[temp]
ינואר
פבר.
מרץ
אפר.
מאי
יוני
יולי
אוג.
ספט.
אוקבר
נוב.
דצמ.
הזנת אירוע חדש חיפוש בטיימליין התאריכים המסומנים בכתום כוללים אירועים

הנופלים

עפגין עמירם ז"ל

@alt@

גיל
בן 24 במותו

מלחמה:
מלחמת יום הכיפורים

מקום הנפילה:
תעלת סואץ

תאריך עברי:
כ תשרי תשלד

תאריך לועזי:
16/10/1973

עמירם, בן יונה וזכריה, נולד ביום י"ח בטבת תש"ט (19.1.1949) בתל אביב. עמירם - בן למשפחה שבניה תרמו רבות לבטחון המדינה. דודו (אחי אביו) עזרא (חורין) עפגין הי"ד היה איש "המחלקה הערבית" בפלמ"ח (מסתערבים). הוא נתפס והוצא להורג על ידי ערביי עזה בשנת 1948. אביו של עמירם זכריה עפגין ז"ל לחם במלחמת העולם השניה במסגרת הצבא הבריטי ביחידת "החפרים" ובחיל ההנדסה. הוא השתתף בקרבות טוברוק ובשיחרור איטליה. במלחמת השחרור היה בחטיבה 7 והשתתף בקרב לטרון ובכבוש הגליל. עמירם סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "מנ"ס" על-שם משה שרת במושב סגולה. את לימודיו התיכוניים סיים בפנימייה "כרמית" לילדים מחוננים, הקשורה עם "אורט" בירושלים. עמירם נולד כבן ראשון להוריו, לאחר אחותו הגדולה ממנו בשנה. כבר בהיותו ילד קטן ניכר באופיו המיוחד במינו. הוא ידע להתגבר על קשיים בלי להתלונן, ומעולם לא התנגש ולא הסתכסך עם הזולת. כמו כן הצטיין במשחק ובדמיון יוצר. הוא נמשך אל הטבע ואל עבודת האדמה, ואהב מאוד את הכלים החקלאיים. מטבעו ניחן בסקרנות רבה וביקש לחקור כל דבר, לפרק, להרכיב ולהבין את דרך הפעולה של כל חלק וחלק במנגנון. כשגדל מעט והחל מבקר בבית-הספר, קנה לו חברים רבים, שבחרו בו להיות מנהיגם. אך הוא לא רצה בזאת, שכן היה ביישן ונחבא אל הכלים, ורחוק מהמולת הצעקות והדחיפות של ילדים בגיל זה. מאז ומתמיד לא הושפע ולא הגיב על מחמאות, שהשמיעו אנשים על פקחותו ועל יופיו. הוא התפתח ונהיה נער נבון ורגיש, שאינו מסתפק בתשובות סתמיות על שאלותיו. מוריו, שאהבוהו מאוד, נאלצו להתאמץ מאוד כדי לספק את סקרנותו ואת צמאונו לדעת. ברבות הימים נולדו במשפחתו עוד שלוש בנות והמעמסה הכלכלית גדלה. עמירם ראה עצמו כגבר השני בבית לצד אביו, ונהג לעזור לו אחרי שעות הלימודים. הוא גם סייע לאמו ונטל על עצמו רבות מעבודותיה, כדי שתוכל לשבת מעט במנוחה עם יתר בני הבית. עמירם אהב אנשים והשכיל להבין ללבם, כשספרו לו על בעיותיהם וכאביהם. הוא ידע לראות ולהבין דברים בלי שנוסחו באומר. מעולם לא שפך את לבו לפני הזולת ולא ביקש שיעזרו לו. הוא ידע לשאת בעול ולעמוד בלחץ בשלוות נפש ובתבונה. מטבעו ניחן בכישרון כתיבה ויכולת לתאר מצבים בכתב ובמלים, וכן בכישרון מוסיקלי ונהג לנגן לעצמו במשך שעות בגיטרה שלו. בדרך כלל נהג לצייר את הדברים שראה ואהב והשאיר אחריו ציורים רבים של מכוניות ספורט, של סוסים בתנועה וברגיעה ושל נופים שהרשימו אותו. הוא אהב לטייל בירושלים ובעיקר בשבתות, שעה שלמד בפנימייה "כרמית". תמיד הצטיין בלימודים ושקד עליהם ברצינות רבה, בלי לחשוש שילגלגו עליו בשל כך. חבריו לכיתה העריצוהו על הישגיו ושמחו בהצלחתו, משום שאהבוהו כאדם וכחבר, מה גם שישב אתם פעמים רבות ועזר להם בעבודותיהם. ב"כרמית" בחר ללמוד במגמה לאוטומכניקה (מכונאות רכב), שהייתה קרובה ללבו, בהיותה מזיגה של מחשבה עם מלאכת כפיים. בשנה הראשונה ללימודיו נערך יום ספורט לכל תלמידי בתי-הספר התיכוניים בירושלים, ועמירם ייצג בתחרות את בית ספרו. הוא תכנן את ריצתו בהיגיון וסיים את הסיבוב הראשון בין האחרונים, את הסיבוב השני בין האמצעיים, וכשחבריו כבר אמרו נואש, פתח לפתע בריצה מאומצת והגיע ראשון במירוץ. עמירם גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1967. עמירם התנדב לחיל האוויר הוא עבר את מבחני הטייס וקורס הצניחה והיה טייס פוגה. אך בשלב בו עבר לטוס במטוסי סקייהוק התברר כי מטעמי בריאות לא יוכל לטוס בגובה רב במטוסי קרב. הוצע לו להיות טייס מסוק אך הוא העדיף לחזור לחבריו בחיל החימוש. בצבא העריכו אותו מפקדיו כאדם וכחייל, שמילא את תפקידו במסירות רבה, בקור רוח ובאומץ לב. לאחר שסיים את שירותו הסדיר היה נקרא לעתים לתקופות של שירות מילואים פעיל. לאחר ששוחרר חזר עמירם הביתה ומיד נפנה לארגון חבורות רחוב בישובים הסמוכים למקום מגוריו. הוא הקדיש להם הרבה זמן ומרץ ועבד עמם חודשים ארוכים ללא תשלום. בתבונתו הצליח לשכנע גם את מוסדות הסעד והתרבות, שהכירו במפעלו ועזרו לו. נוסף על כל אלה המשיך את לימודיו בשלוחת הטכניון בבאר-שבע וכשלושה חודשים לפני פרוץ המלחמה נשא לאישה את חברתו נאוה והקים עמה בית בישראל.

כמכונאי טנקים גוייס עם פרוץ המלחמה ביום הכפורים, הגיע למחנה נתן והתנדב להיות איש צוות טנק. הוא הגיע עם הטנק ממחנה נתן עד אזור הקרבות בתעלה ולחם עם יחידתו ללא לאות בקרבות הבלימה כנהג טנק. בלילה שבין ה-15 וה-16 באוקטובר השתתף בקרב הפריצה לתעלה אשר פתח את הדרך בפני כח הצנחנים לצד השני של התעלה. עמירם השתתף בקרב זה ביחידת הטנקים של סרן גדעון גלעדי ז"ל אשר קיבל על כך עיטור גבור-ישראל. הטנק של גדעון גלעדי נפגע והוא עבר כאיש צוות חמישי לטנק של עמירם. לאחר הפריצה חזרו הטנקים בציר "טרטור-לקסיקון" ובצומת "טרטור" ושם נפגע הטנק ממארב טילי נ"ט מצרי, ועמירם נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בכפר ורבורג.

השאיר אחריו אישה, הורים וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

 


חיפוש מידע

חללים שמועד נפילתם היום

(מוצג לפי התאריך העברי)
משה יעקב ז

כניסת חברים

חברים online