לא נמצאו תוצאות. ניתן לחפש פרמטרים אחרים
לעמוד האישי באתר
מאורעות מרכזיים: מלחמת יום כיפור. בשנת 1973 מונה סא"ל ניניו אברהם למפקד יחש"ם דרום. עם כניסתו לתפקיד ביצע סא"ל ניניו אברהם אבחון יחידה ושם לנגד עיניו מספר תחומים לעיסוק ובהם איכות מתן שירות ליחידות, סביבת העבודה, כלי עבודה ותנאי השירות לחיילי היחש"ם. "הגעתי ליחש"ם, לאחר המתנה קצרה לעזיבתו של המג"ד הקודם בתפקיד זמני באוגדה 143 בשדה תימן. במסגרת תקופת ההמתנה, ביקרתי ביחש"ם, לעתים, התרשמתי מתפקודו וכן הייתי קשוב ליחידות השונות של הפיקוד משביעות רצונם משרותי האחזקה שקיבלו. עוד בטרם כניסתי לתפקיד התגבשה אצלי בצורה מאוד ברורה, באיזה תחומים עלי לשים דגש מיוחד ומהם הנושאים אותם יש לשפר". היה ברור כי יש מקום לשיפור רב בתחום מתן שרותי האחזקה. כמוכן היה ברור כי תנאיי העבודה, כלי העבודה, המתקנים השונים שעמדו לרשות החיילים המקצועיים אינם מאפשרים שירות מיטבי, ועליהם להשתפר. מדובר היה במבנים בלתי מתאימים וישנים, מגורים, חדרי אוכל ואפילו מחסנים לציוד אישי או ח"ח. בנוסף לנ"ל, מאחר ומרבית שרותי כקצין בכל הרמות עברו עלי בסדנא גייסית 650 השתרשה אצלי התובנה כי תנאי השרות של החייל הינם הגורם המכריע ביכולתו לתת תפוקה, להתנהג כחייל ממושמע ולהעביר את תקופת שירותו בצורה בה הוא לבסוף יהיה גאה במה שהוא עושה וגם מפקדיו יהיו שבעי רצון ממנו . לכן מיד עם היכנסי לתפקיד שלושה תחומים הנ"ל היו במרכז העשייה שלי ושל כל מפקדת היחש"ם בתקופה הראשונה. מאחר ותקציבי הבינוי היו מוגבלים, נעזרנו בכל דרך אפשרית וחוקית לאסוף חומרים לגדר המחנה, לבנות סככות חדשות לשפר תנאי עבודה ומגורים תוך מאמץ בלתי מתפשר לעמוד בתכנית העבודה הפיקודית." מתוך דבריו של סא"ל (במיל') ניניו אברהם. רקע: מלחמת יום הכיפורים פרצה בהפתעה, למרות הידיעות המודיעיניות שהתקבלו, למרות ההבחנה בריכוזי הכוחות המצריים והסוריים לאורך הגבולות. ביום שבת ה-6 באוקטובר 1973 יום כיפורים תשל"ד, בעוד רבים הנמצאים בבית הכנסת או נחים בבתיהם, כבר התנהלה פעילות קדחתנית ביחידות חימוש רבות. ההתרעה על כוננות נתקבלה עוד ביום ה' בלילה. חטיבות שריון אחדות החלו כבר להתארגן, מחסני החירום פתחו שעריהם ושדרות טנקים החלו להיערך למסע הארוך. במקביל, החלה הערכות בסדנאות חי"ח . מרבית הסדנאות היו במצב של כוננות מיום שישי, ערב יום הכיפורים בשעות הצהריים. יחידות חימוש אחרות כבר החלו בגיוס המילואים שלהן. מלחמת יום הכיפורים אופיינה ע"י שלוש עובדות יסוד א.הייתה זו מלחמה שנערכנו לקראתה ללא התרעה מוקדמת. ב.שלבי הלחימה המוקדמים אופיינו בלחימה אינטנסיבית שגרמה שחיקה גדולה של ציוד הלחימה אצל הכוחות הבולמים שעמדו .בנחיתות מספרית בולטת, לעומת הכוחות התוקפים של האויב . ג. המלחמה נמשכה הרבה יותר זמן מאשר המלחמות הקודמות של מדינת ישראל. מבנה היחש"ם: המערך החימושי בפיקוד הדרום היה מאורגן בשתי מסגרות: המערך הנייח והמערך הנייד.המערך הנייח כלל את: יחש"ם דרום , יחש"ם הערבה והסדנאות שלהם. יחש"ם דרום, בפיקוד סא"ל אברהם ניניו, היה מורכב ממפקדת היחש"ם, מהסדנה הבסיסית, מארבע הסדנאות המרחביות, מסדנת הרק"ם, מהמוסכים האזרחיים המשולבים לאחזקת רכב היר"ם המגוייס ומהפלס"ד, פלוגת הסדנה הניידת (חירום). תפקידו היה להישאר במהלך המלחמה, בפריסתו הקיימת ולשמש גורם הקולט כלים שלא ניתן היה לתקנם במערך הקדמי. יחש"ם דרום היה מבוסס על כוח האדם הסדיר והשלמות המילואים ויחידותיו היו פרוסות כפלוגות בבאר שבע, אל עריש, אילת, עין יהב ושארם אל-שייח' ופלוגת הגישור והצליחה בזיקים. הוא סיפק שירותי אחזקה לכל היחידות שהיו ערוכות במרחב. יחש"ם הערבה תוכנן לשמש כמערך הקדמי של מרחב סיני. היה מבוסס על כוח המילואים, עם גרעין קטן של חיילים סדירים. היחש"ם אמור היה להתפרס באל עריש עד בלוזה וטסה ולתפוס את מתקני גש"ח של אוגדת סיני. התכנון לא יצא לפועל כפי שנקבע, מצב ששיבש את התאום והקשר בין הגופים השונים ובעיקר בנושא העברת מתקני גש"ח האוגדה ליחש"ם המילואים. ביום שישי, 5 באוקטובר, הוציא קצין החימוש הפיקודי, סא"ל פסח ליבנת, בתיאום עם יחש"ם דרום ועם גייסות השריון, פקודה לביטול חופשות. הוא הורה לניניו, מפקד יחש"ם דרום למנות את סגנו, רס"ן משה כהן, כממלא מקום מפקד היחש"ם במחנה נתן וניניו עצמו הועבר לפקד על יחש"ם הערבה שתוגבר בחיילים וקצינים סדירים ויצא לכיוון סיני. "יום שישי, ערב יום הכיפורים, תפס אותי בשטח בבחינת טנק פינוי מוקשים בנוכחות אלוף הפיקוד. כשחזרנו בבהילות למחנה הסתבר לנו די מהר כי מלחמה החלה וכלים רבים יתחילו לנוע לכיוון סיני על שרשראות לאורך צירים קשים של מאות ק"מ, כאשר אין בדרכים אלו מתקני אחזקה וסדנאות." מתוך דבריו של סא"ל (במיל') אברהם ניניו. למחרת, 6- באוקטובר 1973, בשעות הבוקר, ניתן אישור לביצוע גיוס אנשי מילואים, הוצאו התרעות לאנשי המילואים, אישור לעבוד בשבת וביום הכיפורים וכן ניתנה הוראה להוציא 50 טנקים של אוגדת עמוד האש וכ 150- כלי רכב אחרים, שהיו בתיקון ביחש"ם דרום . נקבע כי יחש"ם דרום יהיה אחראי לכוחות הנעים בציר באר שבע-עסלוג', ניצנה-ביר תמדה ויפרוס חוליות במספר צמתים. סדנה גייסית , השייכת לגייסות שריון, נקבעה להיות אחראית לצירים אל עריש-בלוזה-רפידים. הסדנה הגייסית שימשה בכל ימות השנה כסדנת השריון המרכזית של צה"ל, אך בעת חירום ובמלחמה, שימשה כעתודת המטכ"ל לתגבור הכוחות, על פי הצרכים. הסדנה החזיקה בנוסף לגש"ח שהוכפף לאוגדת סיני, גש"ח נייד לטובת אוגדת "עוצבת הפלדה" והיא נתנה במהלך המלחמה ולאחריה, גיבוי לכוחות הלוחמים בשיפוץ המכללים, יחידות הכוח וביצוע תיקונים של הטנקים הפגועים. בתאום עם המחש"פ (אל"ם פסח ליבנה) התחלנו לארגן זחלמי"ם, נ"נים ומשאיות תוך כוונה לצוות פלוגות אחזקה ניידות שתלונה ו/או תתמקמנה לאורך הצירים ותתנה את האחזקה הנדרשת כדי שהכלים יגיעו ליעדם, לחזית. הצלחנו לארגן פלוגת רק"ם ופלוגת רכב ב', ואם זיכרוני אינו מטעני, שתי הפלוגות יצאו לדרך כבר במוצ"ש. בינתיים ניתנה הוראה לגייס את חיילי המילואים של היחש"ם, ואלו החלו להגיע לקראת יום א'. במשך הימים הבאים המשיכו חיילי המילואים להתארגן ולהצטייד, ופלוגה אחרי פלוגה ירדו לכיוון סיני והתפרסו, כל אחת לפי ראיית הצורך באותה שעה. מאחר והגש"ח שנתן אחזקה לאוגדה ברפידים ובמרחב, דילג ממחנותיו הקבועים, פלוגותינו תפסו והתמקמו במחנותיהם. במחנה נתן נישאר סגני רס"ן משה כהן, כממלא מקום המג"ד ואני ירדתי עם כל הפלוגות הניידות, מילואים וסדיר לסיני." מתוך דבריו של אל"ם (במיל') ניניו אברהם. יחש"ם הערבה היה מוכן במוצאי ה 6- באוקטובר לתנועה. כיתות היחש"ם היו פרוסות בצמתים ולאורך הצירים ואנשי החוליות סייעו בחילוץ הטנקים ששקעו בחול, פרסו זחלים או התהפכו. בסך הכל תיקנו היחש"מים 87 טנקים ותומ"תים שהיו בדרכם לחזית ועוד 177 בזמן הלחימה. בנוסף תוקנו בסדנאות רפידים, טסה, בלוזה, פלס"ד , סדנאות הרכב - למעלה מ- 4,000 כלי רכב. "ניניו החליף את זרחיה ולאחר 3 חודשים פרצה מלחמת יום הכיפורים. היחידה הייתה כבר מסודרת ומשוקמת. היינו ערוכים למלחמה. שום דבר לא עצר את ניניו. הוא הלך קדימה ועשה וקידם נושאים ביוזמתו. אוגדה 143 של אריק שרון, ירדה על גלגלים לרפידים והיחש"ם נתן את כל האחזקה ע"מ שיוכלו להגיע לשטח, ולאחר מכן היחש"ם ירד לרפידים. ניניו ירד עם כל המטה שלו, וחיילי המילואים שגוייסו בסדנת רפידים, בירקמדה, בלוזה, בטבאסה. המפקדה ישבה ברפידים ואחרי שחצו את התעלה הוא דילג את פלוגות הרכב והרק"ם לצד השני של התעלה. הם ישבו בפהיד, והפלס"ד ישב בדיר חבית, ליד החווה הסינית. היחש"ם נתן מענה מרחבי לכל הכוחות הלוחמים, בלי סוף עבודה, יומם לילה. במחנה נתן היה העורף, נתנו מענה למרחב, תיקנו רכב מגויס במוסכי חוץ. מה שמיוחד במפקד היחש"ם, שעשה הכול ביוזמתו. הוא הלך לשטח, וניהל את כל היחש"ם בצורת גש"ח. ניניו בנה את כל היחש"ם. הוא היה שמרן, בנה את מחלקת היצור. הצבא היה צבא דל, עני. המילואימניקים עמדו במשימות. ניניו עסק בעיקר בבניית היחש"ם לצד העמידה בתוכנית העבודה". מתוך דבריו של רס"ן אליהו בכר, מ. ימ"ח דרום . עם סיום הקרבות לא תמה עבודת אנשי החימוש, בשלב זה החלו לעסוק ביחש"ם בשלושה תחומים עיקריים : שיקום ותיקון אמל"ח כוחותינו, טיפול בחיילי היחידה וקליטת שלל וכחלק מכך החל יחש"ם דרום לבצע חזרה לכשירות לנגמ"שי "טורפז" ו"BTR" תרמנו למאמץ המלחמה ככל יכולתנו ועל כך זכינו לשבחים והוקרת תודה רבים. עם הזמן, לאחר שוך הקרבות, התחלנו לקבל מהפיקוד משימות של שיקום והחזרה לכשרות כלים שונים, רכב קרבי שלל, רכב צהלי, נשק רב, ציוד אופטי וגנראטורים כל זאת עדיין בפריסה במרחבי סיני. תוך משימות אלו לא שכחנו את סדנאת האם במחנה נתן, ובאופן רצוף וקבוע דאגנו להעביר לשם בכל הזדמנות ציוד, חומרים מתכות וכל מה שלדעת ,"המומחים" שלנו חשבו שנחוץ. אכן הוקמו במחנה נתן לאחר המלחמה סככות חדשות ששימשו מטרות שונות ונחוצות שלא היו מוקמות לולא הציוד והחמרים הרבים שהצלחנו להעביר. מספר חודשים לאחר המלחמה, החלו חיילי המילואים להשתחרר לאט לאט, התחלנו להתקפל בחזרה למחנה נתן ובהדרגה תוך כניסה לשגרת אחזקה של יחידות הפיקוד וכן תוך קבלת וביצוע תכנית ההחזרה לכשירות של רק"ם, רכב, נשק וגנראטורים. שיכתבנו את פקודות הקבע, בהתאמה לצורך השעה, בעיקר בהתייחס לתכנית העבודה המאתגרת ולמבנה היחידה וצרכיה. בנינו בשטח המחנה, שיפרנו את פלוגת הרק"ם והרכב, הן בכלים והן באמצעים. העברנו את משרדי היחש"ם למקומם החדש והתארגנו למאמץ הלא קטן לעמוד בתכניות העבודה . במשך כל תקופת המלחמה ואחריה, למרות כל הקשיים, היעד של הטיפול בפרט, האוזן הקשבת לחייל והטיפול בכל בעיותיו האישיות לא ירד מסדר היום והמשיך להיות הנושא המועדף על מפקדי ומטה היחש"ם." מתוך דבריו של סא"ל (במיל') אברהם ניניו. כך סיכם סא"ל אברהם ניניו מפקד יחש"ם דרום את מלחמת יום הכיפורים : "אינני זוכר בדיוק כמה זמן שהיינו בסיני גם לאחר המלחמה, אולם לאורך כל המלחמה וגם לאחריה, הפלוגות הפרוסות ברפידים, בטסה, במתלה, בביר תמדה,,, וכן פלוגת הגישור והצליחה,,, נתנו את השרות והאחזקה לכל הכוחות ששהו במרחב ללא לאות במסירות יום ולילה."
לעמוד האישי באתר
מאורעות מרכזיים: מבצע שיקום כלים ממלחמת יום כיפור. אברהם, בן נעמי ומנחם בורשטיין, נולד ביום כ"ז באלול תרצ"ח (23/09/38) בפתח תקווה. בשנת 1957 התגייס אברהם לצה"ל, הוא ראה את עתידו במסגרת הצבאית, ולאחר שסיים את השירות הסדיר חתם על המשך שירות בצבא הקבע. במלחמת יום הכיפורים היה מפקד פלוגת הרק"ם ביחידת החימוש הפיקודית (יחש"ם), ונשלח לחזית לתחזק את אוגדתו של אריק שרון. באותה תקופה נתגלתה אצלו מחלה קשה שהחלה להציק לו, הרופאים ציוו עליו מנוחה מוחלטת, אך במקום זאת, יצא אברהם לחזית והמשיך במסירות בתפקידיו ומילאם באחריות רבה ותוך התעלמות מבעיותיו ומכאוביו. לשיא פעילותו הגיע אברהם כשמונה למפקד יחידת החימוש המרחבית (יחש"ם) בשנת 1976, תפקיד שבו ראה את התגשמות החלום של כל קצין חימוש מעולה. בתוקף תפקידו כמפקד יחש"ם דרום, דגל בארי בעבודה קשה ובסיסמה "נאה דורש נאה מקיים", כל מי ששירת ביחש"ם באותה התקופה ידע זאת. אברהם ידע לעשות הפרדה בין מפקד פקוד לבין חבר אדם, אנשיי היחש"ם אהבו אותו מאוד וידעו כי ברגע שייבצעו את עבודתם נאמנה יקבלו בתמורה וכך היה. "בארי אברהם ז"ל היה יותר ממפקד בשבילי אפשר לומר שממש היה כמו אח, בתקופת כהונתו הייתה ביחש"ם משמעת חזקה מאוד, היו לו הרבה דרישות והוא היה מג"ד קשה שאהב מאוד סדר ומשמעת וקצת פחדו ממנו חיילי ומפקדי היחש"ם, לא היו אצלו "חוכמות" הוא דאג תמיד שהתוכנית עבודה תעמוד על 100% והיה קפדן מאוד . היו לו דרישות מעל ומעבר לטובת היחש"ם בפרט והצבא בכלל. הוא ידע טוב מאוד להטיל סמכויות. בארי אברהם ז"ל היה קודם כל בן אדם ובן אדם טוב ואחר כך דאג לכל השאר. הוא התחיל את תפקידו במ"פ רק"ם ואחר כך עבר להיות מגד, אני זכיתי לשרת במחיצתו עד שנפטר יהי זכרו ברוך". מתוך דבריו של רנ"ג (במיל') דני שרף .
לעמוד האישי באתר
מאורעות מרכזיים: מלחמת שלום הגליל. אוחיון יוסף הגיע ליחש"ם בשנת 1979 וכיהן כמפקד היחש"ם כ- 3 שנים, במהלך שירותו ביחש"ם דרום פרצה מלחמת שלום הגליל. מבצע שלום הגליל , או מלחמת לבנון הראשונה החלה ב-6 ביוני 1982 והסתיימה ביוני 1985, עם נסיגת כוחות צה"ל משטחה של לבנון, למעט מאזור רצועת הביטחון בדרום לבנון. תקופה ארוכה מאוד חיו תושבי הגליל תחת צילם הכבד של מטחי "קטיושות", מצב בלתי נסבל זה הביא את שלטונות המדינה לקבלת הכרעה-מלחמה בארגוני הטרור בלבנון, ניסיון ההתנקשות בשגריר ישראל בלונדון באותה תקופה מר שלמה ארגוב, היה האות לתחילת הפעולה. מטרת הפלישה ללבנון הייתה פגיעה בבסיסי הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) בדרום לבנון, מבסיסים אלו שוגרו טילי קטיושה לעברי יישובי הצפון של ישראל וכן ייצאו מהם מחבלים שחדרו לשטחי ישראל וביצעו פעולות טרור. שר הביטחון דיאז אריאל שרון האמין שמבצע מהיר יוכל לסלק את אש"ף מדרום לבנון ולחסל את יכולתו המבצעית של הארגון. בהמשך השתנתה מטרת המלחמה וצה"ל לא עצר את כוחותיו במרחק של 40 ק"מ מהגבול כפי שנקבע בתחילה אלא התקדם עוד כדי לגרש את כוחות אש"ף מכל לבנון.במלחמה זו השתמש צה"ל לראשונה בטנק המרכבה סימן 1 ובעקבות לקחי המלחמה פותח המרכבה סימן 2, וכן שודרגו טנקי המרכבה סימן 1.במלחמה זו נהרגו 670 חיילי צה"ל וכ- 18,000 איש ביניהם 10,000 חיילים סורים וחמושים פלסטינים.על כוחות צה"ל שהשתתפו במלחמה נמנה כוח חיל החימוש, והוא שנע בעקבות הלוחמים, כאשר התברר שצה"ל עתיד לשהות בלבנון תקופה ממושכת הוחלט להקים יחידות חימוש מרחביות בשטח לבנון. נוכח היקף הכוחות ומגוון הכלים שנמצאו בגזרות השונות, נדרשו כוח אדם ואמצעים טכניים ברמה גבוהה.בגזרה המערבית הוקם יחש"ם אשר אוכלס באנשי פיקוד הצפון ובאנשי פיקוד המרכז, ואילו היחש"ם שהוקם בגזרה המזרחית אוכלס באנשים מפיקוד הדרום.לכל פעילות שהתבצעה בשטח לבנון נדרשו מלבד אנשי המקצוע , אנשים נוספים לצורך ליווי ואבטחה. מגוון העבודות, כמות היחידות להן ניתן השירות ודחיפות הביצוע, יצרו מצב מתמיד של מחסור בכוח אדם. בתחילת המלחמה סדנת צאלים העלתה פלגה לסדנת בית הילל ליד קריית שמונה ומאותו הרגע כל האחריות עברה לפלוגת הרכב, היחש"ם נתן מענה אחזקתי לכל מי שנלחם בגזרה הצפונית . במלחמה זו פעלו סדנאות יחש"ם דרום ללא הפוגה, ובשלב הבלימה הוטל על חוליות יחש"ם דרום להחזיר את הכלים במהירות המרבית לכשירות מבצעית. בשלב המתקפה סייעו החוליות בבניית הכוח שהכריע את הקרב והעתיק את המלחמה לאדמת האויב, כלי הרכב עברו מרחקים עצומים ממחסני החירום לשדה הקרב ואנשי יחש"ם דרום גילו יכולת מקצועית מעולה וכושר אלתור בתיקון הכלים.כתוצאה מכך זכו הכלים "באורך נשימה" שחיזק את כוחות הלוחמים. "אוחיון היה מפקד הכוח שתחזק את כל ציוד הצליחה, בתפקיד זה הוא היה חייב להיות מאוד יצירתי ולהביא ציוד מאוד יקר של חלקי חילוף וכך עשה, יוסף תחזק את כל הציוד במהלך המלחמה ולאחריה, יוסף תיפקד גם כקצין החימוש ונתן שירותי אחזקה בדרג ב' וגם נתן מענה ליחידות בדרג א' לציוד מורכב וייעודי. במלחמת שלום הגליל סדנת צאלים העלתה פלגה לסדנת בית הילל ליד קריית שמונה ומאותו הרגע האחריות עברה לפלוגת הרכב, היחש"ם נתן אחזקה לכל מי שנלחם בגזרה הצפונית." מתוך דבריו של א.ע.צ שלמה חן. בשגרה היה תפקיד היחש"ם לתת אחזקה צמודה בדרג ב' לכוחות במרחב לבנון וסיוע לדרג א'. עיקר פעילות היחש"ם במהלך הלחימה התמקד בדרג ב' לרכב, טיפולי ב' לרכב ונגמ"ש, דרגי ב' לטנקים, החלפת חטיבות כוח לנגמש"ים, ולטנקים, תיקונים וטיפול בגנראטורים וסיוע שוטף ליחידות. כן נועדו לבצע פעולות חילוץ ולספק חלקי חילוף. בחירום, נועדו לתת אחזקה מרכבית לכוחות המרחב, כולל כוחות תגבור, עד לגיוס מערך המילואים. המסוק מלבד הטיפולים השוטפים, עליהם אמונים אנשי היחש"ם הם עסקו גם בטיפולים יוצאי דופן, בכלים שלא היו מוכרים להם, כמו מסוק של חיל האוויר וספינת דבור של חיל הים. אחד ממסוקי חיל האוויר, שנהג להביא לסדנאות אספקת חלקי חילוף בהיטס, לא הצליח להמריא לאחר שפרק את מרכולתו. אנשי היחש"ם הציעו את עזרתם בהנעתו, אך הטייסים חששו. רק לאחר קבלת אישור ממפקדת טייסת המסוקים, החלו אנשי היחש"ם לטפל במסוק המושבת. תוך זמן לא רב הצליחו אנשי יחש"ם דרום להניע את המסוק ועל כך זכה לשבחים ולתודות. מקורות חלקי החילוף ליחש"ם לבנון היו היחש"מים הסדירים בפיקודים והשלמות החלפים התקבלו מתוך הגש"חים של האוגדות הסדירות, הספקת החלפים התבצעה משלוחות מצל"ח שנפרסו במרג' עיון. עבודה קשה ואמיצה של אנשי היחש"ם הביאה לאי פגיעה ברצף הלחימה בכל ימי הקרבות. בסיום המלחמה פעלו חוליות יחש"ם דרום לשיקום הרכב והשריון הפגועים והייתה להם עבודה עצומה, ומאז הסדנאות הרחיבו את מסגרותיהן וקלטו חיילים סדירים, קבע ומילואים.אוחיון יוסף תחזק את כל הציוד במהלך המלחמה ולאחריה. חיילי ומפקדי היחש"ם גילו מקצועיות יוצאת דופן במספר רב של תחומים רק"ם אופטיקה נשק רכב גנרטורים ושרותי חילוץ. העבודה האמיתית ציפתה לחיילי היחש"ם דווקא עם סיום הלחימה. החיילים נאלצו להשקיע זמן רב ועבודה מרובה כדי להשיב את הכלים לרמת כשירות תקינה. " בתקופת יוסף אוחיון הפלוגה שלנו הייתה שותפה מלאה למלחמת שלום הגליל והיינו עובדים כל יום עד השעות הקטנות אפילו ללא תשלום תרמנו מעצמנו למערכת ללא קבלת תשלום". מתוך דברי א.ע.צ גלינה רייגורודצקי. אות מערכת שלום הגליל שהוענק לחיילי צה"ל ששירתו בחודשים הראשונים של מלחמה. על אנשי היחש"ם/חיל החימוש כתב המשורר: דמויות של יום חול לראשם לא קשרו עטרת, הם נטולי זוהר והילה לא כתבו עליהם כותרת, ובניצחון- להם לא חלקו תהילה. בלהט האש ובשאון הקרב, ידם המיומנת ידעה נשק לתקן ולפשפש בטנק, בתוך קרביו, ואת התותח הפגוע לאכן. מכוסים פיח בעובי זרת, והאוזן בגריז סתומה דמעות בנזין מעינם נוטפת, וכל גופם בצבע אדמה. אז תנו גם להם כבוד, והשאירו בסיפור עבורם פינה חמה כי הדבר ידוע ואינו סוד, הם לחמו בכלים שניצחו במלחמה. חייליו של יוסף אהבו אותו מאוד וכינו אותו "אישיות מיוחדת במינה", הוא אהב לעזור בתחומי הת"ש והפרט והחיילים אהבו אותו מאוד הוא דאג להם בצורה מלאה. בנוסף על כך דאג יוסף לאנשי הקבע ביחש"ם ואף ערך חתונה לנגדת בשם יהודית אלקיים. החתונה יהודית אלקיים הייתה אשת קבע בין השנים 1978-2004 בתחילת שירותה הייתה ביחש"ם הערבה בסיני כפקידת לשכה, את שירות הקבע שלה החלה יהודית כמפעילת מחשב בפלוגת המפקדה, ועם הזמן התקדמה להיות מנהלת מחסן בסדנה הרק"ם. יהודית הכירה את בעלה אבי מגיל 13 בתנועת הנוער, ליהודית כיום שלושה ילדים קובי, שיר ואור ושני נכדים רוני ואריאל. בעת ביקור החלפת מפקדי יחש"ם נוצרה שיחה בין יהודית ליוסף אוחיון בחדר מחשב בו עבדה והוא אמר לה שהוא זוכר אותה ששירתה בסיני. יהודית סיפרה ליוסף כי היא צריכה להתחתן והמצב הכלכלי לא מאפשר לה לערוך חתונה.אוחיון יוסף העלה את ההצעה לערוך את החתונה ביחש"ם במסגרת ערב גיבוש לאנשי קבע ובנות זוגן.לאחר שיהודית שכנעה את בעלה לערוך את החתונה ביחש"ם אישרה יהודית ליוסף אוחיון לערוך את החתונה. ארגון החתונה יצא לדרך וכל היחש"ם נרתם לעזרה. לחתונה נערכו כמו במבצע צבאי, היחש"ם היה מקושט בדגלים, היו טנקים עם קנים מוצלבים ויהודית ואבי בעלה נכנסו בג'יפ פתוח והייתה התרגשות ושמחה גדולה.החופה נערכה בחדר האוכל של פלוגת המפקדה ע"י הרב הפיקודי ורב היחש"ם. לחתונה הגיעו כל אנשי הקבע של היחש"ם ובנות זוגם וכמובן בני המשפחה של יהודית ואבי.לאחר החופה נערכה מסיבת החתונה בחדר האוכל של פלוגת הרק"ם שכללה להקה, מוסיקה, ריקודים וכמובן אוכל משובח מצוות מטבח היחש"ם. במהלך כהונתו של יוסף אוחיון כמפקד היחש"ם בשנת 1982 החל מעבר יחש"ם הערבה לאיחוד עם יחש"ם דרום אך נקטע עם פרוץ מלחמת שלום הגליל וקיבל תנופה מחודשת לאחר פינוי הכוחות מלבנון בשנת 1984. חייליו של יוסף מספרים שהיה אדם משכמו ומעלה, אבא למופת וכל נגד היה רוצה להתברך ולשרת תחת פיקודו. בסיום תפקידו ביחש"ם דרום עבר יוסף אוחיון לכהן כמחש"פ דרום. "שהיה מפקד היחש"ם אני הייתי בפיקוד הדרום בתור ק. הנדסת הייצור ועבדתי איתו באופן ישיר. יוסף היה אישיות מיוחדת במינה, אהב לעזור בתחומי הת"ש (הפרט) ואף קיים חתונה לנגדת מהיחש"ם. חיילים אהבו אותו מאוד הוא דאג להם בצורה מושלמת, הוא דגל באמרה שמפקדים חייבים לשמש דוגמא מבחינת משמעת, ביצוע משימות ופקודות, הוא דאג לפרטי פרטים ואפילו דאג לאזרחים להסעה שבאותה התקופה היה קשה להשגה." מתוך דבריו של א.ע.צ משה בן שטרית. " אוחיון יוסף היה המגד שלי שהייתי חייל בשנת 1975 היה מאוד חשוב לו שהחייל ירגיש טוב באשר הוא חייל , נושא הפרט היה בראש מעייניו הוא היה דוחה הכל למען הפרט ודאג לטפל בכל בקשה שלנו כחיילים וכמפקדים על מנת לדאוג ראשית כל לפרט. הוא דאג על אסטטיקה סביבתית ותמיד רצה שהכל יהי ה נקי. היה מאוד קשוב לצורכי החיילים ודאג שאף חייל לא ייפגע. תמיד דאג לקדם כל תהליך ומהלך והיה מפקד למופת". מתוך דבריו של רנ"ג (במיל') דרעי יעקב.
לעמוד האישי באתר
מאורעות מרכזיים: הטמעת שיטות מעקב תכנון ושליטה. סיגן אבנר היה ק. הנדסת הייצור בפיקוד הדרום ולאחר מכן היה מפקד היחש"ם.המאפיינים הייחודיים שלו היו יישום והטמעת שיטות מעקב תכנון ושליטה על כל ביצועי היחש"ם, תפוקות, תמחור משימות, תקינה הנדסית ואפילו עלויות תקציביות. "סיגן אבנר היה מפקד היחש"ם שהצליח ליישם ולהטמיע שיטות מעקב, תכנון ושליטה על כל ביצועי היחש"ם ותפוקותיו, תמחור משימות, תקינה הנדסית ואפילו עלויות תקציביות. היה הראשון שהגה את הרעיון לבצע עלויות לכל משימה. אני זוכר שהוא ידע להאציל סמכויות על פקודיו על מנת שייבצעו בעבורו עבודה שתכליתה ליידע אותו עד איזה רמה הוא צריך להתעסק בתחום הניהול. אבנר סיגן היה דמות מאוד דומיננטית ודאג מאוד לת"ש ביחידה." מתוך דבריו של א.ע.צ שלמה חן. אבנר היה בין הראשונים שהתחיל בתקצוב עלויות לכל משימה. בתקופתו ביחש"ם דרום הטיל אבנר משימה על מהנדס הייצור של היחש"ם דיאז בן עמי דוד לבצע בעבורו עבודה שתכליתה להגיד לו עד איזה רמה הוא צריך להתעסק בתחום הניהול, היחש"ם קיבל פניות רבות מצד יחידות וחטיבות לגבי כלים שנמצאים בתיקון בסדנאות, ולא הייתה לו אפשרות להתעסק בזה באופן אישי. לכן הוא מינה את בן עמי להכין בעבורו ובעבור היחש"ם עקרונות אחזקה, בנייה וארגון. סיגן אבנר המשיך בדרכו של מפקד היחש"ם הקודם אוחיון יוסף בהיבט של דאגה לת"ש ולפרט, וכן היה דמות מאוד נערצת בקרב חייליו ופקודיו. אבנר היה קצין משכמו ומעלה, אהב מאוד את אנשיי היחש"ם כאדם לאדם ולא כמפקד וידע לדבר עם כולם "בגובה העיניים". לאבנר חשוב היה להלחם בתדמית שצוירה ליחש"ם באותה תקופה כ"מחנה עבודה" ודאג לעשות זאת דרך טיפול בכוח אדם. אבנר הקפיד מאוד על נושא הראיונות לחיילים ואנשי הקבע, להיות קשוב לבעיות הנגדים והחיילים ומתוך דרך טיפול זאת אשר הוכיחה את עצמה, הגיעו בכל בוקר אוכלוסיית המשרתים ביחש"ם במטרה לעבוד ולקדם את העבודה.עד היום זכור אבנר סיגן כמפקד מזן "אחר" בעל חשיבה יצירתית ושונה. שיטות עבודתו השתרשו ביחש"ם וניתן לראות זאת עד ימינו אנו. " סיגן אבנר שימש כאחד המפקדים הטובים שידע היחש"ם, היה מאוד אבאי ולבבי, היה עובד כמו כולם כנגד מהמניין אני זוכר שיום אחד עברתי ליד לשכתו וראיתי מישהו עובד בגינה ושהתקרבתי נוכחתי לדעת שזהו מפקד היחש"ם. הוא תמיד היה נכנס למחלקות ושואל את כולם חיילים ונגדים כאחד על התחושות שלהם בעבודה בבית ותמיד מקשיב ולעיתים גם נותן פתרונות ". מתוך דבריו של רנ"ג שמוליק יושבייב. "התגייסתי בסוף מלחמת לבנון הראשונה- חלק מאיתנו עלו לצפון לסדנת נפחה וחלק נשארו בחיון- קיבלנו שיירות של משאיות עם מנועים, עבדנו סביב השעון להחזרת הכלים לכשירות, מזלנו שהיו אנשים איכותיים סיימנו קורס מכונאי מרכבה סימן-1. 49 אנשים מתוך 53 ושליש היו עתודאים. איכות האנשים הייתה מאוד גבוהה וזה טרם לחברות לרוח התקופה ועבודה המשותפת. נתנו שירות בחיון לכל המרחב, שיזפון, סיירים והתחלה של צוקי עובדה וימ"ח בעוצבת אדום שנתן מענה בדרג ב' להרבה יחידות. חלקנו היו יוצאים בבוקר לעבודה בשטח וחלק היו נשארים במנועיה. היציאות היו שבת כן שבת לא, היה גיבוש ברמה גבוהה, וחברות איתנה. לא הרגשנו את החיסרון של הבית מרוב שהיה כיף. היינו יושבים במבנים יבילים, בשנות ה-90 התחילו לבנות את המבנים והיה קשה לפנות את היבילים כי היינו כולם ביחד ולא רצינו להתפצל לפלוגות." מתוך דבריו של רנ"ג מקסים לוי.
לעמוד האישי באתר
מאורעות מרכזיים בתקופה: אינתיפאדה ראשונה סא"ל אלכס מאיר התמנה לתפקיד מפקד היחש''ם בספטמבר 1984, את הפיקוד על היחש''ם קיבל מסא"ל סיגן אבנר, אחד המאפיינים הבולטים בתקופתו היה מתן דגש לתחום המשמעת ביחש"ם, שכן סא"ל אלכס מאיר התחיל את שירות הקבע כנגד בפלוגת הרק"ם, ויש הטוענים שהמשמעת והקשיחות נטמעו בו מתקופה זו, לאחר מכן עבר למסלול הקצונה, מפקדים מהעבר מציגים אותו כסמל ביחש"ם, שכן לפני שהתמנה לתפקיד מפקד היחש"ם הספיק להיות מ"פ צאלים ומ"פ רק"ם ביחש"ם. אנשים מספרים שבתקופתו של סא"ל אלכס מאיר הייתה ביחש"ם אווירה של משמעת, בטיחות ועמידה במשימות ובדרישות גבוהות, הדבר קיבל ביטוי בחוסר התפשרותו של מפקד היחש"ם מביצועי היחש"ם בכלל הרבדים. סא"ל אלכס מאיר היה דורש מקצינו עבודה קשה ותכליתית, תוך צפייה לתוצאות איכותיות, אנשים מספרים שהיה איש של עבודה בעל דרישות גבוהות מעצמו ומפקודיו, הוא עסק בפרטים הקטנים והיה שותף לעשייה באופן אישי, תמיד נתן דגש לתחום השירות ליחידות ודרש מתן שרות מעבר לציפיות הלקוח. אנשים מספרים שהיה מפקד קשוח מאוד בעל דרישות גבוהות, אשר תמיד היה ערני למתרחש בפלוגות היחש"ם, היה חשוב לו לדעת ולהיות מעורב במתרחש בפלוגות היחש"ם תוך מתן דגש לתחום החברתי והגיבוש בפלוגות. בתקופתו של סא"ל אלכס מאיר התרחשו שינויים ארגוניים אשר השפיעו לדורות, תחילה בוצע שינוי בתפיסת האחזקה ביחש"ם תוך התמקדות במערכות הייעודיות, בוצעה עבודת מטה להעברת מחלקת האופטיקה מפלוגת הרק"ם לפלוגה הייעודית בתוך מחנה נתן, עבודה אשר נבעה ממחסור מקום בפלוגת הרק"ם ומתוך ראיה עתידית להתפתחות תחום האלקטרואופטיקה בצה"ל, עבודה אשר בסיומה הועברה מחלקת האופטיקה לפלוגה הייעודית. שינוי ארגוני נוסף כלל העברת מחלקת הנשקייה אשר שבזמנו הייתה גם כן בפלוגת הרק"ם ומכוון שגם למחלקת הנשקייה דאז לא היה מקום ברק"ם ומתוך התעצמות האמצעים לאחזקה ביחש"ם והשינוי בתפיסת האחזקה, הוחלט להעביר את מחלקת נשקייה גם כן לפלוגה הייעודית. כמפקד היחש"ם סא"ל אלכס מאיר דאג תמיד שהיחש"ם יהיה גוף חלוץ ומרכזי בתחום האחזקה בדגש על יחידות הבט"ש (חטיבת גבעתי אשר הייתה תחת פיקודה של עוצבת סיני השייכת לפיקוד הדרום), ובנוסף מתן מענה אחזקתי ברמת הגולן וקבלת אחריות על קו בבית הילל וקירית שמונה. האינתיפאדה הראשונה מהומות שפרצו ברצועת עזה ב 9 בדצמבר 1987 התפשטו תוך זמן קצר גם ליהודה ושמרון. האלימות והמרי כונו עד מהרה "אינתיפאדה" ( התקוממות, התנגדות) בפי הפלשתינים. צה"ל ניצב בשטחים מול מאבק אלים, צבאי במהותו, אך אזרחי באופיו, שהיה שונה מהפעילות החבלנית עימה התמודד בעבר. זירת הלחימה התלקחה ברחובות ההרים ובשבילי הכפריים ביהודה , שומרון וחבל עזה. ה"אינתיפאדה" חייבה איפה את צה"ל לפתח אמצעים ודרכי חשיבה חדשים. עם תחילת ההתקוממות הוזרמו לעזה כוחות צבא רבים, הוקצו מכלאות לעצורים והוכשרו במהירות מתקנים שונים לקליטת כוחות במסגרת מאחזים, מחנות קבע ומחנות ארעיים. היחש"ם תרם רבות בתקופת האינתיפאדה, בתחום האחזקה היחש"ם הוציא חוליות לאחזקת רכב, רק"ם וציוד יעודי לגזרת עזה, אנשים מספרים שחוליות האחזקה היו יוצאים לתיקון תקלות בתוך שטחי הרצועה בשעות לא שגרתיות ולרוב תחת אש, מעבר לתחום אחזת החימוש סייע היחש"ם באמצעות מחלקת הייצור בהקמת גדרות ומתקנים שונים אשר שמשו את הכוחות בשטח. בינואר 1988 סיים סא"ל אלכס מאיר את תפקידו כמפקד היחש"ם, עם סיום תפקידו כמפקד היחש"ם פרש אלכס מאיר מצה"ל בדרגת סגן-אלוף.
לעמוד האישי באתר
אל''ם בן דוד אריה התמנה לתפקיד מפקד יחש''ם דרום בינואר 1988, חשוב לציין שאל"ם בן דוד אריה היה מפקד היחש"ם הראשון בדרגת אלוף-משנה, דבר אשר נחשב כהישג היסטורי באותה התקופה שכן היחש"ם קיבל הכרה על פועלו וביסס את מעמדו ביחס לכלל יחידות הפיקוד. עם כניסתו לתפקיד הביא עימו המפקד החדש רוח חדשה ליחש"ם, אנשים מספרים שכמפקד הפרט אצלו היה מרכז העשייה, הוא העניק יחס חם לחיילים והקשבה מלאה לצורכי הפרט, דאג לסביבת העבודה נעימה, והאווירה ביחש"ם נעשתה נעימה ומשפחתית מאוד, הוא רצה להביא לכך שאנשי היחש"ם ייהנו להגיע למקום העבודה. משיחה עם מפקדים מהתקופה נאמר שהיה מפקד עממי, שדיבר תמיד בגובה העיניים, אדם לבבי ודואג אשר נערץ מאוד ע"י פקודיו. במהלך תקופתו כמפקד היחש"ם התרחשו שינויים ארגוניים רבים: תחילה בוצעה הרחבה לתקני מפקדת היחש"ם, נוסף תפקיד סגן מפקד היחש"ם בדרגת סגן-אלוף, נוספו תפקידי מטה מגוונים כגון קצין עבודות אשר היה אמון על מוסכי חוץ ובוחן ראשי לתחום הטכני ובנוסף בקרה על תחום תוכניות העבודה של היחש"ם. בהמשך הוקמה סדנה לתיקון כלי צמ"ה, כגון טרקטורים וכלים מכנים הנדסיים, אשר לימים הפכה הסדנה למרכזית בפיקוד הדרום. לאחר מכן מחלקת צהר"ם אשר הייתה שייכת לפלוגת הרכב במחנה נתן הועברה לסדנא הייעודית כמו כן מאוחר יותר הועברה גם מחלקת מלגזות וזאת לאור ראה ארגון ביחש"ם. כמו כן בתקופת שירותו של אל"ם בן דוד אריה כמפקד היחש"ם, החלה התעצמות בתחום אחזקת הרק"ם ביחש"ם, ההתעצמות החלה באחזקת הנגמ"ש שנכנס ב-1988, לאחר מכן האכזרית ובשנות ה-90 נכנס לאחזקה בפלוגת הרק"ם ביחש"ם תותח התומ"ת M 109 (הדוהר), שהוא שדרוג של תומ"ת הרוכב הוכנסו בו אמצעים טכנולוגים כגון חיבור לGPS-. בתחום הנשק, אל"ם בן דוד אריה יזם שיפור לתהליך אחזקת רובה צלפים, בתהליך החדש הוכשר נגד כצלף, ובכך ניתן היה לבצע איפוס ולקבוע את כשירותו של הנשק. בתקופתו של אל"ם בן דוד אריה כמפקד יחש"ם, חל שיפור ניכר בתשתיות היחש"ם, אשר בא לידי ביטוי בשדרוג מגורי החיילים, הוא החליט לשנות את כל הצבע בבסיס שהיה באותה תקופה צבע אדום צהוב לצבע כחול הוא האמין שצבע כחול יביא יותר חשק לאנשים לעבוד. השיפור המשמעותי בתשתיות העבודה היחש"ם התמקד בסדנת הרכב במחנה נתן אשר נתנה מענה לכלי רכב מסוג ריאו, ג'יפ אמריקאי ונ"נ לסוגיו, כחלק מהשיפור נבנו סככות עבודה חדישות ומשופרות עם אבזור חדיש לאותה התקופה, אשר החליפו את הסדנאות הישנות, סככות העבודה החדשות נבנו עבור מחלקות דרג ב' וייזום ומחסן חלפים מתוך חשיבה לשיפור תהליך וסביבת העבודה, בנוסף נבנה מחלקת בחינת רכב חדשה. באוקטובר 1990 סיים אל"ם אריה בן דוד את תפקידו כמפקד היחש"ם, אנשים מספרים שבמסיבת הפרידה שערכו עבורו אנשי היחש"ם, אל"ם אריה בן דוד התרגש מאוד עד כדי דמעות באומרו שהוא מרגיש כי הוא עוזב היום את משפחתו וכי תקופת שירותו ביחש"ם הינה אחת החשובות והיפות בחייו. עם סיום תפקידו כמפקד היחש"ם מונה אל"ם אריה בן דוד לתפקיד מפקד בית ספר לחימוש.
לעמוד האישי באתר
מאורעות מרכזיים בתקופה: מלחמת המפרץ באוקטובר 1990 התמנה אל''ם דוד בכר לתפקיד מפקד יחש''ם דרום.אנשים מספרים שבתקופתו של אל''ם דוד בכר ניתן דגש רב לתחום המשמעת תוך הקפדה על שעות הפעילות ביחש"ם, בנוסף הייתה קיימת ירידה לפרטים בכלל התחומים ודרישות לניתוח תהליכים ברמה גבוהה ורמת ביצוע ושירות ליחידות ללא פשרות. אנשים מספרים שדרש לבצע מסדרים רבים בכלל הסדנאות, מסדרים אשר דרשו מלאכת הכנות והתבצעו בהקפדה יתרה תוך ירידה לפרטים ומתן דגש למגורי החיילים. תחום החינוך בתקופתו של אל''ם דוד בכר קיבל עדיפות עליונה, לחיילים בוצעו טיולים, ימי כיף וסדרות חינוך רבות ביחס לשנים קודמות, בנוסף, הוא ייצב את נושא משפחות השכול של היחש"ם בכך שהתמיד על מפגשים עם משפחות השכול באירועים מרכזיים ביחש"ם. בתקופתו של אל''ם דוד בכר, השיג היחש"ם הישגים רבים בתחום שיפור ומיצוב תהליכי העבודה, בוצעו סקרי הנהלה במרווחי זמן מוגדרים ומתוכננים מראש, תוך מתן דגש על תחום העמידה בתוכניות העבודה ,כ"א וניהול הייצור בפלוגות. כחלק מעבודת מטה בראשותו של אל''ם דוד בכר לשיפור תהליכי העבודה הוחלט על פילוח הסדנה הייעודית לתחומי אחזקה על מנת לשפר תהליכי עבודה מרכזיים בסדנה. היחש"ם במלחמת המפרץ ב-2 באוגוסט 1990 פלשה עיראק לכווית וסיפחה אותה אליה, ב-17 בינואר פתחה ארה"ב במתקפה אווירית על עיראק, יום לאחר מכן כתגובה עיראק שיגרה טילי סקאד לכיוון סעודיה וישראל, המלחמה הסתיימה בתבוסתה של עיראק ונסיגת כוחותיה מכווית. 8 טילי סקאד נחתו בישראל במלחמה זו בתל אביב ובחיפה. הטילים גרמו לפציעת 12 אזרחים ולהרס בתים אך לא לקורבנות בנפש. ההכנות בישראל החלו כבר זמן רב לפני כן בעקבות איומי סדאם חוסין, החשש היה כי מדובר בטילים כימים. לאחר מכן הצטוו אזרחי המדינה לחבוש מסיכות הגנה ולהסתגר בחדרים אטומים. כמו כן אנשי היחש"ם ישנו ביחידה ע"מ לתת מענה במקרה של נפילת טילם על אזור הנגב. היחש"ם נערך למצב של פצועים ונפגעים רבים, תורגלו כיתות אלונקאים ופינוי פצועים עפ"י הצורך. אנשי היחש"ם היו מוכנים לתרחיש שיצטרכו לתת מענה בעת נפילת טילים. כמו כן, היחש"ם היה מוכן לתת מענה אחזקתי במחלקת צב"ם ומחלקת קידמ"א בכלים לטיהור אב"כ כגון ריאו אב"כ ומקלחות שדה לטיהור נפגעים לאור האיום בשימוש בטילים כימים נגד מדינת ישראל. כחלק ממסקנות המלחמה הוחלט על הקמת פיקוד העורף שהחל את פעולותיו בפברואר 1992 כאחד מלקחי מלחמת המפרץ. ביולי 1992 סיים אל"ם דוד בכר את תפקידו כמפקד היחש"ם הדרומי, וכאות הערכה על תפקודו ביחש"ם מונה לתפקיד בכיר במחלקת האחזקה במטכ"ל.
לעמוד האישי באתר
אל"ם זאב אלון (אנוליק) מונה למפקד יחש"ם דרום בין השנים 1992-1995 וזאת לאחר שצבר ניסיון מקצועי ומבצעי רב. בתחילת דרכו שימש כקצין החימוש של אביגדור קהלני במלחמת יום הכיפורים במהלכה ניתן דגש ממשי לצורך באנשי חימוש מקצועיים שילוו את הכוח הלוחם ויתנו מענה אחזקתי מיידי, תובנות אלו ליוו את אל"ם זאב אלון בכל דרכו הצבאית. בהמשך שרותו, שימש כמפקד יחש"ם במערב לבנון, (עם פתיחת המערכה בדרום לבנון בשנת 1982 הוחלט על הקמת שני יחש"מים נוספים בלבנון. יחש"ם החוף התבסס על כוח אדם מפיקוד צפון ופיקוד מרכז, יחש"ם המזרחי התבסס על כוח אדם מפיקוד הדרום). אל"ם זאב אלון (אז רס"ן) מונה בשנת 1983 לסגן מפקד יחש"ם, בשנת 1984 לאחר פציעתו של מפקד היחש"ם מונה למפקד היחש"ם עד לפירוקו בשנת 1985. עד למינויו של אל"ם זאב אלון למפקד היחש"ם שימש במספר תפקידי מטה במפקדת חיל החימוש. אל"ם זאב אלון קיבל לידיו את יחש"ם דרום אשר מנה 8 סדנאות : 4 סדנאות במחנה נתן 4 סדנאות חוץ: בקציעות, בצאלים, בזיקים ובעזה. פלוגת זיקים הייתה ממוקמת ליד בסיס זיקים. בסדנה תוקנו רכבים חומים ורכבים אמפיבים (מיועדים לנסיעה ביבשה ובים). לקראת שנת 1993 נסגרה הסדנה ואוחדה עם סדנה צאלים. סדנת עזה הייתה ממוקמת במרכז רצועת עזה ותיקנה רכבים חומים וזחל"מים.הסדנה הייתה בנויה מגרעין פיקודי ישראלי ומפועלים ערבים שעבדו עבור צה"ל.סדנה זו הייתה הסדנה היחידה בחיל חימוש שמתקנת זחל"מים. עם התגברות מעשה האלימות באינתיפאדה ולאחר מספר תקריות ירי שבמהלכן אף נפצעו מספר נגדים של היחש"ם הוחלט לסגור את סדנת עזה ולהעבירה לכרם שלום. בשנת 1995 נסגרה סדנת עזה והועברה לכרם שלום. אל"ם זאב אלון קיבל לידיו יחש"ם עם קשים משמעותיים בכ"א וחוסר מתמשך בחלקי חילוף לרכב ורק"ם. פערים אלו העמידו בפני היחש"ם אתגר אמיתי לעמוד בתוכנית עבודה. במספר מקרים לא הצליח היחש"ם לעמוד בתוכנית העבודה שהוגדרה לו בשל פערים אלו. בנוסף לאתגרים הקיימים, התמודד היחש"ם בקליטת אמל"ח חדש. טנקי המרכבה סימן 3 שנכנסו למערך בתחילת שנות ה – 90 החלו להגיע לטיפולים תקופתיים ביחש"ם. לצד הכשרת סככות העבודה לקליטת הצל"ם החדש, נשלחו אנשי המקצוע להכשרות מקצועיות. בסיום הכשרות אלו יישמו אנשי היחש"ם את לימודיהם על הכלים שנכנסו לטיפול בסדנאות הרק"ם.גם בתחום התומ"ת בוצעו הכשרות והערכות לקליטת צל"ם חדש עם שדרוג מערך תומ"ת רוכב לתומ"ת דוהר. תפיסת האחזקה של אל"ם זאב אלון הייתה כי ניתן לבצע משימות עפ"י כ"א הנמצא ביחש"ם ולא עפ"י דרישות הדרג הממונה. שחיקת כוח האדם עד לביצוע המשימה אפשרית רק במקרה בוא נראה פתרון קרוב באופק. כאשר אין פתרון קרוב יש חובה על המפקדים לשמור את כ"א להמשך עבודה ושרידות היחש"ם.כלפי פקודיו ביחש"ם דרש אל"ם זאב אלון כי יתנו 110% מעצמם בביצוע משימתם, כלפי הדרגים הממונים הצהיר לא פעם כי "אם אין קמח לא יהיה לחם" . גישתו זו גרמה לשמירה על חוסנו של היחש"ם והגבירה את המוטיבציה בקרב חיילי ונגדי היחש"ם. בתקופה זו למרות הקשיים הרבים זכה היחש"ם בפרסים רבים וביניהם מקום ראשון בתחרות סדנאות מצטיינות. בתקופתו של אל"ם זאב אלון בוצעה תנופת בנייה רחבה ביחש"ם במסגרתה נבנה מבנה המפקדה של פלוגה הרכב, הורחבה סככת צריח בפלוגת הרק"ם ונבנו מתקני אחזקה חדשים בפלוגת צאלים. לצד העשייה המרובה אל"ם זאב אלון דאג לרווחת הפרט והווי היחידה.אל"ם זאב אלון זכה לאהדה רבה ויוצאת דופן מחיילי ונגדי היחש"ם הוא נחשב בעיני כל למפקד אנושי קשוב ומבין, פתוח עם חייליו ונגדיו. את הערכתו הרבה לחיילי ונגדי חייל החימוש בכלל והיחש"ם בפרט ניתן להבין מהציטוט הבא: "לכל חיל יש יחידה מובחרת. לגולני ולצנחנים זוהי הסיירת, לחיל הים הקומנדו הימי ולחיל החימוש – היחש"ם. לכם, החיילים, הייתה זכות לשרת ביחש"ם ולבצע את כל המטלות על הצד הטוב ביותר. לנו, המפקדים, הייתה זכות לפקד על כל החיילים בנפרד ושל כולנו ביחד. יחד, חיילים ומפקדים, יצרנו את אווירת המשפחה והשייכות הייחודיות לנו". ב- 1995 סיים אל"ם זאב אלון את תפקידו כמפקד היחש"ם, ובמקומו מונה לתפקיד מפקד היחש"ם אל"ם סלמן משה.
לעמוד האישי באתר
מאורעות מרכזיים בתקופה: מבצע "ענבי זעם" אל"ם סלמן משה מונה למפקד יחש"ם דרום בין השנים 1995 ועד 1998. בשנים אלו ידעה מדינת ישראל תקופה קשה וארוכה של פיגועי תופת שכוונו כלפי אזרחי וחיילי המדינה. לצד התגוננות והגברת מוכנות צבאית בשל המצב הבטיחוני במדינה. צה"ל בכלל והיחש"ם בפרט התכוננו לקראת תהליך רה הארגון ואיחוד מרכזי האחזקה החימושים. בשנת 1995 אוחדה סדנת כרם שלום עם סדנת צאלים למרכז שרות לרק"ם ורכב, במהלך שנת 1996 התקיים מבצע ענבי זעם בגבול הצפון, במהלך המבצע היחש"ם סייע לפיקוד צפון בכיתות אחזקה, ובסבבי חטיבות הכוח לטנקים ומערכות בקרת האש האלקטרוניות. במהלך אותה שנה נקלט במערך טנק מרכבה סימן 3 ב"ז (ברק זוהר). יחש"ם דרום ופלוגת הרק"ם נערכו לקליטת הטכנולוגיה החדשה ע"י הסמכות מקצועיות לבעלי המקצוע. לאור תהליך ריכוז כוחות האחזקה במתקנים מרחביים וניתוקם מיחידות השדה, גדל הצורך לשמור על מוכוונות מרכזי העבודה למתן שרות ליחידות. מטבע הדברים כאשר מרכז אחזקתי מושתת על תוכנית עבודה מיטשטש הקשר בין הדרג המאחזק לדרג השדה. לכן, במקביל לעשייה השוטפת, היה צורך בנורמת עבודה שתאחד שוב את קשרי האחזקה למול צורכי היחידות. בתקופתו של אל"ם סלמן משה ביצע היחש"ם קפיצת מדרגה בתחום ניהול האיכות, יחש"ם דרום אימץ נורמת בקרה ומדידה מעולם האיכות הנקראת TQM, במסגרת נורמה זו שדרג היחש"ם את תהליכי העבודה והבקרה. תהליכי עבודה תועדו ותוקפו מחדש, נקבעו נורמות אחזקה ובוצעה מדידה למעקב אחר תפוקות תוכנית העבודה. תהליכים אלו ביססו את מעמדו של יחש"ם דרום כיחידה אחראית הלומדת ומתפתחת ארגונית לצד שמירה על מקצועיות. כחלק מהשינוי והמהפך בתחום האיכות ביחש"ם, יחידות המרחב הוגדרו כלקוחות היחש"ם, וככאלה, נעשה כל מאמץ לשמרם ולענות על צורכיהם. היחש"ם כארגון הוגדר כמוכוון לקוח והגדיר רמות שרות יוצאות דופן בקנה מידה צה"לי. היחש"ם נדרש להגיע למיצוי יכולותיו המקצועיות על מנת לעמוד בתוכנית עבודה ובמתן שרות ליחידות המרחב. לראשונה בוצע ביחש"ם מעקב סדור ומתועד אחר ביצוע תוכניות עבודה, נקבעו נורמות שרות בהכוונה לכשירות יחידות השדה והונחה התשתית העיקרית לתרבות ארגונית מודרנית. בתקופת כהונתו של אל"ם משה סלמן הפך היחש"ם לארגון צבאי לומד ומפותח המושתת על מערכת בקרה ומדידה מתקדמת. אבני היסוד שהונחו באותה התקופה ליוו את היחש"ם בהמשך הדרך באימוץ נורמות האיכות והבטיחות המתקדמות ואף בהפיכת היחש"ם לארגון בעל נורמות עבודה תעשייתיות. במהלך שנת 1997 בוצע תרגיל יחש"ם רחב היקף במסגרתו תורגל היחש"ם עפ"י מתאר לחימה קיצון. בין יתר פלוגות היחש"ם שתורגלו תורגלה פלוגה ייעודית בתחום האופטיקה והאלקטרוניקה. במסגרת התרגיל הוזרמו כמויות גדולות של מכלולי בק"ש לתיקון בפלוגה. משאיות וקרונות בק"ש פרקו את מכלולי הבק"ש התקול בהמוניהם במחסן הפלוגה ומחלקות האלקטרוניקה נדרשו לעבוד מסביב לשעון על מנת לעמוד בקצב התיקון הדרוש. במסגרת התרגיל נבחן בפעם הראשונה תהליך עבודה צמוד כרטיס תיקון. עפ"י תהליך עבודה זה נדרש היה להזין את פרטי הצל"ם שנכנס לתיקון בטרם העברתו למחלקות לתיקון. תהליך זה גרם לצוואר בקבוק קריטי שהעמיד בסכנה את הצלחת התרגיל כולו. רף הלחץ בפלוגה הייעודית עלה והורגש עד מפקדת היחש"ם. מפקד היחש"ם אל"ם סלמן משה הפגין רוח מנהיגות יוצאת דופן ובעיצומו של התרגיל כינס את כלל החיילים ונגדים של הפלוגה ושיחת עידוד ומוטיבציה. אנשי הקבע שנכחו בשיחה מתארים: "אנשים נכנסו לשיחה עם ראש מורכן ותחושת כישלון ויצאו ממנה מחוזקים ומלאים מוטיבציה", "מפקד היחש"ם הציל את התרגיל בזכות שיחת המוטיבציה". בחקר תקופתו של אל"ם סלמן משה כמפקד היחש"ם עלתה תמונה מעניינת הממחישה את גדולתו של מפקד היחש"ם, הדרג הבכיר ביחש"ם תאר תקופת עשייה מרובה, ניתוח תהליכי עבודה ואיכות מתקדמים ביחס לנורמות הנהוגות באותה התקופה. "הייתה הרגשה של עשייה תמידית בכל הכוח ובכל התחומים". הדרג הנמוך ביחש"ם, רצפת הייצור, חש תקופה שלווה שאפשרה ביצוע תוכנית עבודה ברמה גבוהה תוך העמקת מקצועיות והתפתחות אישית. תקופה זו בראיה היסטורית הייתה נקודת העוגן המקצועי של היחש"ם שאפשרה למקבלי ההחלטות בצבא לבחור ביחש"ם דרום לאחד תחתיו בהמשך את מרכזי האחזקה בערבה ובדרום. ב- 1998 סיים אל"ם סלמן משה את תפקידו כמפקד היחש"ם, ובמקומו מונה לתפקיד מפקד היחש"ם אל"ם שחר קדשאי.
לעמוד האישי באתר
מפקד יחש"ם 653 תא"ל שחר קדישאי החל את הקריירה הצבאית שלו בתחילת שנות ה-80. הוא התגייס לצה"ל במסגרת העתודה הטכנולוגית כהנדסאי תעשיה וניהול. לאחר מספר תפקידים, השתחרר מצה"ל לאחר מלחמת שלום הגליל. מספר שנים לאחר מכן הוא חזר לשירות מלא רוח התלהבות ומילא תפקידים בכירים מאוד במספר בסיסים. בגיל 40, מונה למפקד יחש"ם דרום. תא"ל שחר קדשאי, נכנס לתפקידו בעידן רה הארגון שבוצע בצה"ל בכלל וביחש"ם בפרט. תהליך רה הארגון ביחש"ם הינו נגזרת ישירה לתהליכי ההתייעלות וההצטמצמות של צה"ל . חלק ניכר מתפקידו כמפקד היחש"ם, היה גיבוש השינויים שהיחש"ם עתיד לעבור בשנים הקרובות. בשונה מתהליכי התייעלות רגילים, תהליך רה הארגון מתייחס לטווח זמן ארוך של חמש ועשר שנים ואולי אפילו יותר. לצורך כך גובשו צוותי משימה אסטרטגיים אשר בוחנים ומגבשים תהליכים ודפוסי פעולה לגבי תשעה נושאים מרכזיים , שאותרו כראויים לבחינה ושינוי לטווח הקצר והארוך. התשעה הם: 1. התאמת כוח אדם למסגרת השרות ביחש"ם ומקצועו. 2. אחריות משימתית כוללת. 3. התאמת מבנה וארגון היחש"ם. 4. ניהול ובקרת משאבים ותשתית. 5. תכנון כוח אדם ופיתוחו בראיית הצרכים בטווח הארוך. 6. פיתוח תפיסת תפקיד דרג הביניים. 7. פיתוח דרכי פעולה ויוזמות למתן שרות. 8. הגדרת מנגנוני תגמול ותמרוץ. 9. יצירת תרבות ארגונית מתקדמת תוך שיפור יעילות. אחד מהנושאים שליוו את תהליך רה הארגון הינו מיזוג יחש"ם הערבה תחת פיקודו של יחש"ם דרום, כאשר התהליך הזה מכוון למימוש האסטרטגיה כפי שגובשה בצה"ל ובאט"ל. במהלך זה צומצמו פלוגות ואוחדו תשתיות אחזקה תחת מפקדת היחש"ם, כאשר כל פלוגה חוזקה אורגנה למימוש אחריותה בגזרת אחזקה רחבה יותר. יחש"ם הערבה יחש"ם הערבה הוקם בשנת 1969 כחלק מהפקת לקחי החימוש ממלחמת ששת הימים .בתחילת הקמתו הוכפפו שתי הפלוגות (רכב ב' והרק"ם ) ברפידים תחת פיקודו של הגש"ח. שתי פלוגות אלה, שלימים הוסב שמן לפלוגה ב' ו-ה' בהתאמה, שימשו את הגרעין הבסיסי סביבו הוקם וגובש מבנה הגש"ח .מעתה מבנה הגש"ח הוא: 4 פלוגות הפרוסות בעורף הכוחות הלוחמים –פלוגות אלה שמשו כגרעין מוצק ועצם מיקומן קיצר את טווח הנגישות לצל"מ פגוע או בלתי תקין .הפלוגות החלו בשיגור צוותים ניידים לביצוע התיקונים ביחידות ובתוך שטחי הלחימה .בשיטה זו קוצר משך התיקון וכפועל יוצא , רמת כשירות היחידות הלכה וגבהה.במהלך חודש ספטמבר 1969, ולאחר שהסתבר כי עדיין קיימות "פריצות" במתן שרותי אחזקה מהירים ויעילים , הוחלט על הקמת שתי פלוגות נוספות שמיקומן בסמיכות לכוחות הלוחמים ועל צירי הכניסה המובילים לעבר התעלה .במשך כל שנות קיומו, יחש"ם הערבה לוקח חלק פעיל כמו כל יחידה הנמצאת במרחב – מלחמות, אימונים, תוכניות עבודה, שינויים ארגוניים ושינוי מקום.הרבה מדפוסי היחש"ם הקדמי ותורת חיל חימוש, יסודם מיחש"ם הערבה.הניסיון שצבר היחש"ם במשך שנות קיומו נרכש בדרך ארוכה של פעילות והווה יסוד לדפוסי פעולה ותורת חיל החימוש .מההכרזה על הקמתו בשנת 1969, מלחמת ההתשה, הקמת האוגדה הסדירה בסיני, מלחמת יום הכיפורים, הפריסה בסיני, והדילוג לקציעות בשנת 1980.עם תחילת מלחמת של"ג הועברו חלק מהסדנאות לרמת הגולן וללבנון, והוחזרו בסופה למקום הנוכחי- חיון.כמו כן נקלטו סדנאות מהיחש"ם העורפי הממוקמות כיום בעין יהב ובאילת.בשנת 1978 נחתם הסכם שלום היסטורי עם מצרים, כל הארץ נרעשה מגודל המאורע- פעמוני השלום סוף סוף נשמעים באזור מוכה המלחמות והשכול.במסגרת הסכם השלום שנחתם נסוג צה"ל מסיני ואיתו פלוגות יחש"ם הערבה. ביחש"ם הערבה לעומת זאת המשיכו הפלוגות בפעילות אינטנסיבית לשם שמירה על תקינותם של הכלים.שם חששו מהונאה- שמא מדובר בתרגיל מצרי הנועד לרפות את ידיה של ישראל וליצור בה שאננות לשם הפתעתה במלחמה. תרגילים אוגדתיים (של אוגדת סיני) רחבי היקף, נערכו בתדירות גבוהה. היחש"ם על כלל פלוגותיו לקח חלק חשוב מאוד במהלכו חיילי היחש"ם עבדו ללא הרף במשך 24 שעות ותקנו את כלי הרכב שהתקלקלו במהלך התרגיל.בכל התרגילים שהתקיימו זכה היחש"ם להערכה ולהוקרה על פעילותו ותרומתו להצלחת התרגיל. עם נסיגת צה"ל מסיני וקליטת הפלוגות הקדמיות למרחב חיון, לצד תנופת הבניה וההתעצמות של המחנה , התייצב המבנה הארגוני של היחש"ם שכלל כעת 6 פלוגות במרחב הפרוסות עפ"י הפירוט הבא: 1.מחנה חיון- 4 פלוגות :פלוגת הרכב , פלוגת הרק"ם ,הפלוגה הייעודית ומפקדת היחש"ם. 2. עין יהב: פלוגה אחת למתן שירותי חימוש לצפון הנגב ולערבה. 3.אילת- פלוגה אחת למתן שירותי אחזקה לחלק הדרומי של הנגב. כינוס פלוגות קדמיות למחנה חיון הרחבת מחנה חיון ומיסודו כיחש"ם קידמי היחש"ם בהיותו יחש"ם קדמי, היה אחראי למתן שירותי חימוש לכל היחידות לאורך הגבול בין ישראל , מצרים וירדן. בגזרה היו מצויים כלי רכב רבים אשר ביצעו סיורים שגרתיים לאורך גדר הגבול. כל כלי רכב שייעודו סיור , תוקן מיידית עם הגיעו ליחש"ם. כל טנק שנזקק לתיקון – תוקן תוך 48 שעות . מהיחש"ם נשלחו צוותים, במשך כל שעות היום, ותיקנו את הטנק מיידית . כל התיקונים בטנקים (כולל טיפולי ב') בוצעו ביחידות האם, למעט טיפולים תקופתיים אשר בוצעו ע"י היחשמים העורפיים. שיפור רמת השירות ליחידות זכה להערכה ולהוקרה ע"י היחידות במרחב וע"י אלוף פיקוד הדרום. איחוד תגי היחידות תהליך הרה ארגון גרר אחריו תופעה מדאיגה של כיוון היחש"ם כ-" גוף שפועל למען עמידה בתכנית העבודה". על מנת להילחם בתופעה זו הוגדר ערך מרכזי שעוצב כראשון במעלה- והוא היחש"ם כיחידה צבאית". המשמעות העיקרית הנובעת מהגדרה זו הינה הצבת ערכי השרות, הפרט והיחידה במדרגת העשייה והתייחסות שמעבר לכל נושא ותחום פעילות אחר ביחש"ם . מרגע הגעתו ליחש"ם ,הוא פועל ללא לאות לטובת שינוי המערך הארגוני. מדובר בתהליך שלמעשה עובר בכל בסיס צבאי כמוכנות לשנות ה-2000. וכפי שצוטט בכתבה על תהליך רה הארגון "אין פה מעשה קוסמות, אלא עבודה יסודית ומקיפה,עליה שוקדים כל המטה הבכיר ביחש"ם". רע"ן הפעלה בתקופתו של אל"ם שחר קדישאי:אל"ם יורם נחמן 2000-2001
.jpg "גרסון יעקב ז")
.jpg "צבי יצחק ז")
.jpg "קיש אמיל שמחה ז")
.jpg "שרעבי יאיר ז")