דוד, בן דינה תבדל"א ודוד ז"ל, נולד בשנת תשי"א (1951) בפרס ועלה ארצה בהיותו בן שמונה שנים, בשנת 1959. בתחילה למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי, בכיתה קדם-מקצועית, במגמת הצנרת והמסגרות. מאחר שהצליח בלימודים המקצועיים והעיוניים, נשלח על-ידי הנהלת בית-הספר למרכז הנוער 'נעורים', להתמחות מקצועית, וגם שם הגיע להישגים נאים ביותר. דוד היה תלמיד חרוץ, אהב לעבוד קשה ולא חסך עמל כדי להגיע להישגים טובים. הוא הצטיין בכל המקצועות ואהב במידה שווה את הצד המעשי ואת הצד העיוני של הלימודים. למרות היותו יתום מאביו, ולמרות שאמו היא אישה חולנית וידועת סבל, ששכלה כבר אחדים מבניה, התמיד דוד בלימודיו ולא הניח לקשיים בבית לפגוע ברצונו להתקדם ולהשתלם. הוא סבר שאדם ללא השכלה וללא מקצוע אינו יכול לקוות להשיג את מטרתו בחיים. הוא גם האמין, שאדם המתאמץ ורוצה באמת להגיע להישגים, אין כוח בעולם שיכול לעצור בעדו מלעשות זאת. דודו, כפי שאהבו לכנות אותו בני משפחתו וידידיו, גם רצה להיות עצמאי ובלתי תלוי, ולכן התגורר בתקופת חייו האחרונה בגפו בתל-אביב. הוא מצא סיפוק רב בעובדה שהצליח להסתדר בעיר הגדולה, רחוק ממשפחתו, ללא כל עזרה. גאה היה על שהצליח לנהל את חייו כפי שהוא באמת רוצה, באורח אחראי ובוגר. הוא עבד כמכונאי וראה ברכה רבה בעבודתו. כיוון שניחן במיומנות ובכישרון הצליח מאד בתיקון כלי רכב ושמו הלך לפניו במוסך שעבד בו. חלומו הגדול היה לחזור לאופקים, מקום שם עברה עליו ילדותו, ולפתוח מוסך עצמאי. למטרה זו הקפיד לחסוך סכום קטן משכרו בכל חודש