פריג' חיים ז"ל

חיים, בן ציון וואסי למשפחת פריג', נולד ב- 13.7.1953 נפטר ב- 24.4.1997 חיים נולד במושב יציץ הסמוך לרחובות, התחנך בביה"ס היסודי במושב. את שנות לימודי התיכון העביר במסגרת לימודים צבאיים של חיל החימוש, שם רכש את מקצוע מכונאי רק"מ.

התגייס לצה"ל בפברואר 1972, עבר טירונות צה"לית ואת שירותו הסדיר בחיל החימוש החל במחנה שדה תימן אוג' 560 כמכונאי טנקים. השתתף כחייל סדיר במלחמת יום הכיפורים בסיני. לאחר תום שירותו הסדיר, התגייס ב- 1975 לשירות קבע בחיל החימוש, שירת במחנה חסה אוג' 880 עד שנת 1980, בשנה זו עבר לשרת במחנה סירקין בחטיבת הצנחנים 623 מיל' עד שנת 1983, בשנה זו עבר לשרת בחטיבה 35 (צנחנים), החל את תפקידו כמנהל עבודה, בחן נגמ"שים ועבר קורס צניחה בחטיבה. בשנת 1987 יצא לקורס קציני חי"ח אותו סיים בהצלחה. לאחר קורס הקצינים חזר לחטיבה 35 ושימש כקצין חימוש בגד' 890, לאחר מכן שירת כקצין חימוש בבית זית עד שנת 1991 ועבר לחטיבת הצנחנים מיל' בסירקין. השלים את לימודי הבגרות עד שנת 1992. באותה שנה עבר גם קורס קח"ש מתקדם ובעבודה המסכמת על דמות המפקד כתב את המשפטים הבאים, משפטים שסיכמו את העבודה ואת דמותו של חיים כאדם וכמפקד: "כל קצין חייב ללמוד שחייליו הם המשאב היקר ביותר שלו ושאיתם יצליח או בגלל שלא השקיע בהם יכשל. מפקד ידע מה קורה אצל כל אחד מפקודיו, מה מעניין אותם, מה מציק להם, אם בבית ואם ביחידה, לא יתחמק מהתמודדות עם בעיות, יעזור לפקודו ולעיתים יספק לו תמיכה נפשית בעצמו או באמצעות גורמים מקצועיים. המפקדים שיתנהגו כך יספקו את החינוך הדרוש לחיילים בנוסף לאחריותם והנהגתם; הם הינם אותם מפקדים שאימהות עבריות תפקדנה בידיהם את בניהן בבטחון שהילדים בידים טובות, אמינות ומיומנות".

עם סיום הקורס עבר לשרת בחטמ"ר טול-כרם במהלך האינתיפדה, לאחר סיום תפקידו כקח"ש טול-כרם יצא ללמודי תו"נ בבה"ד 20 אותם סיים בשנת 1995. בשנה זו עבר למחוז חיפה כקח"ש. חיים השתתף בכל מלחמות ישראל החל מיום הכיפורים דרך מבצע ליטני ועד של"ג, לקח חלק פעיל בארגון ובהכנת הכוחות הלוחמים למשימתם. חיים היה אב למופת אשר השאיר לאחר מותו אישה (חנה) ושלושה ילדים (אסף, אביחי ואורי). חיים היה חבר נאמן, בעל מסור ואהוב על חבריו ופקודיו, חייליו תמיד ראו בו דמות האב ולא רק מפקד. היה נוח לבריות ותמיד מצאת אותו כשנזקקת לסיוע. מותו של חיים עבור משפחתו וחבריו היא אבדה קשה שגם חלוף השנים לא ימחקו את זכרו מאיתנו, ותמיד נזכור את אדיבתו, עדינות הנפש, והצחוק שלא מש מפניו. גם ברגעי כעס תמיד ידע לתקשר עם הבריות וקשה היה מאוד למצוא ולו סיבה קטנה כדי לכעוס עליו.

חיים: בעלי, בני, אבינו, אחינו וחברנו אותך נזכור לעד, יהי זכרך ברוך! ת.נ.צ.ב.ה.