.כשגדל מעט והחל מבקר בבית-הספר, קנה לו חברים רבים, שבחרו בו להיות מנהיגם
אך הוא לא רצה בזאת, שכן היה ביישן ונחבא אל הכלים, ורחוק מהמולת הצעקות
והדחיפות של ילדים בגיל זה. מאז ומתמיד לא הושפע ולא הגיב על מחמאות, שהשמיעו
אנשים על פקחותו ועל יופיו. הוא התפתח ונהיה נער נבון ורגיש, שאינו מסתפק בתשובות
סתמיות על שאלותיו. מוריו, שאהבוהו מאוד, נאלצו להתאמץ מאוד כדי לספק את סקרנותו
ואת צימאונו לדעת. ברבות הימים נולדו במשפחתו עוד שלוש בנות והמעמסה הכלכלית
.גדלה. עמירם ראה עצמו כגבר השני בבית לצד אביו, ונהג לעזור לו אחרי שעות הלימודים
הוא גם סייע לאמו ונטל על עצמו רבות מעבודותיה, כדי שתוכל לשבת מעט במנוחה עם
.יתר בני הבית. עמירם אהב אנשים והשכיל להבין ללבם, כשספרו לו על בעיותיהם וכאביהם
הוא ידע לראות ולהבין דברים בלי שנוסחו באומר. מעולם לא שפך את לבו לפני הזולת ולא
ביקש שיעזרו לו. הוא ידע לשאת בעול ולעמוד בלחץ בשלוות נפש ובתבונה. מטבעו ניחן
בכישרון כתיבה ויכולת לתאר מצבים בכתב ובמלים, וכן בכישרון מוסיקלי ונהג לנגן לעצמו
. במשך שעות בגיטרה שלו