פלצר אילן ז"ל

נולד ביום ב' באדר ב' תשל"ו (4.3.1976) בעיר קורדובה שבארגנטינה.

בשנת 1985 לאחר מות אמו פרלה וויתור האב על גידולו, ואילן בן 9 בלבד ואחותו שירי בת 12, עלו ארצה לחיות אצל אחותם הבכורה עליזה, אשר גידלה וטיפלה כאם, יחד עם שני ילדיה יניב ודרור אשר אהבו כאחים, וגרו בקיבוץ "להבות הבשן".

אילן נקלט במהירות ובלבביות בחברת הילדים בקבוצת "אילן", כשמו. עד ליומו האחרון שמר על קשר טוב עם חבריו לקבוצה.

את לימודיו התיכוניים עשה במגמת מכונאות רכב בבית הספר "עמק החולה" שבקיבוץ כפר-בלום.

אילן חבב ספורט, בנעוריו שיחק כדור רגל בקבוצת "הפועל קרית שמונה" כקשר, והיה לשחקן "היעיל המצטיין". עם תום לימודיו עבר קורס מצילי בריכה.

באוקטובר 1994 התגייס לצה"ל ובתום אימוני הטירונות עבר קורס מכונאי נגמ"ש בבה"ד 29. אחרי הקורס הוצב אילן, שכונה בחיבה "ציקו", בגדוד קרן ובהמשך עבר לאיקון שברמת-הגולן, תחת פיקודו של פול, שאותו העריך מאוד ושמר איתו על קשר גם לאחר שחרורו.

לאחר שחרורו עבד אילן כמציל ולאחר שתי עונות רחצה נסע לבקר את שני אחיו, דני ומרסלו, שנשארו בארגנטינה. כשחזר ארצה התקבל לעבוד כמציל בקיבוץ כפר-גליקסון ובחורף עבד בבית הילדים.

אחרי שנה יצא שוב לטיול והפעם עם חבר, לאלסקה הרחוקה והקרה. הוא חזר לארץ לקראת לידתה של אחייניתו אופיר, אותה אהב מאוד לפנק, כמו גם את אחיינו עידו.

אילן עבד כמציל בבית מלון תל-אביבי, ובאחד מימי עבודתו שלח אליו קופידון את איילה. בין השניים נרקמה אהבה והם בילו יחד שנה.

ביום ה-2.3.2003 נקרא אילן לשירות מילואים ביחש"מ "צנובר" ברמת הגולן. במהלכו נפל בעת מילוי תפקידו, ביום ח' באדר ב' תשס"ג (12.3.2003). שמונה ימים לאחר יום הולדתו העשרים ושבע.

אילן הותיר אחריו שני אחים, שתי אחיות וחברה.

הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ להבות הבשן.

בשורות הכיתוב האישי על מצבתו נחקק: "אחי, לא משנה היכן תסתתר, בלבנו תמיד לנצח תישאר".

לפני מותו הספיק אילן לסיים קורס מדריכי שחייה במכון וינגייט, אך לא זכה לקבל את הידיעה על-כך.

אילן היה מלאך שופע קסם אישי, שתמיד העתיר טוב על הסובבים אותו וגרם להם לאהוב אותו.