מאת: ניסים קלו
תאריך עלייה לאתר: 12/08/2015
תאריך האירוע:
מספר צפיות: 4331
חברים , גם אני חימוש'ניק גאה , עד היום יש לי בבית מזכרת מתוקה מהסדנה הגייסית בג'וליס , ואינני מתכוון לתעודת ההצטיינות שקיבלתי בששת-הימים.
אני מתכוון ליפה , החיילת המתוקה מהגייס , שהסכימה להתחתן איתי . הכרנו במחנה הנופש שהקמנו אז , על החוף במכמורת . רק בגללה קבענו את ביתנו בנחלת-יצחק .
לימים הקמתי כאן מוזיאון מחקרי ,ובו ראיינתי מאות רבות של לוחמי עבר . מתוך ההיכרות הישירה עם אנשים אלה , למדתי בין היתר גם על ראשיתה של תעשיית הנשק המחתרתית, בטרם הקמת המדינה . שום דבר לא התחיל בחודש מאי 1948 . כשעמד בן-גוריון והכריז על הקמת המדינה.
מאות לוחמים שמעו על כך ליד מכונות הייצור במרתפים . כבר במאורעות 1929 , יצרו כאן בנחלת-יצחק רימוני-יד . כול מסגריה כאן בסביבה , הכינה חלקי נשק . טנדרים ומשאיות הפכו כאן למשוריינים מוגנים , צינורות השקייה הפכו למרגמות . האבות המייסדים של חיל החימוש , הם ללא ספק אותם שישבו במרתפי האיחסון (סליקים) ותיקנו כלי נשק שנפגמו . גם תחמושת ישנה טופלה וחודשה , פגזים שנלקחו שלל מהבריטים , פורקו והפכו למוקשים ולמטעני חבלה . מפעל כזה בנחלת-יצחק , פעל גם לאחר קום המדינה ונקרא "מכון להבראת כדורים" . רוב מכונות הייצור עברו למפעל "תעש מגן" בנחלת-יצחק .גם בקיבוצים שונים פעלו מפעלים סמויים לייצור נשק ותחמושת , בכמה מהם ניתן גם לבקר .
