[temp]
ינואר
פבר.
מרץ
אפר.
מאי
יוני
יולי
אוג.
ספט.
אוקבר
נוב.
דצמ.
הזנת אירוע חדש חיפוש בטיימליין התאריכים המסומנים בכתום כוללים אירועים

יוסי רנרט - כ''ט בנובמבר 1947

סיפור על תחילתה של מלחמת העצמאות - לוחמי האצ''ל הנועזים , שהצטיינו בפעולות קומנדו , לא היו מאומנים ב

@alt@

מפת החלוקה האבסורדית של ארץ-ישראל , כפי שאושרה בישיבה ההיא של האומות המאוחדות , הייתה בלתי אפשרית לביצוע מכול היבט שהוא . לו היו מבקשים להמציא מפה , שכול יעודה להמשיך את הסכסוך הערבי יהודי עד אין סוף , זו הייתה המפה . היות שהתאריך מתאים , ניגשתי כהרגלי למקלדת , הקשתי כותרת "כ"ט בנובמבר" והמחשב ענה – כותרת לא חוקית , אני יודע שהיא לא חוקית , היא גם בלתי אפשרית , אז במקום כ"ט כתבתי – העשרים ותשעה  והקשתי על מקש "שמור בשם" , אז כותרת כבר הייתה , עכשיו צריך לכתוב , וזה מה שיצא -  עצם קביעת ראשי התיבות העבריים , לציון היום הזה בחודש הלועזי , מציג את החשיבות שבה ראו את האתחלתא דגאולה , לאחר אלפי שנות גלות . השימוש באותיות העבריות במקום ספרות , נעשה חלק מהאתוס של הקמת המדינה , יום הצהרת בלפור נקרא ב' בנובמבר ,זהו גם שמה הרשמי של כיכר מוגרבי בתל-אביב , בחורי הפלמ"ח שאבדו בים , בדרך למשימה , נקראים עד היום בכבוד וברעדה – כ"ג יורדי הסירה , הבחורים שיצאו לעזרת גוש-עציון ונפלו , ייזכרו לעד כשיירת הל"ה . אבל כאן יש לנו שעטנז האסור מן התורה . השטחים הקטנים מארץ-ישראל , אשר הוקצו למדינת היהודים היו לעג לרש , מה עוד , שלא היה רצף ביניהם , וזאת לאחר קבלת מסקנות הוועדה שבדקה את הנושא . בדיעבד , ובהכירי את החומר , אני משער שכול האלטרנטיבות , לרבות הקמת קונפדרציה , היו גרועות יותר , במבחן התוצאה החלוקה לא הצליחה . הבריטים שקיבלו מנדט ניהולי על ארץ-ישראל , נטו בעקביות לטובת הערבים . הם אלא שחיברו את הספרים הלבנים שסגרו את הארץ בפני עליית ניצולי שואה , ולא היה איכפת להם אם לניצולי השואה באמת תהיה מדינה שאפשר לחיות בה . ולמי שלא יודע , לפני שהם עזבו את הארץ , מסרו הבריטים לערבים בסיסי צבא ואת שדה התעופה לוד . אצלנו היהודים , ובמיוחד יושבי הארץ , חיכו כולם לשמוע את שידור הרדיו הישיר מבניין האו"ם , שהפך ליום חגיגי וחשוב . שם באו"ם להבדיל , היה זה עוד דיון רגיל שבסופו הצבעה . שימו לב מי בכלל דן והצביע על עתידו של עם-ישראל , היו אלה נציגי מדינות שבהן ישנן חוות חקלאיות פרטיות , שגודלן כגודל הקרעים שנועדו ליישוב פליטי השואה בארץ-ישראל . עד היום מציגים בטלביזיה את קבוצות המאזינים הגדולות במיוחד , שנקבצו ובאו להאזין לשידור ההצבעה , ולרשום את התוצאות הרות הגורל . הדגשתי שקבוצות המאזינים היו גדולות במיוחד , כדי לתאר מצב שבו מקלט רדיו היה אז דבר נדיר ולא מובן מאליו , אז לשמיעת השידור באו גם השכנים שלא היה להם מקלט רדיו . אז בימים ההם גם מכשיר טלפון היה נדיר , וכדי לטלפן  הלכו לבית המרקחת . מה הפלא אם כן , שמתוך החוסר והדחק , שמחו יהודים בארץ-ישראל על קרעי הקרקע שאושרו שם באו"ם , ויצאו במחולות שמחה ברחובות . לא כולם שמחו , רבים היו המפוכחים שראו את הנולד , היו גם שלעגו לעצם הסידור , שגויי העולם ידונו בעצם ההבטחה האלוהית לאברהם אבינו . היו מדינות שנציגיהן הצביעו בעד , היו מתנגדים וגם נמנעים ומי לא בא ? נציג סיאם , הוא לא חשב שהנושא חשוב והלך במקום זאת , לאישה המוכרת חסדים . הדבר פורסם ואני זוכר את תגובתו של הד"ר ישראל שייב (אלדד) , שהיה מנהיג רוחני בלח"י , "סיאם" הוא אמר בנימה מזלזלת , סיאם תחליט אם לזרעו של אברהם יש זכות על ארץ-ישראל ? ,התמונה הזאת של יהודי גאה , חרותה בזיכרוני  , ממש כמו הופעתו של האלוף חיים הרצוג באו"ם , עת קרע לחתיכות ולעיני כולם , את המסמך המשווה את הציונות לגזענות . חיים הרצוג , האבא של בוז'י , היה בנו של הרב הראשי לארץ-ישראל והיה בו את היושר והידע המקצועי הדרוש כדי לנמק ולהצדיק את כיבוש יפו , שנועדה על פי התכנית להיות בשטח שבשליטת הערבים . בדבריו הסביר הרצוג , שיפו ערבית עם נמל פתוח , וצבא מצרי שיבוא בשעריה , הייתה מרתקת לוחמים רבים להגנה על תל-אביב , במקום להילחם בחזית . במצב כזה , הסביר באומץ , לא בטוח שמדינת ישראל הייתה בכלל קמה . מי יאמין היום שהעיר חולון הייתה על פי החלוקה , מנותקת מתל-אביב , בן גוריון הורה בזמנו להכשיר בשדות בית הספר החקלאי מקווה ישראל , את כביש הביטחון מס' אחת . העיר צפת נועדה להיות שייכת ליהודים , אם זה לא היה עצוב , אולי הייתי צוחק . אלף יהודים היו אז בעיר הענייה הזו ועשרת אלפים ערבים , מה זה אם לא שיסוי שתי קבוצות זו בזו ? ירושלים, על פי התוכנית שאושרה בהצבעה , הייתה שטח בינלאומי . בדיעבד ניתן להניח , שאם הערבים היו מסכימים לתכנית החלוקה , זה היה המצב . אבל הם התנגדו למדינה יהודית , אפילו בתנאים הבלתי אפשריים האלה . מיום 30 בנובמבר 1947 ועד 15 במאי 1948 התנהלה המערכה בין הכנופיות הערביות , או לפי ההיסטוריונים של ימינו "הצבאות הפרטיים הערביים" לבין ארזוני המגן (המחתרות) העבריים ה"הגנה"-פלמ"ח , אצ"ל ולח"י. צבאות ערב הסדירים מצטרפים למערכה רק לאחר חצי שנה ,למחרת ההכרזה על הקמת המדינה ביום ה' באייר תש"ח (14 במאי 1948) , צבאות אלה כללו את צבא מצריים , לבנון , עבר הירדן ( מקצת כוחותיו שהו ממערב לירדן קודם לפלישה הערבית ), סוריה , עיראק , צבא "ההצלה" , או צבא "השחרור" של הליגה הערבית בפיקוד פאוזי אל-קאוקג'י וכוחות ערבים נוספים. על הטעות הזו הם שילמו מחיר יקר . הערבים שהיו רגילים לשרוף שדות של יהודים , לאנוס , לגנוב ולרצוח , הופתעו למראה היהודים האמיצים מהדגם החדש שנוצר כאן , שנלחמו כאריות ועמדו בנחרצות מול צבאות מאומנים ומצויידים היטב . כפרים ערביים ששימשו כבסיסי פעולה לכנופיות הפורעים , נמחו מעל פני האדמה . בירושלים פעלו באותו זמן ההגנה האצ"ל ולח"י , בגזרות שונות פעלו ההגנה והאצ"ל בשיתוף פעולה ובתיאום . רק מי שמכיר את המצב האבסורדי ששרר אז בירושלים הנצורה  ,  יוכל להבין את התעקשות האצ"ל לקיום ההסכם , אשר נועד לצייד את לוחמיו בירושלים , בחלק קטן  מהנשק שהובא על ידו באונייה "אלטלנה" .   סיפורה של ירושלים שזור בלטרון ,  עד מלחמת ששת הימים ב1967 , היה אזור לטרון בידי הממלכה הירדנית . המלך חוסיין חזר על הטעויות של המנהיגים הערבים הקודמים , וחבר למצרים ולסורים במלחמתם בישראל , טעות זו עלתה לו בחצי ממלכתו שנותרה בידינו .

בעשרים ותשעה בנובמבר 1947 , קרה עוד משהו . לוחמי מחתרת שהיו עצורים במחנה המעצר הבריטי בלטרון , חפרו בעמל רב מנהרת בריחה , כדי לחבור ללוחמים אשר בחוץ , ולהמשיך בלחימה . באותו יום ממש , התגלתה המנהרה ועצירי האצ"ל ולח"י נשארו במעצר . לאחר זמן קצר הם הועברו בשיירות למחנה המעצר בעתלית . בהעברה הצליחו מספר לוחמים לברוח ולחזור להילחם . עם עזיבת הבריטים את הארץ , שוחררו העצירים . משה דולגין שהיה מפקד באצ"ל , יצא מיד למפקדת האצ"ל בתל-אביב , ונשלח להשתתף בהתקפה על רמלה , היה זה זמן ביניים בין פירוק המחתרות וגיוס הלוחמים לצה"ל , דולגין לא היה היחידי שעוד לא הספיק להתגייס לצה"ל וכבר חזר להילחם . בפעולה זו ברמלה , הוא נפצע בפניו ואושפז בבית החולים . במחצית חודש מאי 1948 , פנה פיקוד "ההגנה" לאצ"ל , כדי שזה יתקוף את רמלה וימשוך בכך כוחות אוייב מחזית לטרון . שמונה מאות מלוחמי האצ"ל בפיקודו של  עמיחי פאגלין (גידי) רוכזו בבאר יעקב  ויצאו לתקוף את רמלה . קרב זה מתווסף לקרבות אחרים בתש"ח , שלא היה להם כול סיכוי להצליח , לוחמי האצ"ל הנועזים , שהצטיינו בפעולות קומנדו , לא היו מאומנים בפעולות כאלה , ועוד עם נשק קל ודל . האנדרטה הגדולה ברמלה , מספרת את הסיפור הטראגי , על נפילתם של חמישים ואחד הלוחמים, ובהם שתי לוחמות חובשות , שיצאו לפעולה חסרת כול סיכוי ובנשק דל .

גם האנדרטה הגדולה בקרית גת , מתארת את המלחמה הקשה לכיבוש הארץ , של צבא דל באמצעים מול צבאות אוייב מצויידים ומאומנים ,. בעוד מספר ימים ,בנר שני של חנוכה , בשבעה בדצמבר , תיערך האזכרה השנתית לפלוגה הדתית של אלכסנדרוני בתש"ח . לוחמי הפלוגה הזו לחמו בחירוף נפש והצליחו לכבוש את הכפר עיראק אל מנשיה , היום קריית גת . הכיתה שהופקדה על שמירת הגשר , לא הצליחה בכוחה הדל לעצור את שיריוניות הצבא המצרי שבאו מכיוון פלוג'ה , והושמדה . היו אלה לוחמי האצ"ל לשעבר שהתגייסו לחטיבת אלכסנדרוני . גם ללוחמים הבריאים והפצועים שהתרכזו כולם בחצר אחת , לא היה כול סיכוי אל מול השיריוניות המצריות , והם נהרגו כולם . האוייב לא חס על חייו של אף אחד . שמונים ושבעת חללי הפלוגה הדתית מונצחים על האנדרטה הגבוהה שעל הגבעה . אני מלווה את שורדי אלכסנדרוני לכול אתרי הלחימה שלהם ,  ושומע ממקור ראשון , את תיאורי הקרבות של הימים ההם , והגירסאות רבות , כצפוי .

 כאמור , ביום ה' באייר תש"ח הכריז דוד בן גוריון על הקמתה של מדינת ישראל ,.

השבוע סיפרו בקול ישראל, על  המסמך המקורי של ההכרזה , שעומד למכירה במכרז , בהמשך כבר הודיעו שהסכום המוצע כבר עומד על למעלה ממיליון דולר. לא הייתי מספיק זריז כדי לעשות דבר בנדון , הקדים אותי מנהל האתר- נוסטלגיה או ליין , הוא פנה לכתובת הנכונה בלשכת ראש הממשלה , וזה פנה בדחיפות לבית המשפט שהוציא צו האוסר את מכירתו של המסמך החשוב הזה . השופט גם הורה למחזיק במסמך , להפקידו בכספת בית-המשפט .

 Tourtelaviv.co.il

 

חיפוש מידע

חללים שמועד נפילתם היום

(מוצג לפי התאריך העברי)
בן יהודה שמעון ז קלפה זאב-אברהם ז

כניסת חברים

חברים online