מרכז תחמושת במלחמת לבנון השנייה - מחסנים של אש

מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 04/03/2024

תאריך האירוע: 2024-07-24

מספר צפיות: 121

מצ"ב כתבה  על ניפוק תחמושת בעיתון במחנה מ 24.7.06.

ללא מדים

מאיה קרני

מחסנים של אש

האווירה הייתה פסטורלית ביום רביעי האחרון בבסיס התחמושת בגליל התחתון, על צלע ההר. רק עמוד חשמל מעץ, שעליו מודבק דף נייר לבן ובו כתובת גדולה: "מחסה", הזכיר את התותחים הרועמים כמה עשרות קילומטרים צפונית לשם. אבל על אף הפעילות הרבה שגוררים ימי הלחימה הנוכחיים, הפסטורליה היא זו שבה מנסים הע"צים בבסיס להיאחז: במעוף הציפורים ממעל, בנופים, אפילו בשגרת העבודה.

"אני חוזר הביתה ונכנס להיסטריה", משתף אחד החיילים הסדירים את בח"ק מוטי צברי, קצין תכנון ובקרה בבסיס, בתחושותיו. "כבר עדיף להיות כאן, הרוגע שלכם משפיע עלינו". "אני לא קנה מידה", מצטנע צברי בתגובה. "עברתי הפצצות עוד כמט"ק, ואם רוצים לתפקד כראוי, פחד צריך להשאיר בצר".

נראה שאת התובנה הזו משננים החיילים הסדירים בצלם של בעלי המקצוע הוותיקים יותר, בין העמסה להעמסה. "אנחנו היינו פה במלחמות עוד לפני שאתם הייתם בתכנון", מתבדחים הע"צים למורי הפז"ם. בימים כסדרם, אחראים הע"צים בבסיס לנפק תחמושת לכל הצרכנים בצפון. אלא שכעת החליפה תוכנית חירום את תוכנית העבודה השגרתית. "גם פה אתם צריכים להיות צפויים לכוננות ספיגה", סיכם האלוף אבי מזרחי, ראש אלר"ם, שביקר בבסיס באותו הבוקר. וגם ההפך נכון - הע"צים כאן מתחילים את הקו שמסתיים, מאוחר יותר, על מסכי החדשות המשודרות מהצפון. גם תפקידיהם של מרבית העצים שינו את ייעודם, ומאחראי מעבדות הפכו לקציני מטה. "כרגע הטילים בתוקף כל ימות השנה, אין טילים שפג תוקפם", מסביר ע"צ יהודה שמעון, אחראי מעבדת טילים, שכעת עוסק בהעמסת משאיות שנוסעות צפונה, טילים בהם אותרו בעיות נקודתיות, מתוקנים מעכשיו לעכשיו. "מאז החל המצב", הוא מסביר, "כל הטילים בשטח. כשאני רואה תותחים רועמים בחדשות, זה באותו רגע סוג של הישג עבורי". "אנחנו שלווים", מגלים הע"צים, "כי במידה שיש פיצוץ, זכינו למקלט הכי בטוח במדינת ישראל – מחסני התחמושת. ואם אנחנו ניבהל, מה יגידו חיילינו, הילדים הצעירים, צפונית מכאן?". בח"ק צברי, השריונר לשעבר, מוסיף: "יש חשיבות בלתי רגילה ליחירות המספקות שירות. כשאני הגעתי הנה, ועוד הייתי מילואימניק במלחמת של"ג, ישבתי במשל"ט בחמ"ל. היה מוזר לי הילחם בפלואורסנטים במקום ללחוץ על ההדק ולשמוע את הפגז נורה, אבל כמי שמגיע מהיחידות הללו, אתה מבין שאם אין דלק, מזון, מים ואפודים, אז על הטנק ועל כל מכונת ירי אחרת אבד הכלח. וגם על החייל, יש חשיבות בלתי רגילה למה שנעשה כאן". אותותיה של העבודה סביב השעון לא ניכרים על העצים. הם מספרים כי ברגע שההגדרה תשתנה מלחימה למלחמה, גם מאות קווים של משאיות תחמושת יכולים לצאת מהבסיס ביום אחד. "בדרך כלל, כשרוצים

"הכל הרבה יותר משוכלל היום, ואנחנו עומדים ביעדים שהצבנו. המחמאה הכי גדולה מבחינתנו היא שראש אלר"ם מספר שהקליינט הגדול, פיקוד הצפון, מרוצה מהעבודה שלנו. אני רק מקווה שכך מרגישים גם החיילים"

לשאול על מסורת שהייתה נהוגה בעבר בימי הקמת הבסיס, ניגשים ל'היסטוריון'", מספר על עצמו ע"צ הרצל שלום, קצין הפעלה בבסיס, הלא הוא "ההיסטוריון" שמכיר כאן כל פרט חשוב. "אני יכול להבטיח שאפשר להירגע, לפחות מבחינת תחום התחמושת. הכל הרבה יותר משוכלל היום, ואנחנו עומדים ביערים שהצבנו לעצמנו. המחמאה הכי גדולה מבחינתנו היא שראש אלר"ם מספר שהקליינט הגדול, פיקוד הצפון, מרוצה מהעבודה שלנו",

הוא אומר. "אני רק מקווה שכך מרגישים גם החיילים". בימים כסדרם, מספר ע"צ שלום, מגיעים קציני הלוגיסטיקה אל הבסיס לסיורים בין המחסנים, כדי שבזמן חירום, התהליך לא יהיה זר להם. "בגלל אופי הפעילות הזה, המצב לא תפס אותנו מופתעים".

ואכן, הוא מספר שלפני חודש, עובדי הבסיס וחייליו הסדירים ערכו תרגיל שמדמה הנפקת תחמושת בזמן חירום. הם לא העריכו את מידת הרלוונטיות שתהיה לכך רק מספר שבועות מאוחר יותר, לאחר ההתלקחות המהירה שאירעה בצפון. כך או כך, הם מבקשים לומר, מתוך ניסיון העבודה השגרתית בין מלחמה למלחמה, ממרום 570 המטרים של ההר שעליו בנוי הבסיס: "זה המקום הכי יפה שאפשר לחיות בו, וכשהאש תכבה, הציפורים יתחילו לצייץ שוב".