שורצברג דוד (דב) ז"ל

דוד (דייב), בן שושנה ודוב ז"ל, נולד ביום י"ז באב תרפ"ד (17.8.1924) בירושלים. הוא למד בבית הספר היסודי ברמת השרון ואחרי כן המשיך בלימודיו בבית ספר התיכון מקצועי, על שם מקס פיין בתל אביב. דוד היה אדם חרוץ ופעלתן, שנא את הבטלה ותמיד ביקש לו עיסוק. היו לו ידיים מיומנות והוא ניחן בסבלנות ובהתמדה. בזכות ניסיונו הטכני הצליח לשכלל מערכות מכניות ולפתור בעיות טכניות ואלקטרוניות מסובכות. עיקר התמחותו היה בתחום הקירור והאחסנה. הוא היה חברותי, קל להתידד, חבר נאמן ומסור, שהיה מוכן תמיד לסייע לכל אדם וידע להאזין לבעיות הזולת. מטבעו היה שמח, טוב לב ואופטימי. בן חבריו הרבים נודע בנדיבותו וברוחב ידו, בהכנסת האורחים שלו ובחוש ההומור המצוין שלו. בכל דרכיו נהג צניעות וענווה, אהב פשטות ורחק מברק חיצוני וראוותנות. בעל טוב ואב מסור היה, שאהב את משפחתו וחינך את ילדיו לאהבת המולדת. תמיד היה מעורב בחיי המדינה ושאף לשנות ולשפר בתחום איכות החיים בה.

דוד החל את שירותו בכוחות הביטחון בשנת 1940, בחי"ש ובפלמ"ח. במחצית מאי 1948 גויס לצה"ל והוצב לחיל החימוש.

לאחר שנסתיימה מלחמת השחרור השתלם בקורס קצינים בסיסי של חיל החימוש, ונתמנה לקצין אפסנאות ותחבורה. לאחר מלחמת ששת הימים קיבל תעודת פטור מהשירות הצבאי מטעמי גיל, והוצב לשרת בהג"א. אך הוא לא הסכים לכך והחל במאבק כדי לחזור לשירות מילואים. לבסוף, לאחר שפנה לשר הביטחון, הוכתר מאבקו בהצלחה.

על חלקו במלחמת השחרור הוענק לו "אות הקוממיות" ואחרי מערכת קדש הוענק לו "אות סיני". כשפרצה מלחמת יום הכיפורים גויס והוצב בצפון סיני. המצרים הפציצו את המחנה בו שירת, והוא ניצל בנס. לאחר הצליחה למערב התעלה תבע ממפקדיו להציבו שם.

בימי שירותו במחנה כספרית, שבחיץ החקלאי, נתקף בצהבת סודאנית, אך המשיך למלא את תפקידו עד שהושלם פינוי המחנה.

אחר כך אושפז בבית חולים. חודש וחצי נאבק במחלה עד שביום כ"א באדר תשל"ד (23.3.1974) נפטר. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בהר הרצל. השאיר אחריו אישה, שני בנים ובת, נכדה, אח ושלוש אחיות.