ציר הזמן

לעמוד האישי באתר

יוסי רנרט - עברית חימושית
לחבריי החימושאים שלום , אחרי כל כך הרבה שנים בהן עסקנו בתיקונם של כלי ברזל ופלדה , הבה נתקן אוצר עשוי זהב , ונשפר את העברית אשר בפינו . בפעם הבאה בה נכתוב את המלה סדנה , נקפיד על- ה ולא נטעה ב- א . רק בלשון רבים מתחלפות האותיות . סדנה – סדנאות , ממש כמו קופסה – קופסאות . בהיותי חייל , וזה היה מזמן , לכלי העבודה עוד היו שמות בבליל שפות , כך גם למטלות . איך כתבו אז בכרטיס התיקון – השחזת שסתומים ?. שימו לב , שלייף סופאפים . – גרמנית , אנגלית וסיומת עברית . הקיטון הקטון מבטון , בכניסה למחנה , הוא ביתו הזמני של העומד בשער . בגלל קשיי גיור , נקרא הוא עדיין בשם החיבה הפולני "בודקה", מלשון בודה שמשמעו בית . אז ניתן לו כבוד ולא נסרס , ונפסיק לקרוא לו "בוטקה", כולם מסכימים ?... דובג'ה .( טוב , בפולנית ) . הצינור המוליך את עשן המנוע , נקרא בעברית – צינור פליטה . במוסך אולי לא יבינו , אז נתאמץ רק מעט , נכבד האנגלית ונאמר אקזוסט ולא אגזוז . אני עוד זוכר את שיבושי הלשון בעבר הרחוק . האנגלים זה אך עזבו , והשיבושים נשארו . סיקס ווילר ( משאית בעלת שני סרנים אחוריים ) נקראה אז בשיבוש – סיקס פילר פנך אוכל ( מס טין ) היה אז מסטינג , שק ציוד ( קיט בג ) נקרא בפי כול קידבק, קציץ בשר (מיט לואוף ) נשאר עד היום לוף שרוול (סליב) נקרא אז סילב נון נון היה קומאנדקאר , פין מפציל היה שפלינט מצת היה פלאג מפלג היה דיסטרבוטר , אפילו לא דיסטריביוטור תיבת הילוכים הייתה גיר סרן היה אקס , האחורי בק והקדמי פרונט תאוצה הייתה אז שוונג מצמד היה קלאץ' נוזל בלמים נקרא אז שמן ברקס ,( לא ברייקס) סעפת הייתה מניפולד מגבה היה ג'ק מגב היה ווישר ותינוק היה פישר מלשין היה שטינקר מרית הייתה שפכטל גביע –בוקסה וכרטים תיקון היה גו'ב הגה היה חולי ( חולה הגה ) , מערכת ההיגוי נקראה אז סטירינג .ועוד ועוד..... לסיום , אבאר איך סורס חתול גרמני שהיה בכייני , שימו לב : חתול זכר נקרא בגרמנית קאטר ( ממש כמו המכשיר הקוצץ ) חתולה היא כץ . סירוס ראשון עבר החתול בתרגום לאידיש , כאן הפך לקוטר , המעבר לעברית לא היה טראומתי , מאז ייקרא כל הנהנה ובוכה – מקטר מלשון קיטור .

קישור לעמוד אינטרנט

לעמוד האישי באתר

יוסי רנרט - אחרי השקיעה בשדה
יוסי רנרט ישבתי אל שולחני לכתוב, כהרגלי. ברדיו שר שמעון ישראלי, זה האיש בעל הקול העמוק, חלוץ הופעות היחיד בעולם הבידור הישראלי. ואני זוכר אותו שר באולם הקולנוע של מחנה-עמנואל (ג'וליס), לפני חמישים וחמש שנים , בשנת אלף תשע מאות ושישים. זה מילואים שלו, אמר אז חייל אחד , ידען אחר הוסיף – " שאול ביבר מהגייס , סידר לו" . האולם היה מלא וצפוף גם בעמידה , בקבוקי הזכוכית הריקים של "טמפו" , התגלגלו ברעש מקצה האולם ועד הבמה , אך דבר מכל זה לא הפריע לו לשמעון , במשך שעתיים רצופות , ללא מנחה וללא תזמורת הוא הציג ושר , בקולו העמוק , הייחודי. עכשיו משמיעים ברדיו את השיר "לחם" בביצועו, עורי הצטמרר וגרוני יבש. נזרקתי אחורה אל שנת אלף תשע מאות ושישים. לאחר השמעת השיר "לחם", הודיע המגיש שאת השיר "אחרי השקיעה בשדה" , תשיר זמרת מבוגרת , שהופיעה בהיותה ילדה בלהקת "צדיקוב", עם להקת גברי השריון . הפעם היא תשיר עם מקהלה מהגליל . ואז שאלתי את עצמי איפה הם גברי השריון , שהיו טירונים באלף תשע מאות ושישים , ולמה אינם שרים . באותה שנה באחת השבתות , הייתי סמל תורן בסדנה הגייסית בג'וליס . פתאום, ללא הודעה מוקדמת , נכנסו לשטח המחנה מאות טירונים של חיל השריון והתיישבו על ספסלים בחדר האוכל . יצחק גרציאני (זיקו) , המנצח האגדי , לימד אותם מספר שירים והם הצייתנים שרו , סמל אחד גבוה במיוחד, עבר בין השורות והעיר את הנרדמים. כך הם ישבו ושרו כל אותו היום , וחיכו למפקד הגדול דוד אלעזר (דאדו). הארגון של יום החזרות היה לקוי , לא תיאמו איתנו את הגעתם , ולא דאגו לספק לטירונים אוכל ושתיה. המפקדים שלהם רק שאלו אותנו כל הזמן , אם זה נשמע כמו מקהלת הצבא האדום , או לא . אנו חיילי הבסיס הוצאנו אוכל מהמחסן , והנחנו על שולחנות מחוץ לחדר האוכל, הטירונים היו יוצאים באמתלות שונות וחוטפים מהאוכל. לקחתי ג'יפ ויצאתי לסיבוב מחוץ למחנה. ליד הקיוסק גיליתי מחנה אוהלים זמני , שם ישנו הטירונים בלילה. כל אותה שבת שרו הטירונים , בערב הגיע מפקד הגייס דוד אלעזר (דדו) , האזין וחייך . שבע שנים מאוחר יותר, במלחמת ששת-הימים, היו טירונים אלה כבר במילואים או בשרות קבע , והיו שותפים לניצחון ההיסטורי, אז גם שרנו "השריון עשה היסטוריה". בשנת אלף תשע מאות שבעים ושלוש , באותו יום כיפור ארור, רוב הטירונים של אז היו כבר וודאי בעלי משפחות , כאשר הערבים התקיפו . בכבישי הארץ באותו יום כיפור, שעטו קומנדקרים והביאו את ההלם וההפתעה. רבים גויסו מתוך בתי הכנסת. אני אישית הוצאתי חזן מבית - כנסת בגבעתיים. נדם קול התפילה, הגיעה עת תחנונים. טלטלה עזה עברה על מדינת-ישראל, זחיחות הדעת שהחלה לאחר הניצחון ב-67 הפכה להלם. לא ידענו מה הכינו המצרים, הימ"חים היו ריקים, לא היו רובי סער, חסרו פגזים לתותחים. והאויב, הוא במסתרים הכין הפתעות. צליחה, הסתערות וכיבוש המעוזים . המצרים שהיו עד אז "ערבושים" – ירו רקטות אישיות על הטנקים שלנו ופוצצו אותם ואת הנערים שבתוכם . שורות שורות של טנקים שלנו נפגעו ועלו באש . רבים נפלו בשבי. בכוחות נפש אדירים ובחירוף נפש כמו בתש"ח, הצליחו הנותרים לעצור המתקפות ולהעביר את המלחמה לשטח האויב. מאות רבות של חיילים בסדיר ובמילואים לא חזרו אל משפחותיהם. שמותיהם חקוקים באבן . שלוש עשרה שנים לאחר שירת המקהלה הגדולה בג'וליס, הייתה שוב שקיעה בשדה, הפעם שקענו אנו ובקושי יצאנו. אינני יודע את מספר הטירונים המזמרים שלא חזרו . בחיל האוויר, לאחר נפילת המטוסים שרו את השיר "מוכרחים להמשיך לנגן". חיל השריון נותר כמעט ללא "תזמורת" , הכלים הכבדים שהיו ביתם , היו כתובתם האחרונה . המפקדים הנערצים של שישים ושבע, שקעו אף הם בשבעים ושלוש. דדו (דוד אלעזר) בבריכה, ושמוליק (גורודיש) במכרה יהלומים באפריקה . הגיבור האגדי , אבי המרכבות על סימניהן, האלוף ישראל טל (טליק),הלך גם הוא לעולמו.

קישור לעמוד אינטרנט

לעמוד האישי באתר

הלחי השניה / יוסי רנרט
רחמים חכמוב (ריגולטו) אלישע איבזוב (אברהם כהן) תפוזי יפו, מערכה ראשונה המקום: הַסַרָאיֶה (ארמון בשפה התורכית) בככר השעון, יפו (מול הקישלה) הזמן: 4.1.1948 הארוע: שני חברי לח"י, רחמים ואלישע מפוצצים את הארמון שהיה באותו זמן מרכז ל"ועדה הלאומית הערבית" והמטה הכללי של מפקדי הכנופיות הערביות. שיטת ביצוע: משאית תופת עמוסה בתפוזים נצמדה אל הארמון, אז הופעל השעון של מטען הנפץ. הגשם והברד שירדו באותה שעה, היו תירוץ טוב לעזוב את המקום, כאילו כדי לתפוס מחסה. גם השומרים הערבים מצאו מחסה והיו פחות עירניים. רחמים ואלישע ברחו מהמקום.כשהגיעו לשדרות ירושלים, התפוצץ מטען החבלה ברעש אדיר. ערבים חשדו בהם שהם יהודים והתנפלו עליהם. זקנה ערביה התערבה לטובת שני הבחורים הרטובים. בקושי רב ובסכנת נפשות, הצליחו השניים להגיע בשלום אל השומרים של "ההגנה", ליד בית הספר החקלאי מקוה-ישראל. לוחמי חרות ישראל תוצאת הפיצוץ: שבעים ערבים הרוגים, ביניהם מפקדים בכירים בכנופיות ומאות אנשים נפצעו. הסראייה נחרבה ברובה, וכן אגף של בנק ברקליס, אגף שלם של בנק ערבי, שלושה בתים נוספים והמחסן של אבו לַבָּן. הפיצוץ היכה בהלם את ערביי יפו, פחד גדול אחז בהם.כעבור ארבעה חודשים כבש האצ"ל את יפו. שני המבצעים, בני העדה הקווקזית היו: § רחמים חכמוב (ריגולטו) שגם הכין את המבצע § אלישע אִיבֵזוֹב (אברהם כהן) האחראי על הפעולה היה יעקב בנאי (מזל), ראה ספרו "חיילים אלמונים". תפוזי יפו, מערכה שניה בתאריך 5 במרס 1948 , שלושה חודשים לאחר פיצוץ הסראייה ביפו, יצא אלישע לשכם, כדי לפוצץ את המפקדה של פאוזי אל קאוקג'י, מפקד הכנופיות. קאוקג'י אמור היה להיות שם בראש מאות מאנשיו. אלישע מחופש לערבי בדרכו לפעולה ערבי, שהיה קשור עם הלח"י ליווה את אלישע במסעו זה, שוב במשאית ממולכדת בתיחכום רב, עמוסת תפוזים להסוואה. יחד עברו מחסומים בדרך, במחסום האחרון ירד הערבי, הודיע לכח במקום על מטרת הנסיעה ולמעשה הסגיר את אלישע. מאחר ואלישע סרב לדרישת שוביו לפרק את מטען החבלה במשאית, ניסו משתפי פעולה בריטים לפרק את מטען החבלה הממולכד. בפיצוץ נהרגו שני החבלנים הבריטים – ג'ורג' אנטוני וייט ואלפרד ויליאם הריסון.** עמם נהרגו עוד שני בריטים ושמונה קצינים עירקים אשר באו לצפות בפעולתם. לאחר חקירות ועינויים נרצח אלישע וגופתו הושלחה לבור. גם הבוגד הערבי הוצא להורג. לאחר שנתיים הצליח הרב גורן להחזיר את גופתו של אלישע ולהביאו לקבורה בנחלת-יצחק. מימין, אלישע במשאית התופת בחנוכה תשע"א, פגשתי בנחלת-יצחק את גב' שמחה, אחותו של אלישע איבזוב. להלן סיפורה בגוף ראשון: בשנת 1924 עלתה המשפחה מקווקז. ההורים איבז ושונמית, הבנים יהודה, שלום ואלישע שהיה אז בן שנה. אני נולדתי בארץ, אחרי נולדו: אחי יום-טוב ואחיותי נחמה ומרגלית. בדרכם ארצה עברו דרך תורכיה, איטליה, מצריים ולבנון. במשך שנתיים התעכבה המשפחה בביירות, שם עסק האבא במכירת משקה קל ברחובות העיר. האבא שלט בשפה הארמנית, והתחזה לארמני בעבודתו, אז באו שליחים מהארץ והעבירו אותם את הגבול לארץ-ישראל. המשפחה הגיעה לירושלים, שם עסק האבא בעבודות מזדמנות. לאחר מכן עבד בסלילת כבישים והשתלם בטפסנות. מירושלים עברה המשפחה לגור בשכונה המעורבת יהודים וערבים - מנשיה, מדרום לשוק הכרמל בתל-אביב.במאורעות של שנת 1936 , ברחנו עם כולם והתרכזנו ברחוב הרצל פינת שדרות רוטשילד. לאחר מכן עברנו לגור בשכונת שפירא, מקום בו רבים מבני עדתנו. האבא עבד בבנין, בין היתר בהקמתו של ברקליס בנק ברחוב אלנבי. לימים, החרים הלח"י כסף בבנק זה.כמו רוב היהודים אשר גרו בגרוזיה, היה אבא עוסק במסחר, בארץ נאלץ לעבוד כשכיר.הורי והוריו של ריגולטו, היו נפגשים בשמחות, עקב היותם בני אותה עיר – טיפליס וידעו לדבר ארמנית וגרוזינית.בלילות שישי היה אלישע מנגן במפוחית מספר מנגינות ארץ-ישראליות, לשביעות רצונו של האבא.הלימודים לא היו הצד החזק שלו. אלישע היה נער ידידותי והיו לו חברים בני גילו. יום אחד ניגש אל החבורה אדם זר בשם ירקוני והציע להם להצטרף לקיבוץ.חלקם, כולל אלישע נענו ברצון ועברו בהסכמת ההורים לחברת נוער בקיבוץ גבת. לאחר שנתיים, שיכנע אחינו הגדול את ההורים להשאיר בבית את אלישע, כשהוא מתחייב לקחת אותו תחת חסותו. אלישע שלום אלישע עבד ולמד והשתייך לתנועת הנוער העובד. אני הייתי בת סודו של אלישע, לי נהג לספר הכול. יום אחד הוא הופיע במקום עבודתי, בבית חרושת לנעליים ברחוב עמק יזרעאל פינת רחוב העליה והשביע אותי שלא אספר להורים. אלישע התגיים לצבא הבריטי, ללא ידיעתם או הסכמתם של ההורים. ביום שישי לא הופיע אלישע אל הסעודה. ההורים דאגו ואני הייתי מנועה מלספר. בכל זאת סיפרתי לאמא והיא לאבא. אבי פנה למוחמד, ערבי שהיה שכן שלנו במנשיה וביקש ממנו להתלוות אלינו למחרת אל מחנה האימונים של הצבא הבריטי ברחובות. אל המחנה שליד מכון וייצמן, נכנסנו אבא, השכן הערבי, שלום אחי ואני. אלישע ניגש אלינו, אבי בכה והשכן שיכנע את אלישע לעשות הצגה של תאונה ולאחר מספר ימים הוא שוחרר. אליעזר, חברו של אלישע שיכנע אותו להצטרף לתנועת הנוער הקומוניסטי (בנק"י). באחד מימי העוצר ירו הבריטים למוות באליעזר, בן העדה התימנית – חברו של אלישע. אלישע ביקש מהתנועה לפרסם מודעת אבל ונתקל בסירוב, כתגובה – עזב את התנועה הקומוניסטית. באמצע התמונה - אלישע, משמאל אליעזר אשר נרצח בידי הבריטים, ברחוב מאה שערים (הכובשים של היום) פינת רחוב עזרא, בשעת עוצר אלישע התאבל יחד עם ההורים השכולים. אז הגיע להחלטה להתגייס ללח"י כדי לנקום. לאחר בטלה של מספר ימים בבית, התגייס אלישע ללח"י. ההורים לא ידעו על כך, רק שלום אחי ואני ידענו. עד מבצע פיצוץ הסראיה ביפו, הספיק אלישע להשתתף במספר פעולות מבצעיות. מהמבצע ביפו חזר רטוב מהגשם וסיפר לי מה קרה. המפקד גדי, שאחיו ציון היה בחברה שלי, בא אלינו הביתה וסיפר שהברקים בזמן הפיצוץ עזרו לאלישע להימלט מהמקום. גדי הבטיח להורי שאלישע לא יישתתף יותר בפעולות מסוכנות. בכל זאת, שלושה חודשים לאחר מכן נשלח אלישע לפעולה שמטרתה לפוצץ את פאוזי קאוקג'י ואת חמש מאות אנשיו, בעת כנס בעיר שכם. המלווה הערבי של אלישע בגד בו והסגירו לכנופיות. אלישע וגם המלשין נרצחו על ידיהם. לימים קרא גדי שם לבנו – אלישע. כאשר אלישע היה בידי הערבים בשכם, הודיעו במהדורת החדשות ברדיו שאברהם כהן מפתח-תקוה נתפס על ידי ערבים בשכם. אמי לא ידעה על כינויים מחתרתיים ואמרה "אוי לאותה אמא שערבים תופסים את הבן שלה. אמא שלי ביקשה מהחבר שלי (לימים בעלי) לברר אם בלח"י יודעים היכן נמצא אלישע. הלכנו לחבר שלנו – שאול, אשר מביתו בכרם התימנים יצא אלישע למבצע בשכם, גם הוא ככל חבריו, לא ידע דבר. במשך למעלה משנתיים, אף אחד בארץ לא ידע מה עלה בגורלו של אלישע. בני ערובה* החברה מהלח"י תפסו שני ערבים זקנים בשייך מוניס כבני ערובה לשחרורו של אלישע והחזיקו אותם בביתו של חיים הלל (אביהם של לוחמי האצ"ל עמנואל וזוהר ולוחם ההגנה - מגן), אבא שלי ביקש לשחרר אותם.* שלום אחי הפך עולמות כדי למצוא את אלישע, עד בן-גוריון והרב גורן הגיע. כל אותו הזמן חשבו הורי על העינויים שאלישע עובר אצל הערבים בשכם. סיפורו של רחמים חכמוב (ריגולטו) רחמים חכמוב (ריגולטו) נולד בירושלים ביום 31.12.1927. שם האב: ירמיהו, שם האם: בתיה רחמים למד בתלמוד תורה. בשנת 1938 עברה המשפחה לתל-אביב (גם משפחתו של אלישע איבזוב באה לתל-אביב מירושלים). כאן למד בבית הספר "עליה", עממי ותיכון. בראשית שנת 1940 התגייס לאצ"ל. עם התפלגות הארגון, נותק הקשר. בתחילת שנת 1943 התגייס רחמים ללח"י. כיליד ירושלים, שלט בניב המקומי של השפה הערבית והיה מסוגל להתחזות לערבי. רחמים עבר במחתרת קורסים אידאולוגיים ואימוני נשק והשתתף בפעולות של המחתרת. בסוף שנת 1947 נשלח לסייר ביפו, כדי להכין פעולת חבלה בבנין המפקדה הערבית. מחופש לערבי ומצוייד בתעודה על שם חמוד סאלם אל בכרי, נסע ליפו באוטובוס ועבר בשלום את הביקורת של משמרות הכנופיות. את אזור הסראיה (בככר השעון) הכיר רחמים מתקופת המעצר הקצרה במשטרת יפו (הקישלה), לשם נלקח על ידי הבריטים כשנעצר בביקורת שיגרתית. בימים, סייר רחמים באזור הסראייה וישב במסעדות, בלילות היה ישן בתוך מכונית ישנה במגרש גרוטאות. רחמים חזר בשלום. על סמך הנתונים שהביא, נשלח רחמים כעבור שבועיים לפוצץ את בניין הסראיה. מטען גדול של חומר נפץ הוסתר בארגז משאית וכוסה בתפוזים. רחמים הצליח להכניס את המשאית ליפו ולהגיע עד ליעד אך עורר חשד והחל מרדף שהתפתח לחילופי ירויות. רחמים הצליח לחזור בשלום לתל-אביב. בפעם השניה, היה זה ביום כ"ב בטבת תש"ח 4.1.1948 יצא רחמים במשאית אחרת עם אלישע איבזוב, מצוידים היו ברשיון כניסה לנמל יפו, הפעם הצליחו לפוצץ את הסראייה.רחמים התגייס לצה"ל עם חבריו בלח"י ושירת בחטיבה 8 , גדוד 82. אחרי מלחמת הקוממיות, עבד בדואר כנהג, לאחר מכן גוייס למערכת הבטחון ופעל במשך שנים רבות במבצעים מיוחדים בארץ ובחו"ל ובאבטחת ראשי ממשלה ואישים אחרים.בהיותו בן ארבעים ושש שנים, בחודש אוגוסט 1974 , נשא לאשה את שרה לוי ונולדו להם שני בנים, שתי בנות ושמונה נכדים.. בני ערובה ראוי לציין את ארגון האצ"ל, אשר חטף בני ערובה בריטים במטרה למנוע את הוצאתם להורג של יחיאל דרזנר, אליעזר קשאני ומרדכי אלקחי (אשר נתפסו לאחר קרב, בדרכם לבצע עונש מלקות בקצינים בריטים, כתגמול על הלקאת אנשי אצ"ל).ימים רבים החזיק האצ"ל בבני הערובה עד שנעתר לבקשות אנשי ציבור אשר קיבלו הבטחות שקר מהבריטים לחון את הנידונים. ההבטחות לא קויימו והנידונים הוצאו להורג.לאחר בגידה זו, לא נתפתה עוד האצ"ל להבטחות של הבריטים.לאחר הוצאתם להורג בתליה של אבשלום חביב, מאיר נקר ויעקב וייס, תלה האצ"ל את שני הסרג'נטים (סמלים) שהחזיק כבני ערובה. נקמת הבריטים ביום 22.2.1948 לפנות בוקר, הגיעה למרכז רחוב בן-יהודה בירושלים, שיירה בריטית ובה שלוש משאיות נפץ ומשוריין. שני החבלנים שנהרגו אחר כך בפיצוץ המשאית של אלישע איבזוב, הם אלה שהפעילו את מנגנוני הנפץ. הבריטים השאירו את המשאיות הממולכדות, עלו על המשוריין ועזבו את המקום. מן הפיצוץ נהרגו מיד או מתו אחרי כן מפצעיהם כששים איש וכמאתיים נפצעו. הרס רב נגרם ברחוב בן-יהודה, מלון אטלנטיק נהרס כליל. נקמת הלח"י בתגובה לפיצוץ ברחוב בן יהודה, תקף הלח"י באותו היום מכוניות צבאיות בריטיות בירושלים, בהתקפה זו נהרגו עשרה בריטים ונפצעו עשרים וחמשה. כמו כן מוקשו באותו יום מכוניות צבאיות בריטיות ברחוב יפו וברחוב שמואל הנביא ונורו יריות על מכוניות צבאיות ליד בית החולים האיטלקי. בהתקפת יריות על מעון שוטרים במחנה יהודה, נהרגו שני בריטים ונפצעו ששה עשר. ברחוב סנט פול מוקשה מכונית צבאית. התוצאה – שבעה בריטים הרוגים.למחרת, מוקשה מכונית צבאית ברחוב יפו ונזרק רימון.התוצאה – שני חיילים בריטים נפצעו.לאחר שבוע, בתאריך 29.2.1948 פוצץ הלח"י רכבת צבאית ליד רחובות, עשרים ושמונה חיילים בריטים נהרגו, שלושים וחמשה נפצעו, שני קרונות רכבת התרסקו. יוסי רנרט החימושניק מג'וליס , זה שמספר ברדיו את סיפורי הקמת המדינה בארבעים ושמונה , נפגש בימי שני בעזריאלי , עם בוגרי הסדנה . השבוע הוא פגש שם חבר מארבעים ושמונה . לא , הם לא לחמו יחד באצ"ל , אבל הזמן רץ , וכבר עברו ארבעים ושמונה שנים ממלחמת ששת הימים . ניתן להקליד ב"גוגל" – שישי אישי , ולהאזין לסיפורי ארץ-ישראל , של יוסי שלנו .

קישור לעמוד אינטרנט

לעמוד האישי באתר

תנאי שימוש באתר -לתורמים באמצעות כרטיס אשראי
תנאי שימוש באתר אתר אינטרנט זה הינו האתר הרשמי של עמותה הרשומה עמותת חיל החימוש " האתר מאפשר איסוף תרומות עבור העמותה. כל שימוש באתר אינטרנט, לרבות מתן תרומות, מהווה את הסכמתם לנהוג בכפוף לתקנון. התקנון כתוב בלשון האתר מתייחס לגם לנקבה ולהפך וכל האמור בלשון יחיד, מתייחס גם לרבים ולהיפך. 1. " עמותת חיל החימוש" מאפשרת באמצעות אתר זה לתרום כסף לטובת צרכי העמותה בדרך קלה, נוחה ומהירה 2. בעת מתן תרומה באמצעות כרטיס אשראי תתבצע בדיקת הכרטיס מול חברת האשראי והגולש יקבל תשובה מיידית באשר למצב העסקה, והאם נתקבלה או נדחתה. 3. האתר מאובטח לפי כל התקנים הנדרשים. 4. חברת הסליקה של האתר עומדת בתקן PCI 5. מבצע הפעולה יהיה רשאי לפנות לעמותה בבקשה לשינוי פרטי החיוב וביטול עסקה. ניתן לבטלה בהתאם להוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א -1981 והתקנות שהותקנו על פיו תוך 14 ימים מיום שנמסרה הודעת התרומה בטלפון ו/או בוצעה באינטרנט בטל' 09-8655930. העמותה תבצע את השינוי הנדרש בהתאם למדיניות הנהוגה באותה עת בחברת האשראי. במידת וחברת האשראי תחייב את העמותה בעמלה בגין הפעולה, יחויב מבצע הפעולה בעמלה כאמור. 6. העמותה שומרת על פרטיות התורמים ואינה שומרת את פרטי האשראי של המשתמשים. 7. במידה והעסקה לא אושרה ע"י חברת האשראי, יקבל מבצע הפעולה הודעה מתאימה. על מנת להשלים את הפעולה על מבצע הפעולה ליצור קשר טלפוני עם העמותה. 8. העמותה לא תישא בכל אחריות לפעילות בלתי חוקית שתיעשה על ידי משתתפים באתר או בגין כל גורם אחר שאינו בשליטתה המלאה. 9. התרומות לעמותה מוכרות לצרכי מס ע"פ סעיף 46 א' לפקודת מס הכנסה. 10. בגין כל תרומה שתתקבל תישלח לתורם קבלה עם אישור מוכר לצרכי מס ע"פ סעיף 46 לפקודת מס הכנסה. 11. לעמותה אישור משלטונות המס כמתחייב בחוק ואישור ניהול תקין מטעם רשם העמותות לשנת 2015. 12.המשתמש הינו כשיר לבצע פעולות משפטיות מחייבות. במידה והינך קטין (מתחת לגיל 18) או אינך זכאי לבצע פעולות משפטיות ללא אישור אפוטרופוס, יראו את שימושך באתר כאילו קיבלת את אישור האפוטרופוס. 13. העמותה תהא רשאית למנוע ממבצע הפעולה מלבצע תרומה באתר באמצעות חסימתו בכל אחד מן המקרים הבאים: • מבצע הפעולה ביצע מעשה בלתי חוקי ו/או עבר על הוראות דין. • מבצע הפעולה הפר תנאי מתנאי התקנון • מבצע הפעולה מסר בעת ההרשמה ו/או לאחר מכן בטלפון פרטים שגויים במתכוון. • מבצע הפעולה ביצע מעשה ו/או מחדל שיש בו כדי לפגוע בעמותה ו/או במי מטעמה ו/או בפעילות התקינה של האתר ו/או בצד ג' כלשהו. מבלי לגרוע מהאמור לעיל העובר על כך צפוי להליכים משפטיים,פליליים ואזרחיים. 14. הפרשנות לתקנון זה ואכיפתו של התקנון או כל פעולה ו/או סכסוך הנובע ממנו, ייעשו בהתאם לחוקי מדינת ישראל ויתבררו במידת הצורך, בבתי המשפט המוסמכים. 15. במידה של ביטול עסקה יש ליצור קשר במייל הבא:כתובת דוא"ל זאת מוגנת מפני spambots. יש להפעיל JavaScript על מנת לראות את הכתובת amutah.h@bezeqint.ne סמכות שיפוט- על סעיפי תקנון זה יחולו דיני מדינת ישראל הגבלת פרטיות-העמותה מכירה בחובתה לשמור על פרטיות לקוחותיה ותמנע כל האפשר ממסירת פרטים אודות לקחותיה לצד שלישי

קישור לעמוד אינטרנט

לעמוד האישי באתר

הזנת אירוע חימושי חדש
על מנת להוסיף אירוע לציר הזמן אנא מלאו את הטופס המצורף יש להקפיד ולמלא מידע רב ככל האפשר על מנת לאפשר את בדיקתו בטרם יצורף באופן רשמי לציר הזמן שבאתר. נא למלא את התאריך בו התרחש האירוע

קישור לעמוד אינטרנט