[temp]
ינואר
פבר.
מרץ
אפר.
מאי
יוני
יולי
אוג.
ספט.
אוקבר
נוב.
דצמ.
הזנת אירוע חדש חיפוש בטיימליין התאריכים המסומנים בכתום כוללים אירועים

החימוש שלא היה

@alt@

יוסי רנרט אפריל 2017

יוסי רנרט  ערב יום העצמאות

לוי יצחק , האיש שלא אמרו לו

זה הסיפור על יצחק לוי, ואם תרצו - לוי יצחק, הגיבור הצנוע מהאצ"ל. יצחק שלנו לא היה קשור לכפילו מברדיטשוב וגם לא לזה מחב"ד. לימים עבר יצחק לוי לדירה ברחוב יצחק לוי בתל-אביב. אבל הרחוב הזה, לא נקרא על שמו. פשוט צירוף מקרים. יצחק שלנו נולד בכרם התימנים, לאימו עוזרת הבית. הוא לא ידע מי היה אביו, כי לא אמרו לו. אבל הילד יצחק היה נחמד וחביב, בדרכו הבייתה מבית הספר, היה עובד מספר שעות בחנות פרחים ברחוב שינקין. בעלת החנות נקשרה אל הילד יצחק, והייתה עוזרת לו בהכנת השיעורים. בהגיעו לגיל בר-מצוה, קנתה לו ברת המצוה הזו , זוג אופני ראלי יוקרתיות. לאחר שסיים בעזרתה, את בית- הספר העממי , רצה יצחק לוי להתקבל ללימודים בגימנסיה "הרצליה" . הוא רק לא ידע שצריך לשלם דמי לימוד גבוהים . ואיך יידע ? אבא לא היה לו, ואימא ? גם לה לא אמרו. אז הוא יצא מביתו, וצעד אל הגימנסיה, אליה ערג מחלון ביתו, בכרם התימנים. נכון, יצחק שלנו לא בא מברדיטשוב, ולא מחב"ד, כך גם מנהל הגימנסיה. המנהל הזה גם לא חיפש דרך לקבל ללימודים את הילד העני. רגע לפני שהוא הראה לילד יצחק, את הדלת, הוא בכול זאת אמר לו משהו. וגם זה משהו עבור מישהו, שאיש לא אמר לו משהו מעולם. יצחק שמע בקולו של המנהל הסמכותי, והחל לחלק עיתונים כעצתו. אבל המנהל לא אמר לנער יצחק דבר חשוב. הוא לא אמר לו לתלות את שק העיתונים הכבד, פעם על כתף ימין ופעם על שמאל. כמו שאמרתי, אבא לא היה לו, ואימו קירצפה מבוקר עד ליל, רצפות זרים. אז הוא נסע את השק הכבד, תמיד על אותה כתף. עצמותיו הרכות של הילד הרזה, התכופפו בהדרגה, וגופו התעוות. כך קרה לילד שאף פעם לא אמרו לו. בכרם התימנים הוא עבר מבית"ר לאצ"ל, כחניכו של יעקב אהרוני סיקא. ( מי שיצא למבצע בעיראק, עם דוד רזיאל ).                                           

בהתקפת הרכש של האצ"ל על משטרת רמת-גן, בעשרים ושלושה באפריל, אלף תשע מאות ארבעים ושש, היה דב גרונר מפקדו של  יצחק לוי . בתום הפעולה, היה יצחק לוי אחרון הלוחמים שנסוג בריצה מחצר המשטרה. הוא בקושי השיג את משאית הנסיגה, והצליח לעלות עליה בכוחותיו האחרונים. היום אנו מבכים את הנופלים, מי בכלל מזכיר את הלומי הקרב ? רבים הם הלוחמים, שנפשם מתה כבר אז, והם הסתובבו בינינו הזויים וחבולים. יצחק לוי היה מאותם צדיקים נסתרים, שלא הציקו לאיש, ולקחו אלי קבר את מצוקותיהם. אבן כבדה הציקה ליצחק שלנו, אבל הוא לא דיבר. הוא הרי האיש שמעולם לא אמרו לו, אז גם הוא שתק . יצחק התחתן מתוך אהבה גדולה, עם אחותו של שלום, חברו לרביעיית הכרם, שהיו מסתערבים באצ"ל. הילד העני לשעבר, דאג לספק את צרכי הבית בנדיבות, על כן הוא עבד בשתי עבודות. לאשתו האהובה הוא לא אמר, כי כך היה רגיל. במשך עשרות שנים, הוא לא דיבר עם איש, על הפעולה במשטרת רמת-גן. המשא ורגשות האשם, היו כבדים מדי. רק אחרי שמפקדו סיקא, וחבריו לאימונים ולקרב, עמנואל הלל וניסים קאזז , סיפרו לי את הכול, התרצה יצחק לוי, וגולל בפני את סודותיו. כמו בכול תחקיר, סיפר לי יצחק על ילדותו העשוקה, על נעוריו בכרם התימנים, ועל חלקו בקרבות במסגרת האצ"ל. עד שהגענו לאבן הכבדה מבחינתו, אשר ירדה איתו אלי קבר. פעולת הרכש במשטרת רמת-גן, ירדה על יצחק לוי, כמסך המפריד בין ימיו שלפני הפעולה, לאלה שלאחריה. הוא הרי היה האיש שלא אמרו לו. הוא לא יכול היה להתמודד עם העובדה, שהוא לא הציל את מפקדו - דב גרונר האגדי. לא רק זאת, בנסיגתו המהירה מחצר המשטרה, דרך יצחק על גופה ששכבה על הגדר. הייתה זו גופתו המתה של יצחק זלוטניק, מפקד הכוח הפורץ. אבל יצחק לוי, שגם הפעם לא אמרו לו, חשב עד יום מותו, שהוא דרך על דב גרונר הפצוע, במקום להציל אותו. דב גרונר שנפגע קשות בפניו, לא שכב על הגדר, אלא בתעלה, לימים דנו אותו הבריטים למוות, ותלו אותו בכלא עכו. יצחק לוי, האיש שלא אמרו לו, הלך לעולמו וכאבו עימו. ישראל פיינרמן נהרג ליד עמדת המקלע, ויצחק בילו הקריב את חייו, על הצלת חבריו, כאשר נשכב על רימון שנשמט, במבצע הסחה, ליד תחנת הרכבת, בתל-אביב.

גיבור אחר של הסיפור, נותר אף הוא בצל. הוא לא היה לוחם באצ"ל, להיפך, הוא היה שוטר יהודי במשטרה הבריטית. השוטר הזה היה גר עם משפחתו בבניין המשטרה, בדרך ז'בוטינסקי ברמת-גן. משיקולי ביטחון היו הבריטים מעבירים מדי פעם את מצבור הנשק, ממקום למקום במתחם התחנה הגדול. השוטר ידע על המחסור בנשק של הארגון הצבאי הלאומי, והחליט לגלות לארגון את מקום האחסנה. למרות הסכנה, נפגש השוטר עם אנשי האצ"ל, ליד הגימנסיה הרצליה הישנה, ומסר להם את הפרטים. זאת ועוד, כדי שלא לעורר חשד, הוא השאיר את משפחתו בתחנה, בזמן ההתקפה.

ניסים קאזז, חברו של יצחק לוי ברביעיית מסתערבי האצ"ל בכרם, נתפס בפעולה אחרת, ונכלא  בכלא עכו .דב גרונר שר את התקוה, לפני עלייתו לגרדום. ניסים קאזז סיפר לי איך הוא וכול האסירים היהודים, הצטרפו לדב גרונר בשירה אדירה, מתוך אולמות הכלא. לימים, פוצץ האצ"ל את חומת הכלא. ניסים היה בבורחים, נפצע ברגליו ונתפס לאחר שעות, בדרכו דרומה. עמנואל הלל, לוחם האצ"ל האגדי, נשאר עמנו יחיד מרביעיית הכרם, ממקום מושבו בכיסא הגלגלים, הוא חוזר ושואל אותי - מה שלום החבר'ה.  בהתקפה על תחנת המשטרה ברמת-גן, מפקד החסימה המערבית, היה משה דולגין. גם את זיכרונותיו רשמתי , בקרוב יופק הספר.

 

 

 

חיפוש מידע

חללים שמועד נפילתם היום

כניסת חברים

חברים online