לא נמצאו תוצאות. ניתן לחפש פרמטרים אחרים
לעמוד האישי באתר
הגידול בכח האדם בחיל החימוש התרחבות חיל החימוש עקב הרחבת משימותיו אחרי 1955, מצאה ביטוי בגידול כח האדם בו ובהרחבת מערך ההכשרה המקצועית החימושית בבה"ד 20. בשנת התקציב 1953/54 היו "שיאי כח האדם בחיל: סדיר, אנשי קבע, מילואים ואזרחים" – 12,682 איש, מהם 189 קצינים.[1] ב1960- הגיע מספר זה ל16,576- וב1965- ל18,675- איש. באותה שנה עלה מספר קציני החיל לכ600-.[2] בצד ההתרחבות הכמותית, ביצע חורב, להגדרתו, קונסולידציה של ריכוז ושליטה" על זרועות החיל. למרות התרחבות המחסנים, פי עשר או יותר, והקמת אתרי החסנה חדשים, הוא העמיד את מספר בסיסי ההחסנה על ארבעה בלבד: שניים לתחמושת ונשק: 644 ו645-, ושניים לרכב ורק"מ: 687 ו658-. רק לקראת סוף תקופת כהונתו נוצר צורך להוסיף בסיס החסנת תחמושת חמישי, הוא בה"ח 648 בבאר שבע, ולהתחיל בבניית בסיס נוסף במרחב פיקוד צפון, בצומת גולני. בתחום בתי המלאכה המטכ"ליים, כל הפעולות השיקום של רכב, רק"מ, נשק ומכשירים נותרו כפופים לשני במ"בים ארציים, 681 ו682-, שביניהם הונהגה הפרדת התמחות בסוגי ציוד ספציפיים. בהתחשב בגידול הרב בכמות הנשק, כלי רכב ורק"מ מאוחסנים, ובהגדלת כמות התחמושת פי יותר משלוש (26 אלף טון ב1965-)[3], התבצע למעשה צמצום רבתי של מפקדות על מספר גדל והולך של חיילים, אזרחים, ציוד, מבנים ואתרי פעולה. [1] חלק מתפקידי קצינים בוצעו על ידי מש"קים או בח"קים, שקבלו דרגות קצונה מאוחר יותר: תיק 11 86/59, א"צ. [2] תיק 4, 579/64, א"צ. [3] תיק 7, 250/69, א"צ.
לעמוד האישי באתר
התרחבות מקחש"ר התרחבות רבתי חלה במפקדת החיל. בין היתר: תפקידי מטה ודרגות: ב1954- היו במקחש"ר 5 ענפים ובהם כתריסר מדורים. ב1965- היו באותה מפקדה 9 ענפים ועוד מדור ניסויים שתיפקד בדומה לענף, ואלה הסתעפו ללמעלה מ50- מדורים וגורמי מטה שווי-ערך למדורים. הסתעפות תפקידי המטה גרמה להעלאת שני ענפים לדרגה השווה למחלקות מטכליות, מבלי שיוענק להם תקן של מחלקות. הפתרון לאנומליה היה, שראשי מחלקות וירטואליות אלה כונו מעתה "עוזרי קחש"ר מתאמים", האחד לתאום טכני והשני לתאום משקי. מספר התפקידים הבכירים גדל בהתמדה, אך גם סולם הדרגות סבל מאנומליה. בראשית 1966 היו בחיל החימוש: קצין אחד בדרגה אישית של אלוף (חורב), 2 קצינים בדרגת אל"מ (עזרוני ודומי) ו19- קצינים בדרגת סא"ל. מספר המדורים במפקדה ובחיל, כולל מדורים שקמו במפקדות במב"ים (ארבע במפקדת במ"ב 681 לבדה) כבר עלה על 60. מאחר שדרגת ראש מדור (רמ"ד, קמט"ט, רמד"ט וראש צוות בחינה) הייתה רס"ן, יצא שביחד עם קצינים בתפקידי סגנים ומפקדי בתי מלאכה בבסיסים, מספר בעלי דרגת רס"ן בחיל החימוש הגיע ל110-. תחומי התמחות טכניים: תוספת פונקציות מטה, טכניות כמו מנהליות, גררה העלאת כמה מדורים לדרגת ענפים ופיצול ענפים אלה למדורים נוספים. משהסתעפה ההתמחות המקצועית, נוספו עוד קמט"טים. לדוגמא: ב1961- עלה נושא הרכב בענף הטכני למדרגת ענף עצמאי, שכלל 4 מדורים: רכב א', רכב ב', אחזקה וחשמל. ב1965- נמשכה ההתפצלות: מדור רכב א' בעצמו עלה לדרגת ענף שכלל בתוכו מדור טנקים ומדור רכב א'. ב1967- הפך מדור טנקים בעצמו לענף בהתפצלו למדורים המוטים כלפי סוגי הטנקים בשימוש צה"ל, בעוד ענף הרכב שלידו אחראי ליתר סוגי הרכב, ובו מדורים בהתאם למשימות הנדרשות בנושא מתרחב זה. מדור ניסויים נותר אמנם בדרגת "מדור" אולם מספר החוליות בו עלה מ3- ל4- אחר כך ל6-, וכו'. תחומי התמחות משקיים ומנהליים: התרחבות חלה גם בתפקידי מטה מנהליים ואפסנאים. תחת עוזר קחש"ר משקי גדל מספר קציני מקחש"ר המוטים כלפי כח אדם והדרכה. נוספו 3 קציני שלישות (אחד לסדיר, אחד למילואים אחד לאזרחים עובדי-צה"ל) ושני מדורים שעסקו בספרות ופרסומים. ארבעה מדורים כונו "מדורי מטה": תאום ומעקב, הנדסת יצור, תקציבים ונוהל ותקינה. ב1958- קובצו מדורים אלה לתוך ענף ניהולי חדש שכונה "תאום ובקרה" (תו"ב). הענפים ה"משקיים" המוטים כלפי בסיסי ההחסנה והסדנאות כללו את ענף צל"מ, האחראי להחסנה והספקת ציוד לחימה, ענף ציוד, האחראי לעתוד והספקת אפסניית חי"ח, חלפים, אביזרים וצב"מ, וענף בתי מלכה, שעסק בתכנון עבודות הבמ"בים ומעקב אחר ביצוע תכניות העבודה של בסיסים אלה. בחלק ניכר מן הענפים נוצר לחץ לתוספת תקנים. ענף ציוד הגיע ל6- מדורים כש"מרכז הרישום" בתוכו עצמו צומח למעין תת-ענף, ובו "מדורונים", לפי קבוצות אפסניה.
לעמוד האישי באתר
הגידול בתקציב חי"ח בתקופת הסער והבניין לצערנו לא נוכל להציג במדויק את הגידול בתקציב חי"ח, באותו אופן בו הצגנו את הגידול בתקציב הביטחון כולו. הסיבה לכך היא שתקציב זה נבנה כל שנה בהרכב סעיפי שונה. ועוד: החומר בארכיון צה"ל כולל תקציבים ערוכים"לקראת שנת תקציב", אליהם נלווים לעתים מסמכי מדור התקציבים במקחש"רהמבטאים הסתייגויות, טענות ובעיקר התנצחות אודות שינויים נדרשים. הוודאות, בעת הכנת התקציב, כי במהלך השנה יחולו בו שינויים גדולים, והתקצוב הנפרד לגבי רכישות במט"ח, מהן שנכללו בתקציב אג"א ואחרות בתקציב חי"ח (למשל צב"מ וחלפים) שינו את דפוסי התקציב וסעיפיו כל הזמן, והם מקשים על ההשוואה הסטטיסטית. התקציב במט"ח היה גם קרבן לחישובים שנויים במחלוקת עקב האינפלציה, ריבוי השעריםלדולר, הפיחות בלירה בפברואר1962 ומדיניות ההיטלים של האוצר.לאור מגבלות אלה, יכולנו להציג רק את הטבלה הבאה: טבלה מס' 20: תקציב חיל החימוש :1960-1953(בלירות) שנה תקציב בל"י הערות 1953/54 3,275,600 רכישות בלי צל"מ, ובלי תחזוקה והחסנת רכב ורק"מ 1955/56 8,668,100 מחולק: 3,821,100 ל"רכישות" ו4,847,000- ל"שכר" 1959/60 15,870,000 מחולק: 7,827,000 ל"רכישות" ו8,042,000- ל"כוח אדם" והחזקה". בתקציב לא נכללו "הקצבות מיוחדות". 1964/65 17,218,490 תקציב זה כונה: "אחזקה" בלבד. מדור תקציבים במקחש"ר התלונן יותר מפעם על קיפוח תקציבי החיל "בתרגילים פיננסיים”.[1] בהתחשב במגבלות אלה, ערכם של נתוני התקציב המובאים להלן הוא בעיקר בהצגתסדרי-הגודל של הגידול בשנים 1960-1953, ולא של הפרטים.[2] [1] "ניתוח הפרשי חומרים ועבודת ייצור בין תקציבי אג"א לדרישות חי"ח" מאת בח"ק ש. ברטפלד, רמ"ד תקציבים מקחש"ר, דצמבר 1959 ובמקומות אחרים, בתיק 46 76/62 ,א"צ. [2] מקורות: בתיקים: 90, 45/58; 10, 87/59; 45,, 76/62; 40, 16/67, א"צ.
לעמוד האישי באתר
המערך הנפרס 1967-1955 מפקדת חיל החימוש לא הייתה "בעל הבית" היחיד בשליטה על גורמי החימוש במערך הנפרס. מערך זה, שכלל את הפקודים המרחביים, גייסות שריון ועוצבות צה"ל, לא נמצא תחת פיקוד חיל החימוש, אלא רק תחת השגחתו ועצתו המקצועית. השינויים שחלו במערך זה, והתכניות לשכללו, נוצרו תוך שיתוף פעולה אינטלקטואלי וארגוני עם מפקדים במערך הנפרס, בראש וראשונה עם אלופי הפקודים ומפקד גייסות שריון, תפקידים בהם כיהנו לרוב קצינים דעתנים ותקיפים לא פחות מקחש"ר, ורוב הזמן - קצינים גבוהים ממנו בדרגתם הצבאית. אך טבעי היה, ששיתוף פעולה זה לא היה הרמוני, ונקלע לא פעם למחלוקות תפיסתיות וכוחניות. חיל החימוש - אם ביוזמת קחש"ר ואם באמצעות ענף שדה במקחש"ר, שמר, ולעתים הגביר את ערנותו ויוזמתו בתכנון יחידות, מפקדות, תקנים ונהלים של גורמי חימוש במערך המתרחב, ונתקל לא פעם בתגובה צוננת, אם לא עוינת. כך או כך, לא רק, ויש אומרים לא בעיקר חי"ח עיצב את המערך הנפרס בשלבי התפתחותו השונים. חותם חי"ח ניכר שם, אך אינו בלעדי. אחת מבעיות היסוד של המערך הנפרס הייתה מעולם בעיית שליטה. למשל, עד 1960 לא נעשה הרבה, במטה הפיקוד, על מנת לחבר את גורמי החימוש המרחביים תחת יחידת-אם אורגניות אחת. בפקודים המרחביים התקיימה פזורה של סדנאות מרחביות (סדמ"רים) ששרתו את יחידות צה"ל בתיקונים מדרג ב' (לעיתים גם בתיקוני דרג א' למרות שהתורה גרסה אחרת). מערך פיקודי כזה כלל כמה סדמ"רים, סדנא בסיסית אחת וגורמי יר"מ, שלא הייתה להם יחידת אם אורגנית אחת, תחת קצין חי"ח. לקצין הטכנאים הפיקודי, שאחרי הקמת חיל החימוש שמו הוסב לראשונה ל"קצין חימוש פיקודי", לא הייתה סמכות לפקד על יחידות אלה. תאום עבודת גורמי ויחידות החימוש נעשה ממפקדת הפיקוד על ידי קצין האפסנאות הפיקודי, שידיעותיו בנושאי חימוש היו מוגבלות. דב לאור, מן הראשונים שכיהנו כ"קצין טכני" פיקודי ואחר כך כראש ענף שדה במקחש"ר, הגדיר את הליקויים בשליטה על נושא החימוש בפיקודים המרחביים כך: "עד 1956, תשעים ותשעה אחוזים מעבודת מקחש"ר לא נגעה לענייני שדה. מקחש"ר התרכזה בבמ"ב ובבסיסי ההחסנה. החימוש במערך הנפרס היה לכאורה עניינם של קציני החימוש הפיקודיים, אך אלה היו מבודדים, בלי סמכות, בלי עורף במפקדה ובלי גורם ברור שיעצב תורה ויפיק לקחים מקצועיים בנושאים עליהם הופקדו". בעוצבות, קרי - בחטיבות, כולל חטיבות מילואים, שרר עקרון שנקבע על ידי צוות ההפעלה המטכ"לי עוד בשנת 1950. החטיבות היו "מוגברות", כלומר, אוטונומיות מבחינה תחזוקתית". תחת פיקודה של כל חטיבה התקיימו יחידות אורגניות משרתות כגון פלוגת-קשר, פלוגת הספקה וסדנה חטיבתית - סדח"ט. מבנה הסדח"ט ונוהל הפעלתה לא הוגדרו בדרך תורתית מחייבת, שכן עד 1962, כל חומר ההדרכה בנושאי חי"ח במערך הנפרס הוגדר: "זמני". מפעם לפעם חלו בו שינויים עקרוניים, אך הם לא הצטרפו לכלל תורה ערוכה. ב- 1954 יצר אל"מ פרת, באישור אג"מ, את ההגדרה שרק חטיבות שריון נזקקות לסדח"ט. חטיבות חי"ר, לעומת זאת - בשלב זה מרבית העוצבות - אמורות להסתייע בגורם חימושי קטן יותר בצורת "כיתת תיקונים קלה" - כתק"ל, שהוגבלה לתיקוני דרג א'. לכתק"לים אלה, במידה והוקמו בחטיבות, חסר ציוד, וגם סדח"טים בחטיבות שריון מילואים קמו לאט לאט, ומעט מעט, בגלל מחסור בציוד. חטיבות השריון החדשות 27 ו37-, שקמו ב1955-, הגיעו למבצע "קדש" במצב ירוד מאד, והיה צורך להפשיט אחת מהן מכל ציודה כדי לצייד את השניה. בבלל, למרות שעוד לפני "קדש" הייתה הפעלת מערך החימוש הנפרס נושא לכמה דיונים תיאורטיים ברמת מטכ"ל, כשהגיע מבצע "קדש" מערך זה פעל על דרך האלתור. מ1954- קיימת הייתה הוראה שבעת מלחמה יוקם בכל פיקוד גדוד שירותי חימוש גש"ח; אמת, לכל גש"ח מונה מפקד, כמינוי חירום לקצין קבע בתפקיד אחר, וגש"חים אף סומנו במספרים עוקבים: 650 לשריון, 651 לפיקוד צפון, 652 לפיקוד מרכז ו653- לפיקוד דרום. בפועל גש"חים אלו נותרו וירטואלים, אך לבד מאשר בתרגילים, גש"חים אלה חסרו אמצעים, סגל ותורת הפעלה. הם לא היו מסוגלים "ללכת עם השריון", פרט לגש"ח של 652, בפקוד רס"ן יצהרי, שהגיע לאבו-עגילה במבצע "קדש". מצב החימוש העלוב ביותר שרר דווקא בפיקוד דרום, שבאוקטובר 1954 פורק (ונכלל בפיקוד מרכז), ובספטמבר 1955 חודש בחיפזון, לרגל מבצע "עומר", אשר בוטל. בכל מקרה, הקמה חפוזה זו בקושי כללה כינון מחדש של מפקדת חימוש בפיקוד. אחרי שבדצמבר 1955 מבצע "עומר" הושעה, מפקדת פיקוד דרום נותרה בחסר, בנושאי חימוש. אין פלא שב"קדש" נחשפו כשלים בתפקוד החימוש בשדה. מחסור בציוד ייעודי אלמנטרי לטיפול ברכב וברק"מ בשדה, העדר נוהלי עבודת מטה לגבי גורמי חימוש וחוסר אימון יחידתי של גורמים אלה, גרמו שנטל התיקונים נפל כמעט כולו על גורמי החימוש בגדודים ועל הסדח"טים. למזלו של פיקוד דרום, המלחמה הסתימה בתוך כמה ימים. גורמים מאולתרים שמקחש"ר ארגנה בחיפזון לתגבר את מערך החימוש בפיקוד דרום הגיעו לחזית אחרי סיום הלחימה. על כל אלה נרחיב בפרק ז'. לקחי "קדש" נתנו דחיפה לארגון מחדש של חילות השדה, עם גייסות השריון במרכזם. אולם אפילו עתה, עד כמה שהדברים נגעו לחימוש, המסקנות לא הצטיינו בבהירות. בישיבות מטה אחרי "קדש", הרבה קחש"ר לחזור על כך ש"מוקד פעולתנו עתה הוא מערך השדה", אך מאמציו להשפיע על עיצוב גורמי החימוש ביחידות השריון נתקלו בהשגות מצד מפקדים שם, ובעיקר - בהעדר תורה מוסכמת, שחיל החימוש לא הצליח לעצב אותה כך שתהיה מוסכמת על מפקדי השריון. בקיץ 1960 לא מעט בהשפעת מקחש"ר, נכנסה לתוקף רפורמה במערך החימוש בפקודים המרחביים. קציני חימוש פיקודיים, בנוסף להיותם קציני מטה, קבלו סמכות פיקודית והפכו "מפקדי חימוש" פיקודיים - מחש"פים. מערכת החימוש הפיקודית עצמה אורגנה כיחידה אורגנית אחודה, "יחידת חימוש מרחבית" - יחש"מ, וכך גדלה מידת השליטה של מחש"פ ואנשיו על הפעולות החימושיות במרחב. יחש"מים ירשו את מספרי הגש"חים הוירטואליים: 651 ,652 וכו', משום שנקבע כי בשעת חירום כל יחש"מ יוציא מתוכו גש"ח "נייד", מתוגבר באנשי מילואים, והגש"חים ה"ניידים", כיחידות אורגניות עצמאיות, יתחזקו את גייסות הפיקוד או אוגדה "משימתית", או שניהם יחד (כך). אולם חלף יותר מעשור שנים בטרם גובשה תורה להפעלת "גש"ח נייד", ועוד יותר שנים חלפו בטרם נבנה גש"ח כיחידה אוגדתית עתירת רכב רב-מינוע וצב"מ, המסוגלת לנוע בכל תנאי עבירות בהם נע השריון, לשאת מטען חלפים, לתחזק ולתקן ציוד של אוגדת שריון בשדה. אחת הסיבות הלטנטיות לאיטיות בתהליך בנית גש"חים "ניידים" במקום "משימתיים" היה איטיות העברת מעמד עוצבה בצה"ל מן החטיבות לאוגדות. עובדה היא כי סדח"טים, שאמורים היו להיבלע בגש"חים "הניידים", המשיכו להתקיים עד ראשית שנות ה70-. גש"חים אלה היו מסוגלים סוף סוף למלא את תפקידם רק אחר כך.
לעמוד האישי באתר
בסיסי חי"ח בדרג מטכ"ל בתקופת חורב תחום ונושא בו לא היה לפי שעה ערעור על סמכות מקחש"ר הייתה מערכת בסיסי חיל החימוש: בסיסי החסנה - בה"חים, בתי המלאכה הבסיסיים - במ"בים, ובסיס ההדרכה של חי"ח - בה"ד 20. נסקור עתה רק את עיקר ההתפתחות שחלה בבסיסים אלה, ובפרטים נדון בהרחבה בפרק ו'. גידולו המהיר של סד"כ צה"ל אחרי "קדש" - במיוחד בנייתן של חטיבות שריון חדשות או הסבתן של חטיבות חי"ר וותיקות לחטיבות שריון; תוספת גורמי ארטילריה ומכשור מתוחכם - כל אלה העניקו ממדים חדשים לפעולות בסיסי החיל. ראש לכל הורחבה קיבולת בסיסי ההחסנה ובסיסי השיקום, אך המפנה העיקרי היה בשדרוג ובבניה הנדסית של אמצעי לחימה. בסיסי ההחסנה הרחבת חילות השדה גררה שינוי בצרכים ובאופי החסנת צל"מ. הבסיסים האפסנאיים בהם "שכב" ציוד לשעת חירום, הפכו בה"חים מאגרים מווסתים של צל"מ ,תוך שמתקיימת תנועה ערה ומתמדת של ציוד פנימה והחוצה, ותמיד צר המקום לכל הציוד. הרחבת קיבולת הבה"חים נעשתה לכן קודם כל על ידי הרחבת שטח ההחסנה המגודר של בסיסי ההחסנה, ורק אחר כך, בשלבים, על ידי תוספת סככות, משטחים ומבנים. אמנם במקביל הועבר חלק גדל והולך של הציוד שאוחסן לשעת חירום ליחידות מחסני החירום היחידתיים, אך גם שם, בימ"חים, אחזקתו היתה מעשה משותף של מפקדות היחידות הקולטות וחיל החימוש. בבה"חים, עיקר המבנים החדשים הוקמו עבור החסנת תחמושת. בין 1955 ל1959- נכנסו לשימוש דגמים חדשים של מחסני תחמושת "חצי-חפורים", ומחסנים תת-קרקעיים, עם נתיבי גישה ויציאה משופרים לרכב משא ושינוע. העמסה ופריקה ידניות התחלפו בהדרגה בפעולת מלגזות - לא לפני שהוכנסו לשימוש מלגזות מונעות במצברים, שמנועיהן אינם פולטים גיצים וגזים חמים. לבסוף, התרחבות והתגוונות אלה מצאו ביטוי בהרחבה ובגיוון גורמי המטה במקחש"ר המוטים כלפי החסנת חימוש. מראשית שנות ה- 60 נכנס לשימוש שליטה על המלאי המאוחסן באמצעות מערכת מחשוב צה"לית, מרכזית, שכונתה מרב"ד, ובתוכה היחידה לעיבוד נתונים אפסנאים שוטפים - יענ"א. במ"בים כבר בראשית תקופת כהונתו של חורב אנו מוצאים את הבמ"בים של חיל החימוש עסוקים בפעולות הבאות: שיקום, יצור, הסבה ושדרוג של אמצעי לחימה, ציוד אופטי אינפרה אדום וציוד סדנאות, תיקוני דרג ג' וד' של צל"מ המצוי במערך צה"ל, וכן בכניסה הדרגתית לפעולות פיתוח, שינוי ושיפורים במרבית סוגי הצל"מ בצה"ל. בנוסף, צרכי הצטיידות צה"ל, שמצאה ביטויה בדחיפות שבהקמה וציוד חטיבות שריון חדשות בסדיר ובמילואים, היחסים האינטימיים המועילים ששררו באותה תקופה בין חיל החימוש של צה"ל לעמיתו הצרפתי, תוספת תקציב והעלייה באיכות כוח האדם המקצועי, הביאו להתרכזות החיל בעיקרו בפעולות שדרוג ובנית אמצעי לחימה לשריון, תוך עליה דרמטית בתוצרת הבמ"בים. בשנים 1967-1956 התקיימה זרימה חופשית ומגוונת של ידע ופריטים, ותנועת מהנדסים צבאיים בין מתקני DEFAלבמ"בים 681 ו682-, לקומץ המהנדסים ובעלי המקצוע המנוסים בחיל, חימוש נוספו עשרות מהנדסים חדשים, ותקציב הבמ"בים תפח והלך. בין שני הבמ"בים חלה יותר ויותר הפרדת התמחויות: במ"ב 681 התמחה בשדרוג טנקים, בשיקום נשק כבד ומכשירים אופטיים ואלקטרוניים, ואילו במ"ב 682 התמחה בנשק קל- ועסק גם בהסבת רובים ומקלעים מקוטר 7.92 לקוטר 7.62 מ"מ, ופיתח רובה צלפים 7.62 מ"מ וברכב ב' ובזחלמים. בו בזמן, שניהם נותרו מסוגלים ליטול על עצמם משימות בהן התמחה הבמ"ב השני, וכן משימות שיקום מגוונות נוספות. נסקור את פעולות הבניה, השיקום והשדרוג העיקריות באותן שנים. שדרוג וייצור טנקים לב העשייה בבמ"ב 681 היה שיקום ושדרוג טנקים. פעולה זו כללה העלאה בדרגה של דגם התותח, המנוע, מערכות תמסורת, החשמל והנשק, הרחבת קיבולת דלק ותחמושת, שכלול צריח ומזקו"מ, החלפת מערכות קשר (בעזרת חיל הקשר) והתקנת אמצעי לחימה נוספים כגון ראיית-לילה ומתקנים משופרים לנשק קל ולציוד ונוחיות נהיגה. סוגי הטנקים ששודרגו בבמ"ב 681 היו "שרמן", ששימש "פלטפורמה" לשני דגמי טנקים מתקדמים חדשים,M50 וM51- ,וכן לתומ"ת ולטנקים ייעודיים שונים, והטנקים "סנטוריון" ו"פטון" לסוגיהם, שהועלו לרמה חדשה באמצעות החלפת תותחיהם, יחידות הכח ומערכת הדלק שלהם, ועוד. סדר פעולות השיקום, השדרוג והבניה הוכתב על ידי סדרי העדיפויות של צה"ל ותנאי הרכש בחו"ל. אלה השתנו תכופות ונלוו להם לחצים להגברת קצב העבודה והעלאת כמות ואיכות המוצרים. משום כך התרחבו פעולות השדרוג לכמה פסי-ייצור שפעלו בו- זמנית. שיקולי אג"מ גרמו שלא כל פעולות השדרוג בוצעו ברציפות באותו סוג טנק. החלפת הקנה הייתה פעולה בעלת עדיפות ראשונה, ובוצעה באורח גורף. אולם פעולות כגון הרחבה מזקו"מ, דיזליזציה ושכלולים שונים אחרים בוצעו ב"סדרות" ובמכסות, כשבסדרי העבודה מעורבים שיקולים טכניים ומבצעיים שוטפים. ראשון לשדרוג היה טנק "שרמן" מכמה דגמים מיושנים, אשר בעזרת ידע וסיוע צרפתיים הותקן בו תותח נ"ט צרפתי 75 מ"מ ארוך ה-M50. על שם התותח נקרא גם הטנק המשודרגM50 . קצב שדרוג ה"שרמן" היה תחילה איטי, הוא היה מותנה בטספקת התותחים ויציקות השריון בתחילה מצרפת ולאחר מכן מתע"ש: במשך כשנה ורבע, עד מבצע "קדש", שודרגו רק 24 טנקים כאלה. אך שיטות העבודה שוכללו והקצב הואץ. עד קיץ 1958 עמד מספר טנקי M50 שירדו מפס הייצור על כ200- ואז נפסק ייצור דגם, בפנותו מקום לדגמי תותח מתקדמים יותר. בו בזמן, פלטפורמת "שרמן" הוסיפה לשמש בסיס לדגם הבא, M51 בו, הורכב תותח צרפתי מתקדם עוד יותר, בקוטר 105 מ"מ, ואף תותח שדה הוביצר 155 מ"מ, שנועד להיות תותח מתנייע - תומ"ת. כן שימש השרמן "פלטפורמה" למרגמות 160 מ"מ ולטנקי שירות מסוגים שונים. בשנים הבאות עברו מרבית הטנקים מן הדגמים שמנינו - דיזליזציה וחלק ניכר מהם עבר הרחבת מזקו"מ. במלחמת ששת הימים נמצאו בסד"כ צה"ל כ- 190 טנקי M50 ו170- טנקי M51, שמרביתם המשיכו לתפקד בחיל השריון עוד במלחמת יום הכיפורים, ב1973-. הטנק הבא בשדרוג היה ה"סנטוריון" הבריטי, שהסבתו לדגם "שוט" הישראלי כללה הרכבת תותח 105 מ"מ, אולם לא צרפתי אלא מתקדם עוד יותר, בריטי, וכן שנוי והרחבת מערכת הדלק כולל מיכל אחורי והגנתו, ודיזליזציה. במלחמת ששת הימים נמצאו בסד"כ צה"ל 283 טנקי "שוט" שהוסבו בבמ"ב 681, ובשנים הבאות גדל מספר הטנקים מדגם משודרג זה ליותר מ700-. חשוב לציין כי ראשית בניית "שוט" קדמה לבניית M51 , וכי החלטת מטכ"ל לחזור ל"שרמן" בגרסה מתקדמת של התותח הצרפתי 105 מ"מ, נעשתה מתערובת של שיקולי עלות ואיכות. שכן הברירה הייתה בין פחות "שוט" יקר לבין יותר "שרמן" ללא הגבלה מספרית. אך במקום לבחור בלעדית באחת האלטרנטיבות, בחר לבסוף צה"ל ללכת בשני הכיוונים. הסיבה המיידית לגישה זו, שהתבררה כמוצלחת מאד, היה הספק שקינן בלי הרף לגבי עתיד ייבוא טנקים מבריטניה, שבדיעבד לא היה מוצדק. יצא, שב- 1967 היו בסד"כ צה"ל יותר טנקים איכותיים ממה שחששו הפסימיסטים, או ממה שידעו אפילו המעצמות שסייעו לישראל ברכש טנקים. ייצור M51 נכרך בבעיות טכניות מורכבות יותר מן הM50- ,עקב משקלו הרב של התותח, רתיעת קנהו ובעיות שווי משקל. חיל החימוש הסתייע במהנדסים צרפתיים לבצע שינויים בצריחי שני דגמי הטנקים, אך במיוחד בM51-. כן סייעו הצרפתים בעצה ובחלפים להרחבת המזק"ומ מ 16.5 ל23- אינץ' ולהתגברות על בעיות איזון הטנק. טנקי M51 החלו יורדים מפס היצור בסוף 1964 כשהתעשייה הצבאית הישראלית משתתפת כבר בייצור הקנים; היא ייצרה כ- 30 מבין הקנים שהורכבו בהם. ייצור ה-M51 הופסק רק ב- 1966, עת הובטחה הספקתם במספרים גדולים של טנקי M48 מארצות-הברית, ביחד עם ערכות הסבה וידע הנדסי, לשדרוגם לדגם המתקדם M48A3 שכאמור, בצה"ל כונה: "מג"ח". בדומה ל"סנטוריון", שדרוג הטנק אמריקני M48 נועד לכלול החלפת התותח המקורי שהיה 90 מ"מ בתותח 105 מ"מ בריטי (בגרסה אמריקנית ובסטנדרט נאטו). במרביתם נחסכה פעולת הדיזליזציה, שכן הם צוידו במקור במנועי דיזל. הסכמה עקרונית מצד ממשלת ארצות-הברית להספקת טנקים כאלה התקבלה, כזכור, באפריל 1965, בעקבות ביטול עסקת הטנקים הגרמנית. אך היא לא מומשה לאלתר, בשל מאמצי ארצות-הברית להתמודד עם פעולות ישראל בתחום המחקר הגרעיני, אשר בדיעבד עומעמו. תקופת המעבר בין הפסקת ההספקה מגרמניה להתחלת ההספקה מארצות-הברית נמשכה אפוא יותר משנה. המשלוח הראשון של טנקי "פטון" כאלה יצא מנמל ניו אורלינס, לואיזיאנה, במאי 1966, בעת שבבמ"ב 681 עסקו בקדחתנות בשדרוג "סנטוריונים" ו-M51. כשהחלו מגיעים "פטונים" התחלת שדרוגם הושהתה משהו, לפחות עד מלחמת ששת הימים. בכל זאת, היה זה הישג רב, שבמ"ב זה יכול היה להפעיל בו-זמנית שלושה פסי ייצור לשדרוג שלושה דגמי טנקים שונים. או אז החלו בצמרת צה"ל וחיל החימוש דיונים ראשונים אודות תכנית שאפתנית עוד יותר: ייצורו בבמ"ב 681 של טנק "כחול לבן" בשלמותו. חורב נמנה על הדוחפים לפרויקט זה, וב1963-, עוד בטרם פרש ללימודים, הוא מינה את יורשו המיועד, עזרוני, לשבת בראש וועדה שבחנה את מעשיות ייצור טנק כזה במתקני חי"ח, ושמסקנותיה החיוביות הוגשו לרמטכ"ל, רב אלוף צור. "טנק ישראלי"? הגזמה פורתא. התכנית התבססה על שותפות בייצור דגם הטנק הבינוני הצרפתי השאפתני, החדיש, 30AMX, שנמצא על שולחן השרטוט ב- DEFA ושצבא צרפת שקל לשתף את צה"ל בבנייתו ובניסויו. בכך, בעצם, צרפת בקשה להיכנס למועדון יצרני טנקי המערכה החדישים בעולם. אפשר אף להתרשם שהצרפתיים היו מעונינים מאד בשיתוף פעולה עם ישראל, ולו משום שבנוסף לחסכון בהוצאות וההסתייעות בניסיון שהצטבר בבמ"ב 681, בצה"ל התקיימו תנאים טובים לבחון טנק זה בתנאי מדבר וקרב. להוט ליטול את האתגר, חורב הזמין את המומחה הצרפתי הראשי לייצור טנקים, הגנרל מוליני, לשכנע את המטכ"ל שחיל החימוש אכן יוכל לייצר טנק כזה בארץ, ובעצמו הגיש תכנית-אב לכך על סמך שיחותיו עם מוליני. התכנית כללה סדרת יצור בישראל שתכלול 200 טנקים, ועוד 200 טנקים ייוצרו במקביל גם בצרפת. כל אחת מן השותפות אמור הייתה לייצר חלקים אחרים, ולייצא אותם לשותפתה. לוח הזמנים המוצע לפרויקט כלל התחלת עבודה בינואר 1966 וסיומה מקץ שנתיים. פרויקט זה ירד מעל הפרק מסיבות שונות: ראשית, הצלחת ישראל להשיג הספקת טנקים, מעודפים, רבים מבריטניה ומארצות-הברית; שנית, הצטננות הדרגתית ביחסי ישראל-צרפת בדרג העליון ושלישית, פיגורה של צרפת אחרי מתחרות אחרות בפיתוח הטנק ותחמושתו. אך היומרה לייצר טנק ישראלי על סמך נסיון שהצטבר בחיל החימוש לא דעכה. בסוף שנות ה60- היא הובילה להחלטה על ייצור טנק המערכה הישראלי "מרכבה". בנוסף לטנקים ששודרגו, נותרו בסדר הכוחות של צה"ל גם שני סוגי טנקים שמפאת גילם לא נועדו לשדרוג מלא, אך כי גם בהם הוכנסו שכלולים. האחד היה "שרמן" M1 הדגם היותר משוכלל בסוגו, שבסוף מלחמת העולם השניה כבר צויד בצריח משוכלל ובתותח נ"ט 76.2 מ"מ בעל מהירות לוע גבוהה, יחסית לבני לדורו. כן מצוי היה עדין בסד"כ השריון טנקי 13AMX הצרפתי, אשר אמנם היה חמוש בתותחM50 , אך עובי השריון ונתונים אוטומוטיביים שונים בו בהם הביאו להחלטה להשאירם בסדר הכוחות רק עד שתחול התקדמות מספקת בייצור טנקי M51 ו"שוט". כך יצא, שכמה עשירות משני סוגים אלה עוד נטלו חלק במלחמת ששת הימים, והיו שהאריכו ימים אפילו עד מלחמת יום הכיפורים. שיקום זחלמים בין 1955 למלחמת ששת הימים הסב צה"ל מספר רב של גדודי חי"ר לגדודי חרמ"ש רכובים על זחלמים. יחידות אלה צוידו למשימותיהן בלמעלה מ2,000- זחלמים מן הסוגים "אינטרנש" ו"וויט", אשר שוקמו מגרוטאות, בעיקר בבמ"ב 682. הדגם העיקרי שנבנה מהם היה "זחלם לוחמים", שכונה גם "זחלם אחיד". כן נבנה מהם דגם זחל"מ נושא תותח נ"ט צרפתי 90 מ"מ, עליו עוד נעמוד להלן. בנוסף, תוכננו ונבנו כתריסר דגמי זחלמים אחרים בעלי יעוד מגוון: פיקוד ומטה, סיוע אווירי, פינוי רפואי, דגמי ג' וד' נושאי מרגמות 81 ו120- מ"מ, זחלם "תגר" (נושא טילי נ"ט SS10 וSS11-) זחלם טכני ליחידות חימוש במערך השדה, וזחלמים למגוון תפקידי שירות אחרים. מנקודת ראות חימושית, ראוי לציון פיתוחו וייצורו של זחלם טכני, בו צוידו כיתות ומחלקות חימוש ביחידות שריון. גם זחלמים אלה נועדו לעבור דיזליזציה, אולם בשדרוג זה לא הוחל אלא אחרי 1967. בבמ"ב 682 הקטן מן השנים, היה מגוון העבודות דווקא גדול יותר. לאחר השלמת הפרדת ההתמחות בין הבמ"בים (בסביבות 1960) שיקמו כאן ושדרגו זחלמי "אינטרנש" ו"וויט" למגוון גדל והולך של תפקידי לחימה, מטה ושירות, וכן מרבית סוגי התותחים והמכשירים האופטיים והאלקטרוניים שברק"מ. ניוד מרגמות כתחליף וכהשלמה לארטילריה מתנייעת התעצמות צה"ל בסוף שנות ה50- נועדה להוסיף לו יכולת תנועה, שריון ועוצמת אש. אולם נושא ההצטיידות בארטילריה חדישה סבל מחוסר מקורות יותר מנושא הטנקים. עד סוף שנות ה60- כמעט ולא נמצאו לצה"ל מקורות לרכש תותחים מתנייעים, שכמותם כבר נכנסו במאות לסד"כ הצבאות הערביים. אמת, בסד"כ צה"ל במלחמת ששת הימים נמצאו כבר 167 קני תותח מתנעיים, בינהם 105 מ"מ פריסט, 105 מ"מ צרפתי AMX ו – 155 מ"מ על שלדת שרמן שפותח בסיוע צרפתי ומהנדסי חיל החימוש וייוצר בבמ"ב. צה"ל נשא עיניו בכיסופים לדגמי תומ"ת חדישים שנוצרו בצבא ארצות הברית, אך לא היה לפני שעה סיכוי לרכשם. סדר הכוחות של חילות השדה נזקק למספר כפול שלוש של קנים מתנייעים מזה שהיה בו, על מנת לייצר את כמות האש שחטיבות השריון נזקקו להן עלפי תורת הפעלתם, ולהיות מסוגל להסיט אש זו במהירות מיעד ליעד. כפתרון לבעיה זו הוצע כבר בסוף שנות ה- 50 לשנע ולשריין מרגמות 81 מ"מ ו120- מ"מ, שהתעשייה הצבאית יכולה הייתה לייצרן כמעט ללא הגבלה, והודות לשכלולי חי"ח, מרגמות אלה אף השיגו טווח ודיוק משופרים. מרגמה כבדה יותר, 160 מ"מ, נמצאה אף היא בשלב פיתוח הודות לשיתוף פעולה בין חי"ח לחברת "סולתם" שרכשה ידע מחברת "טמפלה" הפינית. אג"מ המליץ איפוא שחי"ח יתקין, קודם כל, מרגמות 120 ובעתיד גם 160 מ"מ על פלטפורמות של זחלם ו"שרמן", כתחליף לתומ"ת או כנשק מסייע גדודי וחטיבתי. הבעיה הטכנית הבסיסית בפיתוח אמצעי זה הייתה, שבניגוד לתותח המצויד במנגנון בלימת רתיעת הקנה, המרגמה נעדרת מנגנון כזה. רתיעת הקנה שלה עשויה אפוא לשבור את המרכב והקפיצים של הרכב הנושא אותה. ניסויים הביאו למסקנה כי אם קיים פתרון לבעיה זו, הרי הוא במיקום נכון של המרגמה על ריצפת זחלם מדגם "וויט". כבר ב1959- הסתימה בהצלחה הצבת מרגמה 81 מ"מ על זחלם, והכלי נכנס לייצור סדרתי בבמ"ב 682 בשנת 1960, תחת השם "דגם ג'". ב1961- הסתיים בהצלחה פרויקט מורכב יותר: התקנת מרגמה 120 מ"מ, בעלת רתיעה חזקה בהרבה, על גבי זחלם מאותו סוג, שכונה: "דגם ד'". אמצעי זה נועד לשמש בעיקר כנשק מסייע חטיבתי. האתגר הטכנולוגי בדגם זה היה גדול יותר. לא נמצא בעולם צבא ממנו ניתן היה ללמוד הלכה לגבי פרויקט זה , ופיתוחו ידע רגעי תסכול וחילופים בצוות הפיתוח. ההצלחה הסופית הייתה מנת חלקו של צוות בפיקוד רס"ן "ביכו", דוד ביכובסקי (בן אור) אשר ב- 1960 פתר את בעיית הלם הרתיעה לא רק במיקום נכון של המרגמה בזחלם, פרי תכנון המדור הטכני בענף הטכני בראשות רס"ן יהודה ברנע, אלא גם בפריסת טבלת פלדה מסיבית על ריצפת הזחלם ובהפיכת כל מרכיבי המתקן: מרגמה, בסיס, שילדה ושריון ליחידה אינטגרלית הדדית אחת, כך שרתיעת המרגמה תיספג על ידי כל מסת הבסיס והזחלם כגוף אחיד. חיל השריון שנכנס למרוץ נגד השעון להשלמת הסבת חטיבות חי"ר לחטיבות ממוכנות, החל מצטייד במרגמות אלה כל אימת שהושלמה בנית סידרה חדשה. בסוף 1961 היו בסד"כ עוצבות השריון 24 זחלמי דגם ד', והצטיידות נמשכה. לבסוף, ב1968- הסתיים בהצלחה שלב גבוה עוד יותר של שינוע ארטילריה מקומי, על ידי פיתוח דגם ה"מכמ"ת", מרגמה 160 מ"מ "רוכנת", מתוצרת "סולתם", על גבי פלטפורמת "שרמן" M7,הארוך מכל דגמי "שרמן". רכב משוריין זה אמור היה לשאת לא רק מרגמת ענק אלא גם צוות הפעלה ו"בטן" תחמושת. המכמ"ת נועדה לתגבר את חיל התותחנים בעשירות קנים מייצרי אש יעילה ואת חילות השדה כבתריסר גדודי תומ"ת נוספים. פיתוחו נעשה על ידי צוות בפיקוד רס"ן צבי אורבך, מהנדס יליד 1934, והוא נמשך מ1963- עד 1968. בניגוד לפרויקטים קודמים, ידע פרויקט זה מעט רגעי משבר. בנייתו אמנם הצריכה שינויים ניכרים במערכת האוטומוטיבית של הטנק, דיזליזציה והרחבת מזקו"מ, אולם בנושאים אלה כבר נצבר בחי"ח ניסיון רב, שהיה לעזר. מיד עם סיום תהליך הניסוי והבחינה של המכמ"ת, החל ייצורו עבור גדודי מכמ"ת בצה"ל. ניוד תותחים על פלטפורמות "שרמן" הקושי לייבא לצה"ל תומ"תים חדישים ממקורות חוץ, בצד זמינותן של פלטפורמות "שרמן" וקני תותח ישנים בשוק הגרוטאות העולמי, גירו קצינים במקחש"ר לבחון בניית תומ"תים בבתי המלאכה הבסיסיים של חי"ח. כבר לקראת סוף שנות ה50- אשרה הוועדה המטכ"לית לחימוש הצעות מסוג זה. זמינות קני תותח 25 ליטראות נגררים עודדה תכנית להרכבת תותח זה על "שרמן", פעולה שהבריטים כבר בצעו בעבר וכינו תומ"ת זה "סקסטון". אך דגם זה מיהר לעשות דרכו למגרש הגרוטאות הבריטי. ב1959- בחנה במקחש"ר הרכבת תותח לא-רתע אמריקני 106 מ"מ על "שרמן"; אך הרעיון נזנח לטובת הרכבתו על ג'יפ. פרויקט אחר, שהתממש בעזרת סיוע טכני צרפתי, היה הרכבת תותחי שדה "הוביצר" 155 מ"מ על פלטפורמת "שרמן". לימים עבר הייצור כולו לבמ"ב 681 . רכישות ואלתורים אחרים בסיוע צרפתי הוסיפו לצה"ל 5 גדודי ארטילריה: 2 גדודי "פריסט" 105 מ"מ על שרמן", גדודי תותחי" 105 מ"מ שבסיוע צרפתי הורכבו על פלטפורמת 13AMX ולבסוף, כ- 60 תומ"תים 155 שהזכרנו לעיל. דגמי תומ"ת 155 האחרונים נמסרו לחיל התותחנים במהלך 1963. במלחמת ששת הימים נמצאו 57 תומ"תים 155 מ"מ כאלה בסדר כוחות צה"ל. תותחים אלה לקו במגרעות שונות, והיו רחוקים מרמתם של תומ"תים סובייטיים חדישים שכבר החלו להיקלט בצבא מצרים. בנייתם נכרכה בבעיות טכניות ואוטומטיביות מורכבות, שאמנם נמצאו להן פתרונות - למשל, התותח לא הורכב בתוך צריח וזווית הצידוד שלו הייתה 90-80 מעלות בלבד. בכל מקרה, תותחים אלה היו יעילים יותר מבהיותם נגררים. משימות מוצלחות היו הרכבת תותחי 90 מ"מ נ"ט צרפתיים על גבי זחלמים, והרכבת תותחי 20 מ"מ וטילי "תגר" על זחלם למשימות נ"מ, נ"ט ומקלענות. סוגי אמל"ח אלה נמצאו בסד"כ צה"ל עד אמצע שנות ה- 70. במיוחד נחשבה כהצלחה פעולה משולבת של שדרוג תותחי 6 ליטראות ו57- מ"מ ישנים, שמצויים היו בצה"ל במספרים גדולים, לאחר שהוצאו מן השימוש בחטיבות חי"ר או נלקחו שלל מן המצרים במבצע "קדש". הם הוסבו ביוזמת חיל החימוש, לקוטר 90 מ"מ והורכבו על זחלמים; פעולה אשר אפשרה לצה"ל לירות בהם תחמושת נ"ט צרפתית משופרת, ולהגדיל במידה ניכרת את עוצמת אש הנ"ט של חילות השדה. בנוסף, לנוכח התעצמות השריון הערבי וחשש ממתקפת-פתע על ישראל, החליט אג"מ להרוות את מערך ההגנה המרחבית בתותחי נ"ט כאלה, נייחים. פעולת שיקום הקנים שקדמה להצטיידות זו כללה 300 קני 57 מ"מ ו- 6 ליטראות, ששליש מהם הורכב על גבי זחלמים כנשק תקני בחטיבות ממוכנות, ויתרם נמסר ליישובי הגמ"ר. הרכבת התותח על זחלם בוצעה בבמ"ב 682 החל מ1965-. בשלהי 1966 נמצאו סד"כ צה"ל כ50- זחלמים כאלה ועוד 160 תותחי 90 מ"מ נגררים. שדרוג רק"מ אחר רעיונות יצירתיים, ומאמצים אינטלקטואליים רבים הסתיימו בסל הנייר או במגרש הגרוטאות, או נכללו בסד"כ צה"ל רק לזמן קצר, ואחר כך נמכרו לצבאות אחרים. כ50- מט"נים 10M שנרכשו בבריטניה ובאיי הפיליפינים, הוסבו לתותח 17 מ"מ הבריטי Fire Fly, אשר נלקח ממט"נים מצריים "ארצ'ר" שנשבו במבצע "קדש", אך בצה"ל הוחלט לוותר על דגם זה. שריוניות קלות "סטגהאונד", בעלות תותח 37 מ"מ שנועדו לשרת בגש"פים, הותקנו, אך גם הן נזנחו לאחר זמן קצר. בראשית שנות ה60- נרכשו והותקנו עשירות שריוניות קלות AML (בצה"ל כונו: "דוכיפת") בעלות תותח נ"ט 90 מ"מ מעודפי צבא צרפת באלג'ריה. הן נכללו בפלוגות סיור של חטיבות השריון אך בשל עלית המדרגה באיכות הרק"מ והתותחים מתורת סובייטית אצל הערבים, גם הן נמצאו בסד"כ צה"ל רק לזמן קצר. מכשירים מדוייקים בראשית שנות ה60- נכנסה לשימוש בצבאות המובילים בעולם טכנולוגית ראיית-לילה באמצעות קרני אינפרא-אדום. מן הצבא האדום היא מיהרה להגיע לצבאות ערביים, וצה"ל הגיב בתכנון פיתוח אמצעים כאלה בענף הטכני, ומימושם בבמ"ב 681 סדרת המכשירים שפותחה, ואשר כונתה "מעגל קסמים". מוצרי סידרה זו כונו, בשמות בוטניים וזואולוגיים כגון: "עטלף", "שפן", "שפנפן", "חרצית", ו"קרנף" והם כללו מכשירי עזר לראיית לילה לחי"ר, לרכב, לרק"מ ולספינות חיל הים. ידע בנושא זה, שהיה קשה להשגה, הובא בדרכי ערמה שונות מפירמות שעבדו עם צבא צרפת וצבאות אחרים. הרוח החיה מאחורי פיתוחם היה רס"ן מיכאל פלאוט, שכיהן בו-זמנית כקצין מטה במקחש"ר, וכמהנדס מכשירים בבמ"ב 681. הסבת גשק קל במ"ב 682 , היה אחראי, בין השאר, גם להסבת נשק קל. אחת ההסבות היתה, הסבת רובים ומקלעים מקוטר 7.92 מ"מ לקוטר 7.62 מ"מ. כן הבמ"ב עסק בפיתוח רובה צלפים בקוטר 7.62 מ"מ. מיתקון רכב לא משוריין בשנים 1967-1956 ,שולש מספר כלי רכב רבי-מינוע בצה"ל, מרביתם במערך הנפרס. תוספת חטיבות שריון לוותה בהקמתה, בכל חטיבה, של פלוגת סיור מן הטיפוס שפותח במלחמת העצמאות, אולם מצוידת בנשק חדיש יותר, כולל נשק נ"ט. יחידות אלה כללו רכב רב-מינוע "רך" חמוש, בעיקר ג'יפים ונ"נ עתירי עוצמת-אש. בנוסף, בבמ"ב 682 הותאמו כלי רכב רב-מינוע לתפקידי פיקוד ומטה, הספקה ושירותים בשדה. כלי רכב אלה תוכננו בענף הטכני במקחש"ר - ולימים במדור הטכני בבמ"ב 682 . הם כללו את המגוון הבא: ג'יפ פיקוד, ג'יפ "חרצית", ג'יפ תול"ר, ג'יפ "תגר" ",פרד" מכאני, פרד נושא "תגר", וכן רכב נ.נ. למגוון תפקידים וגרורים שונים. המספר הכולל של כלי רכב מותקנים כאלה בסד"כ הגיע ב1967- לכ - 3,000. טבלה מס' 21: שיקום, שדרוג והתקנת אמצעי לחימה משורינים על ידי חיל החימוש בשנים 1967-1955, ומקורותיהם. . שנים סוג אמצעי לחימה מקור הספקה כמות בסד"כ צה"ל במלחמת ששת הימים 1955-64 טנקי "שרמן" איטליה פילפינים צרפת בריטניה בלגיה ארה"ב 38 62? 490 120 50 כאלף 503 טנקים ו93- תומ"ת על "שרמן. "פרוט: 189 M50, 175 M51, 175 M1 (76.2 מ"מ) 18 טנקים יעודיים, 93 תומ"ת 105 ו155- מ"מ 1955-58 טנקי AMX13 צרפת 190 178 טנקים. 1959-64 טנקי סנטוריון בריטניה 710 283 טנקים ברמת "שוט" (תותח "שריר" 105 מ"מ) ועוד 12 טנקים כשירים לפני שדרוג. 1964-67 טנקי פטון גרמניה ארה"ב 40 210 15 טנקים משודרגים לM48A3- ועוד 102 טנקי M48A3 וM48A1- ממותקנים (90 מ"מ) 1959/61 מט"נ M10 בריטניה 50 מוסב לתותח 17 ליט. הוצא מן השימוש בשנים 1963-64 1948-67 זחלמי איטרנש ווויט, פיתוח דגמים שונים צרפת, ארה"ב איטליה, בריטניה ס"ה 3,100 כ2,300- זחלמים 1951-53 שריונית סטגהונד ארה"ב 30 שופצו, אך לא נכללו בסד"כ 1956/7 תומ"ת 105 מ"מ צרפת 24 23 יח. 1959/60 תומ"ת פריסט 105 צרפת 36 36 יח. (על פלטפ. "שרמן") 1960/62 תומ"ת 155 מ"מ צרפת 57 56 יח. (על פלטפ. "שרמן")
לעמוד האישי באתר
הפלמ"חניקים קחש"ר היצר על כך שבחיל החימוש, האמור לתמוך ביחידות שדה, נפקד מקומם של קצינים בעלי ניסיון קרבי. טבעי היה שבחיפושיו נשא עיניו אל אלה מקרב עמיתיו מן הפלמ"ח, שבגיל מבוגר יחסית למדו לתואר מהנדס. אולם בנהגו כך היה לחורב גם אינטרס "פוליטי". הוא עצמו לא צמח בחיל החימוש, ונראה כי לעתים הציקה לו בדידותו וחולשתו בפיקוד על סגל אנשים שעתה היו ברובם יוצאי הצבא הבריטי. ב1957- החל חורב קולט בחיל החימוש, ביוזמתו, מהנדסים, קציני פלמ"ח לשעבר. על אלה נמנו ינון עזרוני, לשעבר מפקד הגדוד הראשון של הפלמ"ח; חיים דומי, שסיים את המלחמה כסמג"ד הגדוד ה3- של הפלמ"ח, יצחק (יצה) יעקובסון, קצין בחטיבת הפלמ"ח "הראל" ודוד (דוקי) סלע, פעם איש החי"ל אך שבמלחמת העצמאות כיהן כקצין טכני בחטיבת הנגב, פלמ"ח. בראשית 1957 נוסף על אלה סא"ל א. (קיפי) קפלן, שבא מחיל הים, וב1959- - רס"ן עוזי שרון, שבעבר עבד בתעשיה הביטחונית. קליטתו של כל אחד מקצינים אלה הייתה סיפור בפני עצמו. אלה מביניהם שהסתגלו לעבודה עם חורב הגיעו במהירות רבה לעמדות מפתח. אולם התפתחות זו יצרה מתחים בקרב סגל הקצונה הקיים, מצב ששב והזכיר את התסכולים ששררו בחיל עבר סביב קליטת יוצאי REME בחיל חימוש, בראשיתו. למען האמת, לא כל יוצאי פלמ"ח נקלטו כהלכה. מינויו של קפלן לסגן קחש"ר, שיזם אותו הרמטכ"ל משה דיין, לא עלה יפה, ו"קיפי" נאלץ לעזוב את החיל. לעומתו, סא"ל עזרוני, אף שנסיונו ההנדסי ההתחלתי היה מועט, התמנה, לאחר תקופת הכשרה קצרה בבמ"בים 681 ו682- למפקד במ"ב 681, בעיצומה של תקופת התרחבות רבתי, ונטל חלק חשוב בהתפתחות זו. הצלחתו הביאה למינויו, ב1958- , לסגן קחש"ר, תפקיד בו כיהן עד מארס 1964 וגם אותו מילא לשביעות רצונו של חורב, עד כי החליט להמליץ עליו כיורשו בתפקיד קחש"ר. מרשימה כמעט לא פחות הייתה הקריירה של סא"ל דומי. הוא פיקד על במ"ב 682 בשנים 1962-1958 והייתה לו יד בארגונו מחדש של בסיס זה לקראת אתגרי הבניה החדשים של אמצעי לחימה. תקופה קצרה כיהן כסגן קחש"ר תחת עזרוני, ולבסוף, תקופה ממושכת בין השנים 1966 ל1973- כיהן כקחש"ר. תרומתו של קצין הפלמ"ח הרביעי, רס"ן יעקובסון לחיל החימוש הייתה מתונה, בעיקר בשל תקופת שהותו הקצרה, יחסית. יעקובסון (לימים יעקב) החל את שירותו כמפקד בית מלאכה מס' 1 בבמ"ב 681 תחת עזרוני, וב1958- קיבל בעצמו את הפיקוד על במ"ב 681. בתקופתו הפך בסיס זה לבית חרושת לטנקים, אך כבר ב1961- יצא ללימודים ולא שב לחיל החימוש. (הוא התמנה לראש אג"מ/אמל"ח, וכשמחלקה זו והפכה ליחידת מחקר ופיתוח, עמד בראשה). הקריירה של רס"ן סלע התפתחה באורח האיטי אך המעמיק ביותר. במשך שנים התמחה בתפקידים טכניים במקחש"ר, תחילה כקמט"ט רכב ב', אחר כך כקמט"ט רכב א' ולבסוף כראשו הראשון של ענף רכב. בינתים עסק גם במחקר תיאורטי, ולפי הזמנת הפיקוד הלוגיסטי בצבא ארצות-הברית נטל חופשה, נסע לארצות-הברית כדי לעסוק בחקר צמיגים בתנאים קריטיים. ב1964- חזר וקיבל את הפיקוד על במ"ב 681, בעת שהיקפי הייצור בבסיס זה עלו לשיאים חדשים, וכיהן בתפקיד זה עד 1968 סלע סיים את שירותו כעוזר קחש"ר טכני. הקצין השישי, עוזי שרון כיהן ארבע שנים כראש ענף מחקר במקחש"ר.
לעמוד האישי באתר
כהונת אל"מ עזרוני כקחש"ר, ושובו של חורב אל"מ עזרוני התמנה לקחש"ר ב-מארס 1963 וכיהן בתפקיד זה רק כשנתים; כהונתו הסתימה בהחלפתו על פי פקודה מגבוה. נראה כי בשלב אחרון זה בקריירה שלו, שהייתה מוצלחת עד אז, עזרוני נקלע למצב בו נאלץ להתמודד עם ההשוואה למעמדו וליוקרתו של קודמו, ונקלע למאבקים מרים עם גורמים בצמרת צה"ל על מה שנראה לו כאינטרסים חיוניים של החיל. עזרוני הסתכסך עם בכירים ממנו והתקשה למתן את עקשנותו ולנווט את מהלכיו על פי כללי המשחק בצמרת המטה הכללי. קיים לעתים הבדל כחוט השערה במידת ההוגנות של סיום קריירות צבאיות על ידי יחידים. מקרהו של עזרוני שייך לבישי המזל. שכן, עד מינויו לקחש"ר הוא שימש דוגמא ליעילות ארגונית ולדבקות מוצלחת במשימות, במיוחד בכהונתו הממושכת כסגן קחש"ר. מאידך, משנקלע לעמדת קחש"ר, היה חיל החימוש נתון, ביחד עם צה"ל כולו, במרוץ נגד השעון לקדם את הצטיידות חילות השדה. במטכ"ל שררו מתח וחוסר סובלנות כלפי התאקלמותו. הוא נדרש לנסוע לחו"ל, לקבל החלטות רבות שנגעו לתיאום פעולות רכש משתנות לבקרים עם הפעלת מערכות החיל, בשמשו, מצד אחד כתובת למטר שאלות וצפייה לפתרונות מצד קצינים בכירים ממנו בדרגה וביוקרה כגון: מפקד גייסות שריון, אלוף דוד אלעזר, ראשי אג"א אלוף משה גורן ויורשו, אלוף מתי פלד, ומצד שני, חוסר סובלנות לגבי גישתו והצעותיו . מסתבר כי גם בתוך מקחש"ר היו שהתקשו להשלים עם מגבלות מסוימות של קחש"ר החדש. עם חלוף הזמן החל עזרוני נע במעגליו כאביר נבוך, זועם ואבוד. מגעיו בצמרת עלו שוב ושוב על שרטון. לימים סיכם חורב בנימה לקונית מרירה: "קרו תקלות שונות... הוא היה צריך ללכת". את ההחלטה על הפסקת כהונת עזרוני קיבל רא"ל רבין על פי דרישת ראש אג"א היוצא, אלוף משה גורן. אלא שמשקיבל הרמטכ"ל החלטה זו, גברו חששותיו שמינוי מפקד חדש מתוך שורות החיל שוב לא יעלה יפה, וזאת לא יכול היה להרשות לעצמו. לכן החליט הרמטכ"ל לנסות ולהחזיר את חורב לתפקידו הישן, למרות פרק הזמן הארוך שחורב כבר כיהן בתפקיד זה בעבר, ולמרות מועמדותו לקידום לתפקיד ולדרגת אלוף. אותו זמן נמצא חורב בתקופת לימודים, ולכן, כדי להמתיק את הגלולה שהיה עליו לבלוע וכדי לא לעכב את קידומו, החליט הרמטכ"ל שאם ייאות חורב לחזור לתפקידו הקודם ,תוענק לו דרגה אישית של אלוף, וכך היה. .
לעמוד האישי באתר
בעיות שליטת אג"א במע' הלוגיסטית ובעיית סמכויות קציני החילות הראשיים התרחבותו המהירה של צה"ל החריפה בעיות מבניות עקרוניות במערכותיו. אחת מהן הייתה שליטתם ההולכת וגדלה של קציני החילות הלוגיסטיים על תקציבים, מתקנים, אמצעים ותהליכים לוגיסטיים. אג"א עמד בראש התובעים שינוי במצב זה. ראשיו טענו כי ככל שמתרחבת סמכותם של קחש"ר, קצין הספקה ראשי, קצין קשר ראשי וכו', כך מתרופפת שליטת אג"א עצמו על המערכת הלוגיסטית. "קיומו של דרג ביניים", טענו, "מעכב את תגובת המערכת על התפתחויות... מתעכבת זרימת מידע לראש אג"א אודות הנעשה במערכת... החלטות מתקבלות במוקדים מבוזרים בדרך המעוותת את הסדר הנכון של פעולת מטה". מן הצד החיובי טענו, כי "יש להקל בעומס הרובץ על החילות המקצועיים בטרדות פיקוד וניהול, ולהניח להם להתפנות לנושאים מקצועיים מובהקים" כגון פיתוח תו"ל, אימון מטות ויחידות, בקרה, הכשרת כח אדם ותכנון אמצעים. טענה נוספת לטובת הגבלת סמכות קציני החילות הראשיים נסמכה על הכנסתו לפעולה ב1961- של מחשב מרכזי מדגם "פילקו" באג"א, והקמת היחידה לעיבוד נתוני אפסנאות - יענ"א, בתוך מדור ביקורת ודיווח (מרב"ד) באגף אפסנאות. עתה יכול היה אג"א לשלוט ביתר קלות גם על נתוני אפסנאות ושירותים. מדוע, שאלו שם, נחוצות מערכות נפרדות לחישובים כספיים, לעיבוד-נתונים ולתקצוב הצטיידות בחילות הלוגיסטיים? כבר בתקופת כהונתו של אלוף משה גורן כראש אג"א, בשנים 1964-1960, עלו הצעות לרפורמה שתבטל את סמכויות הפיקוד של קציני החיל הראשיים: חימוש, הספקה, קשר, רפואה והנדסה על בסיסים אפסנאים ויצרניים, לטובת אג"א. למען הדיוק, שום קצין חיל ראשי לא ניהל מערכת בסיסים גדולה ומורכבת כמו קחש"ר, ושום מפקדת קצין חיל ראשי לא הייתה כה גדולה בכח אדם ולא נהנתה מתקציבים גדולים כמו מקחש"ר. משום כך הפכו מקחש"ר וחי"ח כולו מטרה ראשית לתביעות אג"א לרפורמה. חורב מצדו לא הסכים לדון בשום פשרה בנוגע לסמכויות מקחש"ר. כנגד הפתרון האג"אי המוצע הוא התריס: "ממתי, עקרונות הניהול הצבאי נותנים בידי קצין מטה (ראש אג"א) לפקד על יחידות"? עוד טען, כי "אם סמכויות ביצוע בעניינים מקצועיים יינתנו בידי קציני ניהול שאינם אנשי מקצוע טכניים, הדבר יגרום לקריסת המערכת מבחינה מקצועית". לבסוף, הוא האשים את ראש אג"א, אלוף מתי פלד, בשאפתנות אישית וב"שתלטנות", והזהיר כי אם תבוצע רפורמה זו, ההסתגלות אליה תמשך זמן רב ותפגע בתפקוד המערכת הלוגיסטית כולה. אך הלחצים לבצע הרפורמה התמידו והתחזקו, ואילו בלשכת הרמטכ"ל היססו. הרפורמה עמדה אפוא על הפרק במהלך כהונת הרמטכ"לים רא"ל צבי צור (1963-1961) ויורשו, רא"ל יצחק רבין (1963 - 1968). הופקו לא מעט תזכירים שמרביתם, כך ניתן להתרשם, נכתבו לא רק לצרכי העברת מידע אלא גם לחיזוק מעמדם האישי של הכותבים. נערכו גם מחקרים שנועדו להפגין חוסר פניות, ולא היו בדיוק כאלה. חניך קורס פיקוד ומטה, סא"ל דוד בר-גיורא, לשעבר קצין אפסנאות בגייסות שריון, בחן את שאלת הקמת פיקוד לוגיסטי בצה"ל, ואל"מ (מיל.) דניאל שמשוני, לשעבר ראש מחלקת אוויר בחיל האוויר, בוגר קורס פיקוד ומטה בבריטניה שכבר ישב בראש וועדת בדיקה בנושא סדרי כפיפויות מטה בחיל האוויר ועתה הרצה בטכניון בנושאי התמחותו, בדק אף הוא את נושא סמכויות קציני החילות. אך מסתבר כי סא"ל בר-גיורא הושפע מעמדת מפקדי גי"ש, אשר תמכה ברפורמה, ואל"מ שמשוני, שמחקרו נעשה ביוזמת אלוף גורן, הוזן בנימוקים שסופקו על ידי ראש אג"א זה עצמו. לא הייתה זו אפוא הפתעה רבתי שהבודק הראשון נטה לקבל את רעיון הפיקוד הלוגיסטי, ובכל מקרה המליץ על פיחות במעמד קציני החילות הראשיים, ואילו הבודק השני הציע להעביר את סמכויות קציני החילות הראשיים לפקד על בסיסים לוגיסטיים, תחת פיקוד ישיר של אג"א. טבלה מס' 22: הפיקוד הלוגיסטי בחילות היבשה של ארצות-הברית (דגם שנלמד במטה הכללי של צה"ל לקראת הרפורמה של אוגוסט 1966)
.gif)
לעמוד האישי באתר
הרפורמה של אוגוסט 1966 בינתים התחדדה השאלה הבאה: אם, ולכשיבוטלו סמכויות הפיקוד של קציני החילות הראשיים, מי יירש אותן? לכך, הועלו שני פתרונות מנוגדים: הפתרון הראשון תפס מרובה. הוא הציע להקים בצה"ל פיקוד חדש בראשות אלוף, "פיקוד לוגיסטי", כדוגמת זה שהוקם לא מזמן בצבא ארצות-הברית בהשפעת שר ההגנה בממשל הנשיא קנדי, רוברט מקנמארה. הפתרון השני, מוגבל וצנוע יותר, כמו "נתפר" למידות צה"ל. הוא הציע שהפיקוד על הבסיסים יילקח מן החילות אך במקום לפיקוד לוגיסטי הוא יימסר ישירות לידי אג"א. במקום הפיקוד הלוגיסטי, יאורגנו תחת אג"א "מרכזים לוגיסטיים" מטכ"ליים, שיהיו כפופים ישירות לראש ראש אג"א. יתרונו העקרי של הפתרון הראשון, היה בכך שהיה עקבי בנושא ההפרדה בין מטה (STAFF) לפיקוד (LINE) ;בין חסרונותיו היה הצורך בהקצאת משאבים גדולה הכרוכה בהקמת מפקדה חדשה בדרג מטכ"ל, וסכנה הופעת מתחים חדשים, הפעם בין אג"א לפיקוד חדש זה. שהרי הפיקוד הלוגיסטי איים להחליש את שליטת אג"א במקום לחזקה, ומה, אם כן הועילו חכמים בתקנתם? נטית הרמטכ"ל הייתה איפוא לכיוון הפתרון השני, אשר בצד חיזוק אג"א נראה כקל לישום, ואמנם כזה היה. ניתן היה לבצעו במינימום זמן ואמצעים, פשוט על ידי הפקעת הבסיסים, גורמי המטה והתקציבים המוטים כלפיהם במפקדות קציני החילות הראשיים, כמות שהם, והעברתם לאג"א. כבר ב- 1965 נראה היה כי הרמטכ"ל נוטה לטובת הפתרון השני. סימן אחד לכך היה נסיעת לימודים של ראש אג"א החדש, אלוף מתי פלד, לארצות-הברית, כאורח הפיקוד הלוגיסטי שם. סימן שני היה הצטרפות ראשי מטכ"ל/אג"מ לתומכי הרפורמה. אולם רא"ל רבין נותר תפוס בלבטיו, בין היתר משום שקבלת ההחלטה חייבת הייתה לקחת בחשבון את פרישת אלוף חורב מתפקיד קחש"ר. מי יחליף אותו? פרשת עזרוני שמשה נורת אזהרה. ביוני 1966, נפלה ההחלטה לטובת הרפורמה, אף כי זניחת רעיון הפיקוד הלוגיסטי הגבירה שוב את הביקורת בצמרת צה"ל, הן מצד מתנגדי הרפורמה והן מצד כמה מתומכיה. נחישותו של ראש אג"א, אלוף מתי פלד, היא שהביא להכרעת הרמטכ"ל לטובת העברת הבסיסים תחת פיקודו הישיר של אג"א. על כך שהרמטכ"ל, רא"ל רבין שלא היה לגמרי שלם עם ההכרעה יעידו דבריו במסיבת כתבים צבאיים ב- 31 ביולי, כי "העובדה שהתקבלה הצעה אחת אין פירושה שההצעה האחרת גרועה, או שבעבר נוהלו העניינים בצורה גרועה, או שלא יעלו הצעות לשינויים נוספים". בכל מקרה, משנתקבלה ההחלטה, היא הוצאה על הפועל במהירות. לימים,תיאר אלוף קין את מה שקרה בלשון –nonsense noצבאית: "קראו לקציני החילות ואמרו להם: ממחר בבוקר אין לכם תקציב, אין לכם בסיסים, אין לכם מפקדות גדולות. במקום מיליונים תקבלו מאות אלפים לירות. אג"א התחיל לתת פקודות ישירות לבסיסים הלוגיסטיים שמפקדיהם היו אותם קצינים כמו מקודם - ונגמר. לא היו שום בעיות". אולם "בעיות" היו וננקטו גם צעדים שונים להתגבר עליהן. אחת הבעיות שעמדו לפני המטכ"ל הייתה לתסכל סולידריות גוברת בקרב סגל מקחש"ר עם עמדת אלוף חורב. הרמטכ"ל הבטיח שהרפורמה תביא לקידום שורה של קציני חי"ח בכירים, בהם אל"מ דומי, סא"ל לאור, סא"ל סלע, סא"ל וינברג, סא"ל ילון, רס"ן רוניס ואחרים. ואמנם, קצינים אלה, אם שהם נלקחו אחר כבוד והועברו לאג"א לאלתר, חלק מהם הועלה בדרגה מיד, וחלק - מקץ זמן לא רב. בנוסף, ובניגוד לחששות קצינים אלה, העברתם לשרת ב"מרכזים" בעלי התמחות חימושית, לא נטלה מהם את ההשתייכות החיילית לחיל החימוש, עליו הייתה גאוותם במהלך הקריירה שלהם עד אז. "סמל חיל החימוש שלהם נשאר בכובע". במהלך יולי קיים אלוף פלד פגישות עם קציני החילות בנוכחות ראשי מחלקות אג"א: תחזוקה, עת"ר, ואו"ב, בהציגו עקרונות ושלבים להפיכת הבסיסים ל"מרכזים", ובישר את דבר הצבת כ40- קצינים ממפקדות החילות לאג"א. נוהלים חדשים נכנסו לתוקף לאלתר, למעט פרוק מדורי התקציב במפקדות החילות, שהמשיכו להתקיים במתכונת הקודמת עד סוף שנת התקציב. ב21- ביולי נערך בבית החייל בתל אביב כנס קציני המערך הלוגיסטי מסא"ל ומעלה בהשתתפות הרמטכ"ל, ובו הוכרז על ביצוע הרפורמה. על פי רפורמה זו , קמו בצה"ל תשעה "מרכזים לוגיסטיים", שלא היו אלא בה"חים ובמ"בים לשעבר. על ה"מרכזים" פיקדו מפקדיהם הקודמים של בסיסים אלה, שהיו כפופים לראש אג"א, ותואמו על ידי ראשי מחלקות אג"א. כמעט כל מפקדי ה"מרכזים" הועלו לאלתר לדרגת אל"מ ונשארו עם שיוכם החיילי המקורי. מבחינה ארגונית חלו רק שינויים מעטים במבנה, ובנהלים ובסמכויות הבסיסים. עיקר השינויים היו העברת נתחי סמכויות ממרכז למרכז. פירוט המרכזים החדשים, מקורותיהם וסמכויותיהם היה מעתה כדלקמן: מרכז צל"מ וחלפים 6800 - מצל"ח, כלל את האחריות לכל בסיסי ההחסנה שנלקחו מחי"ח לרכב ונשק, כולל בתי המלאכה שלהם, ואלה שכללו ציוד חיל הקשר, חי"ר, חלק מציוד חיל ההנדסה וכן נתח החסנת ציוד טכני, שנמצא קודם באחריות חיל הספקה. ב1968- קיבל מצל"ח גם את האחריות לגיוס ציוד מיכני-הנדסי (צמ"ה) וציוד שינוע, שהיתה קודם בידי קצין הנדסה ראשי. מרבית מחסניו רוכזו בבסיס חי"ח, שקודם נקרא בה"ח 687. מרכז תחמושת 645 - מרת"ח, נלקח כולו מסמכות קחש"ר וכלל מעתה את כל הבה"חים לתחמושת. נותק ממנו נושא נשק ומכשירים, שהועבר למצל"ח. מרכז ציוד - מר"ץ, נלקח מסמכות קהס"ר וכלל את בסיסי אפסניית חיל הספקה . מרכז דלק - נלקח מסמכות קהס"ר וכלל אחריות לנושא הדלקים בצה"ל. מרכז מזון - נלקח מסמכות קהס"ר וכלל אחריות לכל נושא המזון בצה"ל. מרכז הובלה - נלקח מסמכות קהס"ר וכלל אחריות לנושאי הובלות והיסעים. מרכזי שיקום ואחזקה - מש"א, לשעבר במ"בים, נותרו במתכונתם הקודמת. במ"ב 681 - שנלקח מסמכות קחש"ר נקרא מעתה מש"א 7100 . במ"ב 682 - שנלקח מסמכות קחש"ר נקרא מעתה מש"א 7200. במ"ב 298 - שנלקח מסמכות קשר"ר נקרא מעתה מש"א 7300 . מאחר ו4- הגורמים היותר גדולים שנכללו מעתה במערכת המרכזים הלוגיסטיים באו מחיל החימוש, הועברו לאג"א, ביחד אתם, נתחים ממקחש"ר: סא"ל לאור, שהוחזר בדחיפות ממשלחת משרד הביטחון בארצות הברית התמנה למפקד מצל"ח; סא"לים סלע ווינברג נותרו מפקדי במ"בים 681 ו682- אלא שמעתה בסיסיהם כונו "מרכזי שיקום ואחזקה" - ולא קחש"ר פיקד עליהם יותר. סא"ל ילון, שמזה שנים כיהן כמינהלן ראשי במקחש"ר, התמנה סגנו של לאור ולימים קיבל את הפיקוד על מצל"ח. סא"ל מרדכי רוניס, אשר כיהן כראש ענף בתי מלאכה במקחש"ר, הועבר ביחד עם סגל ענפו לאג"א/עת"ר, בייסדו בכך ענף רביעי במחלקה זו, שנקרא מעתה: "ענף תכנון עבודות". חיל החימוש לא רק סורס מבחינת סמכויותיו, אלא ספג מכה מוראלית בכך שנלקחו ממנו מיטב קציניו, בצד התפטרותו של חורב, שהייתה פועל יוצא בלתי נמנע של הרפורמה. מבחינת מטה, תאום המרכזים הללו נעשה מעתה כדלקמן: מצל"ח, 3 המש"אות ומרכז מזון תואמו על ידי מחלקת עיתוד והרכשה - עת"ר באמצעות הענפים: עיתוד והצטיידות, צל"מ ורכש, וענף תכנון עבודות. מרת"ח, מרכזי ציוד, דלק והובלות תואמו על ידי אג"א/תחזוקה. מדור יר"מ, לשעבר במקחש"ר הפך למעין "מרכז" עשירי, שסביבו נבנה בתוך זמן קצר "מרכז גיוס אמצעים" - מג"א, שמשצורף אליו נושא ציוד מכני הנדסי (צמ"ה, שנלקח ממצל"ח) הוא כונה: "יחידה לארגון וגיוס אמצעים" - יארג"א. חיל החימוש אחרי אוגוסט 1966 הרפורמה הביאה קץ לדומיננטיות תורת REME בצה"ל. לא רק שנטלה מחיל החימוש את בסיסיו, היא גם ביטלה גם את כל הענפים והמדורים במקחש"ר שהיו מוטים כלפי בסיסים אלה. בוטלו הענפים: ציוד, צל"מ ובתי מלאכה, וכן ענפי מחקר ותו"ב, מדור יר"מ, וכמה מדורים. טבעי היה עתה שיבוטל גם תפקיד עוזר קחש"ר לתאום משקי, וכך נהיה. במקומו נוצר תפקיד בכיר חדש: עוזר קחש"ר לארגון. מאוחר יותר הוקם במקחש"ר ענף ארגון והדרכה. בנוסף שונו הגדרות תפקידי ענפי רכב, טנקים, נשק, ומכשירים. אולם שעור הדמורליזציה במקחש"ר אחרי הרפורמה ופרישת חורב היה כה גדול, עד כי דומה כי נקף זמן ניכר, בודאי כמה חודשים, עד שאג"מ/תוא"ר שרטט מבנה ארגוני חדש שלם של גורם זה. אנחנו לא מצאנו שרטוט כזה בארכיון צה"ל. הרפורמה גם שמה קץ לקריירות של קצינים וותיקים רבים, שבעטיה נאלצו לפרוש מצה"ל. אולם עבור קצינים אחרים, במיוחד אם היו צעירים או ברי-מזל, היא שמשה הזדמנות לקידום, ופתחה בפניהם אפיקי שירות חדשים. אפילו לגבי מקחש"ר, הכיווץ שנבע מן הרפורמה לא ארך זמן רב. שכן מגמת הקיצוץ והחיסכון בגורמי מטה פגשה מגמה הפוכה אשר נבעה מן ההתגוונות הטכנולוגית ומהתמקצעות הגוברת של חי"ח כחיל "מקצועי טהור", במיוחד אחרי מלחמת ששת הימים. מלחמה זו, שפרצה כעשרה חודשים אחרי אותה רפורמה, גרמה לצה"ל לשלוט בזרוע נטויה על טריטוריות ולהיות מטופל בקווי חזית נרחבים בהרבה. צה"ל טיפל מעתה במספר גדל והולך של משימות תכנון, שיפוץ ובנית אמצעי לחימה, ובהקשר זה שבו והתרחבו משימות חי"ח, הגם שנעדרו סמכויות פיקוד ותקציבים גדולים כמקודם. אז שבה מקחש"ר לצמוח ולהתרחב. עם הצלחה קשה להתווכח, ואפילו היא נישאת על גלי אופוריה נמהרת ששטפה את מדינת ישראל וצה"ל אחרי ניצחון מזהיר במלחמה, ביוני 1967. אווירה זו סייעה להדחיק ביקורת על תפקוד צה"ל במלחמה בכלל ותפקוד המערכת הלוגיסטית במתכונתה החדשה, בפרט. מעטים ניסו לתהות אם אותה רפורמה הייתה נחוצה ובמה הוסיפה ליכולת הלחימה של צה"ל. מאידך, במתכונתו ה"מקצועית" החדשה של חיל החימוש ניתן דרור להתמקצעות מגוונת שנפרטה לנושאים חדשים, והעניקה מידה מחודשת של עידוד ליזמה יצירתית הנדסית בתחומי מערכות-נשק, מערכות ממונעות וייצור חלפים ומכשירים מתוצרת מקומית. ממקחש"ר נלקחה הדאגה היומיומית לניהול, תקצוב, ארגון, ייצור ואחסון, והאנרגיה האצורה בו מצאה כר חדש לפעולה בתחום ההנדסי. באווירת ההערצה לצה"ל ששררה באותם ימים, גדל מספר הסטודנטים והאקדמאים הצעירים שחפצו בקריירה צבאית-הנדסית. לפני קציני החיל במתכונתו החדשה נפתח מגוון גדול של משימות שכלול ובניה של אמצעי לחימה ושירות במערך הנפרס, אשר לוו בתקציב נדיב יותר משידע צה"ל אי-פעם. בדרך זו, שבה מקחש"ר לצמוח וחזרה מהר לממדי מפקדה בת 9, אחר כך 11 ענפים, ובהם שוב למעלה מ - 50 מדורים. נושא זה חורג מטווח הדיון בחלק זה בהיסטוריה של חיל החימוש. טבלה מס' 23: המערך הלוגיסטי אחרי הרפורמה של אוגוסט 1966: "מרכזים", מחלקות, והענפים המתאמים את ה"מרכזים" באג"א. (בקו עבה - גורמים שנלקחו מחיל החימוש). מקצועית-כל מרכז המשיך להשתייך לחיל המקצועי ממנו נלקח.
לעמוד האישי באתר
מקחש"ר 1967-1955: התמקצעות, התרחבות ולבסוף כיווץ בפרק זה נדון ביתר פרוטרוט בהתפתחות מפקדת קצין חימוש ראשי - מקחש"ר בשנים1967-1955. הרחבת חילות השדה של צה"ל באותן שנים, שלוותה בתהליך הצטיידות נמרץ של חילות אלה, הרחיבה וגוונה את משימות חיל החימוש, ועשתה אותןמורכבות מבחינה ארגונית וטכנית-הנדסית. כדי לעמוד במשימות אלה, הוגדלותקציבי החיל, כוח האדם שבשליטתו התרחב והתמקצע, וחלה התרחבות רבתי שלהבסיסים ובמתקנים עליהם פיקד חי"ח. בתוך כך עלו השפעתה ויוקרתה של מפקדתחיל החימוש בצה"ל ומחוצה לו, ולא בכדי. מפקדת החיל השתכללה באורח מרשים והתרוממה לרמה הדרושה לנהל חיל גדול ומורכב כזה. כדי לקיים שליטה הולמתעל מערכת מתרחבת והולכת, אבחן קחש"ר, אל"מ עמוס חורב, לבקרים, צורך להוסיףגורמי מטה, לעצב מנופי הפעלה חדשים ולשכלל מנופים קיימים. כן חש צורךשאנשי מטהו ירכשו סוגי מומחיות חדשים, יעמיקו את הזיקה בין המפקדה לשלוחותהחיל בכל הרמות: מטכ"לית, מרחבית ומערך הנפרס, ויעמיקו את הקשר לגורמיםולמפקדות אחרים בצה"ל, שהיה להם עניין ישיר בתורה ובמעשה בתחומי חימוש. הואהשקיע אפוא את מיטב מאמציו בהרחבת מקחש"ר ובשכלולה.
.jpg "ספקטור שמשון ז")
.jpg "רום ליאור ז")
.bmp "פיניש אשר ז")