[temp]
ינואר
פבר.
מרץ
אפר.
מאי
יוני
יולי
אוג.
ספט.
אוקבר
נוב.
דצמ.
הזנת אירוע חדש חיפוש בטיימליין התאריכים המסומנים בכתום כוללים אירועים

רצח בדיזנגוף - השבוע ולפני הקמת המדינה

סיפור נוסף מאת יוסי רנרט, המספר על קורות רחוב דיזנגוף בתל אביב

@alt@

הטבח שביצע השבוע ערבי כאן ברחוב , מעלה נשכחות . זו לא הפעם הראשונה בה נשפך כאן דם ברחוב . סרטי המתח והפעולה המופקים בהוליווד , מחווירים לעומת המאבקים המזויינים שנערכו כאן ברחוב דיזנגוף בתל-אביב . כאן היו מקומות מסתור של המחתרות , כאן טיפלו בחומרים מסוכנים והרכיבו פצצות , גם בגידה בחברים , הלשנות והסגרות קרו כאן בעבר , וכמובן גם הרוגים ופצועים.

על האירועים האלה מהתקופה של המאבק על הקמת המדינה ,כמו על פרשיות אחרות , אסור היה לדבר בבתי הספר . במשך הזמן שעבר מאז , הלכו לעולמם רוב לוחמי המחתרות . רק השבוע הלכו לעולמם טוביה חנציון מלוחמי חרות ישראל , ואלי שטרית מהאצ''ל , אלי היה אחיהם של לוחמי האצ''ל המהוללים יוסף ומאיר . במשך שנים שימש אלי בתפקיד היו''ר של חוג תגר , במסגרתו נערכו המפגשים של הלוחמים הוותיקים. חלקם של לוחמי המחתרות השאירו אחריהם עדויות כתובות ומוקלטות . אני זכיתי לשמוע ולתעד עדויות רבות , מלוחמים שגילו לי לא אחת , דברים שלא סיפרו לאיש לפני. האירועים המצמררים שקרו ברחוב דיזנגוף לפני הרצח האחרון , ידועים בציבור  כ''רצח על מעבר החצייה, בדיזנגוף סנטר'' ו''הפיגוע בקו 5 '' .

היום , כאשר מזכירים משטרה  ודיזנגוף , מתכוונים בדרך כלל לתחנה של משטרת ישראל ברחוב דיזנגוף . אם אתם מגיעים לשם , תראו על המדרכה אנדרטה יפה שהכין הפסל המחונן דן רפפורט , לזכרו של שלמה נחשון , לוחם לח''י שנהרג כאן בקרב מול שוטרים בריטים בארבעה בנובמבר 1947. זאת לדעת , מי שהחלו את מעשי הרצח בדם קר של יהודים ברחוב דיזנגוף , לא היו ערבים , אלא שוטרים בריטים . ביום העשרים ושבעה בינואר 1942 , הקיפו כוחות של המשטרה הבריטית את הבית ברחוב דיזנגוף 30 . הם הגיעו לשם בעקבות הלשנה . מישהו מהשכנים הודיע למשטרה על בחורים חשודים הבאים ויוצאים מאחת הדירות בבניין . היו אלה לוחמי חרות ישראל (לח''י) , או בפי הבריטים – כנופיית שטרן. היה זה מספר ימים לאחר ההתנקשות שביצעו אנשי לח''י , על גג הבית ברחוב יעל 8 בתל-אביב. בהתנקשות נהרגו אז שלושה קציני משטרה .לאחריה נערכה כל משטרת תל-אביב למצוד אחרי מחתרת לח''י . הבלשים הבריטים ב''מחלקה היהודית'' שעסקו במלחמה מול המחתרות , דיברו עברית , וניהלו אלבומי חשודים ותיקים אישיים . בלשים אלה ידעו לשייך כול פעולה נגדם , על פי מאפייניה , לארגון שביצע אותה . כאשר הגיעו השוטרים הבריטים לדירה ברחוב דיזנגוף 30, היו בחדר השכור שלושה לוחמי לח''י , לוחם רביעי היה בשרותים . לאחר לחיצה ארוכה על לחצן הפעמון , פתחה להם בעלת הדירה את הדלת . שלושה בריטים פרצו לחדר השכור באקדחים שלופים . היו אלה מורטון , סרג'נט ודווד וסרג'נט נוסף . הבחורים המופתעים נעמדו והרימו ידיהם . מורטון נכנס ונעמד באמצע החדר . עיניו התרוצצו בין העומדים מולו . פתאום כיוון את אקדחו אל בטנו של אברהם אמפר , וירה בו שלושה כדורים . מיד לאחר מכן הוא ירה שלוש יריות בזליג ז'ק . מבלי לאבד זמן , הוא ירה שתי יריות במשה סבוראי . לאחר שסבוראי נפל , כיוון מורטון את אקדחו ממרחק מטר אחד לעבר רקתו , וירה כדור נוסף . הכדור פגע בלסת , אבל מורטון היה בטוח ששלושתם הרוגים . מורטון טען שוב את אקדחו וירה מספר כדורים בדלת הנעולה של בית השימוש . מיד לאחר מכן התפרצו לחדר בלשים בריטים , בראשותו של וילקין . הם בעטו בפצועים הנאנחים, הפכו אותם מצד אל צד , ירקו בפניהם ,צחקו בקול וקיללו את העם היהודי .וילקין נתן לאנשיו הוראות חיפוש . במהלך החיפוש הם גררו את הפצועים על רצפת החדר והפכו אותם . כדי לנמק את הרצח , הם השתילו בחדר שני רימוני סרק ואקדח . יעקב לבשטיין (אליאב) שהיה בשרותים בעת הרצח , יצא מבעד לחלון הקטן , נאחז בצינור הצמוד לקיר , והחל לרדת מהקומה השלישית . החצר הייתה מלאה בשוטרים , לא הייתה לו ליעקב כל דרך להימלט . למרות זאת ירו עליו השוטרים מטר יריות . למרות הכאבים מהפציעה , הוא לא הרפה מהצינור עד שהגיע אל הקרקע . הבריטים התעללו בפצועים וקיללו אותם , קצינים בכירים באו להתרשם מן ההישג . הבריטים התעלמו מהאמבולנסים שהגיעו למקום , והשליכו את הפצועים לטנדרים צבאיים . כך הם נלקחו לבית חולים ממשלתי ביפו , הבריטים אף לא הסכימו שפרופסור מרכוס יבוא ויעשה להם עירויי דם . לאחר סבל נוראי וחוסר טיפול מתאים, מתו בייסורים הלוחמים זליג ז'ק ואברהם אמפר . יעקב לבשטיין ומשה סבוראי החלימו , הועמדו למשפט ונשפטו למאסר עולם . במרוצת הזמן נמלטו שניהם מבית הסוהר .

 

בליל ה 26 בדצמבר 1945 , אירעה התפוצצות במחסן המרכזי של ''החטיבה הלוחמת של לח''י'' ברחוב דיזנגוף 80 . כינויו החשאי של המחסן היה ''המסגריה'' ובו  פעלה גם המעבדה הכימית של הארגון . באותו ערב הגיעו למקום שני חברי לח''י , כדי לבדוק מכשירי הלחמה . לפתע אירעה התפוצצות . האש אחזה בבגדיהם , הם רצו החוצה כלפידים בוערים , ובקושי הצליחו לכבות את האש שאחזה בבגדיהם . מונית הובילה אותם לבית חולים ברמת גן , שם הצילו את חייהם . בינתיים הגיעו למקום יעקב בנאי (מזל) שהיה אחראי על החטיבה הלוחמת , ועמנואל הנגבי (אדם) האחראי על אזור תל-אביב . הם הצליחו למנוע את התלקחות החומרים הכימיים , ולהוציאם במהירות מהמקום . שוטרים יהודים שהגיעו למקום , ניסו לעצור את הנגבי , אך לא איש כמוהו יתמסר למעצר והם הרפו ממנו . ולמי שלא מכיר את הדמויות , אומר רק זאת – עמנואל היה בעלה של גאולה כהן האגדית , ואביו של צחי הנגבי .

ביום הארבעה בנובמבר 1947 ( חצי שנה לפני ההכרזה על הקמת המדינה ) , יצאה חוליה להדביק על קירות הבתים , כרוזים של לח''י . אחד הבחורים נתפס, והובל לתחנת המשטרה הפועלת עד היום ברחוב דיזנגוף . מפקד חוליית האבטחה אשר ליוותה את מדביקי הכרוזים , ראה את כוחות האבטחה אשר שמרו על התחנה , ונתן הוראה שלא לתקוף את התחנה . המאבטח הצעיר נחשון שלמה      ( שמשון ) התעלם מההוראה , הסתער ביריות על השוטר בכניסה, הרג אותו ועוד הספיק לחטוף מידיו את תת-המקלע שאחז בידיו . מעמדת השמירה שהייתה מעל הכניסה לתחנה , נורתה אש , ונחשון נהרג במקום .

את שני הכרכים של ''לח''י אנשים'' – סיפורם של 840 לוחמים ולוחמות , קיבלתי מהגברת יונה הלל , אשתו של גיבור האצ''ל עמנואל הלל . יונה היא אחייניתו של שלמה נחשון . היא גם סיפרה לי על דמותו המיוחדת אהרון , האבא של שלמה . אהרון האבא אילף קבוצת חמורים , שעבדו אצלו בהעלאת חול לבניינים הנבנים בתל-אביב . אני עוד זוכר חמורים כאלה שהיו עולים ויורדים עצמאית לקומות הנבנות . האיש המוכשר הזה נהרג ברחוב טרומפלדור מפצצה שהוטלה ממטוס איטלקי , במלחמת העולם . למרות המצוקה הנוראית בביתו , התגייס שלמה יפה התואר לארגון לח''י , בהיותו בן חמש עשרה שנים , בן תשע עשרה היה בנופלו .

בגידה , חברי אצ''ל אשר שהו במרתף ברחוב דיזנגוף , נעצרו ע''י הבולשת הבריטית , לימים התברר שאת המידע על המקום , מסר כנראה לבריטים אדם מתוך הארגון . 

חיפוש מידע

חללים שמועד נפילתם היום

כניסת חברים

חברים online