[temp]
ינואר
פבר.
מרץ
אפר.
מאי
יוני
יולי
אוג.
ספט.
אוקבר
נוב.
דצמ.
הזנת אירוע חדש חיפוש בטיימליין התאריכים המסומנים בכתום כוללים אירועים

סא''ל משה דגני (וולפה) ז''ל

@alt@

סגן אלוף משה דגני (וולפה) ז"ל , האבא הטוב של החימוש'ניקים בג'וליס מאת  יוסי רנרט

Tourtelaviv.co.il                                               

שבוע לאחר הגעתי לפלוגה ב' בסדנה הגייסית , לקח אותי סטפן ,מנהל העבודה , לראיון היכרות עם המג"ד .

ברגע שנכנסנו לחדרו וראיתי את פניו , רווח לי . חיוך אמיתי כזה של טוב-לב , אי אפשר לזייף ,ואז נזכרתי בכתבה בגיליון האחרון של "במחנה" . על שני עמודי אמצע נמרחה כותרת "בזכות הגישה האנושית" ותמונתו האבהית של האיש השמנמן והטוב הזה .

בדרך כלל כותבים בעיתון על דברים מעניינים או יוצאי דופן . הסיפור על אנושיותו של משה דגני , כפי שאני זוכר מהעיתון , דומה במהותו לבלדה לחובש , אהבת האדם שבו הובילה אותו לדאגה מיוחדת לחייליו , עד כדי כך שעיתון "במחנה" הקדיש לו כתבת אמצע .

בין יתר הסיפורים , היה אחד על חייל רגיל ושמח בג'וליס, שהפך דכאוני ועצוב . הדבר נודע לדגני , מבלי לחכות רגע , הוא יצא ממשרדו , מצא את החייל , חיבק אותו ושאל מה קרה . התברר שאמו של החייל הייתה חולה והיא לא הייתה חברה בקופת-חולים .באותו זמן , בנוסף לסדנה , למפקדת החטיבה ולבית-הספר לשריון , פעל בג'וליס גם בית-חולים צבאי . דגני לא היסס וביקש מאחד הרופאים , בניגוד לנוהלים , לבקר אצל האמא ,לבדוק אותה ולספק לה את כול הדרוש , כולל תרופות ואישפוז . דגני גם היה מוכן לעמוד לדין על כך . את זאת ידעתי על דגני עוד לפני שהגעתי לג'וליס .

בתקופת השרות נוכחתי שהמעשה הזה לא היה חד-פעמי . בחמש הדקות שארך הראיון שלי אצלו , הוא עיצב אותי כחייל מועיל ודבק במשימות . בתום הראיון קם דגני מכסאו, לחץ את ידי בחמימות ואיחל לי הצלחה . דאגתו של משה דגני לאנשיו היית יוצאת דופן ,על כך אין ויכוח .

פעם שמע על חייל וחיילת שלו שהיו מאוהבים , אבל מה ,ההורים של החיילת התנגדו לקשר הזה. הם הפעילו קרוב שלהם שהיה קצין בכיר בצה"ל , והחיילת הועברה לבסיס מרוחק . דגני והמ"פ נסעו לבקר את הורי החיילת , דגני הפעיל את קסמיו ואת חוכמתו והייתה חתונה. בכלל, חתונות בג'וליס היו חלק בלתי נפרד מסדר היום . במשך חודש לפני כול חתונה , היה צביקה הטבח מפריש חלק מכמות הבשר , כדי להכין קבב למסיבה . חיילים היו מנקים את המחנה ומציבים שולחנות ותקרובת , האווירה המשפחתית הגבירה את השמחה , הנה עוד זוג "משלנו" מתחתן. האוטובוסים והטנדרים של ההסעות , היו אוספים את האורחים ומסיעים אותם לג'וליס . לקראת טקס החופה , היו החתן והכלה , ההורים והרב , עולים על במה מיוחדת , מוגנת במעקה ומקושטת בסמלים . מנוף של הטנקים היה מניף את הבמה והחופה הייתה נערכת בגובה . כל אותו הזמן היה דגני שומר שאף ילד לא ייכנס לשטח המסוכן, תחת הבמה . אין זה פלא שכול כך אהבנו לשרת בג'וליס.

לאחר תום שרותו , עזר דגני ליוצאי הסדנה למצוא עבודה .

חימוש'ניקים יקרים , דברים אלה נכתבו בנימה אישית , הייתי פקוד של משה דגני , וכך אזכור אותו .           

על פרקים אחרים בעברו ,אני כותב בנפרד , גם כך תתקשו להאמין מה עשה האיש המיוחד הזה , כדי שתקום לנו כאן מדינה יהודית עצמאית .

                   

אחיי החימוש'ניקים ,   סיפור חייו של משה דגני                                  

החלק הרגוע יחסית בחייו של משה דגני, החל מאז הקים מאפס את סדנת השריון, ועד שעזב בשנת 1964 והשאיר לבאים אחריו , סדנה גדולה ומאובזרת .

פעולתו הראשונה כחימוש'ניק בצה"ל, הייתה להרכיב מספר טנקים, מגרוטאות שזרקו הבריטים על הכרמל , לפני שעזבו . דגני וחבריו נתנו לבריטים סיבות רבות להסתלק מארץ-ישראל . כל חייו היה דגני חימוש'ניק . פעולות שונות הקשורות בהשגת ובהחסנת נשק , ביצע דגני בזמן שלטון המנדט הבריטי , תוך סיכון ממשי לעונש של מוות בתליה . להכנת כתבה זו , קיבלתי ממוזיאון לח"י את תמלילי הראיון שהם ערכו למשה ולאחיו הלל . עשרים ואחד עמודים מלאי תוכן . גם הפתעות חיכו לי בין הדפים . בכל הסיפורים והעדויות שקראתי עד היום , בנושא בריחה ממחנה המעצר בלטרון , מסופר על אוטובוס של חברת "דרום יהודה" , שהגיע עד קרוב לגדר ,וחילץ את הבורחים .

עכשיו אני גם יודע שהיה זה משה דגני אשר שכר בתחבולה , את האוטובוס הזה . חימוש'ניק כבר אמרתי ? כאשר הגיע דגני למגרש של "דרום יהודה" בגבעת הרצל בדרום תל-אביב , הוא ראה שהאוטובוס הוא "טרנטה" , כדבריו . הוא שיכנע את הנהג ,ואחרי דקה הם חמקו מהחצר באוטובוס חדש , והצליחו לחלץ את כול הבורחים .

משה דגני נולד בליטא בשנת 1914 ,היה זה  כשבועיים לפני מלחמת העולם הראשונה .

אביו היה איש ציבור רב-פעלים , בנעוריו למד משה בישיבה ליטאית נחשבת בסלובודקה ,קובנה . בהגיעו ארצה נרתם דגני בכול כוחו למאבק בבריטים. 

 ארגון "ההגנה" היה אנמי לטעמו , על כן הצטרף משה לארגון הצבאי הלאומי . בחצר ביתו שעמד על החולות בבת ים , חפר דגני ובנה מחסן נשק תת-קרקעי . ארגזים גדולים ( ליפטים ) ,נפרקו בחצר והנשק שנקנה בפולין, אוחסן במקום לפני חלוקתו . כאשר האצ"ל החל ממתן את פעולותיו נגד הבריטים , הוציא דגני מהמחסן  את הנשק הרב , והטמין אותו בחולות  מחוץ לחצר . הבריטים קיבלו רמז וערכו חיפוש בחצר הבית . הם מצאו מיכל ובו כמה כלי נשק . שני שומרים הושארו בחצר עד שהגיעה משאית ובה עשרות עצירים מכלא יפו . הם חפרו בחצר ולא מצאו דבר .

באותו זמן ומאותה סיבה ,פרש אברהם שטרן (יאיר) מהאצ"ל, והקים את ארגון המחתרת – לוחמי חרות ישראל (לח"י), ארגון זה בפעולותיו , הדיר שינה מעיני הבריטים. הם כינו את המחתרת הזו - "כנופיית שטרן" . לאחר מאמצים מרובים , הצליחו הבריטים לאתר את "יאיר" במקום מחבואו , ולרצוח אותו . משה דגני הצטרף כבולדוזר ( חימוש'ניק כבר אמרתי ? ) ל"מיכאל" (יצחק שמיר) ויחד הקימו מחדש את לח"י . עד להקמת המדינה , השתתף דגני בפעולות מחתרתיות שונות , בתחכום ובאומץ לב ביצע דגני פעולות רכש שונות , באחת הפעולות הוא נתפס ונשלח למחנות המעצר באפריקה , שם עסק בין היתר , בחפירת מנהרות בריחה . בשלב מסויים החזירו הבריטים לארץ קבוצה בת עשרים ושלושה בחורים . כולם שוחררו חוץ מדגני , אותו כלאו בלטרון . משם הועבר דגני למחנה עתלית . משם הוא ברח בעזרת חברי אצ"ל, וחזר לפעילות בלח"י . עם קום המדינה , התגייס עם חברי לח"י והאצ"ל לחטיבה 8 גדוד 82 של יצחק שדה . בתפקידו הראשון שימש דגני כקצין התחבורה הגדודי .  

 

חיפוש מידע

חללים שמועד נפילתם היום

(מוצג לפי התאריך העברי)
גולדנר מנחם (מנדל) ז

כניסת חברים

חברים online