בצבא העריכו אותו מפקדיו כאדם וכחייל, שמילא את תפקידו במסירות רבה, בקור רוח
ובאומץ לב. לאחר שסיים את שירותו הסדיר היה נקרא לעתים לתקופות של שירות
מילואים פעיל. לאחר ששוחרר חזר עמירם הביתה ומיד נפנה לארגון חבורות רחוב
בישובים הסמוכים למקום מגוריו. הוא הקדיש להם הרבה זמן ומרץ ועבד עמם חודשים
ארוכים ללא תשלום. בתבונתו הצליח לשכנע גם את מוסדות הסעד והתרבות, שהכירו
במפעלו ועזרו לו. נוסף על כל אלה המשיך את לימודיו בשלוחת הטכניון בבאר-שבע
וכשלושה חודשים לפני פרוץ המלחמה נשא לאישה את חברתו נאוה והקים עמה בית בישראל
כמכונאי טנקים גויס עם פרוץ המלחמה ביום הכיפורים, הגיע למחנה נתן והתנדב להיות
איש צוות טנק. הוא הגיע עם הטנק ממחנה נתן עד אזור הקרבות בתעלה ולחם עם יחידתו
ללא לאות בקרבות הבלימה כנהג טנק. בלילה שבין ה-15 וה-16 באוקטובר השתתף בקרב
.הפריצה לתעלה אשר פתח את הדרך בפני כוח הצנחנים לצד השני של התעלה
עמירם השתתף בקרב זה ביחידת הטנקים של סרן גדעון גלעדי ז"ל אשר קיבל על כך
עיטור גיבור-ישראל. הטנק של גדעון גלעדי נפגע והוא עבר כאיש צוות חמישי לטנק של
עמירם. לאחר הפריצה חזרו הטנקים בציר "טרטור-לקסיקון" ובצומת "טרטור" ושם נפגע
הטנק ממארב טילי נ"ט מצרי, ועמירם נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין
בכפר ורבורג. השאיר אחריו אישה, הורים וארבע אחיות.
.לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל