שמואל בן פלורה ויעקב, נולד ביום ו' באב תש"ז (20.8.1947), בקהיר שבמצרים. בשנת 1950, בהיותו בן שלוש, עלתה המשפחה ארצה דרך צרפת, והתיישבה בכפר סלמה, בפרברי תל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "גאולים" בבת-ים, ובבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט" ביפו. שמוליק, כפי שכינוהו בחיבה בני משפחתו וידידיו, היה הבן הראשון שנולד במשפחה לאחר שלוש בנות, והשמחה עליו הייתה רבה. המשפחה ראתה תלאות וטלטולים רבים, עד שזכתה להתיישב בצריף קטן בשכונת הפרברים של תל-אביב. לאחר תקופה לא ארוכה הצליחה לעקור לבת ים. שמוליק היה ילד שובב וערני, שמצא עניין בכל מה שראו עיניו ושמעו אוזניו. הוא היה תלמיד טוב בבית הספר, וכיוון שמילדותו ניחן ב"ידי זהב", שהפליאו בתיקון כלים פגומים, החליט ללמוד בבית-ספר מקצועי. הוא לא הסתפק בלימודי המקצוע בבית הספר, ואחת לשבוע היה נוסע למוסך "אגד" בחולון, כדי לעבוד שם עבודה מעשית. חבריו מספרים שהיה מלא אהבת חיים, ולא פעם בילו יחדיו עד לשעות הקטנות של הלילה. בייחוד אהבו החברים להתאסף סביבו על הספסל השכונתי, ולהקשיב לסיפוריו ולרעיונותיו. מטבעו היה נדיב-לב ומוכן לעזור לכל אדם. "הוא היה עובד ללא ליאות, אך ורק כדי לעזור לחבר, או לכל מי שנזקק לו", העיד עליו "עובי", חברו הטוב מילדות. באותן שיחות נתגלה שמוליק כבעל דעה מוצקה, כשהדברים היו אמורים בעניינים חשובים כגון: עתיד, אישה, ילדים ומשפחה