יעקב איזמרלי מש"ק בחוליית טכנית שרמנים - סיפורו של אנשי החימוש

מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 04/10/2017

תאריך האירוע: 1973-10-24

מספר צפיות: 3220

הסיפור של יעקב איזמירלי מתחיל ביום כיפור בבוקר. כאשר הקריאו את שמות הקוד של היחידות המתגייסות, שם הקוד של היחידה שלו (גדוד השרמנים האחרון) לא הוקרא. הוא צילצל למג"ד, בנצי, ושאל האם מגייסים את הגדוד. המג"ד אמר שמגייסים את כולם. וכעבור שעה עלה יעקב על אוטובוס חיילים של הגדוד ויצא לכיוון הימ"ח ביוקנעם.

יעקב היה מש"ק בחוליה טכנית. למעשה גדוד שרמנים לא מסוגל להיתניע ללא תהליך תיקונים בזמן אמת של הטנקים. במקרה הזה, של גדוד השרמנים האחרון שנותר (לפחות בגיזרה הצפונית), מצב הטנקים היה כל כך גרוע ש-50% מהטנקים היו מושבתים תוך יום פעילות אחד. המצב בפועל בימ"ח היה מזעזע ולא היה ברור שאפשר יהיה להשמיש את הגדוד לפעילות מבצעית. החוליות הטכניות והשיריונרים עבדו סביב השעון כדי להשמיש את הגדוד אך אז הסתבר שאין מובילי טנקים... מכאן התחיל מבצע מורכב מאד להעלות את גדוד השרמנים לרמת הגולן על הזחלים כיוון שלא היו מובילים. בדיעבד, יעקב העריך שבמהלך נסיעה זו כמעט כל טנק התקלקל פעם אחת, כשהחוליות הטכניות היו אוספות את הטנקים, משמישות אותם מחדש וחוזר חלילה.

למעשה גדוד טנקים השרמן (377) הדף את הסורים מדרום עד מרכז רמת הגולן ואז פרץ מעבר לקו הסגול. יעקב סיפר על גבורתם של השיריונרים בגדוד לאורך כל הלחימה, ובפרט על הלילה שבו הגיע הכוח העירקי לחזית הלחימה - הגדוד היה אחד הכוחות בפיתחה הסורית, אז נשמעה בקשר הקריאה "לסגת, לסגת, לפני שלא יהיה לאן לסגת". בתגובה המג"דבנצי עלה לרשת הגדודית ופקד "אביבים, אביבים, כולם לעמוד במקום" (אביבים היה שם הקוד של הגדוד בקשר). המג"ד הורה לכולם לא להקשיב לאף רשת קשר אחרת. הוא כינס את כולם והם המתינו לעירקים.

יש לציין שבמלחמת יום הכיפורים היתה לטנק השרמן נחיתות יחסית לכל הטנקים הקיימים בזירה, ולעירקים היו טנקים חדישים עם ראיית לילה. הקרב הזה היה קרב לילי... חבר של יעקב, תותחן, סיפר לו בדיעבד איך הוא היה מרים את התותח אל מול הירח ואז זוכר את המיקום שלו ומכוון אותו אל עבר הבזקי הירי של הטנקים העירקים. למחרת בבקר התגלה שהכח העירקי נמצא במרחק של 200 מטר מהשרמנים בלבד, אבל, כפי שיעקב סיפר, "ב-200 מטר השרמנים פוגעים ממש טוב". ראו את הסיפר של מיכה תמיר באתר יד לשיריון (וגם עותק מקומי).

אפשר גם לקרוא על הקרב על טריז חושנייה במלחמת יום הכיפורים חיסל את הנוכחות הסורית ממערב לקו הסגול [1]

מכל הסיפורים קל להבין את החשיבות של יעקב והחוליה הטכנית שלו לגדוד השרמנים. בהקשר הזה נספר, שבאחד מימי הלחימה פגש יעקב טנקיסט עם שרמן בעל מדפים מעוקמים. הטנקיסט התחנן: "איזמירלי, אתה חייב ליישר לי את המדפים". יעקב עלה על הטנק עם פטיש חמש קילו והיכה במדפים. אבל, למרות שיעקב היה אחד האנשים החזקים בישראל, אפילו הוא לא הצליח לישר את המדפים. הוא נאלץ לאפשר לטנק להמשיך ללא תיקון מדפים. יעקב מספר שאותו טנקיסט נהרג בהמשך הקרבות ברמת הגולן.

מספר בני "ממלחמת יום-הכיפורים : גדוד טנקים במערכות הגולן, מערכות 234-235, 1974, עמ' 22-31:" [2] : "ועכשיו, לנושא החימוש. הגדוד לא השאיר אף טנק בדרך, פגוע או מקולקל טכנית. ברגע שטנק נפגע והכוחות עברו, צוות החימוש התלבש עליו, פינה אותו, ואם לא ניתן לתקן אותו, הוא פונה לאחור לסדנת טנקים. אם ניתן לתקן אותו, הטנק תוקן והמשיך בעקבות הכוחות כדי להצטרף אליהם. נכנסנו בלילה הראשון עם מספר טנקים, ובסוף המערכה עמדנו עם מספר גדול יותר של טנקים, בכלומר, הגדוד נמצא במצב שכל הומן מספר הטנקים גדל בו. צוות-החימוש עבד יום ולילה, ובלבד שהטנקים כל הזמן יבואו בעקבות הכוחות. אף טנק אחד של הגדוד, פגוע טכנית או פגוע באש, לא נשאר בשטח. טנק שרוף, טנק פגוע - תמיד פונה לאחור. ומבחינת הגדוד, כשאתה עובר בנתיב הקרבות ואינך רואה טנק של הגדוד עומד בצד - זאת מסורת כבר מששת הימים. אז פרצנו לרמה ואף טנק של הגדוד לא נשאר בדרך, כל הטנקים פונו אחורה או קדימה, אבל פונו."

לקריאת הכתבה כפי שהתפרסמה בירחון מערכות לחצו על הקישור