתה ביחידה קצת פחות משנה. אולם בפרק זמן קצר זה הספיקו חבריה לעבודה להכיר את מעלותיה, ובעיקר - מסירות וחריצות ובשילוב חיוך נעים. היא השתלבה מהר בחיי היחידה והיתה אהודה ומקובלת על כל חבריה וחברותיה, מבלי לפגום בגישתה הרצינית לתפקידה. ביום י"ד באב תשל"ז (28.7.1977) נפלה עדנה בעת שירותה. הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין האזרחי שבגן יבנה. השאירה אחריה אב, חמש אחיות ושלושה אחים.