לא נמצאו תוצאות. ניתן לחפש פרמטרים אחרים
לעמוד האישי באתר
הפסל מבטא את הפיכתם של כלי משחית לפרחים יפים הפסל מורכב מאלמנטים חימושים שונים כגון קפיצים וכיפות מפקד שביחד ביצירה לפרח - הפרחת נשק, ביטוי נוסף לפסל היא עובדת היותו מחומש - חמשת עלי הכותרת .רמז לחייל החימוש רעיון שבא פה לידי ביטוי הוא שאם נקח טנק ונשכיב אותו , הוא עשוי להראות. לפתע יפה
לעמוד האישי באתר
הפסל עשוי שרשראות טנקים המעוצבות כעלי כותרת של פרח, כשליבו אדמת המקום ואבני גרניט מאזור סיני. הפסל מבטא בעזרת האמצעים של החיל את חללי חיל החימוש כפרחי האדמה. הפסל מציג את הטנק שהוא כלי משחית ככלי נאה.
לעמוד האישי באתר
הפסל מנסה לנציג את טנק המרכבה כחיה גדולה , המעניקה לכלי המלחמה , היוקרתי , שתוכנן ע"י אנשי החיל מהות של חזון , תנופה ופיתוח. הכלי עצמו מוצג כחיה גדולה בעלת עוצמה רבה היושבת על הקרקע או על ארבעת גלגליה. הדבר מבטא את התלות והנחיצות הרבה באנשי חיל החימוש הפסל צבוע לבן ובעתיד אם יקום בנין נוסף יהיה הפסל בכניסה לאתר ויהוה את הקשר בין האתר לבית.
לעמוד האישי באתר
לידתו של הפסל באבן השיש אשר נמצאה מתחת לערימת אבנים בפינה נידחת במנסרת אבן וסיד הצורה המשונה דמויית ההר - גולמית וטבעית .מצד אחד,חתוכה חלקה מצד השני שבתה את לב הפסלת ,מכאן התפתח הרעיון של פתיחת חלון לתוך בתוך ההר האבן , יחד עם הדגשת העימות בין שני האלמנטים המנוגדים השולטים בחיינו : הטבע הגולמי לעומת המעובד , כלומר , העבודה הידנית מול הטכנולוגיה החלון הקרוע בתוך האבן מאפשר לצופה מהצד להתבונן בכחול הים, מיקומו והשתלבותו של הפסל בנוף מהווים חלק בלתי נפרד ורב משמעות של מהותו.
לעמוד האישי באתר
נושא הפסל הוא התמודדות האדם עם המסגרת. לכך מספר משמעיות: במובן הרחב הם החיים עצמם על מגבלותיהם ולחציהם. במובן המצומצם היא המסגרת הצבאית בעלת, הקודים הקשוחים השוחקת את הפרט בתוכה. ובמקרה זה הטנק - שהאדם הלחוץ בתוכו זקוק למשאבים נפשיים גדולים כדי להתמודד עם מימדיו הקטנים וצרותו. מבט מהצד מגלה שטח פתוח לחלל המבטא את האיפה של האדם לחופש.
לעמוד האישי באתר
הפסל עשוי מראשי מנוע ,שרותכו להם יחדיו למעין מפתח גדול , כלי העבודה הבסיסי של חיילי החימוש להצביע על מהות העבודה של אנשי החייל ,הפסל עצמו מעוצב בעזרת ראשי מנוע של טנקים במכלול החלפים בעבודת חיל החימוש הפסל מעוצב בזווית למרומים תוך גיחה לשחקים.
לעמוד האישי באתר
הפסל מורכב ממיכלי דלק של טנקים המעוצבים בצורות גיאומטריות , שונות. הפסל מציג שלוש דמויות העומדות המסמלות את החיים ,ודמות אחת שוכבת המסמלת את המוות , בפסל מקום לדמות רביעית והיא דמותו של האדם המביט בפסל שלוש הדמויות העומדות צבעות בצבע לבן ולעומתן הדמות השוכבת צבוע באפור המבטא בדרך כלל מוות.
לעמוד האישי באתר
היצירה מורכבת מחלקים שונים של טנקים וכלי לחימה, הפסל בא להראות את הדינמיות והמורכבות בעבודתם של אנשי החיל כל אחד בתפקידו הוא.
לעמוד האישי באתר
הקמת המערכת הלוגיסטית בצה"ל במלחמת העצמאות קמו בצה"ל יסודות שונים אשר לימים נחשבו כגורמי חימוש, אך לפי שעה היו מפוזרים על פני חלקיםשונים של המערכת הלוגיסטית והאג"מית. קמו יחידות טכניות, בסיסים וגורמי מטהשעיסוקם במגוון נושאי חימוש; אולם רק מקץ יותר משנתיים, יסודות אלה חוברו יחדיו לחיל אחד.אמנם, כבר ב- 1948 היו שגרסו הקמת חיל החימוש כארגון לוגיסטי מאוחד, כדוגמת REME הבריטי, שכפופים לו כל גורמי המטה והיחידות שעניינם תכנון,אחזקה, תיקון ושיקום, החסנה, בחינה והספקה של נשק, תחמושת, מכשיריםמדויקים, רכב ורק"מ. אולם דעתם של אלה לא התקבלה. הסטייה הבולטת ביותר מגישה בריטית זו הייתה אחזקת רכב ורק"מ, אשר נותרו עוד כמעט שלוש שנים כגורם נפרד. נפתח אפוא במעקב אחר חלקי הצבא בהם הדגירו ובקעו גורמי החימוש כולם. הם בקעו בשלוש זרועות נפרדות, שכונו אז "שירותים": "שירות חימוש", "שירות תחבורה" "שירות משוריינים". שני השירותים הראשונים היו תחת שליטת אגף אפסנאות - אג"א, והשלישי תחת אגף מטהכללי - אג"מ. גם אחרי כמה "בחישות" נוספות של המערכת הלוגיסטית, במיוחד בנובמבר 1948 ובאוגוסט 1949,עדין נותרו גורמי החימוש מפוזרים בין מסגרות,של שירותים וחילות שונים. נפתח בתיאור תולדותגורמים אלה מראשית הופעתם, דהיינו, מתולדות ארגון ה"הגנה" בשלהי קיומו. עד סתיו 1947 לא עסקה מפקדת ה"הגנה" בלוגיסטיקה ברמת מטה כללי[1]. יסודות למערכת כזו הונחו רק באותו סתיו, תוך לבטים ושנויים תכופים,שדומה כי אף אחד מהם לא השביע רצון את המטה הכללי. קשיים ולבטים נבעו משתי סיבות: ראשית,העדר תובנה מספיקה בקרב ראשי ה"הגנה", מקימי צה"ל, בנושאי פיקוד ומטה, ושנית, הצורךלבנות מערכת פשוטה ככל הניתן עבור צבא מתחיל, הנבנה תוך שהוא נלחם מלחמהקשה. המטווה הראשון לאגף אפסנאות במטכ"ל היה פרי עבודת שני גופי תכנון:תחילה "וועדת תקנים" שכוננה המפקדה הארצית של ה"הגנה" באוקטובר 1947, ושעל סמך המלצותיה נכתב הפרק האפסנאי ב"פקודת המבנה הארצי" מנובמבר1947, ואחר כך הנחיות ופקודות ה"וועדה לתפקידי מטה" - שקמה בינואר1948. למרות רגשי הדחייה מצד וותיקי ה"הגנה" כלפי קצינים ששרתו בצבא הבריטי, עליהם עמדנו, אותם קצינים נטלו את החלק הארי בהקמת השירותים הלוגיסטיים. בין אלה בלטומונטי גרין ואפרים בן ארצי, שבשירותם בצבא הבריטי הגיעו לדרגת לויטננטקולונל, והיו בעלי השכלה תיאורטית וניסיון בעבודת מטה בכלל, ומטהלוגיסטי בפרט. גרין שרת-קבע בצבא הבריטי, עבר קורסי פיקוד ומטה, עלה לארץ ב-1947 ונקלט ב"הגנה". אך התאקלמותו הייתה קשה; בין היתר בגלל קשיי שפה. לעומתו, בן ארצי היה מלח הארץ, אף שעלה לארץ-ישראל כילד. הוא התחנך בתל אביב, היה חבר בתנועת נוער, שירת בגדנ"ע, אח"כ למד באוניברסיטה צרפתיתוב-1940 התנדב לצבא הבריטי. טבעי היה ששני קצינים אלה יבקשו לבנות את המערכת הלוגיסטית בצה"ל על פי מתכונת בריטית, וכך היה. באוקטובר1947 הגיש בן ארצי לבן גוריון הצעה למבנה אגף אפסנאות במטכ"ל, שהרשימה את "הזקן", והביאהלמינויו עצמו לאחד משני סגני ראש אג"א. (סגן שני היה איש מפא"י, פנחס קוזלובסקי-ספיר). יוצאי צבא בריטי אחרים שותפו בתכנון המערכת הלוגיסטית, במיוחד ישראלבוגנוב ויבגני בושנסקי. מסופר כי האחרון התמנה קצין ההדרכה באג"א, ואז מיהר לשלוף תקצירי REMEבסטנסיל, ולתרגמם לעברית. קצין אחר באותה קבוצה, מנס פרנסקי, נשאל לדעתו, והציע מניה וביה הקמת "חיל החימוש" שלם במתכונת REME, אלא ש"וועדת התקנים", שאמנם אמצה את המתכונת הבריטית של מטכ"ל בן3האגפים הכולל אגף מטה כללי -אג"מ (G), אגף כוח אדם - אכ"א (A), ואגף אפסנאות - אג"א (Q), אולם לא השתכנעהשהבעיות הלוגיסטיות של צבא הקם על בסיס מיליציות ומצב המלחמה, מצדיקיםהקמתם לאלתר של חילות לוגיסטיים בכלל, ושל חיל החימוש בפרט. אנו למדים כי הוועדה לתפקידי מטההבחינה בשני דרגים בפעולת אגף אפסנאות: דרג המטה ודרג "מתפעל", הואהמערכת הלוגיסטית. היא המליצה שמערכת זו תקום בתבנית "שירותים" (כלומר ארגונים נמוכים מ"חילות") ושחלוקת הסמכויות ביניהם שונה מאד מזו שהייתה נהוגה ב-REME.[2] אג"א קיבל מן המטכ"ל שש משימות עיקריות שהוגדרו כך: "הספקת כלכלה וציוד,הספקת חימוש, הספקת אמצעי תחבורה והובלות, אכסון ודואר צבאי". ברוח הנחיה זוהוקמה מערכת לוגיסטית בת שישה "שירותים", שמבניה מעורר היום לא מעט תמיהה. מששת ה"שירותים", שנים כבר התקיימו לפני כן: "שירות ציוד והספקה" קם בדצמבר 1947כאיבר של מחלקת המשק באג"א, אך חלק מסמכויותיו הקודמות הועברו לגורמיםאחרים בצבא או למשרד הביטחון, ו"שירות חימוש", אשר לא היה אלא "מח'ש מינוס רכש". ראש אג"א הראשון, אלוף יוסף אבידר, זכר כי "החימוש היה השירותהמנוסה היחיד שמצא" בכניסתו לתפקידו.[3] הקמת ששת השירותים הנ"ל נוסחה ב"פקודת האפסנאות" מפברואר 1948 שממנה נגזרו גם יתר הפקודות למבנה אג"א. אך בטרם הוצאה הפקודה התבקשו מי נועדו למלא אותה, דהינו, מי שהתמנו לראשיאגפים במטכ"ל על ידי אבידר, להציע מבנה לאגפיהם. תוכניותיהם נעשו בחיפזון, מבלי לשמור על אופי וביטויי מטה תקניים שווים, והוגשו לראש אג"א. אבידר שקל את ההצעות, תיקן אותן משהו והפיץ את כולן יחדכפקודה, בעוד הוועדה לתפקידי מטה קובעת כי "ראשיהשירותים הם שיקבעו את תוכניות עבודת השירותים... ויפרסמו הוראות מקצועיותבענייני ניהול השירות וכספים". בפועל נבנה כל שירות על ידי מפקדו, או בכלמקרה, מבפנים, וקיבל לכך אישור בדיעבד מאג"א. המערכת הלוגיסטית שקמה בדרך זו כללה את השירותים הבאים:[4] שירות ציוד והספקה, שעסק בהספקת מזון ואפסניה כללית. מפקדו הראשון היהראש מחלקת המשק לשעבר במפקדת ה"הגנה", משה בר-אילן; ביולי החליפו שמעוןמזא"ה יוצא ה- RASC הבריטי. שירות תחבורה שנועד לספק את צרכי הצבא בהובלה, אחזקה ובניה של רכב ורק"מ,קניה, גיוס והחרמה של רכב והספקת דלק וחלפים. למפקדו התמנה ישראל בוגנובשבשעתו פיקד על פלוגת ההובלה 179 היהודית היותר ידועה בצבא הבריטי. למטה השירות ולמפקדיו התמנובעיקר יוצאי REMEו- RASC. בצמרת השירות בלטו הקצינים הרי יפה, בר שמורק, ג'ו קרידן, יעקב שטיינר, אשר ארבל (בולר) וצבי אטלס. סמוך להתחלת פעולת השירות נלקחה ממנוהאחריות לרק"מ, לטובת שירות משוריינים - שמ"ש שהתקיים רק זמן קצר. היא הוחזרה אליו בחודש מאי. שירות חימוש שנועד לתקן, לאחסן, לבחון ולספק לצבא נשק, תחמושת ומכשירים. מדויקים. מפקדו נותר מי שכיהן כמפקד מח"ש, אשר פלד, וגם כל עוזריו היו תחילה אנשי מח"ש: צבי בן יעקב, הממונה על החסנת הנשק; יחזקאל אוברווגר (שרכש אתהשכלתו הצבאית בצבא האוסטרי, במלחמת העולם הראשונה) אחראי לבחינת נשק;משה רבינוביץ היה אחראי על חומרי נפץ; מכס ליבל - נשק ראשי, שייקההלרשטין שליש ושמעון אנטין שכיהן כממונה על תקציבים וניהול. כאמור, בסוף פברואר קלטהשירות גם קצינים יוצאי הצבא הבריטי. הם היו שלושה: מנס פרנסקי, הרץ רפפורט ויעקבדנציגר. פרנסקי ורפפורט היו היחידים בשירות כולו בעלי דיפלומת מהנדס. שירות אחסון עסק בהקמה ובאחזקת בסיסי צה"ל. פיקד עליו מרק פייגין, שנהרג, והוחלף על ידי משה בלחטובסקי. שירות בהמות משא ורכיבה. היום קשה להבין מדוע ניתן לגורם זה מעמד רם של שירות.הוא נועד לנהל את משק בהמות המשא והכלבים בצבא. פיקד עליו ד"ר חייםאפלבאום שרכש את ניסיונו בחיל הספר הבריטי. שירות דואר צבאי בפיקוד אריה שנקר, גם הוא שייך למוזרויות המטה דאז. במהלך המלחמה הוא הועבר למטכ"ל/אכ"א.לבסוף, לזמן מה, נמסרה האחריות לגורם חימוש אחר, לא באג"א אלא באג"מ: מדובר בשירות משוריינים - שמ"ש, שנועד להקים במהירות יחידותמשוריינות, לשקם רכב משוריינים, לגייס ולאמן לוחמי שריון, ולתחזק את רכבם. להלן נדון רק בהתפתחות שלושת השירותים בהם צמחו גורמי חימוש והם: שירותחימוש, שירות תחבורה ושירות משוריינים. שירות חימוש: תמורות באופיו ובארגונו את תקופת קיומו הראשונה של שירות החימוש תחת אשר פלד ניתן לחלק לשלוש תקופות משנה: תקופת ההתחלה שבין ינואר לאפריל1948, תקופת התנופה שביןאפריל 1948 לדצמבר 1948, ולבסוף - התקופה בה החל כיווץ המערכת הלוגיסטית, כתוצאה מהחלטת ממשלת ישראל לצמצם את צה"ל. תקופה זו משתרעת עד קיץ 1949, ובסיומה צה"ל הופך בעיקרו לצבא מילואים. בתקופה הראשונה התקיים שירות חימוש כהמשכה של מח"ש, וקליטתם בו של יוצאיהחילות הבריטיים נעשתה רק לצורכי איוש תפקידים בנושאי תותחים ובחינה. בהדרגה נוספולשירות משימות שדרשו התמחויות נוספות, במגוון גדול יותר של אמצעי הלחימה. אזגדל המספר הכללי של חיילי השירות ובהם יותר ויותר יוצאי הצבא הבריטי. בהדרגה עלו מעמדם וחשיבותם של פרנסקי ועמיתיו.בו בזמן, הרחבת צה"ל והצטיידותו במה שכונה אז "נשק כבד" (בלי שריון, שהיה באחריות גורמים אחרים), החלו שוחקים אתמעמדם של יוצאי מח"ש. משימות שבשעתו הקנו לאלה מעמד מרכזי ב"הגנה", כגון רכש וניהול מחבואי נשק,נלקחו מהם או איבדו מיוקרתם. נושא ההחסנה עבר מניהול "סליקים" לניהול בסיסי תחמושת לגאליים, שכן מראשית1948 חדלו הבריטים, למרות שיחידות מצבאם נותרו בארץ עד 30 ביוני, לחפש אחר נשק יהודי. ולמעט כמה תקריות בהן הוחרם נשק, יכולים היו יהודים לשאת את נשקם בגלוי.[5] שירות חימוש המשיך לספק תחמושת, אולם בשלב זה לא הייתה זו משימה מורכבת,אם בשל מיעוט התחמושת ואם בשל מגוון פריטיה הקטן. מאידך, מאפריל ואילך, עם הגעת תותחים מחו"ל והייצור בתע"ש, גברה הזדקקות הצבאלפעולות בחינה וניסוי של אמצעי לחימה חדשים. בנושאים אלה נדרשה מומחיות יוצאי REME וגבר אפוא הצורך לצרף לשירות עוד ועוד מהם. פה ושם נוספו למקצוע הבחינה מגויסים חדשים, שיוצאי הצבאהבריטי הכשירו והפכום ל"אנשיהם". כזה היה למשל צבי בלכר, אשר לאחר שלמד בחינת נשקכבד בהדרכת יוצאי REME, השלים את ידיעותיו בדרך של התנסות, על פי אינטואיציה טכנית, ובמהלךשני העשורים הבאים לקיומו של חיל החימוש, קשה לתאר את פעולות הבחינה בצה"לבנושאי תותחים ומרגמות, בלי נוכחותו הדומיננטית. עמדנו כבר על דלות השכלתו ההנדסית של מפקד שירות חימוש, אשר פלד. אולם על חסר זהחיפו כושרו הארגוני, הוותק שלו בקרב צמרת ה"הגנה", וטבעו ה"קולגיאלי". פלד נהנה ממעמד סמכותי לא רק בקרבוותיקי מח"ש, אלא בקרב ציבור רחב של מפקדי "הגנה", מפקדי גושיםומחוזות לשעבר, שמשקלם במטכ"ל היה בינתיים רב. בנסיבות אלה לא עלהעל דעת איש להחליפו, ולפלד קל היה לארגן ולבנות את שירות חימוש כראותעיניו. אמת, הוא נטה להקשיב למומחים שידיעותיהם הטכניות גדולות משלו ואףלרעיונות ארגוניים, אך את ההחלטות קיבל בעצמו. בין היתר דאג לשמור על מעמדם שלוותיקי מח"ש; יש ופעל כפוליטיקאי יותר מאשר כמפקד. בכל זאת, בהדרגה חלשינוי מהותי בעבודת השירות: הדגש עבר מפעולה שעיקרה אפסנאית לפעולהשעיקרה מעשה טכני-הנדסי, ותמורה זו לא יכולה הייתה שלא לשחוק את מעמדו ומעמד וותיקי מח"ש. פלד נדחק החוצה, אף שלאחר שפרש משירות חימוש המשיך לשרת עוד שנים בצה"ל ובמשרד הביטחון, כשהוא מתמחה בנושאי הצטיידות. עד פברואר 1948 מנה שירות חימוש כשלושים אנשים, כולם אנשי מח"ש פעילים או"רזרביסטים" של מחלקה זו, שגויסו מחדש. עיסוקם כלל פיקוח על הוצאת נשק,תחמושת וחומרי נפץ מן ה"סליקים" והעברתם לידי אנשי ישובים ויחידות השדה שלה"הגנה", וויסות הנשק בין ישובים ליחידות ה"הגנה" והמשך הפיקוח על אחזקת נשק זה. עוד כללהפעולתם הדרכה בטיפול בנשק, פעולות בחינה וניסוי פשוטות והמשך ניהול קורסיםלנשקים. שני קורסים כאלה למשל, נערכו ברציפות בדצמבר, בשיך מוניס שמצפוןלתל אביב. קורס שלישי, מקוצר, שהחל במארס, לא הגיע לסיומו בגלל מבצעיתוכנית ד' .[6] הנושאים שהודרכו בקורסים אלה כללו הכרה וטיפול בשני סוגימקלעים קלים (ברן ושטאו),בשני מקלעים בינוניים(הוצ'קס ושוצלוזה) ב - 4 סוגי רובים, 3 סוגי תת-מקלעים 2 סוגי מרגמות, ובאקדחים וברימוני יד. הבעיה הקשה הראשית שהעסיקה את השירות בשלב זה הייתה העברת נשק ותחמושת מרשותישובים ליחידות חי"ש ופלמ"ח; אנשי השירות שהתקשו לאוכפה, משום שאנשי הישובים סרבו לתת את הנשק ליחידות המגויסות. המתח בנושא זה החריף בשלהי מארס, אך נמוג עםהתחלת הגעת משלוחי נשק קל ותחמושת מצ'כוסלובקיה, שבתוך כמה שבועות "הרוו" את כוחות הביטחון בנשק קל ובתחמושת לנשק זה. הד מאוחר למאבק על מעט הנשק, נשמע עדיין בישיבת מנהלת העם ב- 12 במאי בה תבע קצין המבצעים של צה"ל, יגאל ידין, "החלטה בדרג עליון להלאים נשק שנמצא בישובים".[7] אמצעי לחימה בידי הכוחות היהודיים עד אפריל 1948 פעולת גורמי חימוש היא לעולם בבואת אמצעי הלחימה שבידי הצבא. בארבעתהחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות כמעט ולא נוספו לכוחות היהודיים אמצעילחימה, על אלה שנצברו עד סתיו1947 .בראשית 1948 יכולה הייתה מפקדת ה"הגנה" לחמש רק אחד מתוך ארבעה מחברי הארגון. בינתיים כלל נשק ה"הגנה" רק כשנים עשר אלף רובים, מחמישה סוגים: בריטים, קנדיים, גרמניים, איטלקיים וצרפתיים, וכמותקטנה להדאיג של תחמושת לנשק זה. על רובים אלה ניתן להוסיף, תוך הסתייגות,כ- 2,000 רובים וכמה עשירות מקלעים בריטיים, אשר נמצאו בידי "משטרת הישובים" בה שרתו חבריה"הגנה" תחת פיקוח בריטי, ושלקראת פינוי הצבא הבריטי עשוי היה להילקח. נשקםשל הארגונים אצ"ל ולח"י לא נחשב בעיני ה"הגנה", אם משום שלפי שעה לא עמדלרשות המטה הכללי שלה, ואם משום שבידי ארגונים אלה, נשק זה היווה לעתים מטרד ואף איוםסמוי על ביטחון מבצעי ה"הגנה". ברשות ה"הגנה" נמצאו עוד כמה מאות כלי נשקבינוניים, קרי - מקלעים ומרגמות, אך עד לשבוע השלישי של אפריל לא נמצא בידי ארגון זה אף לא כלי ארטילרי אחד. מצבת הנשק כללה3 סוגי תת-מקלעים וכן המקלעים הקלים:"ברן", "שטו" ו"רקם", והמקלעים הבינוניים: "שורצלוזה", "לואיס", "בראונינג"ו"הוצ'קס", שחלק מהם ירה תחמושת שכמעט ולא ניתן היה לחדש בה את המלאי; תע"שטרם ייצר אף אחד מסוגי תחמושת הרובים והמקלעים. בשימוש נמצאו עוד עשרותמרגמות 2 אינץ' (52 מ"מ) ו- 3 אינץ' (81 מ"מ) בריטיות, שתע"ש התקרב כבר לשלב בו יוכל לייצר אותן, אך הוא לא יכול היה לספקן עדיין בתקופה הקריטית שעד סוף מאי. תע"שעסק גם בפיתוח מרגמות בקוטרים גדולים יותר, בינתיים ללא הצלחה רבה, אולםמחודש מאי החל מספק את מטול הנ"ט לחי"ר, "פיאט", על תחמושתו. כן נמצאו בתע"ש בשלבפיתוח מתקדם מוקשים, רימוני-יד ולהביורים.[8] שינוי משמעותי בהספקה העצמית של נשק קל לצה"ל בראשיתו היה התחלת הספקתו של תת- המקלע "סטן" מתוצרת תע"ש ותחמושתו - כדורי 9 מ"מ; בפברואר כברנמצאו בידי חברי "הגנה" מאות תת-מקלעים כאלה וקצב ייצורם גבר. עד אוגוסט1948 ייצר תע"ש כ- 16,000 תת מקלעי "סטן" ואלפי כדורי תחמושת עבורו. המפנה החשוב בכמות אמצעי הלחימה בצה"ל והתגוונות סוגיהם החל באפריל1948 ונמשך ביתר שאת בחודשים מאי-אוגוסט. ביטויו הראשון היה קליטה, בחינה והדרכתהשימוש בכמויות גדולות של נשק קל שטוח-מסלול צ'כי, בעיקר רובי "מאוזר" p18, מקלעי MG34, וכן מקלעים בינוניים מסוג BZ37 ("בזה"). תחמושת 7.92 מ"מ שנשק זה ירה הגיעה מצ'כוסלובקיה בכמויות כה גדולות, עד כי בסוג אפסניה זה נעלם המחסור בצה"ל. במקביל גברזרם ההספקה של אמצעי לחימה מתוצרת תע"ש, וכן גדל מספר כלי הארטילריה. אלה הגיעובעיקר מצרפת, או דרך צרפת. אמנם באפריל מספר כלי הנשק הקל והבינוני שטוח-מסלול שנוספו רק כמה אלפים, אך ממאי גברה הספקת הנשק הקל, ובתוך כמה שבועות נוספו רבבות רובים ואלפימקלעים, וכמות התחמושת שנוספה להם הגיעה לעשרות מיליונים. באמצע יוני עמדה כמות תחמושת7.92 מ"מ על 30 מיליון והמשיכה לגדול. במסמכי משרד הביטחון מצוי מברק למפקדהרכש באירופה, לאמור: "בנשק קל ובינוני הגענו לרוויה".[9] בתוך שבועות ספורים היה כל חייל בצה"ל מצויד בנשק אישי וכל כיתה ומחלקה צוידה בנשק על פי התקן. טבלה מס' 1 מצבת נשק קל בצה"ל ותחמושתו במהלך מלחמת העצמאות (1948) (בלי אקדחים)[10] דצמבר יולי ינואר סוג הנשק ופרוט 61,630 39,400 10,678 רובים 29,500 15,100 3,662 תת -מקלעים 6,481 5,170 732 מקלעים קלים 1,308 618 670 מרגמות 52 מ"מ 1,109 180 - מטולי נ"ט פיאט כ- 83 מיליון כ- 32 מיליון פחות ממיליון כדור 3+7.92 197,000 ? ? רימונים( שונים) נשק זה נוסף לאחריות שירות החימוש, וכן נוספו כלי הנשק על רכב ורק"מ של היחידות הממונעות והמשורינות הראשונות שהוקמו בחודש מאי. (אך לא כלי הרכב המשוריינים עצמם). בין אפריל לאוגוסט 1948קלט צה"ל לא רק נשק קל ובינוני אלא גם תותחים, וציוד אחר, שהגיע דרך צרפת, עם כמויות גדולות של תחמושת ארטילרית. כבר בסוףאפריל הגיעו משוויצריה דרך צרפת12 תותחי 20 מ"מ "היספנו - סוויזה" ובתוך כמה שבועותגדל מספרם ליותר משבעים. במאי החלו מגיעים תותחי שדה הוביצר 65 מ"מ מצרפת, תותחים שייוצרו בראשית המאה ה -20 ושהיו בשימוש רב במלחמת העולם הראשונה. תחילה הגיעו חמישה כאלה, ובתוך כמה שבועות עלה מספרם לשישים. איכותהתחמושת שהגיעה עם תותחים אלה הייתה ענין אחר; היא הייתה ירודה, ובמקרים רבים סיכנה את המשתמשים בה. שיעור גדול בהרבה מן המקובל מתוכה היה טעון בחינה, תיקון ופסילה. אנשי פרנסקי נכנסו לעובי הקורה של הטיפול והבחינה של אפסניה זו. ביוני נקלטו גם 12 מרגמות 120 מ"מ ובסוף הקיץ עלה מספרן ל-24. בין יולי לספטמבר הגיעו מצרפת וממושבותיה 40 תותחי שדה 75 מ"מ מדגם "קרופ", ובצדם עוד 32 תותחי שדה 75 מ"מ , שנקנו במכסיקו ("קוקאראצה"). תותחי ה- 75 מ"מ לא ירדו מסדר יומו של שירות חימוש: חסר להם זיווד; גלגליהם ויצוליהם נמצאו בלתי מתאימים; לתחמושתם חסרו תחלים (פרימרים) וכמות גדולה מתחמושתם נמצאה קלוקלת. התותחים ממכסיקו במיוחד גרמו תסכול לאנשי שירות חימוש, ולאחר יגיעות רבות הם נפסלו לשימוש. בסתיו הוסיף חיל התותחנים וקלט תותחי 20 מ"מ "איזטה פרסקיני", וכן תותחי2, 6 ו- 25 ליטראות, חלקם שלל שנלקח מן הצבאות הערביים. באותו זמן הגיע מלאי התחמושת הארטילרית (כולל תחמושת לתותחי 20 מ"מ) למאות אלפי כדורים. מגוון סוגי התותחים הלך וגדל. באוקטובר עמד מספר הסוגים על 17 וסוגי התחמושת שלהם על 24. יותר ויותר התגלה צורך בהתאמת תחמושת לשימוש,בתיקונה, או בפסילתה. במכתב לראש אג"א מ- 13 דצמבר 1948 כתב פרנסקי כי "בעוד שבצבא הבריטי נהוג לחשב את שעור עיתוד תיקון תחמושת בכ- 5 אחוזים מן המלאי, הרי שבתנאים שלנו יש לקחת בחשבון ש- 75 אחוז ממלאי התחמושת טעון תיקון או פסילה".[11] נראה שהגזים, אך בנוגע לתחמושת תותחי שדה - לא הרבה. השנויים בכמות ובמגוון אמצעי הלחימה, בצד המצב הירוד בו הגיעו לידיצה"ל, חייבו לא רק אנשי מקצוע מנוסים שיידעו לטפל בהם, אלא גם דפוסי פיקוח ואחזקה, נוהלי עבודה, סיווג והגדרת סמכויות לטיפול באמצעי הלחימה, הגדרתדרגי התיקונים, ניסוח הוראות שימוש, אחזקה, ביצוע שינויים, בחינה, ניסוי,התקנה והתאמה. נדרשה בדחיפות הקמת בסיסי סדנאות ומתקנים, רכישת ציוד בתימלאכה - צב"מ, והכשרה מזורזת של בעלי מקצועות לתיקון נק"ל, למסגרות תותחים,לתיקון תחמושת, להתקנת נשק על גבי כלי-רכב, כלי-שייט, מטוסים ועוד. טבלה מס' 2 מצבת נשק בינוני וכבד ופריטי תחמושת עקריים בצה"ל במלחמת העצמאות - 1948 (לא כולל תותחי רק"מ ומטוסים).[12] הערות ינואר 49 אוקטובר אפריל סוג הנשק HS ו- IF 77 77 25 תותחי 20 מ"מ 25 ליטראות.65 , 75 מ"מ 163 143 - תותחי שדה וצי 35 12 - תותחים אחרים בחלקן: תע"ש 480 389 102 מרגמות 81 מ"מ 47 24 - מרגמות 120 מ"מ הוצאו משימוש 24 8 - מרגמות 160 מ"מ 1757 1663 206 מקלעים בינוניים 603,000 285,000 20,000 תחמושת 20 מ"מ 186,000 112,000 12,000 תחמושת תותחי שדה 16,120 10,000 - תחמושת 120 מ"מ אך בניגוד לנהלים כאלה, במלחמת העצמאות, במקריםרבים יחידות קלטו אמצעי לחימה ולמדו להפעילם בשטח או בחזית. לא פעם בעיה פשוטה מנעה הפעלה נאותה שלהם. למשל, מקלעי MG34 הצ'כים נקלטו עם בעיה: בבית החרושת הוכנסו בהם "מקבעים" אשר התאימו את הסדן לירי "צרורות" בלבד. אנשי הנדסת חימוש הם שסייעו להסב אותם לירי של קליעים בודדים. תותחי65 מ"מ מ"מ דרשו התקנה מאולתרת של מתקני כיוון, כן היה צורך לאלתר לוחות טווחים שלא הגיעו במשלוח. תחמושת ארטילרית הייתה טעונה פירוק, תוספת או שנויחלקים והרכבה מחדש, ועוד. תותחי 75 מ"מ קרופ הגיעו עם תחמושת בעייתית והשדרוג המשמעותי הראשון בתותחים היה, החלפת גלגלי העץ בגלגלי צמיגים במידת רכב נ.נ. תקני ושינוי היצול, שהיה מיועד לגרירה ע"י סוסים, לגרירה ע"י רכב ממונע. למעשה כל תותח או פריט תחמושת ארטילרית שנקלטו הצריך עבודתהתאמה. פרנסקי תבע ששום אמצעי לחימה לא יועבר ליחידות ללא בחינה. לכך נדרשה סמכות הנדסית אשר תתכנן, תבחן ותאשר פעולות אלה, ותעקוב אחר מימושן.[13] ושוב חבלי מיזוג עדסוף פברואר 1948 עוד עבדו פרנסקי ורפפורט במשרותיהם כמהנדסי בניןאזרחיים: הראשון בעירית חיפה והשני בחברת החשמל, מבלי להיקרא לשירות. פלד ידע עלקיומם ועל שאיפתם להצטרף לשירות, אולם דומה כי חשש שקליטת פרנסקי לא תזעזע את ספינת מח"ש. בכל זאת, קצין זה היה הראשון שפלד צרף למפקדתו.[14] אחריו באו רפפורט, ודנציגר, כשהאחרוןנחשב ל"מומחה מספר אחד לתותחים". לשירות צורפו אז גם אפרים זלצרמן, שהתמחה בחומרי נפץ וכבר הדריך קורסים ב"הגנה", והבוחנים יעקב למברגר ויחזקאל קימיליס (בן יוסף).[15] קשיי מיזוג שתי הקבוצות גברו עם חלוף הזמן והגידול במספר יוצאי הצבא הבריטי. היו שהגדירו את הבעיה "סוציו-טכנית". "אנשים נהגו כאילו מדובר במפלגתפוליטית", זכר אחד מוותיקי המפקדה. "הכי חשוב היה להיות נאמן לקבוצה"."מח"ש לא רצו אותנו", העיד לימים וותיק אחר, "אך בו בזמן הם עצמם היו חסרי אונים לטפל גם במעטהנשק שהחזיקו במחסנים". וותיקי מח"ש, המבוגרים משהו בגילם ממשוחררי הצבאהבריטי, האשימו את "הבריטים" שהם "מנותקים מן המציאות בארגון". במארס הפיצו רכילות מרושעת על פרנסקי. סיפרו כי בנייר-עבודה שיצא מתחת ידו, נכתב כי על בתי המלאכה הבסיסיים של החיל שיקום, צריכים להיבנות "בצמתי כבישים ומסילות-ברזל". ומי לא ידע כי מפברואר1948 הושבתו כל שירותי הרכבות בארץ? [16] [1] י. אבידר, בדרך לצה"ל, זיכרונות, תל אביב 1973, עמ' 274. [2] מ. פעיל, " התפתחות המבנה ומערכת הפיקוד של "ארגון ההגנה" בין 1920 ל-1948 עבודת לקבלת תואר דוקטור, אוניברסיטת תל אביב ינואר 1973, עמ' 103-105; בן ארצי, "עדויות" 4188 , את"ה; ארכיון מנס פרת, שם. [3] אבידר לרמטכ"ל, 28.2.48 , תיק 141, 1184/50 , א"צ; "תקציר אג"א /7"; אבידר, שם, עמ' 292; ז. אוסטפלד, צבא נולד, תל אביב 1994, כרך א' עמ' 454-529 וכרך ב' עמ' 1036; פעיל, שם, עמ' 103-113. ור' מכתב מאוחר של הרמטכ"ל על תחומי אחריות ראשי האגפים, תיק 752 , 851/51 , א"צ. [4] אבידר, שם, עמ' 275. [5] חילופי מברקים: לשכת הנציב העליון עם משרד המושבות 5, 8, 16, בינואר, ניירות קאנינגהאם, סנט אנתוני'ס קולג' אוקספורד; תזכיר שר המושבות, 4.2.48; 24/129CAB; עדות לסקוב, אוסטפלד, כרך א' עמ' 61 . [6] תיק 404, 922/75 ,א"צ; ראיון, סא"ל(מיל) עמי פורר, שם, לצרוס, עדויות את"ה, שם; סא"ל (מיל') אהרון נצר, למחבר, 2001 [7] מנהלת העם, פרוטוקולים, ירושלים 1982 ; לצרוס, שם. [8] אבידר , עמ' 266, 275 ; י. עברון, התעשייה הביטחונית בישראל, תל אביב 1980, עמ' 76, 79, 80-93, 121, 124-126; "קוים לתולדות ענף הנדסת חימוש", תיק 233, 721/72, א"צ. [9] אמיתי לאור, 8.6.48 יומן מפקדת הרכש בז'נבה, א"צ 11 סיכומי משלוחים (גלילי) שם; אילן, אמברגו, עמ' 219-218 , 117-116 . [11] תיק 6 , 1521/57 ,א"צ. [12] תיקים 404, 922/75, 4 , 714/68, ו- 163,28/60 א"צ; "סיכומי משלוחים", ניירות י. גלילי, ארכיון הקבה"מ; וו. פון ויזל, " חיל התותחנים במלחמת העצמאות", א"צ. [13] תיקים 4, 714/68 ; 404 , 922/75 ; 163, 28/60; תיק 6 , 1521/57 , א"צ. [14] שם, וגם ראיונות עם: סגן (מיל') מיקה כץ, אוסטפלד, א' עמ' 139. [15] תיק 16, 1184/50 ; ראיונות: מיקה כץ, דן. [16] ראיונות : אל"מ יעקב דן, סא"ל א. גצוב, שושנה פרת.
לעמוד האישי באתר
פרנסקי מנס פרנסקי-פרת נולד ב- 1911 למשפחה ציונית בעיירה צ'כנוביץ, אוקראינה(לימים - פולין), למד בגימנסיה עברית בביאליסטוק, הצטיין במקצועות מדויקים, התקבל ללימודי הנדסת-בנין ותחבורה בפוליטכניון של פראג,[1] ובעת שירות החובה שלו בחיל ההנדסה הפולני, התמחה בחומרי נפץ. בתום שירותו עלהלארץ-ישראל ובפרוץ מלחמת העולם השניה התנדב לצבא הבריטי. הוא הוצב ליחידתנ"מ בחיפה ועל סמך ניסיונו הצבאי הקודם הועלה לדרגת סמל. בתקופה זו פיתחביוזמתו שיטות לבקרת-אש ולירי תותחים נגד מטרות שונות ועל כך זכה לציוןהשירות המעולה ממשרד המלחמה הבריטי. ב 1943 נשלח לקורס קצינים בריטי בתל אל כביר, מצרים, הוצב ל-REME וכיהן כמפקד סדנא ואחר כך כמפקד ה"ענף" הארץ-ישראלי בקורס משק"י REME. עם הקמת החי"ל התמנה לקצין החימוש של חטיבה זו, בדרגת קפטן. במהלך שירותו בצבא הבריטי ואחר כך בצה"ל התבלט בכושר ניתוח טכני,בצמא ללמוד דברים על בוריים,[2] ביושר נוקשה ובחוסר סבלנות כלפי רשלנות. מזיגה של כשרון וחולשה ביחסי-אנוש ליוו אותו בכל דרכווהוציאו לו שם של איש מדון. פיקודיו, כהגדרת אחד מהם, "למדו להעריצו ולשנואאותו", שכן "תמיד היה רודף מישהו ועושה לו את המוות". גם יחסיו עם הממוניםעליו היו לרוב פצע המסרב להגליד. מפקדיו הכירוהו כ"שואל שאלות מטרידות", וכ"מאיים קבוע בהתפטרות".[3] אחרי פרישתו מכהונת קחש"ר, כיהןעוד כנספח צה"ל בבורמה, ולימים ניצח על בנין הקריה הגרעינית בדימונה. פלד הבין לאלתר כי לפניו "קצין בעל יכולת מרשימה של עיבוד נתונים" אךמי שעשוי לטלטל חזק את ספינת השירות, ומכך חשש. הוא חיפש דרך להפיק תועלתמפרנסקי ומחבריו מבלי להעכיר את האווירה במפקדה, וכך עלה במוחו הרעיוןלהפריד בין שתי הקבוצות בתוך השירות. הוא הציע לאג"מ/מת"מ שבשירות חימוש שתחתפיקודו יתקיימו "זה בצד זה הנדסת חימוש והחסנת חימוש, כלומר REME כאן ומח"ש שם".. את צבי בן יעקב, יד ימינו, הנחה כך: "אתם תאכסנו ותחלקו את הנשקוהתחמושת; הם יבדקו ויתקנו אותם". במטה הכללי הבינו כי: "פרנסקי יקים אתהארגון הצבאי שלו במקביל לשירות החימוש וימשיך לפעול כפי שהוא פועל", אךשלהסדר זה לא יינתן ביטוי פורמאלי. לימים חיווה רב-אלוף חיים לסקוב את דעתו כי "התנאים עשו פתרון זה בלתי נמנע".[4] ב- 27 בפברואר קיבל שירות חימוש משירות אכסון שתיקומות ב"בית הדר" בתל אביב: קומה ב' ומרתף, שהותקנו בהן מחיצות עץ לבוד, לחלקן לחדרים.קומה ב' נמסרה לשימוש מפקדת שירות חימוש והמרתף לגורמי חימוש שונים שכללובחינה ופיקוח. פלד הצביע לפני פרנסקי על יוצאי הצבא הבריטי ואמר לו "זו קבוצתך", הציע לקרוא לה: "הנדסת חימוש", וכך היה. הבכירים בקבוצה זו, פרנסקי ורפפורט, זו אף קבלו מזכירות: פלד, מינה את מיכאלה (מיקה) אוריאלי, אותה הכיר מילדותה, למזכירתו של פרנסקי - היא הייתה בתו של זכאר ממייסדי ה"הגנה" והוא פגשבה באקראי כששבה מלווי שיירות. הוא סיפר לה כי יש לו "בעיה עם ...גאון, חצי מטורף"; האם תיאות לשמש מזכירתו? המינוי עלה יפה. מיקהסייעה לישר הדורים שונים בין פלד לפרנסקי. פרנסקי כינה את מיקה "שלישה", והעניק לה דרגת קצונה.[5] היא הפכה דמות מרכזית בלשכת הנדסת חימוש. בין היתר, היא ניהלה יומן מפורטשל פעולות המפקדה. היא קראה וכתבה בכמה שפות, כולל רוסית, ופרנסקי, שקרא בלהיטות ספרות חימושית מקצועיתבשפות שונות, נעזר בה לתרגם ספרי חימוש סובייטיים.[6] חיילת אחרת, מסדה לוי, הייתה למזכירתו של רפפורט. כשפרנסקי התייצב לפני פלד, האחרון הסביר לו כי תפקידו יהיה "ניהול תיקון נשק ובחינה". "תיכנס, תסתכל, תתוודע", אמר,"תראה מה עושים ותכתוב מה עוד נחוץ לעשות". מסופר שפרנסקי לקח את הדבריםברצינות תהומית. הוא התיישב ליד שולחן שרטוט (שהביא עמו) ובתוך זמן קצר הוציאמתחת ידו סידרת שרטוטים (השמורה בארכיון צה"ל) שעניינם "הצעות למבנהוצינורות הפיקוד" של שירות חימוש כולו. פלד עיין בהם והתרשם כי פרנסקי "מביןמה הוא סח אך חורג ממשימתו". התוכנית שהגיש כללה שינויים מפליגים במבנה השירות, שהוא היה הראשון שכינה אותו, טרם זמנו: "חיל החימוש."[7] היו חוקרים שמיהרו להסיק כי כבר באפריל1948 חולק שירות החימוש הקטן לשני "ענפים", יוצאי מח"ש ו"בריטים".[8] נראה שהסתמכו על הערה אקראית שאמנם מצויה במסמך רטרוספקטיבי מ- 1949 ( לא מ- 1948 ) בשם "קווים לתולדות ענף הנדסת חימוש", שנכתב כבר לאחר שבצה"ל התקבל כבר דרג מטה בשם "ענף". אולםקצינים שעבדו אז במחיצת פרנסקי משוכנעים כי מפקדת השירות הייתהמצומצמת וכי החלוקה ל"ענפים", טרם נכנסה אז לשימוש. ההפרדה לא הייתה אלא modus vivendi שהתקיים על דעת המטכ"ל.[9] בכל מקרה, כפי שמעיד יומן הנדסת חימוש, בעת הגיוס הגדול של אפריל-מאיהגביר פרנסקי "קליטת יוצאי הצבא הבריטי לאיוש המחלקות הטכנית, המנהלה,הקניות וההספקה".[10] בחודש מאי גייס את שלמה ניקרוג, את מיכאל פלאוט - מהנדסשהתמחה במכשירים מדויקים - ובעזרת רפפורט, מהנדס בחברת החשמל, גויסו מהנדסים-עמיתים מאותה חברה, בהם שמואל ספיבק שבצבא הבריטי שירת ביחידת בחינה והגיע לדרגת קפטין,ומנחם דויטש, משורות ה"הגנה". פרנסקי לא סמך על כך שבוגרי REME יופנו אליו ביוזמת אכ"א. היה זה הוא שהנהיג את השיטה "חבר מביא חבר". ניקרוגהביא את נחום דימנשטין, גם הוא קפטין לשעבר, ודימנשטין הביא את אביחיל ברנשטין, סרג'נט בצב הבריטי ובוגר קורס מ"מ ב"הגנה". פרנסקי הביא את הנס כץשבצבא הבריטי כיהן כבוחן תחמושת, וסייע לו לזכות בדרגת קצונה. הנס כץ כונה מעתה: "כץ תחמושת" להבדיל מירח כץ, שכונה "כץ תותחים". הנס כץ מצידו ריכז אצלו אנשיתחמושת כזלצרמן, למברגר וקימיליס, וכך קמה קבוצת בוחני התחמושת הראשונה, שהדריכהבוחני תחמושת חדשים.[11] פרנסקי אישית הוכיח עצמו כמומחה-על, בכל תחומיחימוש. נאמר עליו כי "יכול היה לבדוק כל אחד, אפילו את פלאוט". לא עבר זמן רב,ואנשי פרנסקי הפכו רוב בשירות, וסמכותו שלו עצמו התרחבה. אפילו כמה מוותיקימח"ש עברו לקבוצתו, למשל יצחק ברק (זליגמן) שנתמנה מפקח נשק קל ומכס ליבל, שבצוותא עם פרנסקי ערך תוכניתלפיקוח על תחזוקת הנשק הקל בחטיבות.[12] פרטי התוכניות שהוציא מתחת ידו לפני יותר מחצי מאה שנים מלמדות כי בהן הונח היסוד התיאורטי וארגוני למבנה ולנוהלי פעולת חיל החימוש לשנים רבות.בנובמבר1948 התבטאה הכרת הרמטכ"ל בכישוריו של פרנסקי בכך שהוא התמנה מפקד "שירות הנדסת חימוש", ואילו אשר פלד הועבר לתחום אחר. [1] דיפלומת מהנדס רכש בטכניון בחיפה. [2] רשימת חידושיו בצבא הבריטי כללה: מכשיר לעיקוב אוטומטי אחר מטרות ימיות;שכלול מכשיר לקביעת זווית הנתיב של מטרות ימיות(פרדיקטור); ירי למטרות נ"מ בלי פרדיקטור ; ירי בתותח 6 ליטראות למטרות נ"מ ופרדיקטור לירי סטרטוספרי. התעודות בארכיון פרת, באדיבות הגב' פרת. [3] ראיונות: ארנסט בויקובסקי, מיקה כץ, יעקב דן, ג'ו קרידן, מנחם דישון, אלוף (מיל) עמוס חורב, 10.7.97 ; אל"מ (מיל') יצחק ילון, שם. [4] התבטאות לסקוב, אצל ז. לבקוביץ' , אגף אפסנאות והמערך הלוגיסטי במלחמת העצמאות, תל אביב 1986, עמ' 164-165 ; וגם ראיון עם אל"מ דן, שם. [5] ראיון, אל"מ דן, שם. [6] ראיונות: שם; "קוים לתולדות…" שם. ראיונות : דן, מיקה כץ, גצוב, שם. [7] תיק 233, 721/72 , א"צ ראיונות : שושנה פרת, אל"מ מנחם דישון, שם. [8] ר' למשל אצל אוסטפלד, כרך ב' עמ' 677 . [9] התכתבות ושיחת טלפון עם אל"מ דישון, יולי-נובמבר 1998. ראיונות עם ירח כץ. והשווה: רשימות של סג"מ מיכאלה אוריאלי, תיק 233 , 721/72, א"צ. [10] תיק 233, 721/72 , א"צ; ראיון: מיקה כץ. [11] שם; ראיון, אל"מ דן; זלצרמן למחבר. [12] ראיונות: דן, בויקובסקי , ואל"מ (מיל' ) יעקב שן- צור , שם.
.jpg "ספקטור שמשון ז")
.jpg "רום ליאור ז")
.bmp "פיניש אשר ז")