[temp]
ינואר
פבר.
מרץ
אפר.
מאי
יוני
יולי
אוג.
ספט.
אוקבר
נוב.
דצמ.
הזנת אירוע חדש חיפוש בטיימליין התאריכים המסומנים בכתום כוללים אירועים

סיפורו של אל"מ במיל' קובי כהנוביץ על שירותו והחיים לאחר השחרור מצה''ל

@alt@

קובי כהנוביץ' נולד במושב בית שערים בעמק יזרעאל.הוריו עלו ארצה בשנות השלושים של המאה העשרים מטעמים ציוניים. לאחר הכשרה בתנועת גורדוניה מהעיר וולקוביסק בפולין (עכשיו העיר בבלרוס), החליטו ליישב את הארץ ולהיות חקלאים והיו ממקימי מושב בית שערים בעמק יזרעאל, בשנת 1936.קובי התגייס לצה"ל בשנת 1958 והוצב בחיל החימוש (כיום חיל הטכנולוגיה והאחזקה).השתחרר מצה"ל בשנת 1985 בדרגת אלוף משנה. עיקר שירותו היה בעבודה עם אזרחים עובדי צה"ל במרכז שיקום ואחזקה (מש"א) בתל השומר ובמקומות אחרים, במסגרת בתפקידי ניהול ומטה. שירותו זה הכשיר אותו לתפקידים שאותם מילא לאחר מכן בתעשייה הצבאית ובעשות אשקלון.קובי נשוי, 3 ילדים, 8 נכדים.

עיסוקים כיום:

כתיבה ספרותית: חבר באגודת הסופרים בישראל, כתב רומן ו-4 ספרי ילדים. הרומן: טמיר וקיים;ספרי הילדים: הפתעת האפרוחים, הכלב המדבר, אימא חתולה במקלט, האפרוחים המפתיעים.

בהתנדבות:

  • מרצה בכל מועדוני הגמלאים של התעש ושל צה"ל, בוויצ"ו ובמקומות אחרים.
  • מגשר: גישר בין גורמים שונים במסגרת שי"ל - שירות ייעוץ לאזרח בראשון לציון.כמו כן גישר בין שלושת העמותות שקמו לייצג את גמלאי תעש וליישב חיכוכים שנגרמו ביניהן. הגישור נמשך כשנה וחצי והסתיים באיחוד ל"עמותת גמלאי תעש המאוחדת".
  • חבר הנהלה בקתדרה העירונית ראשון לציון.
  • חבר בוועדת קשרי חוץ בהנהלה הארצית של צוות ארגון גמלאי צה"ל.
  • חבר בהנהלת עמותת חיל הטכנולוגיה והאחזקה (החימוש).
  • חבר בהנהלת ארגון ההגנה.

בתעשייה הצבאית (תעש):

בזמן כהונתו של קובי כהנוביץ' במפעל סלבין המפעל עבר מספר "קפיצות מדרגה" שהיו למעשה "קפיצות קומה". בתקופה זו תעש זכה בשני פרסי ביטחון ישראל על פרויקטים אשר בוצעו במפעל סלבין, בעת כהונתו של קובי כמנהל יישום פיתוח וכמנהל המפעל.בתפקידו הראשון מונה למנהל יישום פיתוח במפעל סלבין. בתפקיד זה היה אחראי ליישום פיתוח לפרויקטים שהיו בשלבי פיתוח, ובהם משגרי טילים ורקטות מסוגים שונים, תותח 120 מ"מ לטנק המרכבה, מיגונים שונים לטנקי מרכבה, פטון, נגמ"ש אכזרית ואחרים. בנוסף ניהול פרויקט הסבת טנקים למדינה בדרום אמריקה.לאחר כשנה מונה למנהל מפעל סלבין (שעסק בייצור תותחים משגרים ורכב קרבי משוריין). המפעל מנה 530 עובדים. היה זה המשך ישיר למעבר לייצור סדרתי לפרויקטים שהיה אחראי עליהם בתפקידו הקודם כמנהל יישום פיתוח. בנוסף היו במפעל פרויקטים רבים לצה"ל ולייצוא.במפעל היו מחלקות מסגרות, עיבוד שבבי, קני תותחים, ציפוי כרום לקני תותחים 120 מ"מ, מסבי צריח (לטנקי פטון וסנטוריון) - הסבה מדגם כדוריות לגלילים לצורך דיוק יתר בירי, מחלקת הרכבה, מחלקה להידראוליקה, מחלקת צבע, מחלקת בחינה, מחסן גדול, מחלקה לייצור ייחודי ("סירת הצלה") לייצור פריטים קריטיים שיצרני החוץ לא עמדו במועד ההספקה (דבר שעלול היה לעצור המשך הייצור בפרויקט וכתוצאה מזה אי עמידה במועד האספקה ללקוחות) וכן יצור מתקנים למחלקות הייצור, מחלקת משק ועוד מחלקות עזר. זאת בנוסף למחלקות המטה.בתקופה זו מכר המפעל בסכומים של עשרות מיליוני דולרים בשנה והמפעל היה ריווחי ביותר לאורך כל השנים.

"קפיצות הקומה" בתקופת כהונתו של קובי כהנוביץ' במפעל סלבין:

הכנסת טכנולוגיה לעיבוד גופים גדולים מאוד:

המפעל עבר "קפיצת קומה" בנושא עיבוד שבבי לגופים גדולים מאוד וזאת במקום להיעזר במפעלים אחרים. נרכשה מכונה גדולה מאוד לעיבוד מתכת בכרסום. רכש המכונה נעשה לאחר עבודת מחקר מעמיקה של הצרכים, בחינת חלופות לייצור במפעלים אחרים (כמו מרכז שיקום ואחזקה, שבו קובי שירת והכיר את הפוטנציאל), וכן בסולתם, ובחינת עלות- תועלת. על סמך עבודת מטה זו אישרה הנהלת התעש את רכישת המכונה. נערכה פנייה ליצרני מכונות מתאימים בארצות הברית ובאירופה. לאחר בדיקת כל ההצעות הוחלט על רכש כרסומת בספרד, שהתאימה מאוד לצרכי מפעל סלבין. מחירה היה מחצית מהמחיר שהציעו חברות אחרות והיצרן הסכים להתאימה לצרכי המפעל ולספק 15% חלקי חילוף שנכללו במחיר. במו"מ הסופי אף סוכם שהיצרן ימסור ללא תמורה מלאי נוסף של חלקי חילוף. מכונה זו הוכיחה את עצמה מבחינה טכנית, "שילמה" את עצמה והגדילה את רווחי מפעל סלבין. לאור הצלחת כרסומת זו, נרכשה מכונה גדולה נוספת באותו המפעל בספרד. באמצעות מכונות אלו מפעל סלבין זכה לקפיצת קומה ועלה על המפה כיצרן עיבוד שבבי לגופי מתכת גדולים מאוד בישראל. הייתה זו תרומה משמעותית מאוד לטכנולוגיה חדשה שלא הייתה עד אז בתעש.למרות הקיצוצים בתקציבים בכלל תעש, חודש ציוד נוסף במפעל.

 

תותחי 120מ"מ לטנקי המרכבה:

לאחר תקופה של "מחלות הילדות" בשלב יישום הפיתוח, המפעל נכנס לייצור סדרתי מלא. במהלך הייצור התגלו עוד תקלות, והמפעל התגבר עליהן, יחד עם אנשי הפיתוח בעבודה סביב השעון, כולל בחינות בירי, ונמנעו פיגורי אספקה לצה"ל. לדוגמה: התותח חזר לאט מידי למקומו לאחר ירי ועקב כך הוכנסו שסתומים חד כיווניים שסתמו את המעברים של השמן בזמן הירי ונפתחו לאחר הירי.

פרויקט תותח 120 מ"מ זיכה את תעש בפרס בטחון ישראל, לאחר שהפרויקט עבר פיתוח במחלקת הפיתוח של קבוצת הנשק, ומפעל סלבין ביצע את השלבים של ייצור דגמים, יישום פיתוח וייצור סדרתי.

משגרים:

במפעל סלבין בוצע יישום פיתוח וייצור של משגרים מסוגים שונים. בתקופה זו נגמר פיתוח ויישום הפיתוח של משגרים בשיתוף עם חברה אחרת, והמפעל נכנס לייצור סדרתי. המשגרים הוכיחו את עצמם בצורה משמעותית במלחמות שנכפו על מדינת ישראל בהמשך.

תעש זכה בפרס בטחון ישראל על אחד מפרויקטי המשגרים, לאחר שהפרויקט עבר פיתוח במחלקת הפיתוח של קבוצת הנשק, ומפעל סלבין ביצע ייצור דגמים, יישום פיתוח וייצור סדרתי.

תותח 60 מ"מ לרק"ם:

נעשה ייצור סדרה ראשונית של תותח 60 מ"מ לרק"ם. (מאוחר יותר פותח תותח 120 מ"מ על פי העקרונות של תותח 60 מ"מ). תותח 60 מ"מ הורכב בצריחי טנקי שרמן שהורכבו בתובות שהוסבו במפעל בנצר סירני. הטנקים נמכרו למדינה בדרום אמריקה.

מיגונים לטנקים ולנגמ"שים:

הסתיים פיתוח ויישום פיתוח למיגוני טנקים שונים ובהם לטנקי מרכבה, פטון, נגמ"ש "אכזרית", ולאחר מכן גם מיגונים אלו נכנסו לייצור סדרתי במפעל.

המפעל הוכיח את עצמו, היקף הזמנות המיגונים לצה"ל גדל מאוד עד כדי כך שלא היה מקום ברצפת המפעל לעמוד בכל מועדי האספקה במקביל, ומטבע הדברים לא ניתן היה להיעזר ביצרני חוץ עקב הסיווג הביטחוני הגבוה. הפתרון נמצא במפעל התחמושת "אליהו" הסמוך, שבו היו אולמות מתאימים וכוח אדם בעל סיווג ביטחוני מתאים. בתקופה זו נגמר ייצור הזמנות התחמושת ומפעל "אליהו" היה זמין לקלוט את העבודה במיגונים. ללא עיכוב הועבר הייצור אליהם ואנשי סלבין הנחו אותם בעבודתם. הפתרון היה טוב מאוד ואִפשר לעמוד בלוחות הזמנים באיכות המתאימה.

מפעלים שנסגרו בתעש, ונקלטו במפעל סלבין:

עקב צמצומים בתעש, הוחלט לסגור מפעלים ולמזגם במפעלים אחרים. מפעל סלבין נבחר לקלוט שלושה מפעלים שנסגרו – "חץ", "הדר" ו"מ.ע.מ" (שהיו במקור חלק מסקטור מפל"ן שגם סלבין השתייך אליו).

הקליטה חייבה את מפעל סלבין להיערך בהתאם, ללמוד את מבנה ופעילות המפעלים שעמדו להסגר, להחליט מה להעביר ומה לא כדאי לקלוט, בנושאים בהם לא נראה סיכוי שיהיה רווח, לא לקחת ציוד מיושן, לתכנן מיקום. זה דבר לא פשוט שחייב לבצע שינויים במערך הקיים ברצפת הייצור במפעל סלבין, לבצע את השינויים להעביר את המכונות והציוד לקלוט את כוח האדם ועוד. הוכנו תכניות מפורטות לכל אחד מהמפעלים אשר סוכם שיועברו. הוקמו צוותי עבודה משותפים של אנשי מפעל סלבין ברמות השונות, החל מרמת מנהל מפעל סלבין עם מנהלי המפעלים הנקלטים, דרך אנשי המטה של המפעלים עם המקבילים במפעלים אלה, מנהלי מחלקות ומנהלי העבודה. כל זה במקביל להמשך הייצור ועמידה במועדי האספקה ללקוחות, גם של מפעל סלבין וגם של המפעלים שנקלטו במפעל סלבין. המבצע עבר בהצלחה מרובה וכל גורמי ההנהלה שיבחו את התכנון, התהליך והביצוע. מפעל סלבין סיפק את ההזמנות בזמן ובאיכות הנדרשת, הן ההזמנות המקוריות של מפעל סלבין והן אלו של המפעלים שנקלטו במפעל סלבין. קליטת המפעלים הביאה ל"קפיצת קומה" בנושאי הייצור של מפעל סלבין ולקליטת כוח אדם מיומן שהשתלב יפה מאוד בתרבות הארגונית של המפעל ותרם רבות למפעל.

פרוט קליטת המפעלים שמוזגו עם מפעל סלבין:

מפעל ח"ץ: חלפים לצה"ל. המפעל היה בדרך השלום בתל אביב. הציוד וכוח האדם שהועברו חיזק את מפעל סלבין בטכנולוגיית ייצור גלגלי שיניים, עיבוד שבבי ונושאים נוספים.

מפעל הדר: המפעל היה  בהדר יוסף בתל אביב ועסק בעיקר בייצור חלקים לנשק קל. מפעל סלבין הועשר בעובדים מיומנים בציוד ובהזמנות. הייתה התחבטות האם להעביר גם את בית היציקה למתכות שהיה במפעל הדר ולאחר בדיקה מעמיקה הסתבר שאין הצדקה לכך ובית היציקה נמכר.

מפעל מ.ע.מ: מפעל לעבודות מיוחדות בנוף ים. החלק שבו היו טכנולוגיות מתכת הועבר למפעל סלבין.

הפרויקטים העיקריים שהועברו מ"מע"מ" למפעל סלבין:

מיגון טרקטורי דחפור קטרפילר D9: במפעל סלבין בוצע סיום הדגם, יישום פיתוח והקמת ליין לייצור והרכבת המיגונים.                                                                                                                                           

מיגון טרקטורי דחפור קטרפילר D9L: זהו דחפור שונה מהקודם וחייב תכנון שונה. במפעל סלבין נבנו דגמים, נערך יישום פיתוח וייצור סדרתי.

משגרים על גבי רכב: הייתה זו הזמנה של לקוח בחו"ל. הפרויקט הועבר ממפעל מ.ע.מ  לסלבין בשלמותו, ובסלבין הושלם הפיתוח ובוצע ייצור סדרתי. אנשי הלקוח הגיעו למפעל סלבין וקיבלו הדרכה טכנית ואימון בהפעלת המשגרים. לאחר אספקת המשגרים נשלח נציג סלבין לעזרה בארץ הלקוח לקליטת המשגרים ביחידה הצבאית.

הסבת טנקי פטון לצבא טורקיה: תחילת עבודת המטה לקראת המכרז הבין-לאומי שתעש זכה בו לאחר מכן. פרויקט זה פתח בהמשך את השער להסבת טנקים למדינות נוספות.

אכן בזמן כהונתו של קובי כהנוביץ' במפעל סלבין המפעל עבר מספר "קפיצות מדרגה" שהיו למעשה "קפיצות קומה".

 

מנהל התפעול בקבוצת הנשק: במשך 3 שנים.

עם סיום תפקידו של קובי כהנוביץ' כמנהל מפעל סלבין הוא התמנה למנהל התפעול של קבוצת הנשק. המפעלים בקבוצת הנשק בתקופה ההיא היו מפעל סלבין (לתותחים משגרים ורק"ם) ברמת השרון, מפעל "מגן" בתל אביב (לנשק קל), מפעל קש"ת בקריית שמונה (לחלקי נשק קל) ומפעל ראם ברמת השרון (לאלקטרוניקה). בתפקידו זה עסק קובי בתכנון ומעקב אחר תכנית העבודה במפעלי הקבוצה.אז פותח ויוצר הדגם הראשוני של רובה הסער "תבור" וקובי עסק בליווי הייצור ובקשר עם המתכננים ויצרני החוץ. בהמשך נכנס רובה זה לצה"ל והוא מהווה את כלי נשק הקל התקני של צה"ל. בתקופה זו תוכנן ובוצע המעבר של מפעל "מגן" (לייצור נשק קל), ממיקומו בתל אביב למתחם תעש ברמת השרון. קובי השתתף בתכנון ובביצוע המעבר שהיה פרויקט מורכב מאוד.

מקלע מקביל לתותח טנק המרכבה יוצר בזמנו במפעל "מגן", ומשרד הביטחון הודיע לתעש שלא תהיינה עוד הזמנות למקלע זה. בעקבות זאת נארזו כל אמצעי הייצור. והנה כעבור זמן, משרד הביטחון החליט להמשיך להזמין עוד מקלעים מסוג זה. אמצעי הייצור היו במצב טכני ירוד והייתה בעיה קשה להיכנס שוב לייצור. הוחלט לשתף פעולה עם מפעל FN בבלגיה, אשר יצר מקלעים ללקוחות שונים. קובי כהנוביץ' מונה לנהל שיתוף פעולה זה, שכלל את כל השינויים והשיפורים שהוכנסו בתעש במקלעים ולא היו מוכרים ל-FN. לאחר עבודת מטה, הוא יצא בראש צוות של אנשי מקצוע ממפעל מגן למפעל FN בבלגיה, וניהל שם דיונים טכניים ועסקיים. קובי עבר לעשות אשקלון לפני תום עבודת המטה בנושא המקלעים. בעקבות בקשת משרד הביטחון קובי המשיך לנהל את שיתוף הפעולה עם הבלגים, וזאת במקביל לתפקידו החדש בעשות אשקלון.

 

עשות אשקלון:

במהלך תפקידו כמנהל התפעול של קבוצת הנשק, צומצמה פעילות התעש והוחלט לבטל את קבוצת הנשק ולהכפיף את המפעלים ישירות להנהלת התעש. אנשי הנהלת קבוצת הנשק הועברו לתפקידים אחרים או עזבו את התעש. קובי כהנוביץ' הועבר לעשות אשקלון, מפעל בת של התעשייה הצבאית, שעבדו בו 460 עובדים.

תפקידיו בעשות אשקלון:

ראש מנהלת ממסרות לטנקים:

הממסרות הן אחת ההזמנות העיקריות של המפעל. בתוקף תפקידו זה היה אחראי לניהול הפרויקט שכלל מו"מ לקבלת הזמנת ממסרות, הזמנת החלקים המרכיבים את הממסרות בארץ ובחו"ל, יישום שינויים ושיפורים, ניהול מחלקת ההרכבה וההרצה.

מנהל חטיבת החומרים המסונטרים:

בהמשך מונה לתפקיד מנהל נושא הסִנטור לייצור מוצרים בעלי משקל סגולי גבוה מאוד, ובעיקר חודרנים לכדורי טנקים, רסיסים לתחמושות שונות, משקולות איזון למטוסים ומיגונים נגד קרינה בשוק האזרחי. כיוון שטמפרטורת ההיתוך של הטונגסטן גבוהה מאוד והמתכת יקרה מאוד, מייצרים את חלקי הטונגסטן בשיטה שנקראת סינטור, וזאת במקום בהתכה ויציקה. זהו תהליך בו הופכים אבקת חומר לגוש מעוצב באמצעות חימום ובתוספת אבקות המורכבות מהיסוד 'וולפרם' ואבקות של חומרים נוספים. המתכת שנוצרת נקראת טונגסטן, ("אבן כבדה" בשפה השבדית). בתפקידו זה קובי היה אחראי להסמכת מפעלים אשר מייצרים ומספקים את האבקות, כדי לוודא שהם עומדים בכל דרישות התקנים המחמירים, הזמנת אבקות מתכת, סינטור האבקות בעשות אשקלון, עיבוד שבבי של הטונגסטן, חישול, בחינה ותהליכים נוספים. קובי גם היה אחראי לפיתוח חודרנים לכדורי טנקים.

קובי קיבל על עצמו אחריות כוללת על נושא הבטיחות במפעל בנוסף על תפקידו.

סמנכ"ל בעשות אשקלון

בתפקידו האחרון בעשות אשקלון מונה כסמנכ"ל לרכש, לוגיסטיקה ובחינת יצרני חוץ. בתקופה זו הוכנסו שיטות מעקב אחרי יצרני החוץ בארץ ובעולם, שוכללו שיטות המעקב אחרי החלקים במחסן החלקים לפרויקטים השונים. קובי החל פרויקט הסמכת מפעלי יצרני החוץ לבחינה עצמית באחריותם במקום בחינה ע"י בוחני עשות אשקלון, במקום בחינה עצמית של המוצרים בעשות אשקלון, וזאת כדי לחסוך בעלויות.

 

בצה"ל:

עיקרי התפקידים אותם ביצע קובי בצה"ל:

בה"ד 20 בית ספר לחימוש:

התפקידים בבה"ד 20 בסיס ההדרכה של חיל הטכנולוגיה והאחזקה (חימוש): במשך 3 שנים.

לאחר קורס בנושא טנקים שנמשך תשעה חודשים, הוצב בסדנת קורדני. לאחר כשנה עבר קורס קצינים, שאותו סיים בהצטיינות, ונבחר לתפקיד מפקד קורסי הטנקים בבסיס ההדרכה של החיל. בהמשך מונה למפקד קורסי טנקים ורכב במכללה הטכנית של חיל הטכנולוגיה והאחזקה (חימוש).

מש"א 7100- תל השומר: (14 שנה).

קובי שירת בתפקידי פיקוד ומטה מדרגת סגן עד דרגת סגן אלוף במרכז שיקום ואחזקה של צה"ל לטנקים בתל השומר (מש"א 7100) לטנקים, תותחים, ציוד אופטי, וציוד נוסף, כולל המפעל לייצור טנקי מרכבה. העובדים היו אזרחים עובדי צה"ל.

התפקידים אותם מילא קובי במש"א:

  • מנהל קווי שיקום והסבת טנקים.
  • מנהל מחלקת מסגרות בבית דגן. (150 עובדים.
  • מנהל בית מלאכה לדגמי טנקים חדשים – כולל טנק חילוץ, טנק פינוי רפואי, טנק תצפית הנושא תא תצפית המתרומם לגובה רב, דגם עץ של טנק המרכבה והדגמים הראשוניים של טנק המרכבה, ודגמים שונים נוספים.
  • מנהל תפ"י (תכנון פיקוח על היצור) של כלל המש"א. 
  • מנהל מפעל הייצור בבית דגן בדרגת סגן אלוף שכלל עיבוד שבבי, מסגרות, טיפול תרמי, בית יציקה, רפדייה - נגרייה, שיקום גנרטורים קטנים לצה"ל ומחלקות עזר. במפעל היו 450 עובדים.
  • מנהל הייצור של כלל המש"א -  1,700 עובדים, "שר הפנים ושר החוץ". היה זה תפקיד שהכשיר אותו לתפקידו כמנהל הייצור של קבוצת הנשק בתעש.

שליחות עלומה לאתיופיה:

לאחר שהיילה  סלאסי סולק מהשלטון באתיופיה, היה לישראל אינטרס לשמור על שייט חופשי במצרי באב אל מנדב ואינטרס נוסף להעלות יהודים משם. האתיופים בראשות מנגיסטו התנתקו מארצות הברית ועברו לתמיכה סובייטית. נוצרה להם בעיית אחזקה של הטנקים ושאר הציוד האמריקאי. הוחלט לשלוח בשליחות עלומה את קובי, שכיהן באותה תקופה כראש ענף ניהול היצור במש"א בדרגת סגן אלוף, לאתיופיה ביחד עם סא"ל גבי שמיר ראש ענף חלפי טנקים במרכז צל"ם וחלפים (מצל"ח), כדי להכין תכנית אחזקה לצבא האתיופי שהיה אז במלחמה נגד סומליה. הם יצאו במטוס בואינג צה"לי ללא סימוני הכר, עמוס בחלקי חילוף. המטוס שחזר ארצה הביא את ראשוני העולים מאתיופיה. באתיופיה נפגשו עם שר הביטחון וראשי הצבא וערכו סיורים בסדנאות. קובי הכין תכנית מפורטת לתמיכה באחזקת הציוד המערבי באתיופיה. הם חזרו ארצה בטיסות אזרחיות דרך ניירובי. זו הייתה שליחות מסוכנת מאוד מאחר והיו יריות ברחובות אדיס אבבה. בעקבות פרסום העזרה שישראל נותנת לאתיופיה הופסק שיתוף פעולה זה.

מלחמת ששת הימים:

בשנת 1967 השתתף קובי במלחמת ששת הימים במינוי חירום, כשהיה אז בדרגת סרן. הוא נלחם ונתן שירותי תיקונים לטנקים זחל"מים, בתפקיד מפקד פלגת הטנקים בסדנה החטיבתית של חטיבת הראל, היא חטיבה 10, שלחמה על שחרור ירושלים והסביבה – שיח' עבדול עזיז, הר אדר, נבי סמואל עד יריחו וכן ברמת הגולן. טבילת האש הראשונה של קובי הייתה בתחילת המלחמה, כאשר נסע בזחל"ם עם מנוף בראש הכוח של בעלי מקצוע ומשאיות עמוסות בחלקי חילוף. כשנכנס לשער הגיא נפתחה לפתע אש צלפים על הנגמ"ש שבו נסע. למרבה המזל הכדורים עברו קרוב אליו אך לא פגעו בו. היורים היו אנשי קומנדו מצריים שבאו לעזרת הירדנים. קובי ניסה לאתר את היורים ולהחזיר אש, אך הם היו מוסווים היטב והוא לא הצליח לזהות את מקור הירי. הנגמ"ש המשיך בנסיעה ויצא ממקום התקיפה.

במטכ"ל צה"ל:

תפקידים שמילא במטה הכללי של צה"ל, באגף האפסנאות (אג"א, לימים אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה אט"ל) - במשך 3 שנים.

קובי שירת בתפקיד ראש מדור רכש ציוד לחימה מבוקר (צל"ם) במטכ"ל באג"א בדרגת סגן אלוף. בהמשך היה ראש מחלקת הצטיידות של כלל צה"ל בדרגת אלוף משנה -  אחריות על כל ההצטיידות של כוחות היבשה בצה"ל, בארץ ובחו"ל - לרכש טנקים, נשק, תחמושת, תותחים מתנייעים, רכב, אמבולנסים, בתי חולים ניידים, ציוד רפואי חלקי חילוף ועוד. היה זה תפקיד עם אחריות עצומה לביטחון מדינת ישראל.

מרכז התחמושת(מרת"ח):

בתפקיד מפקד מרת"ח: במשך 4 שנים.

קובי שירת בדרגת אלוף משנה כמפקד כל בסיסי התחמושת ברמה המטכ"לית וכן המכונים לשיקום תחמושת בצה"ל. בתקופתו נקלט המחשב הראשון ומרת"ח נכנס לעידן המחשבים. בתקופה זו הסתיימה בנייתו של בסיס גדול חדש והמחסנים מולאו בתחמושת והבסיס הפך מבצעי. נבנו מחסנים חדשים בבסיסים הקיימים, הוקמו גדרות התרעה אלקטרוניות, נוספו מגרשי חנייה, שופרו שיטות אחסנת תחמושת, שופרו הנהלים, הוכנסו שיפורים בשיטות העבודה, נערכו תרגילים כהכנה למלחמה, בוצע שיקום תחמושת בכמויות גדולות מאוד, שופרו שיטות הובלת תחמושת, הוכן קטלוג תחמושת מצולם ליחידות צה"ל, והושמדה תחמושת פסולה.

מרת"ח השתתף במלחמת לבנון הראשונה, ואספקת התחמושת ללוחמים הייתה מהירה ויעילה. בלבנון הוקם בסיס תחמושת במסגרת אגד תחזוקה ומשם פעל מרת"ח בהמשך המלחמה. בתקופה זו מרת"ח התקדם מאוד בכל התחומים.

שחרור מצה"ל:

בשנת 1985 קובי השתחרר מצה"ל ועבר לעבוד בתעשייה הצבאית.

חיפוש מידע

חללים שמועד נפילתם היום

כניסת חברים

חברים online