[temp]
ינואר
פבר.
מרץ
אפר.
מאי
יוני
יולי
אוג.
ספט.
אוקבר
נוב.
דצמ.
הזנת אירוע חדש חיפוש בטיימליין התאריכים המסומנים בכתום כוללים אירועים

הנופלים

שזו שבתאי (שבי) ז"ל

@alt@

גיל
בן 19 במותו

מלחמה:
בשגרה

מקום הנפילה:
מושב רמות

תאריך עברי:
יא טבת תשנח

תאריך לועזי:
08/01/1998

שבי, בן הזקונים של חנה ואבנר שזו, נולד בתאריך י"ח בשבט תשל"ט 15.2.1979. תקופת ההריון עברה על חנה בירושלים, הריון תקין ויפה שציפו לבואו בכליון עיניים. שבי נולד בבית חולים משגב-לדך, תינוק יפהפה ועליז, משקל 3.200 ק"ג, בן זקונים למשפחת הבנים שיחיו, אח לבנימין-חי, אלון ודורון.

שבי פעוט שחום עיניים ויפה תואר חייכן, היה מבסוט כל הזמן, שום דבר לא בער לו וכמעט ולא בכה, מן ילד אושר שכזה. שבי לא היה צריך להתאמץ למשוך תשומת לב, ליצור קשר. הוא היה מוקד המשיכה, תינוק חמוד ואהוב, תינוק שאהב לשחק במכוניות ומטוסים, לפרק ולהרכיב דברים חדשים לשחק עם מכוניות והגה ביד ובמיוחד בלטה אהבתו למשחקי כדור עם אביו ואחיו הבוגרים.

את ילדותו עבר שבי בירושלים ברחוב חלץ ולמד בבית הספר הנרייטה סאלד. שבי היה ילד שכולם אהבו, שליו ונינוח עם המון שקט נפשי ושביעות רצון

עוד בצעירותו היה עובדה ברורה בשטח שהחברה נמשכו אחריו תמיד, התגודדו סביבו מבחינה חברתית, בחור עם ראש טוב על הכתפיים חכם ובעל תפיסה מהירה. אחד הדברים שהיינו אוהבים לעשות כל האחים יחד עם אבא היה ללכת מכות בכייף זו הייתה צורת בילוי משותפת אפילו שלפעמים זה עבר קצת את הגבול תמיד קיבלנו את זה באהבה. בשבתות היינו יורדים לפעמים לשחק כדורגל כל הבנים יחד זה היה חלק מהחוויה המשפחתית הקבועה.

שבי היה ספורטאי מצטיין עוד מקטנותו אהב לשחק בכדורגל בכדורסל ואף שיחק בקבוצת הכדורסל הפועל ירושלים כשנתיים. אהב בכל ליבו את הקבוצה "הפועל ירושלים" ולא הפסיד משחק שלהם. אוהד "שרוף" שהיה עצוב ורוגז בהפסדים ושמח ועליז בניצחונות, קולו היה מהדהד בהיכל וכולם ידעו שהוא אוהד מכל הלב והנשמה, ניצחון היה מקפיץ אותו היה שמח ורוקד כל השבוע יחד עם אביו ואחיו האוהדים ה"שרופים". אהבתו האמיתית היתה "הפועל ירושלים" אורח החיים של הקבוצה היה חלק מההווי המשפחתי.

בחטה"ב ובתיכון למד שבי בבית הספר בית חינוך עירוני ג' במגמת חשמל. בבית הספר שבי מוכן היה להתאמץ רק עבור דברים שבאמת עניינו אותו ולהתמיד בדברים שבאמת היו חשובים לו. המורים ומנהל בית הספר אהבו אותו, כבש אותם באופן דיבורו הפוליטיקאי והבגרותי, היה משמש איש קשר המחבר כשיש בעיות, בין חבריו לכיתה להנהלת בית הספר, "סחבק" של המורים והחברים, חיוכו המקסים שהקרין שפע של טוב לב. החיוך היפה זה שהיה חלק מתווי הפנים שלו ילד עליז, פיקח ותמיד שמח ואהוב על מוריו משפחתו וחבריו. שבי אהב את החיים והחיים אהבו אותו, אהב את הטבע ,מסיבות, פיקניקים, לאכול על האש, לרקוד ולרקוד. ילד חופש, ילד כייף שנוגע בנשמה ומחמם את הלב כל מי שמביט בו חייב לחייך אי אפשר היה אחרת, קל היה להתאהב בו.

הרבה פעמים כשלא מצאו את שבי בכיתה, ידעו למצוא אותו במגרש הכדורגל או הכדורסל עם אחיו דורון וחבריהם המשותפים. דורון ושבי שני אחים כמעט תאומים שגדלו ביחד, בסך הכל מפריד ביניהם שנה ועשרה חודשים, אחים- חברים ועושים הכל ביחד, נהנים לצחוק, לעשות שטויות, להאזין למוסיקה, לבלות, לישון ביחד לאהוב אחד את השני כמו שאחים אמיתיים בדם יכולים.

שבי היה מבלה שעות מרובות במועדון "עמק רפאים" ויחד עם אחיו דורון היו מדריכים לצעירים, שבי קיבל פרס מצטיין של המדצ"ים, שם בפעם הראשונה גילה את אהבתו הראשונה והאחרונה- אלמוג. שבי, אהב באמת ללא חשבון ובלי סייג, הוא הבין את האהבה כנתינת כל הלב ומכל הלב, אהב לאהוב אהבה אמיתית ללא גבולות.

תכונות שבלטו מאוד באישיותו כשסבא וסבתא נפצעו בתאונת דרכים הרגיש שבי שבאחריותו לדאוג באופן אישי לפצועים, ישן לצידם בלילות ודאג למחסורם ולתרופות ביום. נתן תמיד מתוך נפשו מעצמו ותמיד התחשב בכולם. עשה הכל מתוך רצון ולא על מנת לקבל תמורה לדבר. תמיד היה לעזרה לטיפול ותמיכה, רגיש ומתחשב ותמיד היה בזמן כשזקוקים לו.

תמיד ידע לשמור על קשר וליצור מערכת יחסים מלאת חיבה עם טליה וסנדרה נשות אחיו, תמיד עטף בהתחשבות, חום ונשיקות. אהב לשחק ולהשתובב עם אחייניו הצעירים הילה ואבנר-מתנאל במשחקים ובכדור, ובבייביסיטר, תמיד שבי! מטפל ,משחק ואוהב את הילדים. מדהים כמה סבלנות ואהבה היתה קיימת בתוך נפשו, מן ילד-איש, תמיד עטוף בצחוקים ושובבות עם הילדים. שופע ביטחון והמון אושר הישרה סביבו,היה עזר לכל מי שביקש ופשוט אהב את החיים.

שבי היה בחור מיוחד שלא שכח את שורשיו. שבי ממוצא כורדי אהב להאזין לשירים של העדה, לרקוד ולשמוח בכל אירוע משפחתי. הוא היה בראש המובילים במעגלים הכורדים, סוחף את כולם בריקוד בתמירותו, יופיו ושמחתו. כולם אהבו לרקוד איתו, הוא ה"מוביל" החייכן.

בבית תמיד שבי היה מתפנק "שאמא תארגן ותסדר" ואצל אבא מתעניין האם "הכל בסדר" ומה שלום כולם? מתפנק אצל הוריו בחיבוקים, בחיוכים ובאהבה ותמיד אומר "אני בשליטה", שופע ביטחון הפורץ החוצה. היה עוטף את הוריו, אחיו, גיסותיו, אחייניו ומשפחתו בחום ואהבה לא חשש "להסגיר" את רגשותיו. שמר על מצב רוח טוב ועל הומור ועליזות.

לפני סיום לימודיו המשפחה עברה להתגורר בישוב גבעת זאב-נווה מנחם. עם סיום לימודיו כבוגר בית חינוך ועד גיוסו עבד שבי בעבודות מזדמנות כחשמלאי.

בתאריך 30.7.97 התגייס לצה"ל, רצה לשרת את המדינה בנאמנות כחייל קרבי, רצה ללבוש את הכומתה של משמר הגבול ועשה מאמצים אדירים להיכנס ליחידה בדרכים של פוליטיקה ובקשות וגם בבעיות -ולא הלך! פשוט לא הלך!! לא ויתרו על הידע שלו במקצוע שלמד בבית ספר- חשמלאי, ידעו שיש לו ראש טוב, כשרון ומרץ ולא ויתרו. שבי נכנע ללחצים והתחיל ללמוד בקורס "חשמל רוכב". גם בקורס, לפי עדויות חבריו, אהבו אותו מפקדיו וחבריו, היה סוחף אותם בכל דבר, תמיד התחשב והיה אחראי וחברותי. כשהיה בצה"ל לא חסך בטלפונים להורים ולאחיו, מספר ומדווח איך עבר עליו היום, משתף מתייעץ, ומנגד עומדת משפחה שאוהבת תומכת ומתעניינת בכל שלב בחייו.

פתאום ביום בהיר הגיע לבית במפתיע מהקורס והודיע "היום אני ברגילה", הרגילה הראשונה שלו והאחרונה. תכנן לבלות את הרגילה עם אחיו דורון שמשרת בחיל האויר וגם הוא היה ברגילה, תכננו ביחד לבלות עם המשפחה והחברים, להשלים את החסר ולבלוע את כל העולם ואת החיים ביחד... בתאריך י"א בטבת תשנ"ח נהרג שבתאי-שבי שזו בתאונת דרכים מחרידה בכביש רמות והותיר אחריו משפחה אוהבת, מתגעגעת וכואבת מאוד מאוד.

שבי, מותך הפתאומי לא ניתן להבנה, השארת משפחה עם כאב וטראומה קשה.

שבי, קשה לעלות על הדעת שאיננו, איננו רוצים לחשוב ולדבר עליך בלשון עבר.

שבי, האדם שבתוכנו הבן, האח, הגיס, הדוד, הנכד, החבר החייכן תמיד.

איננו יכולים לחשוב על הקשה מכל- מותך, הכאב חודר בנשמה.

עיניך זוהרות וקולך הנעים- דמות בלתי נשכחת שתמשיך לחיות עמנו.

שבי, כל המשפחה, החברים מתגעגעים אליך, ריקים החיים בלעדיך, נשארו רק זכרונות, חפצים, חלומות והרבה געגועים אליך, העיניים מתערפלות מדמעות. הטלפונים שלך וקולך מהדהדים בראש שלנו, היית משתף אותנו בכל דבר שקורא לך ופתאום אין כלום... אין טלפון... אתה לא מגיע... אין רעש ואין מהומה. בבית תמיד צחוקים, "מכות" שלך עם אחיך, בקבוקי הקולה המסורתיים שתמיד חיכו לך במקרר והגרעינים...

היית בן, אח, גיס, דוד, נכד וחבר למופת. תמיד ידעת להקדיש מזמנך לדורון אחיך הגדול לתמוך בו לעודד את כולם. אתה הקטן- מעודד את הגדולים. נפש בוגרת הייתה לך, תמיד ידעת לשמור על קשר וליצור מערכת יחסית תומכת ומלאת חיבה.

אנחנו המשפחה צריכים להיות חזקים, לדעת להתגבר רק שאף אחד לא מלמד אותנו דברים כאלה ואינו מסביר איך עושים זאת...לא יודעים לחייך...

אנחנו רוצים אותך שבי!!!

פתאום כל החיים מתגמדים ומקבלים פרופורציה שונה, הכאב חותך את הנשמה.

אחיינך גדלים, נוספה תינוקת למשפחה, וחבל שלא תזכה לראות את הדור הבא שבעזרת השם יגדל ויזכור אותך

הבית והחדר מלא זכרונות ותמונות שלך, ואין יום שעובר מבלי שנזכיר את שמך, את שבי האדיר שעודנו פה, אך איננו וחסר כל כך, זה פשוט לא יכול להיות, זה מין חלום בלהות שצריך להתעורר ממנו.

השאלה לא מרפה אותנו מדוע דווקא אתה?

כמה חבל שאבדת לנו שבי.

אתה חסר לנו.

אתה תחסר לנו.

נהיה איתך תמיד.

כוח החיים שבך, נשמתך הטהורה והשלמה מוסיפה לחיות איתנו ולעולם לא תיעלם.

קשר חזק ורוחני אשר נותן השראה לכל המשפחה לחיות חיים רוחניים וקדושים לנשמתך ולזכרך, לומדת ומתפללת לעילוי נשמתך

בתקווה להיותך ממליץ יושר על הוריך, אחיך וכל בני משפחתך.

זכרך המתוק יהיה עמנו כל הזמן עד בוא יום הגאולה ועד אז נשמתך האוהבת והנקיה תנחה אותנו לנהוג באורה.

שאלוקים ישמור עליך מלאך יקר שלנו, ושנשמתך תהיה צרורה בצרור החיים.

המשפחה כואבת אוהבת ומתגעגעת מאוד מאוד.... יהי זכרו ברוך!

חיפוש מידע

חללים שמועד נפילתם היום

(מוצג לפי התאריך העברי)
שלום ניסים ז

כניסת חברים

חברים online