אוחנה משה ז"ל

 בן אליהו ומלכה. נולד ביום ח' במרחשוון תשי"ג (27.10.1952) בטבריה ולמד בבית-הספר היסודי על-שם ארליך. הוא היה חבר בתנועת צופי-ים בטבריה ושימש כמדריך בצופים בזמנו הפנוי.¶הים היה תחביבו העיקרי. הוא נהג להשתתף במשחים בכנרת ואהב להפליג במפרשיות. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי למד שנה אחת בבית-הספר התיכון "עמל" בטבריה ושנה אחת בכפר על-שם יוהנה ז'בוטינסקי. לאחר מכן החל ללמוד בפנימיה הטכנית של חיל החימוש. שם למד בשקידה ובמסירות והשקיע את כל מרצו בלימודים - והתוצאות לא אחרו לבוא: הוא סיים את הפנימיה כחניך מצטיין וקיבל מילגה ממפקד חיל-החימוש.¶במחצית אוקטובר 1970, עת התגייס לצה"ל הוענקה לו דרגת רב"ט. הוא שירת באזור תעלת סואץ ושימש דוגמא לכל בכושר העבודה הכביר שלו, ובמסירותו, ללא גבול, לתפקידים שהוטלו עליו. הוא עמד להתחייב לשרת בצבא-הקבע ואמר כי ברצונו לחתום לחמש שנים ולהתמסר לקריירה צבאית, אולם תוכניותיו לא נתממשו. ביום כ"ג באדר תשל"ב (9.3.1972), נפל בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בטבריה.¶מפקד היחידה כתב מכתב תנחומים בזו הלשון: "משה, שהגיע ליחידה לפני כשנה וחצי התגלה כחייל טוב ומסור והצטיין בקורס החילי, שעבר במסגרת הצבא. את תפקידו ביצע בחריצות ובכשרון. הוא הוכיח ידע מקצועי רב, כושר מנהיגות, שליטה ודבקות במטרה. מסירותו לתפקידו לא ידעה גבול. הוא ביצע את משימותיו ביזמה ובעצמאות ושימש דוגמא לחבריו ולפקודיו. הוא התנדב לבצע כל תפקיד מתוך רצון והכרה. אהבתו לצבא וליחידה התבטאה אפילו בהיותו בבית-החולים, כשנאבק ביסוריו ושכב על ערש-דווי בין החיים והמוות. שאיפתו ומשאלתו היו לחזור לפלוגתו ולהמשיך בשירותו הצבאי. שמחתו הייתה גדולה בשעה שנודע לו שאושרה לו דרגת סמל. אך לצערי התאכזר אלינו הגורל והוא לא זכה בהענקתה".¶לאחר נפילתו הונצח שמו בהקמת חדר טבע על-ידי הוריו בבית-הספר היסודי בטבריה, בו למד.