היה בחור רגיש כלפי הזולת, היה לו לב נדיב, היה חבר טוב לחבריו, לא פעם עזר
לחבר במצוקה, ותמיד בסתר. אף פעם לא הלבין את פני חבריו ברבים. שמואל גויס
לצה"ל בשלהי אוגוסט 1967 והוצב לחיל החימוש. במסגרת לימודיו הקדם-צבאיים
.בפנימיית חיל החימוש, למד חשמלאות, ולאחר תקופה של שירות נשלח לקורס קצינים
ביולי 1969 סיים בהצלחה את הקורס והוענקה לו דרגת סגן. הוא שירת כקצין חימוש
בשארם-א-שייך. משחלתה אמו במחלה אנושה, ביקש העברה ליחידה במרכז הארץ, כדי
שיוכל לבקר אצלה תכופות ולסייע לה ככל האפשר. סיפרו בני המשפחה: "שמוליק הגיש
לאמו את מירב העזרה, וסבל יחד עמה. בימים הקשים הללו נתגלו תכונות נפשו המופלאות
עדינותו ותבונתו". כשנפטרה האם מונה שמואל מפקד יחידת חימוש בצריפין ושירת
כשנתיים במסגרת צבא הקבע. על חלקו בפעילות המבצעית הוענק לו "אות השירות
המבצעי". בפברואר 1972 השתחרר שמואל מהשירות הסדיר והחל לעבוד בעבודות
ביצורים ובנייה בצאלים. באוגוסט אותה שנה נשא לאישה את חברתו מנעוריו, שרה
.לבית כהן. בני הזוג קבעו את ביתם בנתניה ושמואל עבד כטכנאי חשמל רמזורים
.בעל נפלא היה שמוליק. חושיו ותבונתו הדריכו אותו לעשות תמיד את הישר והיאה"
.הוא דאג לי, לאביו ולאחותו. קרובים היינו ללבו והוא אל לבותינו", אמרה שרה
בעיצומה של תפילת הנעילה במוצאי יום הכיפורים נקרא שמוליק אל יחידתו בחיל
.החימוש