הרוש דוד ז"ל

בן חסיבה ומאיר. נולד ביום י"ט בכסלו תש"ך (20.12.1959) במושב רוויה שבעמק בית שאן. למד בבית-הספר היסודי במושב ביכורה. אחרי-כן סיים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר התיכון המקיף הדתי 'אורט' בבית שאן.
 דוד היה ירא-שמים. הוא התנדב להיות אחראי על בית-הכנסת המקומי. הוא אהב ספורט, בעיקר כדורגל, ואהד את קבוצת הכדורגל של מכבי חיפה. הוא הרבה לטייל ברחבי הארץ ואהב את נופיה. תכונה בולטת באופיו היתה טוב לבו ועזרתו לזולת. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו ולמשפחתו ותמך בהם בכל דרך אפשרית, גם כספית. הוא היה עדין ויפה נפש, צנוע ונעים הליכות. היה בו תום מיוחד, שעורר את אהדתם של כל אנשי המושב.
 הוא גויס לצה"ל באמצע פברואר 1978, והוצב בחיל-החימוש. לאחר הטירונות נשלח לסיני בתפקיד בוחן תחמושת. כשסיים את שירותו הסדיר התנדב לשירות הקבע. הוא הוצב בפיקוד הצפון בתפקיד בוחן תחמושת פיקודי. כעבור שנתיים נטל חופשה מן הצבא, ועבר להתגורר בתל אביב במשך שנה. חיי העיר הגדולה לא התאימו לאופיו השקט והוא חזר לביתו. הוא התנדב שנית לצבא הקבע והוצב באזור רמת הגולן. להערכת מפקדיו, המצויה בתיקו האישי, היה דוד "בעל מקצוע מעולה, מסור, ישר והגון ומקובל מאוד על חבריו". בצבא נתגלו תכונותיו הטובות של דוד, כפי שמעיד מפקדו וחברו ליחידה, ארז מוסינזון: "הטוב שבבוחנים, הטוב שבחיילים". והוא מוסיף: "הרוש אדם ישר ללא רבב, יושר מוחלט.
 דובר אמת ללא סייגים וכל זאת בהתחשבות רבה. תמיד מסביר, תמיד מאיר פנים, תמיד משתדל לעזור. מתלבט בכל צעד, פן יפגע במישהו".
 ביום י"ח בתשרי תשמ"ח (10.10.1987) נפל דוד בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים במושב רוויה. השאיר אחריו הורים, חסיבה ומאיר, חמישה אחים ושתי אחיות - אביבה, מוטי, ז'קלין, יוסי, מומי, מישל ואלי. הוא קיבל תעודת הוקרה וכבוד על שירותו בקבע.
 במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "דוד היה כעץ אלון אשר רבים הסתופפו תחת צלו ונשענו על גזעו, הישרות והענווה היו חלק בלתי נפרד משמו.
 דוד היווה דמות מחנכת לחיילי היחידה, במוסר עבודה גבוה ובעזרה לזולת".
 משפחתו תרמה לבית-הכנסת במושב רוויה ספרייה תורנית לזכרו.