גייגר חיים ז"ל

חיים, בן ארתור ולידיה, נולד ביום ט"ז בתמוז תש"ז (4.7.1947) ברומניה ולמד שם בבית-ספר יסודי ובאפריל 1961 עלה עם משפחתו ארצה. כשהיה חיים בן 14, נשלח על-ידי עליית הנוער לקבוצת משמרות ושם, אגב עבודה בטרקטורים, התפתחה אהבתו למכונאות. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון בסמ"ת שליד הטכניון העברי בחיפה.

בן דודו, דוד דורבן, שהיה מדריכו במתימטיקה כתב דברים לזכרו וציין כי "לבעיות אפילו המסובכות, היה ניגש בהתלהבות אשר בהכרח גרמה לאי-סדר במחשבה". אבל, ציין דוד, "הפיתרון הסופי היה תמיד נקי ומדויק. התרשמתי מהקפדנות והיסודיות שהיה מנסח אותו. אותה יסודיות התבטאה אצלו גם בדברים קטנים. הוא התברך בעליזות ותשוקת-חיים, שהייתה קשורה באהבת אדם טבעית ובאמונה בטוב שבו. איני יכול לזכור אותו, ולו גם פעם אחת, מתלונן או מתאונן על קשיים. היה לו הרבה הומור. לא פעם, כאשר שוחחנו על המצב ועל מה שעתיד לקרות, היה מתבטא באופטימיות מתוך אמונה בעתיד. לרוב היה מסכם את דעתו בבדיחה טובה".

מגיל צעיר ניגן חיים בכינור ובהתבגרו המשיך להתעניין במוסיקה. במשך שנתיים היה פעיל במועצת התלמידים. באותה תקופה הכיר את חברתו, שעתיד היה לשאתה לאישה.

חיים גויס לצה"ל בראשית ספטמבר 1966 והוצב לחיל החימוש. הוא עשה את מלאכתו נאמנה ובראשית מארס 1969 הצטרף לצבא הקבע. חיים ביקש לשרת בגבול הצפון, ביודעו שבכך יוכל לתרום במלוא יכולתו לצה"ל ולמדינה.

אור ליום כ"ו בכסלו תשל"א (23.12.1970), נפל סגן חיים בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. הניח אישה בהריון. בתו, שנולדה אחרי נפול אביה, נקראה יפעת - שם שחיים בחר בו בחייו.0 האחות, טובה, זוכרת אח בוגר - כריזמטי ונערץ - אדם חם שהיה אוהב חיים ואוהב אדם. תחושת הגעגועים והכאב על כך שחייו היו כה קצרים - אינם מתכלים עם השנים.

 חבר לנשק, שעשה עמו בטירונות, כתב על דמותו המחייכת תמיד: "לדעתי, חיוך זה מקפל רבות מתכונות האופי שלו. הכרתיו בטירונות ואין מקום טוב מאשר הצבא, תחת לחץ, מלהכיר אדם. הוא היה תמיד הראשון לבצע פקודה, מתוך אחריות, שלא הייתה תמיד תחושת רבים. הוא היה מסתכל על כל פקודה מנקודת מבט חיובית". נוסף לגישתו האופטימית לכל דבר, ציין החבר את טוב ליבו, את רגש האחריות שלו ואת נכונותו לעזור לאחרים.

 לאחר נופלו, הוקמה אנדרטה ע"י חבריו במקום בו נפל - בירידה מצפת מול מושב בית שמאי. האנדרטה עשויה מברזל, מהחומרים בהם עבד בסדנת החימוש, ובתוכה נטעו עץ ברוש הנישא מעל לכל סביבתו - הירידה מצפת מול מושב בית שמאי.