לא נמצאו תוצאות. ניתן לחפש פרמטרים אחרים
.jpg)
לעמוד האישי באתר
22 נוב' 2020 הימים הם ימי סוף ההתשה של מלחמת יום הכיפורים במובלעת הסורית.גדוד הטנקים שלי , גד' 77 עוז, יושב מסיום המלחמה בכל תקופת ההתשה במובלעת הסורית ומגן על הפינה הדרום מזרחית של המובלעת הסורית מתחת לתל חרא. השגרה היא להמתין להפגזה היומית , הפגזה שנמשכת לאורך כל היום ומפעם לפעם ירי טנקים שלנו למטרות סוריות ואש ארטילרית מענה לירי הסורי. המפג"ד יושב במבנה בכפר נסג ופלוגות הטנקים מפוזרות לאורך הקו , נתונות להפגזת בלתי פוסקות.השיגרה היא כסדה ושחפ"צ כל היממה ותמיד במרחק ריצה קצרה מהרק"ם האישי טנק / נגמ"ש. אכילה יום יומית של מנות קרב.במסגרת הסכמי הפסקת האש ופינוי המובלעת הסורית הושגה הסכמה עם הסורים שצה"ל יכנס ליום אחד לשטח המפורז ויפנה את הטנקים הישראלים מהשטח. היה חשש שבטנקים שעמדו נטושים כחצי שנה בשטח יש גופות של חיילינו ויותר מכך שמולכדו ע"י הסורים.במפקדת חטיבה 7 תכננו איך להוציא את הטנקים מהשטח, תוכנית מורכבת ומסובכת.שנודע לנו על התוכנית המורכבת של מפקדת החטיבה , עשינו מיד סיעור מוחות בחימוש של הגדוד בהשתתפות המג"ד, וייס (מורג) שהיה העוזר שלי, בן סימון המסגר המחונן ואנוכי. עקרון הפעולה היה פשוט , מה שלא הולך בכוח ילך ביותר כוח. תכננו שכוח הנדסה יכנס ראשון ויסמן נתיב גישה לכל טנק בשטח, אחריו ינועו שני טרקטורים 9 – D בחפיפה של הכף ויבצעו שביל בטוח ברוחב כף וחצי של הטרקטור וגרוד של כחצי מטר בעומק האדמה כדי לחשוף מוקשים / מטענים. כשנגיע לטנק יבוצע פס ניקוי ע"י הטרקטורים סביב הטנק ובסיומו "ינדנדו" את הטנקים במטרה שאם יש מטען או מילכוד - הוא יופעל.בשלב השני יעלה חבלן ויבדוק את פנים הטנק בהסתכלות בלבד. השלב החשוב – הכנסת רב צבאי לחיפוש שרידי גופות וסימונם. בשלב ההכנות למבצע הכנו נגמ"ש עם כוורת בלוני חמצן ואציטלן (תרומת סדנא נפח) בפיקוד בן סימון וזאת כדי לבצע חיתוך זחלים. לכל טנק בן סימון חתך את הזחל מתחת לגלגל מניע ומתחת לגלגל המתח כך שנשאר זחל רפוי על על גבי הגלגלי תמך ההינע סופי וגלגל המתח. בשלב זה טרקטור אחד נרתם לטנק בחזית עם שרשרת קצרה בין הרוטור שלו והשקלים והגביה מעט את חזית הטנק ע"י הרמת הרוטור, והטרקטור השני דוחף את הטנק מאחור. התהליך היה קצר ופשוט, כל טנק נגרר החוצה לשטחינו, לכביש וחוזר חלילה לטנק הבא. שיירה של כוח הנדסה רגלי אחריו שני טרקטורים ושני נגמשי חימוש. לאחר שכל הטנקים הוצאו מהשטח המפורז ועמדו בשיירה על הכביש נשארה המשימה האחרונה , להעמיס את הטנקים הפגועים על מובילים. גם כאן כושר האלתור פעל, הטרקטורים נעמדו משני צידי הטנק, נעצו את הכף בתובה ויחד הרימו את הטנק באויר.המוביל בנסיעה לאחר, נכנס מתחת לטנק ואז הטרקטורים מורידים את הטנק על המוביל. רשת הסוואה ונסיעה למש"א. חימוש גדוד 77 עוז עמד במשימה תוך יוזמה אילתור ודבקות במשימה. זאב (אנוליק) אלון קח"ש גדוד 77
.jpg)
לעמוד האישי באתר
פלוגה בכור ההיתוך סיפורם של קבוצת חברים בני 80 ויותר שחלקם כבר אינם עימנו, ההודעות הראשונות לגיוס אנשי פלוגת שרותי החימוש הגיעו ביום הכיפורים כאשר רצים לא היססו להיכנס בחופזה לבתי כנסת, להוציא משם את המתפללים ולזרום להתייצב במקומות הריכוז שלהם, עם מוצאי יום הכיפורים כבר היו אנשי הפלוגה, בדרך לרמת הגולן. במעברות הירדן קידמה את פני אנשי הפלוגה הפגזה כבדה והם נסוגו לאחור, לזמן מה, אל נקודת ההתארגנות. הפלוגה הוקמה ב-1962 ומאז עברו אנשיה פרקי חיים, שורה ארוכה של התייצבויות, שירות ממושך במילואים וכך נוצרו קשרי ידידות ואחוות רעים, לנשק ולמקצוע. עד לפרוץ מלחמת יום-הכיפורים פעלה התלונה במסגרת של חטיבת שריון מהוללת ועטורת תהילה. ערב המלחמה נקבעה פלוגת שרותי החימוש בפלוגה קדמית, לקריאת הכתבה בפורמט PDF - קישור ** נכתב ונערך על ידי ניסים קלו
.jpg)
לעמוד האישי באתר
אהוד אודי ברוך קצין חימוש של קורס מט"קים גדוד 198 במלחמה במסגרת חטיבה 460 מלחמת יום הכיפורים. 73. אהוד נלד בחיפה בשנת 1951 שם גדל עד שבשנת 1956 בעקבות האבא איש קבע עברו לגור במחנה צריפין וכך נודדו בעקבות מקומות השירות של האבא. בתיכון למד בבית ספר מקצועי אורט סינגאלובסקי בתל אביב. התגייס בשנת 1969 לקורס טיס ועבר לחיל החימוש סיים קורס מכונאי טנקי מג"ח-פטון והוצב בסדנה גייסת בג'וליס. לאחר מספר חודשים יצא לקורס קצינים ומסיים כקצין חימוש, מוצב בגדוד קמ"ט בתפקיד קצין חימוש, וחותם קבע בגדוד. בערב יום כיפור הגדוד בפיקוד עמיר יפה טס מחצרים לרפידים ומיד מתחילים להשמיש טנקים של גדוד 77. ביום הכיפורים בשעה 14:00 פורצת המלחמה ומיד גדוד 198 טנקי שוט קל מתחיל בתנועה לתעלה, מגיע לטסה ונעים צפונה לבלוזה, נכנסים לציר "מאדים" ונעים לתעלה למעוז מפרקת ומיד נתקלים בכוחות מצריים, טנקים נפגעים ונתקעים ואהוד פועל להשמיש כלים ללא ציוד טכני ותמיכה לוגיסטית. החוליות הטכניות הפלוגתיות עוסקות בחילוץ פצועים, לגדוד לא היה מטה מסודר (דרג א'1 ) ואהוד הבין שצריך להשתלת על המצב מעבר לתפקיד קצין חימוש. בערב יום א' 7/10 הסתבר שלגדוד נשארו טנקים ספורים, המג"ד עמיר מסכם עם אהוד שתמיד ימצא ליד טנק המג"ד לסייע בתפקוד הגדוד. הגדוד ממשיך בלילה להילחם ולאט לאט נאספים יחידות הלוגיסטיקה של הגדוד, הקרבות מתנהלים לאורך ציר חתם "זרקור" "הברגה" "חמוטל", ביום ב' 8/10 בסוף היום הגדוד נשאר עם 6 טנקים, במשך הלילה אהוד מארגן טנקים ובבוקר 9/10 הגדוד מונה 9 טנקים המג"ד מנהל את כל הטנקים ברשת הגדודית והכוחות ונכנסים לבלימה למשך מספר ימים עד ההכנות לצליחה והתנועה דרומית לציר עכביש, הגדוד משתתף בהשמדת חטיבה 45 המצרית שנעה צפונה לאורך האגם המר הגדול בצידו המזרחי לנסות לבלום את הצליחה. בתאריך 17/10 צלחו את התעלה ונעו דרומה במסגרת חטיבה 460 עד העיר סואץ ושם הסתימה המלחמה. נכנסים לשגרה לא לזמן רב עוברים לצד המזרחי בעורף של ארמיה 3 ולאחר זמן הגדוד חזר לרפידים לתפקידו, קורס מט"קים. אהוד עובר למפקדת החטיבה ובהמשך נשלח להדריך בקורס קציני חימוש ממשיך בתפקיד קצין חימוש ביחדות שונות, השתחרר בשנת 1977 מצבא קבע וממשיך לשרת במילואים שנים רבות, באזרחות עסק בניהול חברות שפועלו בתחום הטכני. הקים משפחה בסוף המלחמה, גידל ילדים ומגדל נכדים. השפעות המלחמה על המשך החיים, המלחמה אירועה מכונן שנותן אמות מידה לחיים. לבדוק כל דבר שאומרים לך בחיים. מפקד בצבא צריך לבדוק היטב כל פקודה שמתקבלות מלמעלה. מראיין וצילום יצחק בוצר עורך חורין
.jpg)
לעמוד האישי באתר
"סיפורי בוגי" לקריאת הכתבה בפורמט PDF - קישור יום שבת. הששה לאוקטובר 1973. יום הכיפורים תשל"ד. בעוד רבים נמצאים בבתי הכנסת או נחים בבתיהם, כבר התנהלה פעילות קדחתנית ביחידות חימוש רבות. האתראה על כוננות נתקבלה בפיקוד המרכז עוד ביום ה' בלילה. חטיבות שריון אחדות החלו כבר להתארגן. מחסני החירום פתחו שעריהם ושדרות טנקים החלו להיערך למסעם הארוך. במקביל החלה ההערכות בסדנאות חיל החימוש. מרבית הסד"כ אות היו בכוננות מיום שישי, ערב יום הכיפורים, בשעות הצהריים. יחידות חימוש אחרות כבר החלו בגיוס המילואים שלהן. רס"ן יצחק היה בכוננות עוד מיום ה'. רס"ן יצחק המשרת במסגרת פקוד המרכז החל לעבור ביחידות הטנקים כבר ביום ו' ערב המלחמה. מטרתו היתה לעמוד מקרוב ולבחון כיצד מתארגנות, ומצטיידות יחידות אלה. למחרת היום משהחלו הטנקים בתנועה ליעדם התחילו ההודי עות לזרום אליו באמצעות חולית הביקורת הפיקודית. סרן יעקב, מפקד סדנה, היה בכוננות מיום ו'. ההודעה תפסה אותו זמן קצר לפני שיצא לביתו בחולון. כל שנותר לו לעשות היה להתקשר טלפונית לביתו ולהודיע למשפחתו כי לא יוכל לבלות במחיצתם את השבת. במקום לצאת לביתו החל לרכז חוליות להשלמת התיקונים באותם כלי הרכב שנותרו בסדנה. ביום הכיפורים בשעה 14.00 יצא עם אנשיו לליווי חטיבות בדרכן לקו. את רס"ן אהרון תפסה הכוננות ביום שישי, לאחר שחלק ניכר מיחידתו כבר יצא לחופשת יום הכיפורים. אהרון שהינו מפקד סדנה באזור המרכז קיבל הודעה טלפונית כי עליו להשלים את תיקון כלי הרכב המצויים בסדנאתו ובמקביל עליו להרכיב חוליות טכניות ולשלחם ליחידות, בעיקר לחטיבות השריון. בראש אחת החוליות האלה הועמד רס"ר ברוך. המשימה שהוטלה עליו היתה להרכיב מנועים אחדים בטנקים של חטיבה מסוימת שעמדה לנוע. באותו יום שבת הסתובב הצוער איציק כאריה בסוגר. הודעת הכוננות נמסרה בביה"ס לקצינים עוד ביום ו'. חלק מהצוערים שהיו במקום החלו להשלח כסיוע ליחידותיהם ואלו הנותרים ואיציק ביניהם, כססו צפורניים. איציק החל לחפש דרך לעזוב את הבסיס ולהגיע ליחידה חימושית שם יוכל לסייע בכישוריו כחמש צריח. "הבית עצר את הטנק" מיד כאשר הורו לטנקים לנוע על שרשרותיהם ובמהירות, הערכנו שתהינה תקלות בדרך וחייבים היינו להערך לקראתן, לפתור אותן ולאפשר לטנקים לנוע קדימה יהיה אשר יהיה - מספר רס"ן יצחק. אחרי הכל נסיון של 23 שנים בצה"ל אינו דבר של מה בכך. ואמנם ברגע שהחלו להגיע הדיווחים של טנקים שנתקעו בדרך מיד יצאו החוליות הטכניות בדרכם אל מקומות התקלה. מסביר יצחק "הטנקים, מהווים מסה של 52 טונות ואלה נעו במהירות של 30 קמ"ש – כל אלה יוצרים בעיות של תנועה ואנרציה, ובשל האנרציה הזאת נוצרות בעיות כאשר טנק אינו מצליח להעצר, נע קדימה עוד כמה מטרים, ודי בכך כדי לפגוע בטנק שלפניו, והנה – שתי בעיות טכניות שצריך לפתור ומהר". החוליות הטכניות קיבלו דיווחים שטנק נדלק, כתוצאה מהתנגשות, כזאת, אחר דרס כלי-רכב אזרחי (הטנקים נעו בשטח מאוכלס, בנוי ובשטחים עירוניים) וצוות הטנק הפעיל מטפים וכיבה את הדליקה בכוחות עצמו, אך יש צורך לבדוק אם הטנק כשיר להמשך הדרך. כשהגיעו דיווחים על טנקים שירדו מן הדרך, שירדו לתעלות או לואדי - כבר היו כל החוליות ערוכות ומוכנות לבעיות כאלה. כך התברר שבדרך ליריחו - הטנקים חלפו בירושלים המזרחית בדרכם לבקעה - בכפר אבו־דיס, ירד טנק מן הכביש כשלא "לקח" היטב סיבוב חד, החליק והתדרדר לעבר הואדי. בית בן קומה אחת בכפר, בית שנבנה היטב ובעל יסודות מוצקים - עצר את הטנק ולא הניח לו להתדרדר מטה מטה, לעומק גדול. המקרה קרה ביום הכיפורים אחר הצהרים, ההודעה ציינה שטנק צנטוריון פגע בבית וישנם הרוגים. צריך היה לפנות את הטנק במהירות כדי למנוע תסיסה והתמרמרות בקרב התושבים הערביים. רס"ן יצחק הגיע למקום יחד עם אנשי מקצוע, קיווה שבעזרת טנקים שחולפים בכביש יוכל לחלץ את הטנק התקוע. "כשר הגעתי, עמד צוות הטנק והמתין לי על הכביש. הטנק היה נערץ בבנין, בעומק של 30 מטרים מן הכביש ובאמת, קשה היה להאמין שהבית משמש לטנק משענת, מונע ממנו לצנוח אל הואדי. היה אתנו משמר הגבול שמנע מן האנשים שבכפר לסגור עלינו. התברר שהטנק פגע בבית, שמרבית דייריו הספיקו לפנותו אך ילדה קטנה נפגעה, נהרגה והיא מתחת לטנק. המצב היה מתוח. המשטרה שמרה על הסדר והרגיעה את הרוחות. בעוד אנחנו מתארגנים לקראת פעולת החילוץ המסובכת". הכל פונה תוך שלשה ימים ביום הכיפורים בשעות הצהרים כבר גייס רס"ן אהרון את המילואים, והמכונאים המגוייסים היוו תגבורת רצינית לטיפול בטנקים ובנשק כבד. "נאמר לי שעלי להחזיר את הטנקים לכשירות, ומיד. היו טנקים שעמדו כמעט מפורקים והמכונאים עבדו במרץ כה רב, עד כי הצוותים נתבקשו לעמוד ליד הטנקים, לקחת אותם מיד עם השלמת התיקון" – נזכר אהרון. בעוד מספר חוליות עוסקות בהשלמת התיקונים של כל כלי הרכב שהיו בסדנא ("תיקונים נקבעו ליום א' וליתר ימי השבוע. שום דבר לא בער כשתוכננו התיקונים. כעת, כאשר בער היטב - הושלמו התיקונים במהירות שלא תאומן") החלו להגיע הצוותים של הטנקים, של תותחים מתנייעים ושל כלים אחרים. משאיות, זרמו אף הן לסדנא ובעוד כלי הרכב נמסרים, לאחר השלמת התיקון, היו הצוותים מזוודים אותו, מחמשים ומתדלקים. חלק מהטנקים הועלו על מובילים. מי שלא ציפה למוביל – התניע והחל נוסע על הזחלים. 3 ימים לאחר שפרצה המלחמה שוב לא היה גם כלי רכב אחד בסדנא הגדולה. אם יקרע הכבל... רס"ן יצחק, כזכור, החל להתארגן לפעולת החילוץ המסובכת. ראשית נמסרו הודעות דחופות להביא למקום ציוד חילוץ. הגיעו כבלים ואמצעים של העברות כוח בכבלים ולפנות ערב, במוצאי יום הכיפורים הגיע הציוד הדרוש. לא היתה ברירה. צריך היה לחסום את הכביש כדי לבצע את העבודה. בו בזמן זרמו הכוחות שלנו בדרך ליריחו, וקשה היה לנו לעבוד, כי מדי פעם חייבים היינו לפנות את הכביש. טנקים שהיו בתנועה בדרך לקו חלפו על פנינו, ולנו היתה אפשרות לגייס לעזרתנו טנקים שהתקלקלו ואנו תיקנו אותם. היצבנו את הגוררים שלנו על הכביש והורדנו לעבר הטנק את, כל הכבלים שיכולנו לגייס. "אנשי הצוות של הטנק לא היו במצב שיוכלו לסייע לנו. לא סמכתי עליהם. הוריתי לבוחן הטנקים שלי, שלמה צל, לשבת ליד ההגאים של הטנק. לשנינו היה ברור מה יכול לקרות, כאשר הטנק ינוע קדימה וכבל' עלול להיקרע. אז היתה ההידרדרותו של הטנק עלולה להיות מושלמת, עד למעמקי הואדי, והתוצאה – איש לא יוותר בחיים. ברור היה גם, שאם הכבל יקרע, יגלח' הטנק שורה של בתים בכפר, יקחם עמו אל התהום" – מסביר יצחק. לאט לאט החל הטנק הנגרר להתקדם לעבר הכביש. כאשר הגיער קצות שרשרותיו עד לפני הכביש – נוכחנו לדעת שזה לא יילך יותר. עד כאן. 2 הטנקים ששימשו לנו גוררים - מיצו את כל יכולתם. "הנענו את המנוע של הטנק הפגום
.JPG)
לעמוד האישי באתר
06 נובמבר 2022 סיכום המפגש מאת אל"מ במיל יעקב שניידר שיחה במפגש עם אנשי החימוש של גדוד 46 – 49 שנה למלחמת יום כיפור הרשו לי לברך ולהודות ליוזמי הכנס ובראשם את זאב סגל זיס, פקידת החימוש שמחה סקילי, פקידת הלשכה אילנית פלמון, שלמה יעקב ואת ידידי אהרון אל"מ מיל' אהרון מועלם יו"ר עמותת החיל שאיפשר לנו להתארח במקום מכובד זה ואני מתנצל באם שכחתי עוד מארגנים. ברצוני, להודות לכל אנשי החימוש של הגדוד במלחמת יום הכיפורים שהגיעו לכנס ואת הקשרים והחובשים אשר לחמו איתנו, שכם אל שכם. את המפ"ים עירא, ירון רם ומשה זילברגר – אשר כיבדו אותנו בנכחותם. בהתייחסותי הפעם לא אחזור באופן כרונולוגי על מהלכי המלחמה הקשה שחווינו שהיא החוט המקשר בין כולנו ומזמן אותנו למפגש זה, שהרי הרוב כבר נאמר גם בכתובים, גם בראיונות מוקלטים, וגם היות וחלפו 49 שנים מאז והזיכרון מטאטא בכולנו וכל אחד זוכר פרטים מזווית ראיה שונה ולכך מתווספת הסתכלות דרך "פריזמות וורודות" שלעיתים ’מייפות’ ומעצימות את הדברים הטובים אבל כולנו זוכרים שהמלחמה הייתה קשה, ומן הסתם, לא כל מה שעשינו הצליח כפי שהיינו רוצים. ברצוני, להתנצל בפני מי מכם שזוכר את הדברים באופן שונה ממני ומדברים שאמרתי או כתבתי או מדברים שלא אמרתי, הכל נעשה מתוך כוונה טובה ולא רציתי לפגוע חלילה באף אחד. בשיחה זו ברצוני לעשות מאין "zoom out" ולהציג את הדברים בפרספקטיבה של הזמן הרב שחלף בהסתכלות מרחיבה ואולי אף השוואתית בין מה שעשינו לבין מה שעושים בצבאות אחרים וגם כמה לקחים שצה"ל ומערך האחזקה למד ויישם ממלחמת יום כיפור. ראשית, נזכיר לעצמנו שאנו שייכים לכוח שנקרא כיום "תומכי לחימה" והמשמעות היא שהלוחמים בפיקוד המג"ד והמ"פים נלחמו באויב המצרי שפעל בגזרתנו, ואנו נלחמנו הן על מנת להגן על עצמנו והן על מנת לתקן ולהעמיד לראשותם כמה שיותר טנקים ואמצעי לחימה על מנת שיוכלו לבצע את משימתם בהצלחה. שיטת האחזקה על פיה פעלנו הייתה "לתקן קדימה" במקום בו הטנקים נפגעו או התקלקלו במקומות בהם עדיין התנהלה לחימה ועשינו כמיטב יכולתנו לתקן את כל שניתן ולהחזירו למעגל הלחימה. תיקון אמצעי לחימה קדימה, זו אינה משימה מובנת מאליה. צבאות מערביים רבים לא מתקנים קדימה, ומפנים את האמצעים התקולים לאחור ושם מבוצעים עיקר התיקונים. התנאים לתיקון קדימה מחייבים הימצאות אמצעי ניוד בעלי שרידות גבוהה שתואמת את סיכוני שדה הקרב, תנאי עבודה כמו תאורה, אמצעי דיאגנוסטיקה, אלמנטאריים כלי עבודה מיוחדים וחלפים שיאפשרו לבצע תיקונים מהירים. במרבית צבאות המערב זה לא נעשה כפי שאנחנו עשינו והסיבות לכך מגוונות כמו:. א, מחסור בחיילים שהם בעלי מקצוע מיומנים. ב. העדר אמצעי ניוד שרידים ותנאי לחימה וסביבה קשים. ג. קושי באספקת חלפים מתאימים – Just on time. בדיעבד ובסיכומים אנחנו יודעים שעשינו עבודה טובה, יחד עם גורמי החימוש היחש"מ והגש"ח של סיני, הצלחנו לתקן כל טנק ונגמ"ש בין 4 -5 פעמים במהלך הלחימה ובעצם אפשרנו לגדוד להגיע עד לק"מ ה 101 בכביש סואץ קהיר עם כל הטנקים שניתן היה לתקן. מנינו בסה"כ 47 אנשי חימוש מהם 2 קצינים, כולנו בוגרי בתי ספר מקצועיים עם הכשרות ספציפיות למגוון המקצועות הרלוונטיים בחלוקה הבאה: 4 חוליות טכניות פלוגתיות – 24 סמלים טכניים : ניסים אקוקה פל א טולדנו דוד פל ב' זאב סגל המכונה ז'יס פלוגה ג' יהודה סולוביץ סמל טכני פל החרמ"ש. בוחני טנקים גדודיים – אסל דוד ז"ל, רפי איטח מכשירן יעקב בן לולו יעקב הקרוי ציפי בוחן צריח ונר יהודה – בוחן חשמל – סה"כ 4. המח"ג מנה - 17 איש בפיקודו של בני גורן ובניצוחו של אבישי סעידי – הבוחן חדד ואנשי חימוש במגוון המקצועות רכב, נשק אופטיקה מסגרות חשמל תחמושת בפיקודו של בני גורן וניהולו של אבישי סעידי בצבא ארה"ב בכל גדוד טנקים המונה 44 טנקים יש 4 טנקי חילוץ וכל כלי שנפגע נגרר לאחור ומשם מפונה לסדנא עורפית ברמת אגד התחזוקה יש רק"מ רזרבי או סבב טכני וכל גדוד מקבל טנקים תקינים במקום אלו שנפגעו. לדוגמה אחזקת אמצעי ארטילרי, ה MLRS .- בו לוחמים מחליפים תיבות של רכיבים אלקטרוניים שעולים עשרות אלפי $ על סמך נתוני מערכת איתור אלקטרונית מובנית הנקראת BIT , ומנתונים שלהם הם מודים שמעל 50% מההחלפות הן החלפות שווא. מה הלקחים שהפיקו בצה"ל ומיישמים עד היום : האחזקה הצמודה בדרג א' חשובה מאוד וגם כיום יש בכל גדוד טנקים מערך אחזקה דומה למה שהיה אצלנו אולם הם מתניידים כיום על גבי נגמ"שי נמ"ר שנבנו על בסיס תובה של טנקי מרכבה ממוגנים עם "מעיל רוח" שהוא מיגון אקטיבי ומצויידים במיטב אמצעי העבודה הקיימים. נמ"רי חילוץ. עקב הקשיים לתקן קדימה פועלים להגדלת ה- MTBF - כלומר מטפלים בשיפור האמינות של מערכות ואמצעי הלחימה על מנת להקטין את ההסתברות לתקלות. פועלים על פי תקניים המאפשרים ביצוע תיקונים מהירים – קיצור הMTTR- MEAN TIME TO REPAIR ולסיכום : בשנים שחלפו מאז המלחמה התפרסמו ספרים ומאמרים רבים על מלחמת יום כיפור. מרבית הספרים נכתבו על ידי גנרלים או בשמם ומן הסתם כל אחד רצה לפאר את מעשיו. כיום מתפרסמים גם ספרי מחקר על מלחמת יום כיפור ואני מבקש להציע לכם לקרוא שניים מהם , ספרו של פרופ' אורי בר יוסף על חיל האוויר שנקרא "מלחמה משלו" בו הוא מתאר איך חיל האויר עסק במלחמות משלו ולא סייע לכוחות היבשה לבצע את המהלכים שלהם דבר שראינו במו עיננו ועכשיו הוא מתפרם בספר מחקרי ואובייקטיבי. הספר של ידידי האלוף ד"ר עמנואל סאקל מג"ד 52 במלחמת יום כיפור שבמסגרת עבודת הדוקטורט שלו כתב ספר הנקרא "הסדיר יבלום". בספר מבקר עמנואל כפי שהוא יודע לבקר, בערך את כל הדרגים שניהלו את המלחמה,החל מהדרג המדיני, המטה הכללי, זרועות הים והאוויר, את כל אגפי המטה הכללי את יחידות השריון, למעשה את רוב הנוגעים למלחמה זו ובתוך הספר, בן 460 עמודים הגורם היחיד שהוא מציין שטרם תרומה נכבדת להצלחת הלחימה הוא מערך האחזקה של צה"ל שפעל היטב. אציין גם את דברי הגנרל רוברט ה. בארו, אז מפקד חיל הנחתים האמריקאי, שאמר את המשפט המפורסם ש"לוחמים מנצחים קרבות, הלוגיסטיקה מנצחת מלחמות". Soldiers win battles, logistics win wars ואנחנו יודעים שעשינו את כל מה שיכלנו ואף מעבר לכך ואפשרנו לגדוד ולצה"ל לנצח.במלחמה. כולכם יכולים להיות גאים על תרומתכם למלחמת גדוד 46 וללכת עם גב זקוף ולהתפאר במעשינו. אוהב אתכם ומצדיע לכולכם. יעקב שניידר. צילומים מהמפגש דברי פתיחה למפגש חלק ראשון של המפגש חלק שני במפגש חלק שלישי במפגש חלק רביעי במפגש שלמה בן יעקב היה מפגש מרגש מאין כמוהו עם אנשים נפלאים עמם ביליתי 4 שנים בגדוד כולל במהלך מלחמת יום כיפור בה התגלו כולם בגדולתם עוצמתם האנושית והמקצועית. החברות והמסירות ההדדית של כולם ראויה לשבח. שמחנו להיפגש אחרי 49 שנים והבטחנו לעצמנו להמשיך ולקיים מפגשים נוספים. בל נשכח את חברינו היקרים שנפטרו במהלך השנים מאז המלחמה ואת כל הנופלים מחיילי וקציני הגדוד במלחמה. יהי זכרם ברוך. שלמה בן יעקב תמונות המשתתפים במפגש
לעמוד האישי באתר
אריה נולד ברומניה בשנת 1950. בהיותו בן שנה פלוס המשפחה ביקשה לעלות לארץ ישראל אבל רק לאחר 10 שנים קיבלה היתר לעלות כאשר אריה היה כבר בן עשר. המשפחה הגיעה תחילה לקריית שמונה אבל לבסוף הם השתקעו בתל אביב. אריה למד בבית הספר תחכמוני ואחרי זה בכפר הנוער בבן שמן. שירות צבאי בהמשך הוא למד מסגרות מכנית בפנימייה הטכנית של חיל החימוש. במסגרת הזו הוא השתלם במכונאות של טנקי שוט מטאור. הגיוס היה בשנת 1968 ואז הוא הוצב בסדנה הגייסית בג'וליס. הוא נטל חלק בכוח העזר הטכני אשר צורף לחטיבה 7 בפעולת כראמה בשנת 1968. אריה גם שירת בגדוד 77 במסגרת חטיבה 7. במלחמת ההתשה בסיני הוא מצא את עצמו לא פעם פועל עם חבריו לכוח תחת אש של הפגזות מהצד המצרי. מלחמת יום כיפור אריה פעל במסגרת גדוד שירותי חימוש 867 אשר לחם בחזית סיני. אריה מתאר תמונה כלל לא שגרתית של התנהלות כוחות העזר של החימוש וכיצד המלחמה וההתנהלות סביבה נראים מנקודת המבט של כוחות אחוריים אשר מצאו את עצמם לא פעם פועלים תחת אש כבדה אשר אף גבתה מחיר כבד בחיי חברים אשר הכיר ואשר שירתו עמו ביחידה. אריה שירת בחיל החימוש בסך הכל יותר מארבעים שנה הן כאיש קבע והן כאזרח עובד צה"ל. אריה התחתן עם אורה בנובמבר 1973. החתונה נערכה כחודש לאחר התאריך המקורי אשר נדחה בגלל המלחמה. יש להם שתי בנות ושלשה נכדים. ריאיון צילום ועריכה יצחק בוצר
לעמוד האישי באתר
שמי אבי אלוני איש חימוש לעבר. בשנת 1973 שירתתי בסדנת בת גלים. בפריצת מלחמת יום כיפור נשלחנו למלא שקי חול אני וחברי שמעון אמזלג. ציידנו אותנו עם רכב קומנדקר ושלחו אותנו ליציאה הדרומית מחיפה על גבעה משקיפה להקים עמדת שקי חול על גבעה משקיפה עם עצי אקליפטוס. כשהתקרבנו לגבעה שמענו חייל בוכה ומלמל שבכוונתו להתאבד בגלל אהבה נכזבת. אני וחברי היינו בהלם ולא ידענו מה לעשות החייל החייל כיוון את נשקו לראשו והתכוון להתאבד. אמרתי לו "למה אתה מכוון את הנשק לראש ? תוריד אותו!! החייל המשיך לבכות ואמר אני רוצה להתאבד" אמרתי לחברי שמעון שימשיך לדבר איתו ואני אאגף אותו מאחור ואנסה להצילו. רצתי במהירות מאחרי הגבעה וכשעליתי לגבעה שמעתי יריה מחרישת אוזניים הגעתי במהירות לחייל וראיתי שהוא ירה לעצמו בגרונו ומתחילה להיות שלולית דם גדולה. בתקופה ההיא לא היו פלאפונים ולא היתה יכולת להזעיק עזרה. קשרתי לחייל את החולצה שלי מסביב לגרונו בניסיון לעצור את הדימום, הרמנו אותו לקומנדקר ונסענו במהירות לבית החולים הקרוב, בית החולים הצבאי 10. הורדנו את החייל במיון הרפואי וביקשו מאיתנו לחזור ליחידה. עד היום אני וחברי שמעון אמזלג לא יודעים מה עלה בגורלו של החייל. אני אישית כחייל צעיר חוויתי טראומה קשה ועד היום אני חושב על החייל לעיתי קרובות מאוד. האם מישהו מכיר את הסיפור ? האם בבית החולים הצליחו להציל את חייו ? אשמח מאוד להיפגש איתו ? תודה רבה אבי אלוני חייל חימוש
.png)
לעמוד האישי באתר
בסד מוזיאון חיל הטכנולוגיה והאחזקה -חיל החימוש עמותת החיל הנצחה ומורשת ונתתי להם בביתי ובחומותיי יד ושם (ישעיהו נו-ה) יחד נבנה את הבית יקירנו בוגרי חיל החימוש לדורותיו כיום "חיל הטכנולוגיה והאחזקה" הנדון : הקמת מוזיאון חיל החימוש – חיל הטכנולוגיה והאחזקה הכוונה בכוונת עמותת החיל , בשיתוף מפקדת החיל , מפקדת החט"ל , מפקדת מנת"ק ,מש"א, מצל"ח ומרת"ח להקים מוזיאון חילי שישקף את פעילות אנשי החיל קצינים נגדים ואזרחים עובדי צהל לדורותיהם מקום המדינה עד היום – כמרכז מורשת והנצחה שמו של החיל בעבר, "חיל הטכנאים" , "חיל החימוש" , וכיום "חיל הטכנולוגיה והאחזקה". היעוד מוזיאון זה ישמש ביתם המורשתי של כלל בוגרי החיל בכל שנות קיימו ויכיל בתוכו מורשת אישית של כלל הגמלאים בחייל לצד מורשת קבוצתית כפי שיפורט בהמשך. יעדי המוזיאון יהווה מרכז לאומי לשימור מורשת החיל, הנחלתה לאנשי החיל, לבני הנוער, לציבור בישראל ולדורות הבאים של לוחמי וחיילי החיל. ישמש כלי ללימוד, למחקר, לניתוח, לשיווק, ולסיקור ההיסטוריה של חיל למן היוסדו "כחיל הטכנאים" בהמשך "חיל החימוש" ועד לשמו הנוכחי "חיל הטכנולוגיה והאחזקה". יביא לידי ביטוי את מורשת פיתוח אמצעי הלחימה ע"י אנשי החיל בשיתוף עם התעשיות הביטחוניות מאז הקמת צה"ל ועד היום. יביא לידי ביטוי את השתתפות של החייל באחזקת אמצעי הלחימה של הצבא בכלל מלחמות ישראל ובאחזקה השוטפת בין המלחמות תוך ציון פריסת הכוחות בהתאם לפיזור הגיאוגרפי ובהתאמה לדרגי האחזקה שהיו. יביא לידי ביטוי את מערכי ההדרכה של החיל : בה"ד 20, הפנימיה הצבאית של החיל ,ואת בתי הספר התעשייתיים שהוקמו בתוך בסיסי החיל ומחוצה לו המרכז יביא לידי ביטוי את פעילותם של מרכזי אט"ל המופעלים על ידי קציני וחילי החייל בכל הנוגע להצטיידות אמצעי לחימה ותחמושת, שיקום אמצעי לחימה בזמן רגיעה ובמלחמה ובדגש על מצל"ח 6810 ,משא 7100,משא 7200 ומרת"ח 6400. מהות קול הקורא עזרו לנו לוודא שלכולכם ללא יוצא מן הכלל יהיה מקום של כבוד במורשת האישית שלו ובמורשת הקבוצתית אליה היה שייך. אהרון מועלם יו"ר העמותה עוזי שוחט מנהל הפיתוח ניסים קלו מנהל האתר כתב וערך :פרחי יוסי מרכז פרויקט ההקמה מהות המרכז יהווה מרכז לאומי לשימור מורשת החיל, הנחלתה לאנשי החיל, לבני הנוער, לציבור בישראל ולדורות הבאים של לוחמי וחיילי החיל.ישמש כלי ללימוד, למחקר, לניתוח, לשיווק, ולסיקור ההיסטוריה של חיל למן היוסדו "כחיל הטכנאים" בהמשך "חיל החימוש" ועד לשמו הנוכחי "חיל הטכנולוגיה והאחזקה". יביא לידי ביטוי את מורשת פיתוח אמצעי הלחימה ע"י אנשי החיל בשיתוף עם התעשיות הביטחוניות מאז הקמת צה"ל ועד היום. יביא לידי ביטוי את השתתפות של החייל באחזקת אמצעי הלחימה של הצבא בכלל מלחמות ישראל ובאחזקה השוטפת בין המלחמות תוך ציון פריסת הכוחות בהתאם לפיזור הגיאוגרפי ובהתאמה לדרגי האחזקה שהיו יביא לידי ביטוי את מערכי ההדרכה של החיל : בה"ד 20, הפנימיה הצבאית של החיל, ואת בתי הספר התעשייתיים שהוקמו בתוך בסיסי החיל ומחוצה לו. המרכז יביא לידי ביטוי את פעילותם של מרכזי אט"ל המופעלים על ידי קציני וחילי החייל בכל הנוגע להצטיידות אמצעי לחימה ותחמושת, שיקום אמצעי לחימה בזמן רגיעה ובמלחמה ובדגש על מצל"ח 6810 ,משא 7100,משא 7200 ומרת"ח 6400. יעדים תפעוליים בציר הזמן ישמש כמקור וכתשתית מסיעת למחקרים אקדמאיים וכבסיס מידע לארגון לומד. ירכז את כלל החומרים הקשורים למורשת החיל מימי טרום הקמת המדינה ועד היום ישמש מרכז לכתיבה הפקה ופרסום של עבודות וספרי מורשת המיצגים את תרומתו של החייל בשרשרת הדורות בהגנה, בפלמ"ח בצה"ל ובכלל מערכות ישראל. המרכז יהוה מרכז להפקה והפצה של חומרי מורשת לקציני החייל, ליחידות החייל, למשפחות שכולות ולתלמידי בתי ספר. המרכז בשיתוף עם החייל יקים יחידה לתיעוד היסטורי ובכלל זה ביצוע ראיונות, הסרטה הקלטה ותיעוד כבסיס לשימור ההיסטוריה של החיל. המרכז יפיק עלון תקופתי לעדכונים ומידע הנוגעים למורשת החייל. המרכז ישתף פעולה עם החיל בהפקת אירועי מורשת חיילים ובכלל זה טקסי זיכרון סיומי קורס מפקדים ועוד. קהל יעד תלמידי בתי הספר חטיבת ביניים, תיכון, מכללות ואקדמיה. קצינים, נגדים, אזרחים עובדי צה"ל וחיילי צה״ל. אנשי תעשיה מהארץ והעולם. משפחות וקהל רחב. אורחי החיל. תיירים.
לעמוד האישי באתר
חברי הכתק"ל מס"ד שם משפחה שם פרטי טלפון נייד גמלאי צה"ל הערות 1 אבוחצירה שלומי 052-5381901 לא 2 ארבץ אברהם 03-7397010 גימלאי בן 96 3 ארוך שלמה 054-3015454 גימלאי 4 אשר מנחם 054-5336997 לא 5 בן ברוך גרשון 055-6696666 גימלאי 6 בר נוי זאק 054-5551221 גימלאי 7 גומני מאיר 050-2450350 לא 8 גרבי יונתן 052-3747764 גימלאי 9 דיבסק זאב 050-6240149 גימלאי 10 ויניק יצחק 050-5264533 גימלאי 11 ז'אן משה 054-4245244 גימלאי 12 חדד משה 050-4399982 גימלאי 13 יחיזקיה רינה 052-9462554 גימלאי הבת של ארבץ 14 יעיש ישראל 053-2823360 גימלאי 15 כהן חיים 052-5305391 לא בטוח 16 לבקוביץ אבי 054-4441484 לא 17 מזרחי עובד 054-7773778 לא 18 מסיקה אברהם 050-5352800 גימלאי 19 נחמיאס מנחם 052-2662310 לא בטוח 20 סגל יעקב 050-6208096 גימלאי 21 צל שלמה 050-2625091 גימלאי 22 רוטנברג נתי 052-2462081 גימלאי 23 שמיר בנצי 050-4450069 גימלאי 24 שניידר משה 054-7755221 גימלאי 25 שרעבי אמיתי 050-7928151 גימלאי
.jpeg)
לעמוד האישי באתר
תאריכי המלחמה : 26/08/2014 – 08/07/2014. במשך 50 ימי לחימה בין ישראל לבין חמאס וארגוני טרור נוספים. המבצע הוכרז בעקבות ירי רב של ארטילריה רקטית מרצועת עזה לעבר אוכלוסייה אזרחית ויישובים בדרום ישראל, שהחל כתגובה ל"מבצע שובו אחים" של צה"ל לאחר חטיפת שלושת הנערים הישראלים ורציחתם ב-12 ביוני אותה שנה, ולרצח הנער הפלסטיני מוחמד אבו ח'דיר בירושלים. בשלב הראשון כלל המבצע בעיקר הפצצות כבדות של חיל האוויר הישראלי, חיל השריון וחיל התותחנים ברצועת עזה, כשבמקביל ישראל ספגה ירי רקטי מרצועת עזה והתמודדה עם חדירה של מחבלים חמושים לשטחה שהגיעו מרצועת עזה דרך הים או דרך מנהרות. בשלב השני, שהחל ב-17 ביולי, נכנסו כוחות קרקעיים של צה"ל לרצועה, תחילה לעיירה בית חאנון, במטרה להרוס את מנהרות הטרור, הלחימה המשיכה וכעבור שלושה ימים החל קרב שג'אעיה. במהלך הלחימה כוחות חיל ההנדסה הקרבית איתרו וניטרלו למעלה מ-30 מנהרות טרור שהיוו איום על יישובי עוטף עזה. בשלב שלישי, שהחל ב-5 באוגוסט הושלמה יציאת הכוחות הקרקעיים של צה"ל מרצועת עזה, אך הלחימה נמשכה במתכונת השלב הראשון. במהלך המבצע נמנו 12 ניסיונות לתיווך לשם השגת הפסקת אש, כאשר רוב הניסיונות התקבלו על ידי ישראל, אך נדחו על ידי חמאס. המבצע הסתיים לאחר 50 ימי לחימה, עם קביעת הפסקת האש. עם תחילת המבצע נפרסו סוללות כיפת ברזל ברחבי ישראל כדי להגן גם על יישובים במרכז הארץ. במהלך המבצע נורו 4,594 רקטות ארטילריות ופצצות מרגמה לעבר ישראל, מתוכן 735 יורטו על ידי כיפת ברזל, 64 מהן נפלו בשטחי מגורים, 188 מהן כשלו ונפלו בתוך שטחי הרצועה ו-3,607 מהן נפלו בשטחים פתוחים. מנגד צה"ל תקף 6,231 מטרות טרור בשטחי רצועת עזה; 10,590 מבנים נפגעו בתקיפות, 4,024 מבנים נהרסו כליל עד היסוד ו-32 מנהרות טרור הושמדו. בצד הישראלי נהרגו 68 חיילים, 5 אזרחים ואזרח זר אחד, ונפצעו 1,433 חיילים ו-837 אזרחים. בצד הפלסטיני נהרגו בין 936 ל-1,408 פעילי טרור, ובין 761 ל-1473 אזרחים, מעל ל-11,000 פלסטינים פצועים, ומעל ל-200 פעילי טרור נשבו בידי ישראל. בנוסף, עשרות פלסטינים ברצועת עזה הוצאו להורג בידי חמאס בטענה ששיתפו פעולה עם ישראל. במהלך הלחימה בין 300 אלף לחצי מיליון מתושבי הרצועה נאלצו לנטוש את בתיהם. ב-2019 אמר בני גנץ, הרמטכ"ל שפיקד על צה"ל במהלך צוק איתן, שבמבצע נהרגו 1,364 מחבלים פלסטיניים. מבצע צוק איתן נחשב למבצע הצבאי הנרחב ביותר של צה"ל מאז מלחמת לבנון השנייה מבחינת משך הלחימה, מספר ההרוגים והפצועים בצד הישראלי ובצד הפלסטיני, עלותו הכספית לשני הצדדים הלוחמים ובהיותו המבצע הצבאי הראשון בהיסטוריה של מדינת ישראל שהוענק לאחריו אות מערכה למרות אי-הכרזתו כמלחמה. רמי מספר על תפקידו במלחמה במהלך מבצע "צוק איתן, רמי תפקד כמנחה אחזקה ומפקד חוליית הבוחנים הפיקודית (כ-7 נגדים), רמי היה אמון על התחומים הבאים: צבירת הכוחות בשטחי הכינוס מכלל יחידות צה"ל אשר השתתפו במבצע. ניהול זמינות וכשירות הצל"ם והצוותים האחזקתיים במערך הפיקודי (שליטה בכל זמן נתון). ניהול והוצאת כיתות אחזקה מאגד אחזקה ארצי, יחידות מטכ"ליות (מש"א, חט"ל, מנת"ק, ומוסכים אזרחים) לטובת העלאת זמינות הצל"ם. ניהול חוליית הבוחנים בשטחי הכינוס בהיבטי החזרה לכשירות, בחינות, התקנות פלטות מיגון וערכות חילוץ לרק"ם. ניהול תא אחזקה – סד"כ של כ-35 כ"א סדיר ומיל'. בשבועות הראשונים למבצע, תיפקד רמי כמפקד תא אחזקה וסד"כ, המבצע החל ללא אנשי מיל' אשר גויסו לאור מורכבות המבצע והמשכו לחיזוק התא. רמי היווה ציר מרכזי ועיקרי במערך האחזקה הפיקודי במבצע, לאור היותו מוקד ידע במקצועות האחזקה, דעתו היוותה שיקול בהחלטת המפקדים. רמי תפקד ימים ולילות במכלול האחזקה הפיקודי ובשטחי הכינוס למתן מענה אחזקתי תוך כדי ירי, במסירות נפש ובאמונת ערכי השליחות והאחריות. רמי זכה לשבחים רבים על תפקודו במבצע. תובנות פיקודיות של קוראל על רמי : רנ"ג רמי רסד, הינו דמות לדוגמה ומופת, במפגשים איתו למדתי פיקוד ומנהיגות, ערכים מובילים, חשיבות הדבקות במשימה והעצמת ההון האנושי, הסיפורים המבצעיים והאישיים ודרכו המקצועית ילוו אותי במהלך שירותי. מנהיגות – "מנהיגים הם אלה שגורמים לאנשים ממוצעים לעשות עבודה יוצאת דופן", "מנהיג הוא אדם שיודע את הדרך, הולך בדרך הזו ומראה אותה לאחרים" - במהלך שירותו העצים רמי את יכולותיהם של בעלי המקצוע תוך מיצוי מירבי, בקיאות מקצועית הגדרתם כמוקדי ידע ומנחים אחזקתיים בתחומם, הוא תרם מניסיונו המקצועי לכלל המערך והשאיר חותם בדרכו הצנועה. מפקד – "מפקד – משמע מידות של חוכמה, של כנות, של עין טובה, של אומץ ושל הקפדה" – רמי ראה לנגד עיניו את צו השעה והמוכנות לחירום כבשגרה, החלטותיו היו תוך ראייה מערכתית מניסיונו המקצועי והאישי למתן מענה אחזקתי, החשיבות בעיניו הינה אנשי הקצה. דוגמה אישית – "דוגמה אישית היא לא מקור ההשפעה העיקרי על אחרים – היא המקור הבלעדי" – רמי דוגל במשפט נאה דורש נאה מקיים", הווית הדוגמא האישית והמקצועית הינה הערך המהותי, וכי גורם לסובבים להיות טובים יותר, מקצועיים ומשימתיים. אמון - "אנשים חכמים שמים את האמון שלהם ברעיון ולא בנסיבות" – רמי רואה בערך זה חשיבות מאמין בשקיפות במה תעשה ולא איך תעשה, יש דרכים שונות להגעת המטרה ולכל אדם יצירתיות משלו. כבוד האדם – "האדם הוא מקור עוצמתו של צה"ל, זה הרואה בשירות הצבאי ערך וזכות ולא רק חובה חוקית" – רמי הדגיש כי ההון הכי שוב במערך הינו ההון האנושי והעצמתו, יחסים טובים ומוגדרים תוך כבוד הדדי ירתמו את האנשים למשימות תוך רצון ומוטיבציה תוך הרגשת שייכות. מקצועיות – רמי ראה בערך המקצועיות ערך בעל חשיבות גבוהה, מקצועיות מחייבת בתפקיד, הבעת דיעה מקצועית מחייבת, הנחה את אנשיו באמת במקצועית, התרומה המקצועית הינה זמינות הצל"ם והמוכנות לחירום. במפגשים למדתי על אדם ערכי, מקצועי, אידאולוגי המהווה דוגמה ומופת רואה שליחות, מחויבות וזכות לשרת במערך תוך מסירות נפש. אודות רמי רמי נולד בשנת 1971 בבאר שבע. רמי למד בבתי ספר "עמל" במגמת מכונאות רכב וסיים 12 שנ"ל בהצלחה רבה. בשנת 2001 נישא רמי לליאת וכיום הינם הורים לשלושה – איתי(16), גיא(11) ,רועי(7). רמי התגייס לשירות בצה"ל בשנת 1989 ושרת בחיל החימוש דאז כמכונאי רכב והתקדם במעלה הדרך לבוחן/מנ"ע (במס' יחידות בפיקוד הדרום), מבקר פיקודי ועד לתפקיד שמבצע אותו כיום קמ"ד אחזקה ואחראי חוליית המבקרים של מערך הטנ"א בפיקוד הדרום. רמי בוגר כלל ההכשרות המקצועיות בתחום הרכב ובנוסף הינו מדריך טכנולוגי. רמי הינו טכנאי תו"ן בהשכלתו, בעל הסמכות והכשרות בתחום הרכב (מוסמך מטעם משרד התחבורה), מכונאי סוג – 3, ניהול מוסכים שלב א', קצין בטיחות בתעבורה והסמכה לשמאות רכב. רמי השתחרר מצה"ל בשנת 2018 ועובד כיום בתפקיד קצין בטיחות בתעבורה רמי מספר בגאווה רבה - זה הבן שלי הבכור איתי רסד הוא בן ממשיך בחיל הטנ"א ממח"ג בגדוד 77 בסבב שני. תמונות שרמי שיתף איתנו משירותו
.jpg "גרסון יעקב ז")
.jpg "צבי יצחק ז")
.jpg "קיש אמיל שמחה ז")
.jpg "שרעבי יאיר ז")