צבי, בן רוזה ויצחק, נולד ביום ט"ז בחשון תש"ה (1.11.1944), באורינבורג שברוסיה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1949. הוא למד בבית-הספר היסודי "המאירי" בלוד ואחרי-כן סיים לימודיו בבית-הספר המקצועי "עמל" ברמלה, במקצועות חרטות ומסגרות. צבי (שכונה בפי בני המשפחה וחברים בשם צבי'קה, צבי'קלה, אחא) היה ילד רציני וחייכן כאחד. לדברי מחנכו היה תלמיד מסודר ונקי. הופעתו, מחברותיו העטופות והמסודרות וכתב-ידו היפה והברור היו לדוגמה לתלמידי כיתתו במשך כל שנות לימודיו. עברה עליו ילדות מלאה סבל וסכנות. דרכו ארצה עם הוריו הייתה כרוכה בגנבת גבול ומעבר בארצות אחדות, ונדודיהם ארכו כשלוש שנים. גם בארץ ידע מחסור וסבל, שכן תנאי המגורים של המשפחה היו קשים. כדי ללמוד בבית-ספר דתי נאלץ צבי ללכת מדי בוקר בבוקר דרך ארוכה. בכל זאת היה מגיע לתפילת שחרית בבית-הספר בין הראשונים והיה מתפלל בדבקות. הוא היה מוכן לעזור לכל אדם והכול אהבוהו. לדברי מחנכו היה הוא התגשמות היושר. הוא לא ניאות לרמות בשום פנים ואופן ולא יכול לסבול נקיפת מצפון אף לזמן קצר ביותר. כל שעשה - עשה לפי מיטב יכולתו והצליח להגיע להישגים. היה לו אוסף של בולים ושל מטבעות, והיה חובב מוסיקה. כן אהב תמיד לסייע לאביו ובכל שנה היה עוזר לו בהקמת הסוכה בחג הסוכות ולא היה מוותר על כך. צבי אהב את החיים והיה חבר וידיד לכל אדם. הוא היה טוב-לב ונעים הליכות, צנוע, שקט ומסוגר. מתמיד היה בן מסור להוריו ואח נאמן לאחיו. הוא זכר תמיד את ימי ההולדת של בני המשפחה ועמד על כך שימים אלה יוחגו כיאות. לפני שגויס לצבא, עבד כמסגר מכני בבית-חרושת לייצור מאזניים בתל-אביב