[temp]
ינואר
פבר.
מרץ
אפר.
מאי
יוני
יולי
אוג.
ספט.
אוקבר
נוב.
דצמ.
הזנת אירוע חדש חיפוש בטיימליין התאריכים המסומנים בכתום כוללים אירועים

החימוש בפיקוד הדרום - הסיפורים שלנו

@alt@

עבר כבר את פרעה

קצת קשה להאמין, אבל עד לא מזמן נסע בצה''ל רכב ששנת הייצור שלו היא משהו בין 1942 לבין 1948. בכל נסיעה זוכה הדודג'־פארגו של חוליית ביקורת החימוש בפיקוד הדרום למבטי השתאות מעוברים ושבים, כאילו גנבו אותו ממוזאון לתולדות צה''ל. הרכב המוזר שימש את המצרים עוד לפני קום המדינה. את יציאת מצרים עבר בשנת 56', עת נלקח כשלל יחד עם עוד עשרות מכוניות דומות. במשך השנים נפלטו מהשירות המכוניות האחרות ורק הפארגו שמספרו צ' 41405 ממשיך לנוע על הכבישים הודות לטיפול האוהב ולעקשנות של אנשי חוליית הביקורת הפיקודית.

הפארגו הוא תחביב של משוגעים לדבר, אולם בשום אופן הוא אינו נשאר ביחידה בגלל רחמים. זה רכב שירות לכל דבר, היוצא לעבודה מידי יום, מביא את האנשים לכל מקום ומחזיר אותם הביתה בערב. בשעת הצורך הוא נוסע בקלות לקציעות או לצאלים. בימים הטובים הגיע הפארגו גם עד אילת וגם עד תל אביב ועבר היטב את הדיונות של אבו עגילה וביר גפגפה.

הנהיגה בפארגו היא חוויה יוצאת דופן. הישיבה ליד ההגה נותנת תחושה של נסיעה במכונת זמן. המכונית מותנעת בליווי רעש וצפצופים וכל כולה עושה רושם כאילו היא עומדת להתפרק. לחיצה על דוושת הגז הענקית משחררת את הפארגו ממקומה ומתחילות הקפיצות. שהרי על הפארגו, גם על הכביש החלק ביותר, תרגישו כאילו אתם נוסעים בשטח. בזמן נסיעה צריך להיות בריון כדי לבצע פניה, וסיבוב ההגה מצריך עבודה מתואמת של כל הגוף. אחרת, מגיע הפארגו היישר לנתיב הנגדי. כשמתרגלים לנסיעה, הופך הפארגו למעין מתקן לונה פארק מהנה, רועש ומצפצף.

 דורעם גונט - כתבה בעיתונות

המסוק במלחמת שלום הגליל

מלבד הטיפולים השוטפים, עליהם אמונים אנשי היחש''ם הם עסקו גם בטיפולים יוצאי דופן, בכלים שלא היו מוכרים להם, כמו מסוק של חיל האוויר וספינת דבור של חיל הים.

אחד ממסוקי חיל האוויר, שנהג להביא לסדנאות אספקת חלקי חילוף בהיטס, לא הצליח להמריא לאחר שפרק את מרכולתו. אנשי היחש''ם הציעו את עזרתם בהנעתו, אך הטייסים חששו. רק לאחר קבלת אישור ממפקדת טייסת המסוקים, החלו אנשי היחש''ם לטפל במסוק המושבת. בזמן לא רב הצליחו אנשי יחש''ם דרום להניע את המסוק ועל כך זכה לשבחים ולתודות.

אל''ם אוחיון יוסף

סדנת הרכב בעזה

בעזה הייתה סדנת רכב של היחש''ם, העובדים היו מקומיים. מפקד הסדנה היה קצין חימוש ושאר העובדים היו מקומיים. העובדים היו בדילמה, בערב היו חוזרים הביתה ומסומנים מיד כמשתפי פעולה. אנחנו היינו בדילמה כי מצד אחד רצינו לגונן עליהם ומצד אחר אי אפשר היה לדעת מתי יבוא עובד עזתי ויגרום נזק, החל מפיזור חול במנוע ועד לרצח, כל זאת על מנת שלא יגידו שהוא משתף פעולה. הסדנה הוגדרה כסדנת הזחל''מים של צה''ל, העובדים ביצעו טיפולים תקופתיים והחזרה לכשירות של הזחל''מים כמו ''לחמניות'', הם היו מקצוענים. בתפקידי כמחש''פ סידרתי להם אישורי מעבר מאחר והם היו מגיעים למחסום והחיילים היו מכים אותם מכות רצח. העובד היה מתלונן - בבוקר אני מתקן להם את הרכבים ובערב מרביצים לי? בתקופת האינתיפאדה הפך הטיפול בסדנה למורכב ובעייתי.

אל''ם רון אברהם

 העזתים היו בריונים בצורה בלתי רגילה, שום מילואימניק לא יכול היה לבצע את שעשו, במהלך האינתיפאדה הם היו הראשונים שעבדו בלי הפסקה, זאת עד שלב מסוים בו החלה תסיסה, היו עובדים שנהרגו להם בני משפחה, הסדנה התרוקנה מיושביה, היינו צריכים לחזק אותה בחיילים סדירים.

אל''ם יחזקאל לולצ'י

משרד הרישוי החימושי

באותה תקופה החליטו כי לא יוכלו כלי רכב מעזה לנסוע ברחבי מדינת ישראל. פתחנו משרד רישוי צה''לי בעזה, איתרנו מקום, אותו התאמנו למשימה, הוקצו ציוד, אמצעים ואנשים (טסטרים שאישר משרד התחבורה), כלי הרכב של העזתים באו לבצע רישוי והיו מקבלים ממשרד הרישוי הצבאי שהקמנו לוחית לבנה זוהרת.

בנוסף לכל משימות האחזקה נוספה משימת הרישוי. בהתחלה נראה העסק מעניין, אך בהמשך הוא הפך למסוכן. מחבלים ניצלו את המצב והכניסו רכבים עם חומר נפץ בכוונה לפוצץ את העובדים. בוצעו ניסיונות שונים הכוללים דפנות כפולות והסלקות איתם התמודדנו.

אל''ם יחזקאל לולצ'י

החתונה

יהודית אלקיים שירתה בקבע בשנים 1978 - 2004. בסדיר שירתה ביחש''ם הערבה בסיני כפקידת לשכה, את שירות הקבע שלה החלה יהודית כמפעילת מחשב בפלוגת המפקדה, עם הזמן התקדמה להיות מנהלת מחסן בסדנת הרק''ם. יהודית הכירה את בעלה אבי מגיל 13 בתנועת הנוער, היום ליהודית שלושה ילדים קובי, שיר ואור ושני נכדים רוני ואריאל. בעת ביקור החלפת מפקדי יחש''ם נוצרה שיחה בין יהודית לבין יוסף אוחיון בחדר מחשב בו עבדה והוא אמר לה שהוא זוכר אותה ששירתה בסיני. יהודית סיפרה ליוסף כי היא צריכה להתחתן והמצב הכלכלי לא מאפשר לה.

יוסף אוחיון העלה הצעה להתחתן ביחש''ם בערב גיבוש לאנשי הקבע ולבנות זוגן. לאחר ששכנעה יהודית את בן זוגה להתחתן ביחש''ם, אישרה יהודית ליוסף אוחיון לקיים את החתונה. ארגון החתונה יצא לדרך וכל היחש''ם נרתם לעזרה. לחתונה התכוננו כמו למבצע צבאי; קישטו את היחש''ם בדגלים, היו טנקים עם קנים מוצלבים ויהודית ואבי נכנסו בג'יפ פתוח, הייתה התרגשות ושמחה גדולה. רב הפיקוד ורב היחש''ם קידשו את הזוג בחדר האוכל של פלוגת המפקדה. לחתונה הגיעו כל אנשי הקבע של היחש''ם ובנות זוגם וכמובן בני המשפחה של יהודית ואבי. לאחר החופה נחגגה מסיבת החתונה בחדר האוכל של פלוגת הרק''ם שכללה להקה, מוסיקה, ריקודים וכמובן אוכל משובח מצוות מטבח היחש''ם.

אל''ם יוסף אוחיון

אוגדה 252 במלחמת לבנון

אוגדה 252 השתתפה במלחמת לבנון. בתקופה זאת שרתתי בתפקיד עוזר קצין חימוש אוגדה, סא''ל שניידר היה קצין חימוש האוגדה. חימוש הפיקוד העביר מחלקות שלמות מהיחש''ם לצפון על מנת לאפשר לאוגדה לבצע את משימתה. קלטנו את טנקי המג''ח 6ג, המשימה הייתה להרכיב את הארטישוקים של מערכת בקרת האש בטנק. כל זאת במוצבים בלבנון בהם שהו כוחות האוגדה. תפקידי היה לעקוב אחרי ההתקנות. שהינו בבניין קומתיים בראשייה עם חוליות היחש''ם, יצאנו הביתה פעם בשבועיים ולא משנה אם אתה נשוי או לא. ביצענו טיפולים בבית הילל, אחת לשבועיים הורדנו טנקים לסדנה וביצענו טיפול ב' מלא כולל צבע.

מפקד האוגדה היה נכנס עם שק יוטה בנעליים לטנק, במידה והטנק היה מלוכלך הצוות היה בסכנה... זאת הייתה חוויה בלתי רגילה. כל שלושה חודשים יצאנו לנופש מבצעי עם המשפחות, צה''ל ידע לתגמל את המשרתים בלבנון, אל''ם יוסף אוחיון היה המחש''פ ודאג לנו מכל הלב.

אל''ם יהודה שלמון

אסון הנגמ''שים ברצועת עזה

ב־11 במאי 2004 נכנס כוח משוריין של חטיבת גבעתי לבצע פעולה בשכונת זיתון בפאתי עזה. את הכוח ליוו עיתונאים מערוץ 2 שהכינו כתבה על המתרחש. לפנות בוקר, בעת היציאה מהשכונה, גילה הכוח שנגמ''ש מחלקת הפלחה''ן נעלם. סריקה נוספת בשכונה גילתה שהנגמ''ש הושמד לחלוטין כתוצאה מפיצוץ. באותה פעולה, נפגע נגמ''ש נוסף קשות.

שישה חיילים נהרגו בפיצוץ ומחבלי הג'יהאד האסלאמי התעללו בשרידי הגופות. בתגובה, שלח צה''ל לשכונה כוחות חילוץ נרחבים, בפיקוד מפקד אוגדת עזה, תא''ל שמואל זכאי, כדי לסרוק ביסודיות את האזור עד שכל שרידי הגופות יוחזרו לצה''ל ויובאו לקבורה נאותה.

יום לאחר מכן, ב־12 במאי, פוצץ נגמ''ש אם־113 של צוות המנהרות בפיקוד הדרום במהלך פעילות בציר פילדלפי שעל גבול מצרים. פלסטינים שעמדו על גג בניין ירו רקטות אר־פי־ג'־7 לנגמ''ש ולדחפור שליוו אותו. נזק קל ניזוק הדחפור אך רקטה שפגעה בנגמ''ש חדרה אליו וגרמה לפיצוץ חומר הנפץ שנשא. כל חמשת אנשי צוות הנגמ''ש, בהם מפקד צוות המנהרות, סרן אביב חקאני, נהרגו. בזמן שהתנהל מבצע החילוץ של הנגמ''ש הראשון, נכנסו כוחות צה''ל אחרים לאזור בו נפגע הנגמ''ש של מפקד צוות המנהרות על מנת לפנות את הנפגעים.

אני זוכר את אלוף הפיקוד לאחר שניחם את משפחות ההרוגים פונה אלי ואומר: 'אני לא מתכוון יותר לנחם אבלים בגלל כלים שעלו על מטענים', כאיש פיקוד הצפון המלצתי לאלוף הפיקוד, דן הראל, להעביר נגמ''חון מפיקוד הצפון לעזה, היו מלחמות לא קטנות מול פיקוד הצפון, אך הצלחנו להעביר כמות לא מבוטלת של כלים ממוגנים (נגמחו''ן, נקפדו''ן) לעזה ובהמשך למגן את הפומות. בסיום תפקידי, היו כלל הכלים בעזה ממוגנים, הפעילות סביב הממוגנים הייתה מסיבית, אין מצב שכלי ממוגן נשאר תקוע.

אל''ם דוד אלמקייס

פרויקט עיבוי גדר הים במכשול עזה

בפרויקט גדר הים בעזה נדרש היחש''ם למגן את גדר הים הקיימת בגבול הימי בין ישראל לבין רצועת עזה, בחיפוי ובהגבהת הגדר הקיימת בגדר נוספת. משימה לא פשוטה בהיבטי בטיחות ולוגיסטיקה אשר התבצעה בתנאים קשים ולעיתים תחת אש. לצורך העבודה בים נבנתה רפסודה במחלקת הייצור ביחש''ם לטובת שינוע החומרים, כלי העבודה וכוח אדם. הודות לעבודתם ולמקצועיותם יוצאת הדופן של המסגרים ביחש''ם, בוצע פרויקט זה בהצלחה רבה וזכה לשבחים רבים ממפקד הפיקוד וכך נחסך כסף רב למשרד הביטחון ביישום הפרויקט באמצעות גורם חוץ, בנוסף הפרויקט תרם רבות לביטחון מדינת ישראל.

ספר תולדות היחש''ם

אירועי ''פלדה רכה''

בתקופת ''גאות ושפל'' ספגנו לא מעט פגיעות של כלי רק''ם, בעיקר טנקים שעלו על מטענים. אחרי כל אירוע כזה מחש''פ, רמ''ד אחזקה ובוחן התחמושת רצו למקום האירוע לפנות נפגעים, נוהל זה נקרא ''פלדה רכה''. חוויתי 3 אירועים כאלה, אירועים שלא ימושו מזיכרוני. הטנק הפגוע הוא מחזה מזעזע, מלווה בריח של שריפת סולר מהמנוע ובריח גופות חרוכות. עד היום יש מקרים בהם אני מריח ריח מסוים, מצטמרר וחש את החוויה הנוראית. אני מקווה שלא נחווה עוד אירועים כאלה. מערך החימוש בפיקוד מתרגל כל שנה את נוהל ''פלדה רכה''.

אל''ם אילן אליהו

יחש''ם הערבה

נהגתי לקרוא ליחש''ם הערבה ''הפנינה במדבר''. היחש''ם מנה 6 פלוגות ומשימתו הייתה לתת אחזקה ליחידות בגזרה ובקו הבט''ש מים המלח עד לאילת ומהר חריף עד לאילת. קו בט''ש קשה מאוד, ארוך מאוד, רווי בבעיות אחזקה - כלי רכב נשברו, היו נזקים לשלדות ובעיות טכניות רבות.

בזמני נקלטה המרכבה בבית הספר לשריון שהיה אתגר למערך האחזקה הדבר הביא לתעסוקה מבצעית וטכנית לאנשי החימוש ביחש''ם. היחש''ם הפך להיות פנינה, קיבלתי את התפקיד והחלטתי לגרום לחיילים ולאנשי הקבע להרגיש שהם נמצאים בים פורח ולא בים של חול. תפקידי היה לשכנע את החייל שהוא באמת קרוב לים, כל פרק זמן הוצאנו חצי פלוגה לאילת כצ'ופר. עשינו תחרויות שונות לשיפור מראה היחש''ם: כמות הדקלים הגדולה, סדר וארגון, ארץ ישראל יפה ותחרות המטבח היפה.

אל''ם יהודה סלומון

פירוק יחש''ם הערבה

השינוי החשוב ביותר בתפקידי היה פירוק יחש''ם הערבה. השקענו בכך זמן ומאמץ רב על מנת שקודם כל נעשה שינוי ארגוני נכון. בתהליך נקבעה תצורה של היחש''ם הראשי, לקחנו את התקן של מפקד יחש''ם חיון והפכנו אותו לרע''ן הפעלה, היה צריך הרבה סבלנות ואורח רוח, אל''ם שחר קדישאי מפקד היחש''ם דאז עשה עבודה מצוינת בתהליך, שיתוף הפעולה היה מצוין. הייתה מלחמה על תקנים, נדרשנו לקלוט אנשים ולשבץ אותם בתפקידים הנכונים ביחש''ם המרכזי ובו בזמן לתת מענה לבט''ש וליחידות המתאמנות. דאגנו שהתקנים יישארו בפיקוד, הצלחנו בסופו של דבר להביא לידי מבנה ארגוני מתאים.

אל''ם משה סלמן

חיזוק מחנה חיון

יחש''ם הערבה שהה במחנה חיון בשנות קיומו, בשנת 1994 פורק היחש''ם ונשארו 2 סדנאות בחיון. כשהגעתי לפיקוד היחש''ם הצבתי יעד לחזק את המרחב. הייתה הצעה באט''ל לסגור את מרת''ח רמון ולחפש לו מקום אחר. את אזור חיון רצו מאוד, ניסיתי לקדם את הנושא, בגלל עלויות הנושא נפל. ברבות הימים הקימו גדוד איסוף באוגדת אדום, אחד הדברים שעשיתי היה להשפיע על מיקום הגדוד בחיון ולשמחתי הצלחתי בכך. אני שמח שהיום מבינים את חשיבות מחנה חיון. במבצע עופרת יצוקה, בהתכוננות היינו צריכים להפעיל את המנועייה. ההנחיה הייתה להפעילה בכוחות סדירים בלבד, לצביקה גפן המחש''פ אמרתי: ''לא יקום ולא יהיה'' אני מגייס מחצית מאנשי המילואים, צביקה לא אישר וטען שאם נצטרך נקבל עזרה של יחש''ם צפון ואין אישור לגייס.

על אף הכול זימנתי מחצית מאנשי המילואים, אנשים שלפני חודש ומחצה התאמנו בתרגיל יחש''ם. בזמן המבצע אמרו לי שאזומן לבירור. נגמרה הלחימה ובדיעבד הפכו הבירורים לכמעט צל''שים. כולם אמרו שההחלטה הייתה טובה. האנשים נתנו את התרומה האפקטיבית והדיבידנד הנדרש.

אל''ם שחר גלעד

חוליות קומץ באוגדת עזה

חוליות קומץ - כוח אחזקה לוחם המהווה את חוד החנית של חיל החימוש, עבודות אחזקה תחת אש בתנאים קשים, בסיכון חיים ובדבקות במשימה. אל''ם יהודה שלמון מספר על הקמת חוליות קומץ בעזה:

''הקמנו חוליות לאחזקת הגדר. כל חוליה קיבלה יביל שהיה מחולק לשלושה חדרים, חדר כלי עבודה וחלקים, חדר מגורים ומועדון קטן לידו עמד אביר מדוגם בו כל חלקי החילוף והציוד הנדרש לאחזקת הגדר. הוקצה ג'יפ למפקד החוליה, חוליות הגדר התמודדו עם תופעות של פירוק הגדר ועם נזקים והסתייעו בחברת מגל''.

מפקד אוגדת עזה תא''ל איתי וירוב היטיב לתאר את פעילות כוחות קומץ בפיקודו של רנ''ג אלון דוד:

''אוגדת עזה לא נבנתה על תחכום מפקדי האוגדות שלה ואפילו לא על יכולותיהם של המפקדים ושל קציני חימוש האוגדה. היא נבנתה בגלל האנשים שנמצאים בסוף ובחוד החנית. אפשר להיות יהודי של חגים, קל להיות יהודי ביום כיפור בפסח או במועדים הגדולים, אפילו בשבת. אבל הקושי והאתגר האמתי הוא להיות יהודי ביום יום, לקום לתפילת שחרית, להתפלל מנחה וערבית, במקומות שהם נסתרים מהעין בהם אין הכנות גדולות ואין לבוש מיוחד, אין איזה פקטור מוביל אלא יהודי של יום יום. במידה מסוימת העשייה של אוגדת עזה בכלל, שלך אלון ושל חבורת קומץ והאחזקה בפרט היא להיות מגן ושליח של יום יום, לא בדוגמה ולא באורות מנצנצים, לא בזיקוקי דינור אלא ערב ערב, לילה לילה בין קו דיווח לקו לדיווח, בין תקלה לתקלה ובין קריאה לקריאה. זאת העשייה האמתית ואני חושב שיש לך זכות שאני מאחל לכולנו בסוף שליחותנו''.

המשיך מפקד האוגדה ותיאר את פועלו ואת אופיו של אלון דוד בפרידה מרגשת ביציאתו של אלון לגמלאות:

''שנים ארוכות מאוד היית חוד החנית ולאו דווקא בגלל היותך קרוב אל הגבול ואל הסכנה. היית שם והובלת כוחות כל הזמן, לא רק בגלל החריצות והמקצועיות שכבר צוינה כאן. הדוגמה האישית והעשייה החינוכית שלך כאן בצורה כמעט לא מודעת כמשהו שהוא על היד, הוא דבר שאין לו אח ורע. אני נחשפתי לסיפור שלך מיד בכניסה לתפקידי, ראיתי את הפיקוד ואת המסירות הזאת, את האמונה בצדקת הדרך ואת המנהיגות שאין שנייה לה. אני כמפקד אוגדה אומר לך - אני מקנא בה, ביכולת להנהיג בלי כוח הדרגות ובלי כוח הסמכות ולא בכוח המילים אלא בכוח הדוגמה האישית.

המנהיגות הזאת היא דבר שכל אחד ואחד מאתנו צריך לשאוף אליו ואני חושב שהדרך שבה אתה הובלת כאן, לא רק את קומץ ולא רק את החימוש אלא כמעט ללא ידיעתך ובטח שללא התיימרותך את האוגדה ראויה לכל לציון ולא בטוח שיש לנו את המילים כדי לסכם ולציין תקופה ארוכה כל כך.

העשייה שלך היא עשיה מצילת חיים, אנחנו נוהגים לומר שכל אדם הוא עולם ומלואו, הרבה אנשים שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו חבים את חייהם לחריצות שלך ולמסירות שלך, לאומץ הלב שלך ובייחוד לאמונה ולצניעות שלך. זאת יכולת וזכות שמעטים מאתנו זוכים לה''.

רס''ב יעקב בקר מתאר את פעילות החוליות באחזקת הגדר:

''במהלך העבודות נתקלנו בכל כך הרבה אירועי צליפה, באיומים מסוגים שונים ולא התרגשנו, אפשר להגיד שהתרגלנו. יש שמירה משמים על חוליות קומץ. פעמים רבות מצאנו את עצמנו עובדים על גדר לאחר שמטען התפוצץ באותה נקודה, או בהפעלת מחבל מתאבד ולעתים באמצעים אחרים כמו מטען על סוס. על הגדר ראינו חלקי גופות וצריך היה לנתק אותם לצורך תיקון.

מקרה אחד זכור לי במיוחד: בפסח 2001 חייל ''קומץ'', ששמו רודיון, הגיע לגדר לתיקון תקלת תקשורת. חיילי ''קומץ'' עובדים בצד אחד של הגדר וכוחות לוחמים עם רק''ם חוצצים מהצד המערבי. החייל איתר את הנקודה הבעייתית בגדר והנחה את הלוחמים לנוע אחורה עם הרק''ם, התנועה לאחור נעשתה שלא לפי הנהלים, הרק''ם לא נסע על ה''קוליסים'' (עקבות הזחל) ועלה על מטען. רודיון עמד 25 מטר מול נגמחו''ן שעלה על מטען עצמתי. מעצמת הפיצוץ נפגע הזחל, 2 בוגים עפו באוויר, ברכב מסוג אמבולנס שעמד בצד האחר נקרע הגג מההדף - ורודיון החייל האמיץ לא נפגע! במבט חטוף הבחין החייל בפלאפון מחובר לזירת מטענים ודיווח לכוחות. בניסיון נטרול המטען נהרג גשש וחבלן משטרתי''.

אירוע ''גלגלים בוערים'' בכרם שלום

בספטמבר 2012 היה ניסיון לפיגוע באזור כרם שלום. עוד לפני כן התכוננה החטיבה בגלל התרעות שונות. אנחנו, אנשי החימוש של החטיבה הדרומית, הצבנו בולדרים ליד הגדר ושיקמנו את הגדר במקומות שונים. ביום הפיגוע נכנס רכב תופת (רכב מסוג ברד''ם מצרי) לשטח ישראל, הגדר והבולדרים הקשו על המחבלים, הם לא נכנסו לפי התכנון והתעכבו. ברגע שעלו רכבי המחבלים על הציר חיכו להם כוחותינו והגיבו באש. הרכב המשוריין המשיך בנסיעה וירה על כוחותינו.

באותו זמן היינו באזור האירוע, זיהינו את הירי ומיד קפצנו החוצה והתחלנו לעצור רכבים אזרחיים שנעו על הציר. לפתע הבחנו בטנק דוהר לעבר המחבלים, היינו קרובים מאוד לירי. בהמשך קיבלנו את משימת פינוי הרכבים מהציר. גייסנו מוביל למשימה, העמסנו את הכלי המשוריין של המחבלים ושלחנו את המוביל למצרים, כל זאת בתאום מלא עם קצינים מצריים. אני זוכר תמונות קשות, חלקי גופות על הציר, מחבלים עם חגורות נפץ.

רס''ן איימן אלדקסה

טכנולוגיות ואמל''ח בפיקוד הדרום

תחום חשוב במערך האחזקה בפיקוד הדרום הוא הטכנולוגיה והאמל''ח, ההתעצמות הטכנולוגית בגבולות הביאה לשינוי ארגוני באגף החימוש ולראשונה הוצב בצה''ל רמ''ד טכנולוגיות ואמל''ח באגף חימוש הפיקוד.

סא''ל אודי אמירה שירת בפיקוד הדרום בתפקיד והיה הראשון בצה''ל רמ''ד טכנולוגיות ואמל''ח, להלן סיפורו:

''התחלתי את שירותי באגף החימוש בתפקיד רמ''ד גדרות וצמ''ה, לאחר חודשיים בתפקיד ביצענו ניתוח עיסוקים וצרכים מבצעיים עליהם נדרש לתת מענה אחזקה. ממסקנות הניתוח הגענו למסקנה שעלינו לשנות את ייעוד ותפקיד המדור, כך נולד מדור טכנולוגיות ואמל''ח.

בתפקיד עסקתי בהכנות להתנתקות שכללו; פירוק האמצעים הטכנולוגים ברצועת עזה ותכנון הקו החדש, העתקת האמצעים למקומם החדש, התעצמות באמצעים חדשים ובניית חמ''לים. היה שיתוף פעולה פורה עם מנהלת ההתנתקות, נבנו אתרי איסוף ייחודיים בשיתוף פעולה עם גופי מודיעין ועם גופים אזרחיים.

לאחר שהבין אלוף הפיקוד את השפעתנו בבניית הקו החדש בעוטף עזה, קיבלנו נכסים נוספים בתחום האמל''ח, התחלנו לנהל את תקציב האמל''ח בפיקוד מול היחידות. אספנו דרישות מבצעיות מהיחידות ובנינו תכנית עבודה שנתית שאישר ראש מטה הפיקוד ולאחר מכן מומשה מול היחידות. בשלהי תפקידי ולאחר ייצוב הקו החדש בעוטף עזה בהיבט חמ''לים, אתרי איסוף ותצפית, התחלנו בתכנון פרויקט ''שעון חול''. ניצני הפרויקט היו הקמת אתרי האיסוף ''חיוואי'' ו''שגיא'' והקמת חמ''ל שגיא הראשון, בשיתוף החט''ל ומחלקת אמל''ח.

פרויקט נוסף וחשוב היה מערך ההגנה במחנה הפיקוד - הקמנו מערך גדרות אינדיקטיבי, מערכת מצלמות במעגל סגור, אישורי כניסה כולל בקרת כניסה וחמ''ל הגנת מחנה, פרויקט חשוב בלוח זמנים אתגרי מול צורך מבצעי מידי. בוצעו פרויקטים חשובים מול היחידות המיוחדות של הפיקוד: ימ''ס דרום, לוט''ר אילת וגדודי גבעתי מול צרכים מבצעיים. בהמשך בוצע פרויקט שיקום חשוב לגדר האינדוקטיבית בעוטף אילת לאחר קריסת מאגר מים אדיר בירדן.

ייצוב המדור הן בתחום מערכי האיסוף, התצפית והמכ''ם והן בתחום מערך הגדר האינדוקטיבית, ביסוסו כמוקד ידע בתחום האמל''ח בעל יכולת ביצועית גבוהה מול יחידות הפיקוד הביאו להכרה ולהערכה רבה למערך החימוש בפיקוד''.

מתאר תא''ל צביקה קראוס:

''בימים האלה נטמן הזרע הראשון להעברת האחריות על תחום הטכנולוגיות מהאג''ם לחימוש. זאת הייתה יוזמת החימוש יותר ממסירת האג''ם, תהליך זה אף הועתק לאחר מכן לפיקודים אחרים. תחום הטכנולוגיות והאמל''ח הכפיל כוח. בכל הרמות הפכו קציני חימוש להיות ממונים על תחום האמל''ח והטכנולוגיות ביחידות, דבר ששיפר את מעמדם ויותר מזה גרם למפקדים להבין שיש אמל''ח ייחודי, יש מי שמטפל בו וסוגר מעגל. הדבר הנוסף שהבינו מרמת אלוף עד רמת מג''ד שהשמיים הם הגבול, פתאום נפתחו בפניהם דלתות של פיתוח ואמצעים טכנולוגיים, כל מה שחלמו עליהם הגיע. אירוע מעצב שלאחריו היה מובן מאליו שאגף החימוש מוביל את תחום האמל''ח והטכנולוגיות. לימים נקבע לוגו אגף החימוש לאחזקה ולטכנולוגיות בפד''ם''.

דברי אל''ם צביקה גפן בהתייחסו להתפתחות הטכנולוגית:

''בתקופתי, נתן האמל''ח קפיצת מדרגה אדירה. הצטברו להם מספר תנאים הכרחיים; היציאה מעזה - התרחיש בו בנינו את היציאה מעזה הפסיק להיות רלוונטי ונדרש אמל''ח אחר, הבנו שאפשר להתפרץ לוואקום הזה. לדוגמה עולם הבלונאות, עזה הוגדרה כשדה ניסויים של כל פלטפורמות האמל''ח, חיזוק הקשר עם החט''ל, ההבנה שתפקיד של רמ''ד הטכנולוגיות בפיקוד הוא תפקיד הנדסי שתפקידו לקשר בין הפיקוד לבין חט''ל ועד לפרויקט ''שעון החול''. בתקופתי התחלנו להבין מה קורה בזירה המערבית, גיבשנו את תפיסת האחזקה לתפיסת האמל''ח של ''שעון חול''.

אל''ם שחר גלעד מתאר את התהוותו של פרויקט ''שעון חול'':

''פרויקט שעון חול היה בתקופתי פרויקט לאומי חשוב בו עסקנו. כשאתה מסתובב, יורד לשטח ורואה את עבודות העפר, אתרי האיסוף והחמ''לים אתה מבין שאתה שותף להיסטוריה, מי שמגיע היום לגזרה לא יכול להבין מה היה פה לפני שנתיים''.

הקמת יחידת האמל''ח הפיקודית

השנה 1967, מלחמת ששת הימים הסתיימה בניצחון מוחץ, בציבור בכלל ובצה''ל בפרט שררה אופוריה, אולי מוגזמת, באחד הימים פוגש אלוף הפיקוד דאז ישעיהו (שייקה) גביש את עמרי טלמון, איש יחידת המילואים של קמ''ג. עמרי הציע להקים בפיקוד הדרום יחידה זריזה בעלת ידע טכני שתדע לתת מענה מהיר וענייני לבעיות הצצות בשטח. שייקה השתכנע והטיל על קצין החימוש הפיקודי לטפל ביחידה שזכתה מאז לכינוי ''אמל''ח פיקוד הדרום''. לימים, פעלה היחידה בפיקוד הדרום 20 שנה משנת 1986 ועד שנת 1988. היחידה זכתה להישגים רבים שמתועדים בספר ''הטכנולוגיה בשירות פיקוד הדרום''.

בחודש מרץ 2013, התקיים מפגש מרתק ביני לבין סא''ל במילואים צביקה כהן, בעקבות המפגש הבנו תובנות חדשות ואפילו מרגשות. הבטנו לעבר וביצענו השוואה לימים אלה והגענו למסקנה ברורה: עלינו להקים יחידת אמל''ח חדשה במהירות האפשרית.

באחריות פיקוד הדרום גזרה של כ־ 500 קמ''ר הכוללת גבול עם רצועת עזה, עם מצרים ועם ירדן. התעוררות גורמים טרוריסטיים בגזרה המערבית ופליטים סורים בגזרה הירדנית ובנוסף לכך, פעילות בלתי פוסקת של ארגוני הטרור בעזה מצריכים פעילות מבצעית רבה. הקמת גוף טכנולוגי ייחודי העוסק בתחומי האמל''ח בפיקוד, יוזם ופעיל תביא להישגים את הפיקוד. ידענו זאת, לכן ברגע עברה שרשרת אישורים עד לאלוף הפיקוד דאז, טל רוסו. צביקה החל בגיוס אנשי מילואים להקמת היחידה''.

לאט לאט צמחה נבחרת מנצחת, מספר אל''ם (מיל') יגאל מילוא:

''פרויקטים רבים ומגוונים מתבצעים בימים אלה בפיקוד הדרום ועליהם חלה חובת השתיקה. לימים נדע לספר על התהוות יחידת האמל''ח בפיקוד הדרום ותרומתה הניכרת לאורך השנים. בכנס תכנית העבודה 2013 זכתה יחידת האמל''ח בפרס קחש''ר בתחום הארגון והניהול''.

רס''ן ניסן מזרחי

פיגוע ''עין נטפים'' והתעצמות אוגדת אדום

ב־18 באוגוסט 2011 התרחשה סדרת פיגועי טרור על כביש מספר 12, בקילומטר ה־26 מהעיר אילת ובסמוך לגבול ישראל מצרים. מחבלים פתחו באש מקלעים וטילים נגד טנקים על אוטובוס ''אגד'' בכביש 12 ועל אוטובוס נוסף ומכוניות של אזרחים ישראלים, כך רצחו שישה אזרחים ישראלים, ופצעו 40. במהלך המרדף אחרי התוקפים חוסלו 7 מהמחבלים, חמישה חיילים מצריים, חייל צה''ל ולוחם ימ''ם.

לפיגועים הגיבה ישראל בחיסול מפקדי וועדות ההתנגדות העממית, אותם האשימה ישראל בתכנון הפיגוע ובתקיפת מטרות של הארגון ברצועת עזה. הפלסטינים הגיבו בירי רקטות כבד לעבר יישובי הדרום שגרר חילופי אש שנמשכו מספר ימים. האירוע חולל שינוי תפיסה על הגבול המערבי, מאיום מסתננים והברחות, השתנה האיום לפעילות חבלנית. פרויקט ''שעון חול'' שתוכנן במהותו נגד מסתננים הפך ברגע את מהותו. הייתה החלטה לסגור את הגבול במלואו ולקצר את הפרויקט בשנה, בניית הגדר הושלמה סופית בדצמבר 2013.

אל''ם צביקה גפן מתאר את התפתחות האוגדה בתקופתו כמחש''פ:

''בתקופתי הצלחנו להבין שאוגדה 80 היא לא עוד אוגדה מרחבית רחוקה ולא חשובה אלא משהו בעל חשיבות אסטרטגית, אופרטיבית וביטחונית מהמעלה הראשונה, לא רק בגלל המהגרים אלא בגלל האפשרות להתפתחות פיגועים חבלניים במרחב''.

אל''ם אילן אליהו מתאר את התפתחות האירועים:

''אירוע מכונן, הבנו ברגע שהגזרה המערבית כבר לא אותה גזרה מנומנמת שהייתה ''נפל האסימון'' בפיקוד. האוגדה קיבלה פוקוס אחר, הפכה מאוגמ''ר לאוגדה, נבנו תשתיות לאורך הגבול, בוצע שינוי ארגוני חשוב מאוד הכולל הקמת חטמ''ר אילת, הקמת גדוד איסוף ''איתם'', וחיזוק של גדודי התע''ם בפעילות הבט''ש''.

רס''ב יעקב בקר ורס''ם אבי אברג'יל מספרים:

 ''לאחר הפיגוע, קיבל חימוש האוגדה משימה לפנות את האוטובוס שנפגע. הגענו לנקודה וגילינו אוטובוס חרוך לגמרי, המנוף הרים את האוטובוס ולפתע אחד הצמיגים נדלק (אחרי יומיים !!). לפתע הבחנו בפריטים באוטובוס, מצאנו משקפיים, פורט כסף ומנקב שהיו שייכים לנהג האוטובוס, העברנו את כל הפריטים לאגד על מנת שיעבירו למשפחה השכולה.

בתחום האחזקה בוצעו באוגדה פעילויות רבות הכוללות התאמת מערך האחזקה למכשול המתהווה, הקמת תשתיות לאחזקה, חיזוק כוח אדם בהוספת קציני חימוש בדרגות הרס''ן והשלמת איוש בכל האוגדה. מערך האחזקה ביצע פעילות רבה בכל התחומים וייצב את מיקומו כגוף מוביל ויוזם באוגדה. ראוי לציון צוות שיפור רכבי הבט''ש שהוקם ביוזמתו של סא''ל הרצל איסקוב. הצוות עסק בניתוח הגורמים והסיבות לבעיית הכשירות והזמינות של רכבי הבט''ש בגזרת האוגדה והציע פתרונות לשיפור הכשירות לטווח הקצר ולטווח הארוך. הצוות עסק בתחומים רבים בהם; נהגי בט''ש, תפיסת האחזקה, דרג ב', תקינה ביחידות, חלפים ומוסכי חוץ. עבודה זו זכתה במקום ראשון בפרס ראש אט''ל ''.

תרגיל מלא ליחש''ם דרום

בשנת 2007 הופץ גרף 2008, בו הופיע תרגיל היחש''ם הראשון זה 10 שנים, התאריך המיועד נתן לנו את המצפן לסדר את הכשירות האופרטיבית ולהתכונן לתרגיל. ביחש''ם היה גוף מילואים מפורק ודליל בלי מפקדי יחידות, תהליכים סדורים וכלים בגלל העובדה שעשר שנים לא בוצע תרגיל. המנועייה ומערכי חרום נוספים לא היו מוכנים. הכנו גאנט, תהליכים ועבודות על מנת להכשיר את היחידה. בשנת 2008 נחנכה המנועיה החדשה שהייתה המתקדמת ביותר במזרח התיכון, אחרי אינספור אישורי תכניות, מסדרים וארגון ביצענו ב־8 בנובמבר 2008 את התרגיל. התרגיל ארך שבוע ימים בחניכה של יחש''ם מרכז, תרגיל ברמה גבוהה ששיפר שיפור ניכר את כשירות היחש''ם לחרום''.

אל''ם שחר גלעד

חוליית הבוחנים הפיקודית בלחימה בעזה

בוקר יום שבת, פאתי רצועת עזה. השמש החורפית עוד לא התחילה לחמם את האוויר שבין התלמים של השדה הרחב, אלה שנחרשו במחרשה ואלה שנחרצו בכלים הצבאיים הכבדים. בזה אחר זה יוצאים משטחי הלחימה הטנקים של אחת מחטיבות השריון, ועוצרים להתרעננות. הזחלים אפילו לא מצליחים למצמץ וכבר מזנקים על הטנקים אנשי החימוש המוצבים במקום ומעניקים להם טיפול מפנק, שלא לומר מבצעים בהם החייאה. כולם נמצאים שם למען מפלצות הפלדה: אנשי החימוש החטיבתיים, חיילי יחידת מרחב דרום, אפילו יחידת הביקורת המטכ''לית של החיל. כולם נרתמו למשימה בהתראה קצרה, של מספר שעות בלבד. הם בוחנים את הטנקים רווי הקרבות, מתקנים את שצריך. על אף התנאים הלא נוחים כמו גם; אדמה בוצית, הדי פיצוצים ורקטות מעופפות, מבצעים אנשי האחזקה פעולות אחזקה מורכבות, למקצת מהטנקים הם אפילו מחליפים את חטיבות הכוח, הלא הן המנועים. הכל כדי שיוכלו לחזור במהירות לפעילות מלאה בחולות הרצועה. בראש צוות חוליית הביקורות של פיקוד הדרום עומד ע''צ מאיר איפרגן (52), קצין חימוש לשעבר, שמשמש כיום גם כבוחן צריח טנקים וגם כממונה הבטיחות הפיקודי. ''באנו מאורגנים ומאובזרים עם כל הכלים וחלקי החילוף הדרושים לנו כדי לזרז את תהליך ההחזרה לכשירות המבצעית'' הוא אומר וממשיך: ''כאן לא מתפשרים. הכלי פשוט לא חוזר לתפקד אם אנחנו לא מעניקים לו את הטיפול הראוי''. חברו לעבודה, מבקר תחום הנשק, רנ''ג מוטי דהן, מספר כי על אף העבודה האינטנסיבית, הצוות רחוק מלהתעייף: '' בשעות ספורות הצלחנו להחזיר לכשירות מלאה גדוד שריון שלם, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם חיילי הצוות של כל טנק וטנק. הם חיים בטנקים ולכן אני מרגיש כאילו אני משפץ להם את הבית''.

עיתון במחנה על אע''צ מאיר איפרגן ובוחני הפיקוד

אוגדה 560 במבצע ''חומת מגן''

אוגדה 560, אוגדת שצלחה בפיקוד אריק שרון. אוגדות פיקוד הדרום היו אוגדות בעלות מורשת קרב חזקה מאוד, בגלל השתתפות בלא מעט קרבות הרואיים. האוגדה הורכבה מפלטפורמות מג''ח מיושנות - מג''ח 6־ג, אמנם היו נחותים טכנולוגית אך אמינים מאוד.

לפני המבצע ביצעה האוגדה תרגיל גיוס פתע, עברו חודשים מספר ומצאנו את עצמנו בערב פסח במבצע ''חומת מגן'', הפעלנו את חטיבה 8 בפיקוד קצין חימוש החטיבה, דורון קוגמן. החטיבה יצאה מההח''י, אירוע מעניין כשלעצמו, מספרים לך על ההח''י כקצין חימוש אוגדה, הכנו פק''לים מעבר משגרה לחרום, סידרנו, ניסיתי להסביר לעצמי איך זה עובד, אבל אתה לא באמת מבין כי לא ניסית ולא ראית את זה. הנסיעה של חטיבה 8 על זחל משדה תימן עד צאלים בלי תקלות בכלל ובמאה אחוז כשירות, מנפחת בהחלט את החזה למערך האחזקה. בהמשך ביצעה חטיבה 8 תעסוקה באזור עזה וחזרה ואנו החזרנו לכשירות.

אל''ם צביקה גפן

מבצע ''גשמי קיץ'' חילוץ תחת אש

במבצע ''גשמי קיץ'' פעלה חטיבת גבעתי באזור ''ג'בליה''. פעולה של חשיפת מטענים בעזרת דחפורי די־9 ביצע גדוד ''רותם''. את המשימה ליוותה מחלקת החימוש של הגדוד בפיקודו של קח''ש הגדוד, דוד גפן. בעיצומה של הפעילות התהפכו 3 דחפורים במטע זיתים. הכוחות שהו בשטח לחימה, רווי בחוליות נ''ט ובצלפים. בתפקידי כקח''ש חטיבה הייתי מעורב בכל חילוץ מורכב, באותו רגע בו שמעתי על האירוע הגעתי בליווי נגד צמ''ה מגדוד ההנדסה 601, הצלחנו להפוך שני דחפורים תחת אש כבדה, בתגובה החזירו הכוחות הלוחמים של הגדוד מכת אש כבדה. בניסיון החילוץ של הדחפור הנוסף, נתקלנו בתקלת הנעה, נדרשנו לבצע פעילות תיקון בדחפור. ברגע שפרקנו הכלים נשמע קול ירי, לעברנו נורה טיל RPG, נשמע קול פיצוץ אדיר, הטיל פגע בכף ה־ D9, בנס אף לא חייל מהחוליה נהרג.

יצאנו החוצה בשיירת כלים כבדים מלווים בירי טילי RPG ונשק קל לעברנו.

סא''ל אבי יצחקי

חילוץ מורכב בעזה

יום חורפי אחד, בזמן שירותי כרמ''ד אחזקה בפיקוד, המחש''פ, אל''ם דודו אלמקייס, קרא לנו לסייע בחילוץ בעזה. סא''ל יוסי דהן, סגן מחש''פ ואני יצאנו בשעה 4:30 לפנות בוקר לשטח. מצאנו כמות גדולה של כלים שקועים בבוץ עמוק. שרשרת חילוצים שהתחילה בבט''שית (רכב סיור לביטחון שוטף) ששקעה ליד הגדר, משאית מסוג ''ריאו־חץ'' נקראה לחלצה ושקעה אף היא (עד גובה המנוף). בהמשך נשלח טנק לחלץ ושקע עד לגובה הקנה, דחפור די־9 שהגיע בעקבותיו שקע אף הוא. מצב מורכב - אדמה רוויה ובוצית. על כך נאמר המשפט המפורסם 'אל תיכנס למקום שאינך יודע איך לצאת ממנו'. התארגנו במהירות, יצאנו לכיוון כיסופים ומשכנו טנק חילוץ. בעבודה מאומצת עם צוות הטנק הצלחנו לחלץ את הדחפור. לאחר מכן כשפנינו מועדות לחילוץ הטנק, החלטנו לקצר דרך השדה בהליכה רגלית. איך שאני מתקדם באדמה הבוצית התחלתי לשקוע, רוסלן ויוסי שלפו אותי כמו בובת ראווה... המשכנו בחילוץ עד 4:00 לפנות בוקר והצלחנו להוציא את כל הכלים ששקעו. אם קצין החימוש הגדודי היה מביא נגמ''ש לחלץ את הרכב, כל זה לא היה קורה.

אל''ם אילן אליהו

מבצע ''גשמי חורף'' - חילוץ תחת אש

במבצע ''חורף חם'' ביצענו ניצול הזדמנות מבצעי. החטיבה עשתה נוהל קרב חפוז של 24 שעות בחטיבה הצפונית. במבצע הפשיטה השתתפו כוחות מחטיבת גבעתי וגדוד שריון מחטיבה 401. במשך 24 שעות קיבלה החטיבה אור ירוק לכניסה, היה זה המבצע היחיד שהתרחש מאז ''גשמי קיץ''. שנתיים לא נכנסנו למבצע עומק בעזה. במבצע חימוש גבעתי וגדוד השריון ''עשת'' שהיה בתעסוקה מבצעית בנחל עוז ביצעו הכנות לצל''ם. ביצענו נוהל קרב אחזקתי מהיר למקרים ותגובות בעיקר כמו חילוץ וגרירה.

לפנות בוקר אחרי ההתקפה דווח על 3 דחפורים ששקעו בכניסה לעזה ליד הגדר. מיד לאחר מכן רצף של תקלות ושקיעות בעיקר בטנקים ובכלי צמ''ה כבדים. לאחר שהבנו שהעסק ביש והמצב מורכב לקחתי צוות של טנק חילוץ מחטמ''ר צפוני (אבי גולן קח''ש צפונית) והחלטתי להיכנס פנימה. חילצנו חמישה דחפורי די־9 שהיו שקועים עמוקות בטור אחד אחרי האחר. בסיום נוכחנו לגלות תקלה בטנק בודד מרכבה סימן 4, המנוע נכבה ביציאה לשטחנו, אני ניגש לכלי עם טנק החילוץ כאשר בשלב זה כל חטיבת גבעתי יצאה החוצה בתיאום עם המח''ט והקחש''א סא''ל גולן כראדי. לטובת אבטחת הטנק נשארו צוות לוחמים סמוך לבית העלמין צפונית לזיתון.

בשלב זה נותרו שלושה כלים בעזה, בודדים במרחב, נשארנו, בני מנ''ע גדוד ''עשת'', צוות חילוץ ואני. נותק הקשר עם החטיבה ובאותו זמן התחיל בני לאבחן את התקלה בטנק ואני מבין שנותרתי לבדי. יצרתי קשר עם המ''מ שלא ישן כל הלילה ואמרתי לו כל מה שזז לכיוון הזה תקדם בצרור. בו בזמן זיהה בני תקלת מחשב וטען שאין בעיה של דלק. ביקשנו סיוע מנחל עוז, הגיע מחשב ועדיין לא הניע הטנק. בדקנו דלק ועדיין לא הניע הטנק. לאחר שעתיים וחצי המצב נהיה מסוכן, הפכנו להיות בעיה מבצעית. סבלנותי פקעה ואמרתי לבני ''נתק צלבים גוררים את הטנק ''. בני אומר לי ''למרכבה סימן 4 אין צלבים, יש ידית ניתוק בלמים והיא נמצאת בנחל עוז'', באותו רגע יוצא ג'יפ סיור מנחל עוז ומביא את הידית. אנחנו מוכנים לגרור את הטנק.

לפתע הבחנו שכל הדרך לשטחנו רוויה בביצות. החלטתי לחבר את הטנק לשלושה דחפורי D־9 בטור. יצאנו לדרך ובחצי שעה הגענו לגדר בריאים ושלמים. בחילוץ הזה נצרבה לי בתודעה העובדה שחילוץ במזג אוויר חורפי בתנאים של רצועת עזה הוא מורכב ובעייתי.

סא''ל משה ארצי

אירוע פציעתו של קצין חימוש חטיבה דרומית אמיר בן יאיר

נכנסתי לתפקיד קצין החימוש בחטיבה דרומית במהלך חודש מאי 2012. בתקופה זו ישבה החטיבה הדרומית ברצועת עזה בסמוך לעיר הפלשתינאית ''חאן יונס''.

ביום שבת ה־21.12.2002, הוחלט בחטיבה לבצע פעילות בדרום מערב העיר ''רפיח'' (בסמוך לציר ''פילדלפי''). בפעילות השתתפו כוח הנדסה שנכנס לשטח הרצועה לפעילות מבצעית. בכוח היו רק''ם לאבטחה, דחפור לחציצה ודרילר (כלי הנדסי לביצוע קידוחים), במהלך הפעילות נתקע אחד הכלים. הגענו לשטח לחילוץ הכלי התקוע. החילוץ היה מורכב מאוד ונמשך שמונה לילות. בכל לילה נכנס הכוח המחלץ לניסיון בודד אחד וכשלא הצליח התכוננו הכוחות המחלצים ללילה הבא. הסיבה למשך הזמן הארוך נעוצה בכך שהדירלר שהוא כלי גדול מימדים גם כך, נתקע קשות בעומק האדמה והיה באזור מאוים מירי נ''ט ומירי צלפים. בנוסף לכך, במספר לילות היה ערפל בגללו נאסר על הכוח המחלץ להיכנס לשטח.

בחילוץ זה השתתפו 6 דחפורים, באגר, נגמחון לאבטחה ונגמ''ש פיקוד בו שהו הכוחות המחלצים שעליהם פיקדתי. בליל 21.12.2002 בחצות ושלושים לערך הצלחנו לחלץ את הדרילר והתחלנו בתנועה איטית לשטח מדינת ישראל. הדרילר שהיה רתום ל־ 6 דחפורים נתקע מפעם לפעם באדמה רבה שהצטברה תחתיו ונדרש היה לצאת ולפנותה על מנת להמשיך בחילוץ. באחת הפעמים, רגע קצר לאחר חזרתי לנגמ''ש הפיקוד על מנת להמשיך בחילוץ, נורה טיל נ''ט מסוג אר־פי־ג'י לעבר הנגמ''ש. הנגמ''ש מסוג קסמן משופר, נפגע באזור עמדת המפקד בו שהיתי. למזלם של כל השוהים בנגמ''ש חדר הטיל את מיגון הנגמ''ש פעמיים והותיר חור כניסה ויציאה. כתוצאה מכך נפגעתי באורח בינוני בפני ובפלג גופי העליון. יתר המחלצים נפגעו באורך קל, באוזניהם בלבד כתוצאה מעוצמת הפיצוץ. בשלב זה התחילו יתר הכוחות בפעולות פינוי לטיפול רפואי. מסוק הוזנק למנחת ''כרם שלום'' והעביר אותי למנחת על גבי אמבולנס של גדס''ר הבדואי, בזמן זה קבלתי טיפול רפואי מרופא הגדוד.

בפציעה איבדתי את ראייתי בעין שמאל ואת יכולת התפקוד ביד שמאל. נותחתי מספר פעמים והתחלתי תהליך שיקום שנמשך שלושה חודשים, בסיומו חזרתי לחטיבה הדרומית והמשכתי את התפקיד עד תומו.

סא''ל אמיר בן יאיר

שיפוץ בית הספר באופקים

ביחש''ם דרום, חויבה כל פלוגה לתרום לקהילה. באותם ימים מצאתי בית ספר בשם ''הגבעה'' באופקים ובו אולם ספורט שהיה מיועד להריסה ונמצא בסכנת קריסה. האולם לא פעל למעלה מעשר שנים. סדנת צאלים קיבלה את המשימה. אני זוכר את המראה שנראה לעיננו כאשר נכנסנו בפעם הראשונה לאולם: דלתות סגורות, אשפה רבה, הקירות העלו עובש מהזנחה ארוכת שנים. המשימה הייתה מורכבת ומאתגרת. בשיתוף עיריית אופקים התחלנו לנקות, העבודה התבצעה יום ולילה, פירקנו סולמות, שיפצנו וצבענו קירות ואף תקרה, שיפצנו חלונות, דלתות, שירותים ומקלחות. עבדנו חודש וחצי וסיימנו את המשימה בהצלחה מרובה. לא אשכח את הטקס המרשים בראשות ראש העיר, נאמתי מול הנוכחים ומהתרגשות הזילה מנהלת בית הספר דמעות.

רנ''ג דוד קבלו

קליטת האכזריות בחטיבת גבעתי

קליטת האכזריות בחטיבת גבעתי הייתה טראומה, החטיבה רצתה לקבל את פרויקט הנמר, הנמר ברח לנו בין הידיים. לאחר אירוע ''זיתון'' בו נגמ''ש נושא תחמושת של גבעתי התפוצץ, נאסרה הנסיעה בנגמ''שים, הכוחות נעו ב''פומות'' ו''נגמ''חונים'' ובהמשך ב''אכזריות''. קיבלנו אחריות על האכזריות ללא מעטפת אחזקתית. בקו היו אכזריות ואנשי גולני נתנו אחזקה עם נגדי עזה. הייתה התנגדות מצד מפקדי הגדודים בגבעתי לבצע הסבות.

באותם ימים החל הפיקוד בתכניות לביצוע מבצע ההינתקות, התרחיש התחשב במצב הסלמה והחטיבה נערכה לכך. לאור עובדה זו, הצגתי למח''ט גבעתי תכנית המגדירה את דרך ההסבה של כל הגדודים לטיפול באכזריות מרמת הלוחם המבצעי ועד לאנשי האחזקה. ביצענו השתלמות גדולה מאוד שכללה מפקדים ואנשי אחזקה (אנשי אחזקה מגולני הגיעו ללמד את אנשי גבעתי).

בהשתלמות הוצגו תחומים רבים בהם נהיגה, אחזקה וחילוץ. קצין החימוש הראש דאז תא''ל חיים רונן הגיע לביקור והביע את התרשמותו. לקחנו אחריות מלאה מרמת מח''ט עד הסגנים, הוגדר שיבוץ קרבי מלא. בוצעו קורסים (בשיטת ה ־O.J.T הסמכה ביחידה) לנגדי החימוש, מהעמסה ופריקה, שלב יסוד עד שלב 10 על מנת שיתאפשר להם לבחון את הכלים.

קבלת האכזריות לחטיבת גבעתי הביאה להתעצמות ניכרת במערך האחזקה. החטיבה עובתה בתקנים חדשים, במלאי חלפים, ביכולת חילוץ וביכולות נוספות. כשפרצה מלחמת לבנון השנייה היינו מוסמכים ומוכשרים לפעולות אחזקה באכזריות.

האמונה בטנק

פעילות שגרתית בעזה, לעתים קרובות נתקע טנק מג''ח והצוות מגיע למצב בו הוא חושש לבצע פעילות מבצעית, בעצם, מפקד הטנק לא מאמין בכלי עליו הוא נלחם, עובדה זאת, הפריעה לי מאוד. הייתי חייב להחזיר את האמון. באחד המקרים, הגענו לטנק, שלפנו את המנוע, החלפנו צינורות דלק והכנסנו את המנוע חזרה. חשתי שעדיין חושש המפקד לנוסע על הטנק. עליתי על הטנק ונהגתי בו עד המוצב, בנוסף, השארתי לו את מספר הנייד שלי. לאחר זמן מה התקשרתי אליו, הוא הגיב ואמר: ''עכשיו אני סומך על הטנק''. מקרה זה ריגש אותי, ידעתי שמפקד טנק במצב כזה בו אין אמון במערכת הטנק וביכולתו לבצע את המשימה החזרת האמון, היא המטרה.

מרכבה סימן 4 וסדנאות היחש''ם

טנק מרכבה סימן 4 נכנס ברוח סערה לצבא, מי שעסק באחזקת הטנק היו החברה האזרחית והמש''א בלבד, הייתה התנגדות נחרצת להעביר לסדנאות אחזקה דרג ב'. בהיכרותי הרבה את התחום ידעתי כי טיפול בטנק בסדנה יאפשר עצמאות, חיזוק המקצועיות וחיזוק הסדנאות. ידעתי שאנחנו מסוגלים ולכן התעקשתי.

 סגנית ראש מנת''ק דאז, תמי פורת וראש רפ''ט, יחיעם הרפז היו המובילים בתחום החטכ''ים והאוטומטיבי. יחיעם ליווה אותי בכל שנות שירותי, למדתי ממנו הרבה ובעיקר מוסר עבודה ומקצועיות בלתי מתפשרת. כל דבר שרציתי קיבלתי כבר למחרת היום, הוא טיפל במגוון בעיות טכניות והיה נכס לצה''ל. הצבא איבד אדם יקר שבפעילותו הנמרצת ייעל התייעלות ניכרת וחסך מיליוני שקלים.

בהמשך לבקשתי שאלה תמי: ''האם אני מסוגל להקים עמדת הרצה לטנק מרכבה סימן 4''? בנוכחות אנשים נכבדים מהמש''א, התקיים דיון בראשותה ואלה הסבירו איך אי אפשר להריץ מנוע בסדנה ומה המגבלות בכך. לעומתם, ביקשתי תיבה של טנק, כאשר המיגונים היו על בסיס אמצעים של אוגדת עזה וכיבוי האש ממקורות היחש''ם.

שכנענו את תמי, קיבלתי טנק וכך התחיל תהליך אחזקת דרג ב' לטנק מרכבה סימן 4 ביחש''מים. התפתחנו ורכשנו ידע בתחום. מישל סבן רכש מקצועיות בסדנה עם בוחני נס''א. בהמשך הדרך תקלות רבות שתיקנו דרגי ג' עברו לדרג ב'. זכור לי שרמ''ח מע''ם, איצ'ה, הגיע אלי לשתות קפה עם רע''ן חט''כ, עלי אבוריש. ביקשתי דבר אחד, לבנות עמדת הרצה לסימן 4 ביחש''ם. איצ'ה הבטיח וקיים. בסיכום נכתב: עוד 3 חודשים העמדה אצל קבלו''. לא האמנתי שזה יקרה מהר כל כך.

תמיד האמנתי ביצירת יכולות עצמאיות, בהפחתת התלות בגורמים אחרים ככל האפשר ובנתינת מרב היכולות לדרגי השטח.

רנ''ג דוד קבלו

פיצוץ מנהרת תופת על חיילי קומץ

חודש נובמבר, שנת 2012, שעת לילה מוקדמת, חיילי קומץ בחטיבה הדרומית בעזה מתכוננים לפעילות תיקון הגדר. תדרכתי אותם על שיטת העבודה, על פעילות כוח האבטחה המלווה כמו גם על מקרים ותגובות לתרחישים (ירי צליפה, נ''ט, פצמ''רים ועוד) ועל שיבוץ קרבי. לאחר מכן ביצעתי מסדר מלא על הכלים (מסדר אחרון לפני כניסה למרחב הגדר). בהמשך בוצע תדריך של מפקד כוח האבטחה ובעיקר על האיומים הצפויים לאנשי החימוש, בהם ירי, צליפה ומרגמות.

הגענו לשטח, הרכבים חנו כשחזיתם פנתה החוצה, פרט לרכב הדיפנדר שלי ששימש אותי רכב פיקוד בו נסענו יחד קצין ההנדסה החטיבתי, טליע מוסטפה ואני. בוצעה חלוקה לצוותים - בני מושקה הונחה לפקד על כוח שיחליף עמוד גלאים שנפגע מרסיס, וובה קזאניץ היה אח על החלפת עמוד עגינה, אברהם אלוני המסגר ממונה על בניית הגדר מחדש ואלון דוד עסק בהחלפת כבל תקשורת עם הצוות השלישי.

במהלך העבודה הורתי לקצין ההנדסה שיסובב את הדיפנדר כך שחזיתו תפנה החוצה, בדיעבד הסתבר שהוא החנה אותו בדיוק במקום בו התפוצץ המטען וכנראה שדבר זה הציל אותנו, כל ההדף פגע ברכב הדיפנדר. בעבודה מהירה התחילו כל הקבוצות, הוחלפו עמוד העגינה, עמוד גלאים וכבל הבקרה, נמתחו תילים וחיבור התקשורת אך לפתע...

פיצוץ אדיר החריד את הסביבה כולה, האדמה כאילו פתחה את פיה ובור ענק נפער. חיילים שעמדו על קורת הרכב עפו אחורה מספר מטרים, כל החיילים בצוותים שכבו על הרצפה והכניסו את הראש בין הידיים לפי התרגולת. ''גשם'' של אדמה ואבנים ענקיות ניתז לכל עבר (כמו גשם ביום בהיר), עמית, חייל בחוליה מזהה רכב, עף באוויר ואנשים נפגעו. אלון רץ לתעלה ולפתע נהדף בפתאומית והוטח לאדמה, ניגשתי אליו לאחר ששמעתי אותו צועק מכאבים, הוא אמר לי: ''מה זה?, בכל החיים שלי בגדר לא היה לי פיצוץ כזה'', העליתי אותו לאביר ואמרתי לו: ''הדיפנדר שלי עפה באוויר''. מנהרת תופת התפוצצה בסמוך אלינו והעיפה את הדיפנדר עשרות מטרים לעזה. לאחר דקות ארוכות שנמשכו כנצח, במהלכם ניסיתי לאתר את כל האנשים שלי, הבנתי שכל הכוח נמצא והתחלנו בפעולת החילוץ.

בזכות העבודה בשכפ''צים ובקסדות יצאו אנשינו בנזק קל, אלון, אלוני ואליאור קיבלו מכות יבשות והועברו לטיפול רפואי. לאחר שיצאנו החוצה שוחחתי עם כולם שיחת עידוד ואמרתי: ''אף לא אחד ישבור אותנו - אנחנו חוזרים וממשיכים לתקן את הגדר'', לא אשכח את הברק בעיניים שלהם ואיך כולם רצו לחזור ולעבוד. בהמשך התברר לנו כי רכב הדיפנדר היה בדיוק מתחת למנהרת תופת, מחבלים הפעילו מטען שבעצמתו הרבה העיף את הרכב באוויר. פשוט ניצלנו בנס. אירוע זה היה אחד המניעים לפרוץ מבצע ''עמוד ענן''.

רס''ן ענן ג'אבר

התקנת תצפיות ב''צוק איתן''

במבצע ''צוק איתן'' נתבקשנו להתקין אמצעי תצפית בנקודה מסוימת בגזרה. מרחב העבודה היה רווי בירי מרגמות ובסכנת חדירה ממנהרות נכנסנו לעבודה עם אנשי מרכז שיקום ואבטחה(מש''א). אנשי מש''א ממפעל אחזקת אמצעי מודיעין שדה, הם השותפים הנאמנים לכל התקנה מורכבת של אמצעים והם ממונים על אחזקה בדרג ג'. יחסי הגומלין בינם לבין אנשי האחזקה בגדודי האיסוף מצוינים ונשמרו תמיד. בהכנות למשימה עטינו שכפ''צים קרמים וקסדות. המשימה הייתה להתקין את המצלמה על תורן גבוה ולחבר תקשורת לאחור בסיב אופטי. בהתקנה הגיע כוח אבטחה לאבטח אותנו. יצאנו לטפל בתקשורת בקרבת הגדר חשופים לירי צלפים ונ''ט. לפתע נשמעה באוויר שריקה חדה, מטח של פצצות מרגמות נורה לעברנו. במהירות יצאנו מהגזרה. יום למחרת חזרנו והמשכנו לעבוד במקום ושוב זיהה אותנו חמאס ונורו לעברנו פצצות מרגמה. העבודה ארכה שבוע שלם במקום יום, והיה בה סיכון עצום לכוחות האחזקה. בזמן זה התקנו עמדת מכ''ם וגם חיברנו העמדה במקום מוגן ומשם יצאנו לשטח לחברה. לא הסכמתי שאנשים יטפסו, בגלל הסיכון הכרוך בכך ובגלל האפשרות להיפגע מירי צלפים. לבסוף טיפסתי על המנוף והתקנתי את המכ''ם. לאחר ההתקנה חזרנו לבצע איפוס למערכת ולפתע שמענו פיצוץ אדיר, קפצנו אחורה בבהלה, היה זה ירי של טנק מכוחותינו. במהלך המבצע לוותה עבודת טכנאי המוד''ש בסיכון אדיר, החיילים הפגינו אומץ ונחישות ועמדו בכל המשימות שהוטלו עליהם.

רנ''ג דן קקון

כוח ההתמדה

בשנת 1998, ציר חלקיק היה זה שהפריד בין רצועת עזה לבין הישוב היהודי בגוש קטיף, לכל אורכו נמתחה גדר שעל אחזקתה היו אמונות חוליות קומץ של אוגדת עזה. בכל יום בשעות הצהריים היו חוזרים מבית הספר התלמידים הפלסטינאים וגונבים עמודי גלאים מהגדר. באותם ימים מח''ט החטיבה הדרומית היה אל''ם עימאד פארס. המח''ט אמר תמיד שהמתמיד ינצח. כטכנאי גדרות בחולית קומץ אני זוכר איך הגענו יום יום לגדר ותיקנו את הנזקים שנגרמו. פעם אחת הרסו הפלסטינאים חלק גדול מהגדר באזור ''נצר חזני'', עבדנו על הגדר יום ולילה ללא הפסקה. בתחושת סיפוק סיימנו את העבודה ושמנו פעמינו חזרה לכיוון האוגדה. לאחר מספר דקות קיבלנו דיווח דחוף ובו נאמר שכל מרחב הגדר שעבדנו בו התריע. התברר שכוח האבטחה שנסע ב''אכזרית'' ביצע סיבוב לא נכון וה''אכזרית'' הרסה חלק גדול מהגדר, כל העבודה הייתה לשווא. כמובן שחזרנו והחזרנו את הגדר לכשירות מלאה.

רנ''ג דן קקון

פציעתו של קצין האמל''ח בעזה

בתיקוני הגדר חווינו אירועים כמו גם: זריקת אבנים והרס בגדר. ערב אחד בזמן פעילות אחזקה היה שקט מוזר ומחשיד, הילדים התפזרו ולפתע הגיח אופנוע ועליו מחבל. המחבל החל בירי כבד לכיווננו. ניסינו לתפוס עמדות מאחורי אביר ממוגן למחצה בו כוח מילואים שהיה אתנו. כוח המילואים ירה לכיוון המחבלים וריתק אותם. במהירות יצאנו מהאזור. בבוקר היום למחרת התחילו מהומות באזור ''כפר דרום''. קצין חימוש החטיבה ואני נסענו על רכב החצצית (זחל''ד שזורק חצץ), כשהגענו ל''כפר דרום'' הבנו שיש מהומה לא קטנה - נשמעו קולות ירי, ראינו פצועים מוטלים על הרצפה וצוותים רפואיים באמבולנסים מנסים להציל חיים.

באותו רגע הבנו שהמשימה השתנתה, ירדנו מהחצצית שבאותו רגע לא הייתה נחוצה, סייענו בהחלפת צמיגים לרכבים הפגועים, חילצנו רכבים ופינינו פצועים. אני זוכר שיצרנו צורת ''ח'' מהאמבולנסים על מנת להקים מעין ''מגנן'' לטיפול בפצועים. אחד הרופאים ביקש מאתנו להצטרף אליו על מנת לחלץ פצוע מקו האש. עלינו לג'יפ הסופה ובמהירות נסענו לעבר האירוע. נסענו לסוללה בה התנהל הירי. בנסיעה הרגשתי כאב חד ברגל, הבנתי שנפגעתי. ביצעתי חסימה עצמית עם היד, כל היד התמלאה בדם. על אף זאת המשכנו. בהגיענו לנקודה, ירד הרופא לאסוף את הפצוע. במהירות העלנו את הפצוע לאמבולנס, במבט ראשון החליטו לפנות אותי במסוק לבית החולים סורוקה בבאר שבע, סירבתי בתוקף וביקשתי להגיע לאשקלון. פחדתי כי ברגע שאימי תשמע שנפגעתי היא תיסע מאשקלון לבאר שבע ותיפגע בדרך. לאחר טיפול ושיקום בבית החולים ''ברזילי'' חזרתי בקביים והמשכתי לנהל את חוליית הגדרות.

רנ''ג קקון דן

פועלות תחת אש: שתי קצינות מאחורי צוות חילוץ הטנקים

בין הפסקת אש להפסקת אש, לא מסתכנים בצה''ל ומתכוננים לאפשרות של הסלמה וחוזרים למבצע צוק איתן, שעדיין, כפי שמדגישים בצבא, לא הסתיים. בשטחי ההיערכות והכינוס בעוטף עזה מכינים את הכוחות ואת הכלים. בין החיילים בולטות שתי קצינות מילואים מחיל החימוש, שעשו חיל במערכה והתכוננו בשטח לכל תרחיש אפשרי. סרן רעיה גורדון וסרן סתיו גלעד הן מפקדות מחלקה בצוות חילוץ.

בצוות של סרן גורדון נמצאים: גיל דגן, סהר שבתאי, אלעד אבלגון, עידו אייל ואסף מועלם. בצוותה של סרן גלעד נמצאים: ניר אשכנזי, ארז הוברמן, בוריס רחלין, נדב רחמים ויוסף סלאח. בהיותן חלק מצוות שחילץ תחת אש, הן הרגיעו את החיילים והיו להם לאוזן קשבת. אחת מהן אפילו אימצה גור כלבים טועה שנותר מאחור, בלב אזור הלחימה ברצועה.

סרן גורדון וסרן גלעד הן מפקדות מחלקה בצוות החילוץ בו: מפקד טנק, מכונאי, מסגר (מרתך) ומפעיל - נהג. הן ממונות על חלוקת התפקידים, על התפקוד הכללי ועל האסטרטגיה לחילוץ של כל כלי וכלי. במבצע הצבאי, השתתפו מחלקות החילוץ באירועים רבים ומורכבים, מקצתם בשטח הרצועה, חלקם סמוך לגדר, ולעתים תחת אש חיה. הן השתתפו גם במבצעים ''עופרת יצוקה'' ובמלחמת לבנון השנייה.

סתיו ורעיה

סרן גלעד (25) מירושלים, לומדת בימים אלה לתואר ראשון במדעי המוח באוניברסיטת בן־גוריון בבאר שבע. גלעד חלמה להיות לוחמת ורצתה להגיע לקרקל, אך בגלל הדאגה הגדולה של אימא, שלא אישרה לה להיות לוחמת, בחרה בחיל החימוש.

״אני בת יחידה ואמאן שלי הייתה בלחץ היסטרי. היא ניסתה לתמוך בי אבל כל הזמן הרגשתי את הדאגה בקול שלה. פעם אחת היא נשברה ואמרה לי 'למה את לא יכולה להיות כמו כל הבנות, למה את עושה לי את זה?' והייתי צריכה להרגיע אותה״, סיפרה סרן גלעד.

סרן גורדון (28) מעפולה, שמתגוררת כיום בגן נר, לומדת הנדסת מכונות בכרמיאל. באחד הלילות הוקפצו גורדון והצוות שלה למשימת חילוץ שני טנקים ברצועה. לאחר החילוץ, כשהיו בטוחים שהם אמורים לחצות בחזרה את הגדר, הוקפץ הצוות לפנות בוקר למשימה נוספת לחילוץ דחפור מסוג D9.

בשביל משימה זאת היה צורך להיכנס פנימה יותר לרצועה, קרוב לאזור שטח בנוי. במהלך החילוץ ירו ממנו לכיוונם והם נאלצו להשלים את המשימה תחת אש. לאחר החילוץ, בדרכם חזרה מהרצועה, חילצו טנקים נוספים.

הגישה הנשית הייתה, כפי שהן מעידות, גם יתרון עבורן. הנוכחות של הנשים בשטח הציעה לחיילים כתף ומשענת בנושאים שלא דיברו עליהם עם המפקדים. ״זה טוב שיש נשים בשטח, כך קל יותר ללוחמים לשתף ולדבר על החששות שלהם ולספר על הגעגועים הביתה״, אמרה סרן גורדון.

סרן גלעד הוסיפה לדבריה: ״היה חייל שהייתה לו התמוטטות עצבים כשנכנסנו לעזה. הוא נלחץ וחשש להיכנס פנימה. הוא אמר שהוא מפחד וחושב שאנחנו לא צריכים להיות פה ולא מבין למה הוא נכנס בכלל, אבל אחרי שיחה מרגיעה הוא התעשת די מהר״.


הלוחמות של צוק איתן / עיתון מעריב

מודל אימונים חדש ביחש''ם דרום

עד שהגעתי לתפקיד, ביצע יחש''ם דרום אימון מלא לפי ההגדרה שנקבעה בעבר, האימון כלל את כל פלוגות היחש''ם והתבצע בזמן מוגדר. שיטה זו פגעה באימון פגיעה ניכרת.

בניתי מודל אימונים חדש בו יתבצע תרגיל מפקדות מלא. גופים כמו יחידות המשק המטכ''לי, מחלקות שינוע ואחרים יבצעו תרגיל אגד באחזקה. השינוי הניכר הוא ביחס לפלוגות: פלוגת חיילים בסדיר תבצע אימון פלוגתי אחת לשנה, מפקדי כיתות יבצעו אימון ייחודי. יחידת חימוש קדמית של חיילי מילואים תבצע אימון ייחודי הכולל אימון למפקדה ואימונים טקטיים ומקצועיים לפלוגה המסייעת. במודל זה התרגול מספק, הבקרה והחניכה מלאים וניתן יחס נאות לכל יחידה באימון.

אל''ם אלון שלמה

 

חיפוש מידע

כניסת חברים

חברים online