[temp]
ינואר
פבר.
מרץ
אפר.
מאי
יוני
יולי
אוג.
ספט.
אוקבר
נוב.
דצמ.
הזנת אירוע חדש חיפוש בטיימליין התאריכים המסומנים בכתום כוללים אירועים

יוסי רנרט - סודות וצירופי מקרים

@alt@

סודות וצירופי מקרים                                                  יוסי רנרט       

השבוע הלך לעולמו פלמ"חניק  גיבור ואפוף סוד . בדרכו האחרונה הספידו אותו וסיפרו על פעלו , האלוף ישעיהו (שייקה)  גביש ותת-אלוף יששכר (ישכה) שדמי. בדבריהם לא היה שמץ מאווירת הצ'יזבאטים שהייתה סביב המדורה אז בפלמ"ח , להיפך .  את דבריהם על פעלו של האיש המיוחד הזה, לא היה כל צורך ליפות ולעגל , ממילא פרטים שונים בעברו העשיר של האיש , נותרו חסויים גם עכשיו.        סיפורי המתח והמדע הבדיוני , מחווירים לעומת מעשיו בפועל של הפלמ"חניק הזה, בעל החזות התמימה ,הביישנית וטובת הלב , של הילד הזה שגדל בשכונת בורוכוב הפסטוראלית . מתוך הדברים שאושרו לפירסום על פעלו העשיר , ניתן ללמוד על חלקו בהעלאתם ארצה  של פליטים יהודים רבים ששרדו את איימי השואה, על פעולות עלומות בהן השתלט עם חבריו על משלוחי נשק של האוייב , ועל מבצעים נוספים  במסגרת האירגונים החשאיים , בהם הציל את חייהם של רבים , לפני ואחרי הקמת המדינה . האלוף שייקה גביש , שותפו לדרך ספד ראשון למנוח וסיפר על מפעלי תעשיה חיוניים שהוא יזם והקים , ועל התעקשותו להקים מפעל חשוב  דווקא בקריית-שמונה . יחד עמלו והקימו על גבעת כורכר ברמת אביב , את מוזיאון -הפלמ"ח . דבר לא יכול היה לעצור אותו  ,הנחלת המורשת הייתה בדמו של האיש היקר הזה שגדל בשכונת בורוכוב . שכונת פועלים זו , שהוקמה בשנת 1923 ,מהווה סמל  לראשוניות בנושאי התיישבות ובטחון , אך טבעי הדבר שגיבורים כמותו יבואו ממקום כזה . כבר בשנת 1929 החלו לייצר כאן רימוני-יד בצריף של בית-ספר מקצועי . במכון המים הצמוד לבאר השכונתית , פעל בחשאי משנת 1933, מפעל הנשק הראשון של ארגון "ההגנה" . בבית בודד בלב פרדס , בנחלת- יצחק  השכנה, פעל "החדר הראשון" , בו הרכיבו את הרימונים . לאחר זמן מה עברה הפעילות ל"חדר השני" בשכונת בורוכוב. ה"סליק" הראשון של ארגון "ההגנה" בחצר אלדמע , מושך אליו מבקרים עד היום . השכונה ההומוגנית הזו הייתה מעוז של ארגון "ההגנה" וקל היה לשמור בה על סודיות .  אך טבעי הדבר שאת שני הטנקים שצה"ל הצליח לסחוב מאוחר יותר  מהצבא הבריטי , הביאו לפרדס בשכונה לצביעה ולהחלפת זהות , כאן כבר חיכו להם משה גרשוני האגדי וחבריו . מיד  לאחר ההלוויה של האיש היקר הזה ,    כולי אפוף עדיין באווירת הסוד , התיישבתי לכתוב את השורות האלה , ואם לא שמתם לב , עדיין לא הזכרתי את שמו .    הפעם הראשונה בה שמעתי על איש המסתורין הזה ,הייתה בשיחת ראיון שניהלתי עם יצחק זימן , בנו של יוסף, שהיה המייסד והמוכתר של המושבה החקלאית נחלת-יצחק . מניסיוני , כמעט בכל סיפור חיים , יש צימוקים מפתיעים ומתוקים . בסיפור הזה מככבים שני שכנים , האחד מנחלת-יצחק והשני משכונת בורוכוב . יצחק זימן נענה בזמנו לקריאת הנהגת הישוב , התגייס לצבא הבריטי , ולחם נגד הצבא הגרמני באירופה . כחייל משוחרר עבד יום אחת בחצר המשק המשפחתי בנחלת-יצחק . בעודו מאכיל את הפרות , נכנס לחצר אדם זר ושאל על משפחת זימן . יצחק הזמין את הזר אל הבית , אמרתי בית ? יוסף זימן ,אשתו , בתו ובנו , גרו אז יחד בחדר אחד , מעבר לקיר המשותף, בחדר השני  גרו הפרות . האורח הציג את עצמו בפני המוכתר , והזכיר לו את משפחתו, שהייתה בימים הרחוקים שלפני השואה ,מבאי ביתו של זימן בקובנה ,ליטא . זימן וחבריו עזבו בזמן את גולת ליטא , עלו ארצה בשנת 1925 והקימו את נחלת-יצחק , זימן התעניין באורח ושמע את סיפורו . התברר שהוא נותר השריד היחידי ממשפחתו הענפה , ועלה ארצה בזהות מזוייפת .  כול אותו הזמן עמד גם יצחק בחדר והאזין בשקט לשיחה . המוכתר התעניין ושאל על זהותו המזוייפת , האורח סיפר על תעודת חייל בריטי שקיבל באירופה , באמצעותה נכנס ארצה . יצחק התערב בשיחה ושאל מה היה שם החייל שהופיע בתעודה . לאחר ששמע את שמו של בעל התעודה המקורי , שאל יצחק את האורח אם זה נכון שכתובתו של אותו חייל בנתניה ומקצועו נגר , כן הייתה התשובה ...

הבטחתי סיפור ? הנה הוא בא . התברר שבזמן שירותו של יצחק  כמפקד מחלקה בצבא הבריטי , ניגש אליו אחד החיילים , הצדיע כחוק וביקש רשות לדבר . הרשות ניתנה והחייל ביקש העברה למחלקה אחרת של עולים חדשים , דוברי השפה הצ'כית . שם , הסביר החייל, יהיה לו קל יותר לתפקד ולהתחבר אל האנשים . יצחק , שבעצמו היה איש סוד ,  לקח ממנו את תעודת החייל ופקד עליו להתגייס מחדש . את התעודה מסר יצחק היכן שמסר , אך הוא זכר את הפרטים . ..  צירוף מקרים ? חכו להמשך ,..... מזכיר הוועד של נחלת-יצחק שנכח בחדר , התערב בשיחה ושאל את האורח מי מסר לו באירופה את התעודה . "אמנון יונה ", ענה האיש . המזכיר קפץ ממקומו וחיבק את האורח . אמנון הוא הבן שלי , אמר שלמה יונה , ידעתי שהוא מתעסק בהעפלה , אבל שנה וחצי לא שמעתי ממנו .אז עכשיו מאזינים יקרים, אחרי ששמו של הפלמ"חניק נפלט מפי , וגם האוייב כבר יודע במי מדובר, אין טעם להסתיר יותר ואמשיך לספר על אמנון יונה , הגיבור שהיה זמן רב אלמוני .   בשכונת-בורוכוב החליטו הוותיקים, להקים "מוזיאון פתוח" ולהציב ברחובות השכונה עמודי הסבר, ליד אתרים שונים בשכונה . משה כץ מעיריית גבעתיים, הכין בעמל רב , מסלולי סיורים המקיפים את כול העיר . ידידי יונתן ממלוק , בנו של הרוקח , הזמין אותי להתרשם מעבודות ההכנה . מעבר לכביש עמדה קבוצת אנשים , חלקם החזיקו מפות בידיהם . יונתן הצביע על אחד האנשים ואמר לי שזהו אחד היזמים ושמו אמנון יונה . הייתה זו הפעם הראשונה בה ראיתי את האיש . התקרבנו אל הקבוצה שהייתה עסוקה בתיכנון הצבת השלטים .. התנצלתי על ההפרעה וביקשתי מאמנון דקה אחת של הקשבה . האיש חייך אלי בחיוכו הטוב והקשיב , גם חבריו לצוות התכנון היטו אוזן ואני סיפרתי את סיפורו של החייל שקיבל מאמנון את התעודה . התברר שאביו של אמנון מעולם לא סיפר לו על כך . גם הוא שמר סוד .... לאחר היכרותנו, ביקר אמנון יונה במוזיאון שלי בנחלת-יצחק ונתן לי במתנה ספר, המתאר חלק קטן מהפעולות הביטחוניות העלומות, בהן השתתף כפלמ"חניק בפלי"ם .לפני הקרבות המכריעים של מלחמת העצמאות, היה בארץ מחסור חמור בכלי נשק . שליחי הרכש פעלו בקדחתנות באירופה ובאמריקה להשגת נשק .    בזכות קשריו הטובים של אהוד אבריאל עם הצ'כים , העמיסה ספינה בשם "נורה" , מטען של נשק בנמל יוגוסלבי והפליגה ארצה . בשעת לילה מאוחרת הגיע קצין יוגוסלבי לחדרו של שייקה דן , שהיה שליח הרכש ועליה ב' , וסיפר על אוניה שכבר הגיעה כדי להעמיס נשק מצ'כיה . שייקה הבין מיד שמדובר באוניה אחרת . לאחר בירורים הוברר שמפעל נשק צ'כי מכר לגורמים ערבים 8000 רובים ו6 מיליון כדורים וכי הם מיועדים להישלח לסוריה באוניה "לינו", הנושאת דגל איטלקי . פעילי הפלי"ם באירופה החליטו למנוע את הגעת הנשק הזה לידי הערבים . הרעיון הראשוני היה להטביע את האוניה ע"י הטלת פצצה ממטוס , הרעיון נגנז בגלל החשש שהטבעת האוניה תשבש את היחסים הטובים באיטליה ותבטל את הפעילויות המחתרתיות של הישראלים באיטליה . הטייסים הזרים שהתקבצו במסגרת המח"ל ושהו ברומא , החלו בסיורים אוויריים מעל הים האדריאטי , כדי לאתר את ה"לינו" בדרכה . בינתיים הוטל על יוסל'ה דרור להכין פצצה, שאפשר יהיה להטיל אותה על האוניה ממטוס . . לאחר דיון עם השליחים ברומא,    הוחלט שלא להטיל את הפצצה על ה"לינו", אלא להשתלט עליה בלב ים ולהביאה ארצה . בינתיים נודע שהאוניה נכנסה לנמל קטן בדרום איטליה כדי לתקן תקלה טכנית קלה . שוב שונתה התוכנית והוחלט לחבל באוניית הנשק , בעודה בנמל.  הבריטים עשו הכול כדי לחבל ברעיון הציוני , ושלחו אוניית קרב כדי שתעגון ליד ה"לינו" ותשמור עליה . הבריטים לא ידעו למי מיועד הנשק , והיו אמורים למנוע את הגעתו לידי היהודים , ולחלופין , לשמור ולהגן על האוניה אם יעדה הוא נמל ערבי .  הניסיון הלילי  הראשון לחבל באוניית הנשק , לא התאפשר בגלל השמירה הצמודה ואורות הזרקורים מהאוניה הבריטית . למחרת , עזבה האונייה הבריטית את הנמל . יוסל'ה ובני הצליחו במאמץ רב להצמיד לחרטומה של ה"לינו" מטען  רב עוצמה . מנגנון ההשהיה נתן להם שהות של שעתיים כדי להתרחק מהמקום . המוקש פעל כהלכה , האונייה שקעה לקרקעית הנמל על כל הנשק והתחמושת שבה , מבלי לגרום לקורבנות או נזק כלשהו למתקני הנמל . ב 14 באפריל 1946 נתפרסם בעיתונות האיטלקית כי הממשלה הסורית מודה שהמטען ב"לינו" היה מיועד לסוריה ונרכש באופן חוקי ע"י ממשלת סוריה . לאחר הצלחת המבצע , הטיל שאול אביגור על אמנון יונה , להקים את היחידה לחבלה ברכש הערבי באירופה .   ביום השישה באוקטובר 2006 , העניק מפקד חיל-הים האלוף דוד בן בעש"ט לאמנון יונה , תעודה בזו הלשון –   תעודת-הוקרה מטעם מפקד חיל-הים , מוענקת בזאת למר אמנון יונה על תרומתו לביטחון המדינה ולמורשת חיל-הים . במהלך ההפוגה שלאחר קרבות עשרת הימים במלחמת העצמאות, הגיע לסיומו מאבק דרמטי נגד אחד ממשלוחי הנשק הגדולים , שיועד לכוחות הערביים בארץ-ישראל . המאבק התנהל בסדרה של שלושה מבצעים נועזים, והביא לידינו ללא שפיכות דמים , 8000 רובים – אספקת נשק משמעותית לכוחות הלוחמים על עצמאותה וביטחונה של מדינת-ישראל הצעירה .  על חלקו ותרומתו של מר יונה בייזומם , הגייתם והוצאתם אל הפועל של המבצעים , מוענקת לו תעודת הוקרה זו . יישר כוח .

עיריית גבעתיים הביעה אף היא את הוקרתה , והכתירה את אמנון יונה , כיקיר העיר.

גם ליצחק זימן מנחלת-יצחק היה קשר לאוניית נשק , אשר  שינה את מהלך הקריירה הצבאית שלו . בתפקידו כמפקד מחלקה בבית הספר לקצינים של צה"ל בדורה , קיבל יצחק פקודה לצאת עם מחלקתו ולהתעמת עם אוניית הנשק "אלטלנה" של האצ"ל . יצחק סירב פקודה והעדיף להישלח לבית-הסוהר . הוא לא נשפט אבל סולק מבית-הספר לקצינים והגיע לחיל התותחנים. גם כאן בצירוף מקרים , הוא המשיך בשירות יחד עם התותחן שאכן הפגיז את ה"אלטלנה" . יצחק זימן ביצע בחיל- התותחנים תפקידים שונים, התקדם בסולם הדרגות והשתחרר בדרגת סגן-אלוף . בתפקידו האחרון , שימש כמפקד בית - הספר לתותחנות .                  

Tourtelaviv.co.il

 

חיפוש מידע

כניסת חברים

חברים online