לא נמצאו תוצאות. ניתן לחפש פרמטרים אחרים
.jpg)
לעמוד האישי באתר
רשימת הראיונות האישיים לקריאת הפרק בגרסת PDF -לחץ כאן לצורך כתיבת ספר תולדות מש"א 7100 ריאיינתי פנים-אל-פנים, או באמצעות הטלפון מפקדים ועובדים, ששירתו במש"א בתקופות שונות, או שהיו קשורים אליו בדרך זו או אחרת. להלן רשימת הראיונות, המקומות שבהם התקיימו ומועדיהם: אל"ם (מיל') אהרון דוד סלע - רמת השרון, 26 ביוני 1990, 7 במרס 1993, 5 במרס 1996. אל"ם (מיל') משה בלה ואשתו ורה - תל-אביב, 26 ביוני 1993. אל"ם (מיל') אשר ארבל - תל-אביב, 26 ביוני 1993. אל"ם (מיל') יוסף קריידין - ירושלים, 29 ביוני 1993. כוכבה רזניק - ריאיון טלפוני, חיפה, 27 ביולי 1993. סא"ל (מיל') יקותיאל קרן - תל-אביב, 29 ביולי 1993. רס"ן (מיל') צבי מינצברג - רמת השרון, 31 ביולי 1993. סא"ל (מיל') ירוחם כפכפי - רמת השרון, 1 באוגוסט 1993 וריאיון טלפוני ב22- ספטמבר 1995. אורי בית-אור ורותי בית-אור - תל-אביב, 11 באוגוסט 1993. סרן (מיל') כהן מלאכי - תל-אביב, 13 באוגוסט 1993. סא"ל (מיל') הלל מונין - תל-אביב, 22 באוגוסט 1993. אל"ם (מיל') אליעזר יחזקאלי - גבעתיים, 26 באוגוסט 1993. אל"ם (מיל') צבי ויינברג - חיפה 1 בספטמבר 1993. בח"ק משה ירדני - ראשון לציון, 8 בספטמבר 1993. רס"ר (מיל') בן-ציון נפרסטק - תל-אביב, 9 בספטמבר 1993. אע"צ ג'ורג' אלאשקר - יפו ובית דגן, 12 בספטמבר 1993. סא"ל (מיל') יעקב וייס - יהוד, 27 בספטמבר 1993. אל"ם (מיל') ינון עזרוני - חדרה, 23 בנובמבר 1993. תא"ל (מיל') אוריאל תמיר - חיפה, 24 בנובמבר 1993. אע"צ חנא וקים - רמלה, 28 בנובמבר 1993. אל"ם (מיל') משה אבני - תל-אביב, 28 בנובמבר 1993. תא"ל (מיל') טוביה מרגלית - רמת-גן, 22 במרס 1994. תא"ל (מיל') יהודה אדמון - הרצליה, 31 במרס 1994. בח"ק יצחק ארבל (זונדינר) - תל-אביב, 7 באפריל 1994. אל"ם (מיל') כהנוביץ' יעקב - ראשון-לציון, 8 באפריל 1994. בח"ק שלמה משיח - בת-ים, 19 באפריל 1994. אל"ם מיכאל דיין - כפר סבא, 20 באפריל 1994. תא"ל (מיל') בן-ציון בן-בסט - תל-אביב, 21 באפריל 1994. אל"ם אלי פישמן - תל השומר, 22 באפריל 1994. האלוף עמיעז סגיס - תל השומר, 24 באפריל 1994, הקריה 11 באפריל 1997. אל"ם (מיל') צבי לבנת - נתניה, 25 באפריל 1994. תא"ל (מיל') יצחק יעקב - תל-אביב, 3 במאי 1994. תא"ל (מיל') נֺח ניצן - יהוד, 11 ביולי 1994. אע"צ יוסף מגן (מגנז'י) - תל השומר, 13 ביולי 1994. בח"ק חיים מור (גרבינר) - תל-אביב, 13 ביולי 1994. אל"ם (מיל') חיים בירן - ראש העין, 14 ביולי 1994. תא"ל צבי אורן (איינהורן) - יפו, 15 ביולי 1994. טובה אבן - תל-אביב, 15 ביולי 1994. רס"ב שרית בן-צור (לנדשפט) - תל השומר, 21 ביולי 1994. אלוף (מיל') ישראל טל - תל-אביב, 4 ו18- בנובמבר 1994, 1 ו3- בנובמבר 1996. בח"ק אברהם עצור - חולון, 3 ביולי 1995. אל"מ שלום קורן - רעות, 4 ביולי 1995. בח"ק אלברט ולדמן - תל-אביב, 4 ביולי 1995. רס"ן (מיל') מקס בר-לב - תל-אביב, 5 ביולי 1995. בח"ק יוסף רם - מש"א 7100 , 6 ביולי 1995. דן זיו - בית-הספר 'אורט' תל השומר, 9 ביולי 1995. סא"ל (מי'ל) דוד ששון - תל-אביב, 10 ביולי 1995. רעיה טילן - קריית אונו, 10 ביולי 1995. רס"ן (מיל') מיכאל מס - רעות, 10 ביולי 1995. אל"ם (מיל') זאב לאור - לוד, 12 ביולי 1995. סא"ל ( מיל') צבי כסיף - תעש, 13 ביולי 1995. בלה רוניס (אלמנת מרדכי רוניס) וילדיה - נתניה, 24 ביולי 1995. מיכה הרמן - נתניה, 24 ביולי 1995. צפירה קשטן - רעות, 28 ביולי 1995. סרן (מיל') שמואל מילמן - ראשון-לציון, 21 באוגוסט 1995. רס"ן (מיל') ירמיהו קידן - רמת-גן, 5 באוקטובר 1995. אע"צ שלום קפלנסקי - רמת-גן, 22 בנובמבר 1995. אלוף (מיל') עמוס חורב - רמת-השרון, 24 בנובמבר 1995 ו25- בדצמבר 1995. אע"צ שובל חיים - ראשון-לציון, 3 במרס 1996. סא"ל (מיל') שמואל אבנון - ראשון-לציון, 25 במרס 1996. סא"ל (מיל') שמואל קורן - בני ברק, 27 במרס 1996. רס"ן (מיל') מיכאל פלאוט - תל-אביב, 9 באפריל 1996. תא"ל (מיל') ד"ר אלעזר ברק - רמת-אפעל, 25 באפריל 1996. שמי גור ואמנון גור (בניו של חיים גור) - תל-אביב, 27 באפריל 1996. אע"צ ברוך אליהו - גבעתיים, 5 בספטמבר 1996. אע"צ יוחנן מגור - מש"א 7100, 10 באוקטובר 1996. בח"ק חיים דגני - מש"א 7100, 14 באוקטובר 1996. סא"ל (מיל') טומי גיל - מש"א 7100, 14 באוקטובר 1996. רס"ן (מיל') משה בל - הרצליה, 4 בנובמבר 1996. תא"ל (מיל') משה קידר - רמת-גן, 4 בנובמבר 1996. אל"ם אבי עובדיה - מש"א 7100, 13 בנובמבר 1996. אע"צ לוי סול - ריאיון טלפוני, 17 בנובמבר 1996. אע"צ שולמית מזרחי - ריאיון טלפוני, 17 בנובמבר 1996. אע"צ משה עוגב - ריאיון טלפוני, 19 בנובמבר 1996, תא"ל (מיל') צבי אורבך - תעש, 20 בנובמבר 1996. תא"ל (מיל') נתנאל גולן - רעות, 11 בינואר 1997. אל"ם (מיל') ישראל סבר - ריאיון טלפוני, 14 בינואר 1997. לוח קיצורים ומונחים אה"ד — אגף ההדרכה של צה"ל בראשיתו. אט"ל — אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה, מקודם אגף האפסנאות, אחד מאגפי המטה הכללי של צה"ל. אע"צ — אזרח עובד צבא. ב"מ — בית מלאכה. במ"ב — בית מלאכה בסיסי. זחל"ם — רכב משוריין זחלי למחצה. חטיבת-כוח — המנוע ומִמסרת ההילוכים של רכב קרבי משוריין. מג"ח — כינוי שניתן בצה"ל לטנק הפטון מסוג -3-48M. מזקו"ם — מערכת זחלים, קפיצים ומיתלה. ממד"ה — מחלקה למדעי ההתנהגות בצה"ל, הכפופה לראש אגף כוח-האדם. ממר"ם — מרכז מחשבים ורישום ממוכן של צה"ל. מנת"ק — מִנהלת תוכנית הטנק , יחידה במשרד הביטחון הכפופה ישירות לעוזר שר הביטחון. מע"ם — מערכות ממונעות. שמה של מחלקה באט"ל. מענ"א — מרכז לעיבוד נתונים אפסנאיים באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בצה"ל. מִפתח — אולם ייצור ענקי עם שני פתחים גדולים בקצותיו. מצל"ח — מרכז צל"ם וחלפים, הכפוף לאגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בצה"ל. מש"א — מרכז שיקום ואחזקה קניבליזציה — הורדת חלפים מטנקים שהושבתו והכנסתם לטנקים שנפגעו פחות רע"ן — ראש ענף. רפ"ט — רשות פיתוח הטנק , מחלקה הכפופה לקצין חימוש ראשי ויש לה זיקה מקצועית לראש מנת"ק. רק"ם — רכב קרבי משוריין. תומ"ת — תותח מתנייע.
לעמוד האישי באתר
הקדמה לספר בידיהם חושלה הפלדה. בידיהם של עובדי מרכז שיקום ואחזקה (מש"א) 7100 ושל כל שאר אנשי חיל החימוש. היא חושלה בידיהם של מכונאים, מסגרים, חשמלאים, טכנאים, מהנדסים, מנהלי עבודה ומפקדים. מאז ראשית מלחמת העצמאות ועד היום עסקו אלפי אנשים שעבדו בתנאים קשים, במלאכה האפורה, אך המופלאה, של בניין כוח השריון של צה"ל, ובכך תרמו את חלקםלבטחון המדינה ולהגשמת החלום הציוני. ספר זה מאפשר להביט בראי הזמן על פועלו של מש"א, תחילה במסגרת חיל החימוש, וכיום בכפיפות מקצועית אליו ובכפיפות פיקודית לאט"ל (מקודם אג"א). הספר מאפשר גם התבוננות על קבלת ההחלטות במהלך שנות קיומו של המרכז, ולעמוד על החשיבות העצומה שהיתה לה בשעות המבחן הרבות שהיו.אנחנו, אנשי מש"א ויחד איתנו אנשי אט"ל, מנת"ק ומפקדת קצין חימוש ראשי, על תרומתם האדירה, גאים בטנקי המרכבה הצעירים, יצירי כפינו, בטנקי ה"שוט" הזקנים שהשבנו להם לא פעם ולא פעמיים את נעוריהם, בטנקי המג"ח המשופרים, שלא היו מכירים את עצמם אילו יכלו להביט על דמותם בראי השנים, וביצירתיות הישראלית, שבאה לידי ביטוי בבניית תותחים מתנייעים ומרגמות כבדות מתנייעות ובהשבחתם. במהלך מלחמות ישראל, תוך כדי הקרבות, הובאו אלינו כלי שריון פגועים מסוגים שונים. במאמץ משותף עשו אנשי מש"א ימים כלילות והפיחו בהם רוח חיים והשיבו אותם במהירות לשדות הקרב. בעת הצורך נשלחו אנשי מש"א לחזיתות השונות ועשו מלאכתם תחת אש. הישגים כאלה הינם ייחודיים למדינת ישראל, ובכך תרמנו לנצחונות צה"ל. במש"א היינו עדים להתגבשותו של שיתוף פעולה מיוחד במינו והפריה הדדית בין אזרחים עובדי צה"ל לבין חיילים וקצינים בשירות חובה, בקבע ובמילואים. שיתוף הפעולה הזה הינו סוד הצלחתנו, והוא הניב את ההישגים הרבים שאליהם הגענו. אין ספק בליבי, ששיתוף הפעולה בין העובדים וועדיהם וארגון עובדי צה"ל ובין שדירת הפיקוד הוא שתרם לעשייה היום יומית ולהשגת היעדים החשובים של מש"א. מש"א התברך בעובדים ובמפקדים ששמם הולך לפניהם. כולם הותירו בו את חותמם. מרגשת במיוחד העובדה, שיש במש"א עובדים שהחלו את דרכם בו כנערים מתלמדים, ובארבעים שנות עבודה ואף יותר תרמו תרומה חשובה לבטחון המדינה. הודות לרמה האנושית הגבוהה, שאליה הגענו בזכות הניסיון, הידע וההכשרות, והחזית הטכנולוגית הרחבה, שבה פועלים מפעלי המש"א בכל מגוון תחומי המתכת, המערכות האוטומטיביות, האלקטרואופטיקה ומערכות הניהול המודרניות, ניצב מש"א בשורה הראשונה של המפעלים המצליחים בישראל. בזכות כל אלה, הפך מש"א לארגון שאין לו תחליף. חשיבותו לצה"ל ולמערכת הביטחון כולה הינה מכרעת בתחומי הביטחון השוטף וההתעצמות, ובוודאי בשעת מבחן. הצלחת מש"א באה לידי ביטוי בפרסים הרבים שהוענקו לנו במהלך השנים, כמו פרס קפלן, צל"ש האיכות הלאומי, פרס ראש אט"ל, פרס הרמטכ"ל וכוכבי היופי לתעשייה היפה. כמה מעובדי מש"א זכו בתואר עובד מצטיין וזכו לקבל את הפרס מידי נשיא המדינה. מאות הביקורים של מנהיגי המדינה, מפקדי צה"ל, אישי ציבור ומשלחות צבאיות מחו"ל מהווים עדות על היות מש"א 7100 מקור גאווה לצה"ל ולמדינת ישראל כולה.תודתנו העמוקה לאל"ם (מיל') משה גבעתי, שהקדיש כשלוש שנים למחקר ולכתיבת הספר, שהיו כרוכים בחיפושים בלתי נלאים אחר מקורות מידע. לצורך המחקר גבה המחבר עשרות עדויות מפי עובדים ומפקדים כדי לתאר באופן יסודי את תולדות מש"א. על אף הוותק שלי במש"א, מהיותי קצין צעיר בתפקיד מנהל הייצור במפעל הטנקים ועד לתפקידי כיום, הופתעתי מאוד לגלות פרטים רבים שלא היו ידועים לי על תולדות מש"א. התרגשתי כאשר הבנתי איזו כברת דרך ארוכה עשה מש"א מבתי מלאכה זעירים, שהיו פזורים במרכז הארץ, ועד הגיעו למרכז האדיר והמודרני כפי שהוא היום. בטוחני, שעתיד מש"א איתן וטומן בחוּבו הצלחות רבות בעלות חשיבות אסטרטגית, והכול בזכות אותם האנשים, שימשיכו לחשל את הפלדה בידיהם. לקריאת הפרק מצורפים פרקיו בלחצנים בצד הימין של הדף
.jpg)
לעמוד האישי באתר
פרויקט ''נגדים מספרים'' - סמ''ר אביב נדל מיחידת מורן 8899 מראיין את רנ''ג יצחק מליח שפרש לאחר 35 שנים מצה''ל בשנת 1996 ובתפקיד שרטט. פרוייקט ''נגדים מספרים'' מביא את סיפורו של חיל הטנ''א במרוצות השנים דרך עיניהם של נגדי החיל לדורותיהם. סיפור זה שזור עם התפתחותו של החיל דרך האתגרים המבצעיים היחודיים בהם עסקו נגדי החיל וביניהם רנ''ג יצחק מליח שכל שירותו היה במפעלי המש''א בנתינה אין סופית. רקע כללי יצחק מליח נולד בתימן בשנת 1943 ולא נמצא תאריך לידה מדויק. התגורר בישוב אליכין בין השנים 1956-1970, ולמד בבית הספר ''עמל'' בחדרה שם למד מקצוע מסגרות כללי. בשנת 1970 עבר להתגורר בעיר נתניה, בה הוא גר כיום. יצחק מליח נשוי ויש לו ארבעה ילדים, שלוש בנות ובן. יצחק השתחרר משירות סדיר בשנת 1963, בשנת 1967 נקרא למילואים ומיד לאחר מכן חתם קבע עד לשנת 1996. יצחק השתחרר מצה''ל בדרגת רנ''ג והיה בתפקיד שרטט מרכבה בשחרורו. כיום אינו עובד. שירות צבאי יצחק מליח התגייס לצהל בחודש פברואר בשנת 1961. הוא עבר טירונות בבה''ד 4 לאחר מכן עבר לבה''ד 20 על מנת לעבור הכשרה. בהכשרת היסוד יצחק עשה קורס מסגר תותחים. שובץ בבסיס בת גלים בחיפה, ושם היה בתפקיד טכנאי תותחים. אחד הקשיים שנתקל יצחק במהלך שירותו היה כאשר רצו להעבירו להיות מכונאי טנקים אך הוא התעקש שלא לעשות זאת, וזאת מפני שהיה לו קשה בתפקיד זה ובעקבות כך העבירו לתפקיד מסגר. מסלול השירות התפקידים שביצע לאורך שירותו היו במדור התכנון בענף הטנקים וברפ''ט בענף טוב''א. את התפקיד במדור התכנון של ענף הטנקים ביצע חודשים ספורים ולאחר מכן עבר לתפקיד ברפ''ט בענף טוב''א אותו המשיך לבצע עד שחרורו. יצחק מליח לא למד הנדסה כמו המהנדסים ששרתו בענף זה, אך הגיע לרמת מקצועיות גבוהה מאוד וזכה להיות חלק משרטוט מרכבה סימן 1-4 ואף טס לחו''ל כהוקרה לנגדים. תרומתו הייחודית הייתה שהיה שרטט מקצועי, חרוץ וטוב גם ללא תעודה חיצונית במקצוע זה, באחת הפעמים ביקש אותו אחד הקצינים ''לעזרה קצרה'' (9 שנים), אך מפקדו טען כי לא יאפשר זאת אלא רק בעד ארבעה מהנדסים מקצועיים ומנוסים בתחום. נוסף על כך, היה מארגן הטיולים והמסיבות של כל היחידה, כאמור 'גיבושון' הענף. יצחק מליח עד היום מתגעגע לתפקידו. יצחק התחיל את דרכו והגיע לשלבים המתקדמים ביותר, תפקיד זה הותיר לו רושם וזיכרון טוב ותרם לו הרבה. החברים המשמעותיים בעיניו היו אורי יחיאל, סבר ישראל , מגרו יעקב ושלום קורן. יצחק מליח רואה עצמו כיחיד סגולה שזכה לשרת בתפקיד זה במיוחד מהעובדה אשר למד הכל בכוחות עצמו ללא כל לימודים אקדמאים. אתגרים מרכזים בתקופת השירות אתגר אישי אשר חווה יצחק, היה להתמקצע בתפקידו כשרטט, לבד, ללא כל עזרה של לימודים אקדמאים. אתגר מקצועי עבורו היה לעבוד על לוח גחון, זוהי עבודה מקצוענית אשר עשה אותה ביסודיות, וכל סקיצה שהיה משרטט הייתה הופכת לחלק מהמרכבה. אתגר כאיש קבע היה עבורו המשכורת הנמוכה, כאשר היו הרבה אנשים שטענו כלפיו כי באזרחות היה מרוויח הרבה יותר כסף על עבודתו המקצועית, אך הוא אהב לשרת בצבא ואהב את תפקידו והמשכורת לא היוותה עבורו מכשול. בנוסף, ויתר כמה פעמים על תפקיד רנ''ג למען נגדים אחרים. אתגר עיקרי כמפקד היה ליצחק כאשר באחד הימים של מלחמת שלום הגליל, יצחק היה צריך לצלם מסמכים חשובים של המרכבה והייתה במשרד חיילת שצילמה ערימת דפים, יצחק אשר היה צריך לצלם מסמכים חשובים ביקש ממנה להזיז את הדפים לצד והתחיל לצלם את המסמכים שלו היא התרגזה מאוד וטענה כי הוא התנהג אליה בחוצפה, יצחק מנגד טען כי היה מצב חירום במדינה (מלחמת שלום הגליל) וכי צילום המסמכים היה דחוף, קראו ליצחק למשפט ושם הסבירו את הדברים וקבעו כי יצחק צודק. תרומת חיל הטנ''א לביטחון מדינת ישראל בתקופת שירותך יצחק מליח מספר כי חיל הטנ''א בתקופתו פיתח ותיכנן את כל סימני המרכבה לדורותיהם , מסימן 1 ועד סימן 4 אשר בהם משתמשים עד היום באימונים ,מבצעים ומלחמות ישראל. אירוע מכונן במהלך השירות במהלך שירותו הצבאי של יצחק ,היה צריך להגיש מועמדות לנגד מצטיין ולהראות את כל מה שעשה ותרם במהלך השנים, הבוחנים התרשמו מאוד ואכן זכה יצחק לנגד מצטיין בחיל. יצחק מספר כי השיא בעיניו היה כאשר המפקד שלו לא הסכים להעביר אותו אלא רק בעד ארבעה מהנדסים מקצועיים וטובים. מאפיינים ייחודים של חיל הטנ''א על פי חוות דעתך לפי דעתו של יצחק, חיל הטנ''א הוא החיל המקצועי ביותר. נפילת פקודים/עמיתים יצחק מליח לא מספר על נפילת פקודים או עמיתים . אך סיפר כי לאחר מלחמת שלום הגליל , תחקרו את החיילים שהשתמשו במרכבות וכאשר הם גילו שהוא היה מהצוות אשר תיכנן ושיפר את המיגונים במרכבה הם התמלאו הוקרה ותודה כלפיו ואמרו שהוא הציל את החיים שלהם במלחמה. סיכום השירות הצבאי היה חוויה בשביל יצחק, הוא נהנה מכל רגע ומספר כי מרגיש שתרם המון עבור המרכבות. לדעתו הוא ייחודי בתפקיד זה מהסיבה שהתחיל את השירות ממדרגה נמוכה והגיע עד למדרגה הגבוהה ביותר ללא כל לימודים אלא רק בכוחות עצמו. הוא היה בין הראשונים שעשה את הסקיצה של המרכבה מהדגם הראשון והביאו את שרטוטה באורך 3 מטר לשר הביטחון וראש הממשלה. יצחק שירת במשך 35 שנים בסה''כ, מתוכם גם קיבל מהרמטכ''ל 7 נקודות זכות עבור הפנסיה כהוקרה על תרומתו. תמונות משירותו סיכום הפרויקטור הפרויקט היה עבורי כיף גדול, אני מרגיש מלא הערכה והערצה ליצחק מליח. אני חושב שהוא איש מיוחד אשר תרם רבות למדינת ישראל ולביטחונה, המקצועיות והיסודיות שלו ראויות לערכה רבה. התובנות שלי מהפרויקט הוא שאפשר להצליח בכוחות עצמך ולהגיע הכי רחוק שאפשר עם עבודה קשה יסודיות והתמדה.
.png)
לעמוד האישי באתר
פרוייקט ''נגדים מספרים'' – סמ''ר פבל טומשביץ מאוגדה 252 מראיין את רנ''ג דוד קליין שפרש לאחר 28 שנים מצה''ל בשנת 2004. דוד החל את שירותו כמכונאי מג''ח ומרכבה סימן 1 וסיים כמכונאי מרכבה סימן 4. פברואר 2017 פרוייקט ''נגדים מספרים'' מביא את סיפורו של חיל הטנ''א במרוצות השנים דרך עיניהם של נגדי החיל לדורותיהם. סיפור זה שזור עם התפתחותו של החיל דרך האתגרים המבצעיים היחודיים בהם עסקו נגדי החיל וביניהם רנ''ג דוד קליין. רקע כללי דוד קליין נולד ב- 20.12.1958 בתל אביב, למד באורט מקצועי (בית ליבוביץ'), בתיכון למד מקצוע מכונאות רכב ולאחר מכן התגייס לצה''ל. כיום גר בנתניה עם משפחתו, נשוי + 3 ילדים (שתי בנות ובן). שירות הצבאי דוד התגייס ב - 21.10.1976 עשה טירונות במחנה 80, ולאחר שסיים עבר לבה''ד 20 והתחיל את קורס היסוד שלו כמכונאי מג''ח ובנוסף לכך גם כמאחזק נגמ''ש. לאחר שסיים את הקורסים עבר ליחש''מ כמכונאי מג''ח שם שירת משנת 1977 – 1979. מסלול השירות שירות חובה - במשך שירות החובה שירת ביחידת היחש''מ כמכונאי מג''ח שם שירת משנת 1977 – 1979. הייחוד של יחידה זו הוא מתן תמיכה ל-2 חטיבות. בעייני דוד הייחודי לתפקידו היו היציאות לשטח הלחימה ועזרה ותמיכה תכנית ללוחמים השריונרים.בשנים אלה מפקדו שהיה לו לאבא הוא חי זכריה שבזמנו היה קחש''ר. שירות קבע - לאחר שסיים את תפקיד החובה שלו בשנת 1979, דוד נכנס לשירות הקבע שלו למפעל מרכבה והתחיל לעבוד ביצור של המרכבות במחלקת האוטומוטיבי. בקבע התחיל כמכונאי מרכבה סימן 1.בין השנים 1976-2004 התחילו את פיתוח הדגמים של מרכבות 2-4. פרישה לגמלאות - דוד פרש מצה''ל בסופו של הפיתוח של מרכבה סימן 4. במהלך השנים דוד עבר להיות אחראי מחלקת תפ''י. הוא היה אחראי על הרבה פיתוחים שבהם היה נגמחו''נ, מרכבה, רכב ועוד הרבה. הפרויקט הגדול ביותר שעשה היה מרכבה סימן 2, הם ביצעו את כל התהליך של המיגון מבחינה מעשית, עבדו יום ולילה עם אזרחים עובדי צה''ל כדי שלוחמים יוכלו להיכנס לשטח לחימה במלחמת לבנון ה-2. בזכות מעשה זה קיבל את תעודת ההצטיינות מקחש''ר של אותם שנים (מיכאל דיין). אתגרים מרכזיים בתקופת השירות לדוד היו הרבה אתגרים במהלך השירות אך לא התייאש ועדיין ביצע את התפקיד שלו כמו שצריך. אחד האתגרים שהיו לו, הוא שתי העליות מאתיופיה - מבצע משה ושלמה. דוד וחבריו עזרו וקיבלו את האתיופים הראשונים לארץ, עזרו להם מבחינת מזון ושתיה, אך לא סיפר זאת לאף אחד בגלל שהמבצעים היו סודיים בהתחלה ואף אחד לא ידע על כך, אפילו לא לאשתו.תהליך המעבר לקבע היה הדבר המשמעותי בחייו כי באותה תקופה בדיוק התחיל לבנות את משפחתו. הסיבה העיקרית ששכנעה אותו לעבור לקבע הייתה משפחתו, כי התפקיד שהציעו לו היה מאוד קרוב לבית.כמפקד לא היו לו חיילים מכיוון שעבד עם אזרחים עובדי צה''ל, אך היו תקופות שהוביל פרויקטים חשובים והיה צורך להסביר לאנשים את מטרות הפרויקט בשביל שיתאמצו ויתנו הכל בשביל תוצאות יותר גדולות, כמו הסבות של מרכבות במלחמת לבנון השנייה. תרומת חיל הטנ''א לביטחון מדינת ישראל בתקופת שירותך אחד הדברים החשובים והגדולים שהחייל נתן לו זו מקצועיות לחיים גם במסגרת הצבאית וגם באזרחות. סיכום דוד מציין ששירותו היה מעניין, אתגרי - במיוחד בעבודה לאחר שירות החובה, הפרויקטים שקיבל בתחום המרכבות, נגמשים, רכבים ועוד. במהלך השירות היו הרבה נפילות ועליות, דבר שעודד אותו היה תעודות המצטיין שקיבל במהלך השירות ושומר אותן עד היום.הצבא עזר לו להיות אדם יותר אחראי ויותר מסודר, דבר שעוזר לו באזרחות. הוא מאוד אהב את שירותו הצבאי ולא היה משנה דבר במה שעבר ובתרימתו למדינה. סיכום הפרוייקטור אהבתי לעשות את הפרויקט, ואני חושב שזה ממש יעזור לאנשים שיכנסו לקבע. דבר זה מאוד יתרום לנגדים החדשים, ללמוד מאנשים שעברו כל כך הרבה בחיים ושיקחו משהו קטן איתם בהמשך דרכם.
.jpg)
לעמוד האישי באתר
הרמת כוסית ראש השנה עם ראש אג"א אילן בירן ספטמבר 90 הענקת דרגה לקצינים ושעונים לעובדים ותיקים 1993 יום הילד 1993 השתתפות בצעדת אג"א בדרך בורמה שנת 94 יום ספורט 94 ביקור מזכ"ל ההסתדרות עמיר פרץ + הברפלד נובמבר 94 ביקור ראש העיר חיפה מצנע 1994 טכס החלפת מפקדים יולי 98 ערב הוקרה לעובדי 7200 ספטמבר 98 ביקור ראש עירית חיפה גוראל 1990 החלפת מפקדים מאי 2001
 - Alex Szajewicz.JPG)
לעמוד האישי באתר
מספר הטלפון שלי - 0505299119 | כתובת תיבת דואר אלקטרוני שלי -alex40507@walla.co.il התגייסתי לצה"ל בשנת - 1960 | השתחררתי מצה"ל בתאריך - 15/5/1963 הדרגה שלי - רב טוראי | מצבי המשפחתי - נשוי +2 | אני גר בעיר - אזור שם היחידה בה שירתתי בתפקידי האחרון - סדנה גיסית ג'וליס 650 הקורס שביצעתי בבה"ד 20 - מכונאי רכב ב, ביצעתי את הקורס בשנת - 1961, על הקורס בבה"ד - לא רציתי לעבור קורס זה היות שהייתי לפני הגיוס שלי נוער עובד בבסיס 681 בית דגן במסגרות התפקיד הראשון שביצעתי בצה"ל - מכונאי זחלם במחנה 650 ג'וליס , משך זמן ביצוע תפקיד ראשון - 1961-1962כולל , ספר לנו על התפקיד הראשון שלך - הייתי עוזר מכונאי לאזרח עובד צהל בשם ביטון וגם לחייני היו איתי במחלקה יוסי רכטר התפקיד השני אותו ביצעתי בצה"ל - מחסנאי כלים וציוד מתכלה סוף 1962-1963 במאי , אודות התפקיד השני - בתור מחסנאי דאגתי שהכלים יהיו במצב עבודה טוב וגם דאגתי שיהיה תמיד ציוד מתקלה מספיק כדי לעזור למחלקות לבצע את עבודתם גם יצרתי כל מיני דברי עזר וגם דאגתי שהכלים יהיו במיטבם וגם קישטתי את אוהלי המגורים בגלל היותי יודע לצייר. שמות חברים שאני זוכר מהתפקיד - ויקטור כהן משטה חיים יוסי רכתר יוסי בודנר שמורק צבי מנצור משה התפקיד השלישי שביצעתי בצה"ל - הייתי פקיד בוחנים במשך חודשיים בקטקל בשדה אבל עזרתי לחברים הן במכונאות והן במסגרות ובכל מה שיכולתי לעזור. התפקיד הרביעי - אזרח עובד צה"ל בחיל החימוש עד שנת 2001 לסיכום - שירותי הצבאי היה - היו ימים טובים והיו ימים רעים אבל הצלחתי לעבור את זה בלי הרבה בעיות חשוב ליל הוסיף כי חיל החימוש היה עבורי - הבית השני שלי כי המשכתי להיות איש חיל החימוש בתור אזרח עובד צהל עד 2001 וגם התנדבתי עד הקורונה כחונך חיילי מק"מ משנת 2002 עד 2008, תפקיד מאוד מאתגר ומספק ברמה האישית והמקצועית.
לעמוד האישי באתר
התחלות, החימוש במלחמת העצמאות מלחמת העצמאות של ישראל הייתה אירוע בעל השלכות דרמטיות על גורל עםישראל, המזרח התיכון והעולם. מהלכיה, והגורמים שהביאו לתוצאותיה הנם נושא מרתק של היסטוריה צבאית;[1] אך בחיבור זה נידרש לאירועי המלחמה רק בהיבטים הנחוציםלהבנת התפתחות היסודות שמתוכם קם, לימים, חיל החימוש - כלומר, בעיקר גורמים שפעלו במערכת הלוגיסטית ובהספקה ואחזקה של אמל"ח יחידות השדה של צה"ל בראשיתו . [1] ר' לאחרונה: ע. אילן, "מלחמת העצמאות", ב. מיכלסון ואחרים (עורכים), המאבק לביטחון ישראל, העמותה להיסטוריה צבאית אוניברסיטת תל אביב ומח' היסטוריה/צה"ל, 2001.
לעמוד האישי באתר
לעמוד האישי באתר
מערך החימוש הנפרס בצה"ל באביב 1967 מלחמת ששת הימים, לבד מתוצאותיה ההיסטוריות מרחיקות-הלכת שאינן מעניינו של חיבור זה, היוותה מבחן לתפיסתו האסטרטגית של המטה הכללי של צה"ל ולתכנית ההצטיידות שלו בנסיבות של אי וודאות מודיעינית ארוכת-טווח, ושל שינויים תכופים בתנאי ההצטיידות של צה"ל באמל"ח. בנסיבות אלה של הכנות למלחמה שאין לה מועד, גורמי מטה כאג"מ, מקחש"ר (לפני אוגוסט 1966) ומפג"ש, פעלו לפי תכנית שכונתה "בני אור", שכל כולה מאמץ, מצד אחד תוך שיקול דעת מתמיד לעתים מורט עצבים של חיפוש סדרי עדיפויות, ומצד שני הגברת קצב ההצטיידות וקצב רה-ארגון יחידתי על פי סדרי עדיפויות אלה. מועד פריצת מלחמת ששת הימים אמנם הפתיע את מטכ"ל צה"ל, אך בשנים שקדמולמלחמה זו נלקחה הפתעה כזו בחשבון. בנוסף, לפריצת המלחמה קדמה תקופת המתנה בתשלושה שבועות אשר נוצלה להצטיידות נוספת, ובמסגרת הניתן - לשיפור הצל"מ. למשל, במהלכה הוחלפותותחי20 ליטראות בעשרות טנקי "סנטוריון" ששימשו את מערך ההדרכה לתותחי 105 מ"מ. ההחלפה בוצעה על ידי הסגי"ס בשטחי כינוס, בהדרכת קציני במ"ב681, עלפי נוהל שתוכנן ותורגל מראש. צה"ל היה מוכן למלחמה זו. הראינו, שמבחינת התפתחות המערכת הלוגיסטית של חילות השדה, ב1967- היה מערך השדה רחוק מלעכל את החלפת המבנה הבסיסי של עוצבות השדה מחטיבות לאוגדות, אך ב1970- הוא עשה זאת. הסיבות לכך היו הן בעיות הצטיידות והן בעיות זמן ותורה. התפתחות המערכת הלוגיסטית האוגדתית, ובמיוחד המערכת החימושית, שנמצאו בשלבי בנייה ראשונים ובשלבי גישוש תורתיים. בו בזמן בחטיבות השריון, הגיע כושר הפעלת המערכת הלוגיסטית בכלל והחימושית בפרט לבשילות. ניתן אפוא, תוך הסתכנות בפשטות-יתר, להגדיר את המצב ששרר כך: אותן מערכות לוגיסטיות בחילות השדה שנועדו לפירוק או לעקירה, היו דווקא החלק המוצק והבריא יותר של המערך הלוגיסטי, במיוחד בנושאי חימוש. בו בזמן, החלקים החדשים, האוגדתיים, שנועדו להיות משוכללים יותר, היו עדין רק כמעין סרח עודף, שבמקרה הטוב ניתן לשאוב מהם אמצעים, אך לעתים הם היוו כאבן רחיים על צווארם של מפקדי העוצבות. במאי 1967 התקיים המערך חימושי הנפרס כדלקמן: בשלושת הפיקודים המרחביים, וכן במרחב אילת, וכן בעוצבות. בדרך קבע, נמצאו תחת הפיקודים המרחביים רק כוחות הגנה מרחבית ויחידות תחזוקה. בעת מלחמה היו מרחבים אלה אמורים לקבל תחת פיקודם עוצבות ואמצעי תחזוקה נוספים לפי המשימות שיטיל עליהם המטה הכללי. אולם היו חטיבות ואוגדות אשר "ידעו" באיזה פיקוד נועדו לפעול. היחידות האורגניות של מפקדת גייסות השריון תוחזקו ע"י הסדנא הגייסית. בעת ההיא, עוצבות צה"ל אורגנו כבר בארבע מפקדות אוגדה משימתיות (אוגדה חמישית נמצאה בראשית התארגנותה) אך באוגדות אלה הייתה המערכת הלוגיסטית מבוססת לא על מערכת לוגיסטית אוגדתית אלא על יחידות המשנה של החטיבות, או על תמיכה מן הדרגים שמעליהן. בשלב זה הצליחו האוגדות הנ"ל להטמיע רק נוהלי אג"מ הנוגעים לשליטה בדרג המסתער והמסייע, אך לא נוהלים וגורמי תחזוקה שבעתיד נועדו להיכלל באגד התחזוקה האוגדתי. גורמים אלה נועדו לכלול גדוד שירותי חימוש, גדוד רפואה, גדוד הספקה ויחידות שליטה. לית מן דפליג שבמצב זה לא ניתן היה להפיק מן המבנה האוגדתי את מלוא תוספת המחץ שפעולה במבנה זה אמורה היתה לתת, במיוחד בלחימה לטווח ארוך. החטיבות המשורינות החטיבות המשורינות והממוכנות, בסדיר ובמילואים, היו ערוכות לתחזק את עצמן בטווח הקצר, והן ציפו לתגבור מנהלתי מן הדרג המרחבי, תוך דילוג על הדרג האוגדתי. בנסיבות אלה, מובן שהמטה הכללי לא הזדרז לבטל את קיומן של יחידות המשנה החטיבתיות, הן היחידות מבצעיות כגון פלה"נ, פלס"ר, יחידות נ"ט וגדודי מגמ"כ, והן המנהלתיות, כלומר סדח"ט, פח"ח ופלה"ס. כך נוצרה, בתחום השליטה, האנומליה הבאה: מפקדות האוגדות שלטו בפועל על מערך התחזוקה שלהן לא באמצעות קציני המטה האוגדתיים: קציני חימוש, הרפואה והספקה, אלא בעקיפין, דרך מפקדות החטיבות הכפופות לאוגדה, שלהן הייתה השליטה האמיתית על יחידות משנה אלה. יצא שמהרבה בחינות, החטיבות, ולא האוגדות תפקדו עדיין כעוצבות-יסוד במערך השדה. בכל אחת ממפקדות הפיקודים המרחביים התקיימה מפקדת חימוש שעליה פיקד מחש"פ, בעל כפל תפקידים: הוא היה קצין המטה המתאם כלפי אלוף הפיקוד את נושאי החימוש במרחבו, ובו בזמן הוא היה גם מפקד גורמי החימוש באותו מרחב. היחידות החימושיות הפיקודיות הקבועות שתחת פיקודו קובצו ביחש"מ, שכלל כמה סדמ"רים, בהם סדנא בסיסית, סדנת רק"מ וסדנאות נוספות שמספרן, אופיין ופריסתן הוכתבו על ידי אופיו הספציפי של כל פיקוד. כמחש"פ צפון כיהן סא"ל דוד שכנר, וכמפקד יחש"מ בפיקוד זה כיהן סא"ל ישעיהו אבני. מערך החימוש ה"נייח" כלל סדנת רק"מ בבסיס כורדני ומספר סדמ"רים. באורח טיפוסי לאנומליה ששררה בפיקוד על הגש"ח הפיקודי, סא"ל אבני, כמו עמיתיו ביתר הפיקודים, כיהן בו-זמנית כמפקד יחש"מ וגם כמפקד גש"ח, ולשתי היחידות היה אף מספר זהה: 651. מכל בחינה מעשית היה היחש"מ-גש"ח זו יחידה אחת, שבעת חירום נועדה "להתרחב" באמצעות קליטת אנשי מילואים, ו"להוציא מתוכה" גש"ח מאולתר. גש"ח זה טרם עבר אמון יחידתי, חסר לו סגל ובמיוחד חסר לו ציוד המתאים לשרת אוגדת שריון. בפיקוד צפון "ידעו" שגש"ח 651 נועד לשרת את האוגדה אשר סומנה לפיקוד צפון, אוגדה 36. בעלי תפקידים בכירים בחיל ערב המלחמה בתפקיד מחש"פ מרכז כיהן סא"ל עמי פורר, ומפקד היחש"מ, אשר בראשית תקופת הכוננות כלל סדנה בסיסית בצריפין, סדנת רק"מ באזור, וסדמ"רים, היה סא"ל אריה נאמן. בחודש מאי, בתקופת ההמתנה למלחמה, רוקן המטכ"ל את פיקוד מרכז מעיקר ציודו החימושי ומסגל יחידות היחש"מ שלו. ציוד יחש"מ 652, אשר בחלקו נועד לגש"ח 652, בפיקודו של סא"ל אריה נוימן (נאמן) הועבר לתגבור הגש"ח המאולתר של גייסות השריון, שקם על בסיס הסדנא הגייסית 650, וליחידות אחרות בפיקוד דרום. בדוח מסכם של אפסנאות פיקוד מרכז מיולי 1967 נאמר כי פלס"ד (צריך היה להאמר סדמ"ר) 792 היתה הסדמ"ר היחידה מן היחש"מ אשר נותרה שלמה. בתפקיד מחש"ג בגייסות השיריון כיהן סא"ל חנן אברך וכמפקד הסדנא הגייסית כיהן סא"ל אליהו בליטי (ברק). מפקדת גייסות השריון שימשה כמפקדת אוגדה 84 (אוגדה סדירה) וחטיבותיה היו בעיקר כוחות סדירים עם השלמות מילואים. כך גם הגש"ח הנייד שיצא מתוך הסדנא הגייסית בפיקודו של סא"ל אליהו ברק. לגש"ח זה היה חסר ציוד רב אשר התקבל, ערב המלחמה, מהגש"ח של פיקוד המרכז. בתפקיד מחש"פ דרום כיהן סא"ל פינקו אברהם וכמפקד היחש"מ כיהן סא"ל זרחיה דוד. בפיקוד דרום רוכזו, לקראת המלחמה שלוש אוגדות שריון ועוד מגוון "כוחות" שריון מקובצים. מערך החימוש המרחבי כלל סדנא בסיסית במחנה נתן וכמה סדמ"רים, בהם בקסטינה ובאילת. משימות החימוש בפיקוד זה אמורות היו להיות רבות, כלומר, מעבר לביצועי גורמי החימוש בחטיבות של שלוש האוגדות; אלא שאותן בעיות מנעו גם כאן תפקוד מלא של מערכות החימוש אלה. מפקד היחש"מ סא"ל דוד זרחיה, נועד בשעת חירום לפקד על גש"ח 653. במהלך האלתורים להצבת גש"חים לאוגדות השריון הנ"ל, הפכו גורמי היחש"מ של סא"ל זרחיה, במיוחד סדמ"ר 866, לגש"ח מאולתר, אשר הוקצה לאוגדה 31. אלא שציודו של "גש"ח" זה, במיוחד ציוד החילוץ ומספר כלי הרכב בעלי הנעה קדמית בו היו מוגבלים מאד, במיוחד בהתחשב בשטח בו נועדה לפעול אוגדה 31. האוגדה השניה שפעלה במרחב דרום הייתה אוגדה 84 שנבנתה על מפקדת גי"ש ובסיסי ההדרכה שלה, ושהגש"ח המאולתר שלה נבנה על ציוד וסגל שנלקחו הן מן הסדנה הגייסית, והן, כפי שהראינו, מגש"ח 652. לאוגדה השלישית באותו מרחב, אוגדה 38, לא הוקצה גש"ח. דרגת התפתחות החימוש במערך הנפרס ערב מלחמת ששת הימים באביב 1967 ניתן להשוות את מצב המערך החימושי ביחידות השדה של צה"ל לבנין מידות שנועד למגורים, ואשר חלק דייריו אף עברו לגור בו, למרות שלא רק שעבודות הבניין טרם הושלמו, אלא אפילו חלק מן התכניות להשלמת הבניין טרם הוגשו. במערך השדה תיפקדו כבר אוגדות מבצעיות שנקראו "קבועות". היו בהן מפקדות מתורגלות, וחטיבות ויחידות אחרות הכפופות להן דרך קבע, כולל אגד סיוע ארטילרי. אולם מבחינה לוגיסטית, ובמיוחד מבחינה חימושית, אוגדות אלה חסרו מבנה תואם-אוגדה, כלים, כח אדם ואימון יחידתי. לכן, בנושאי תחזוקה החטיבות, ולא האוגדות נותרו עוצבות היסוד. בגייסות השריון, אשר בעצמם היוו מסגרת לאוגדה, הגיעו גורמי החימוש לשלב פיתוחם המתקדם ביותר, אך גם כאן התאימה ההגדרה שלמעלה. מבחינת מטה, גורמי החימוש באוגדה כללו: קצין חימוש אוגדתי וכמה עוזרים, קציני חימוש חטיבתיים ועוזריהם, קציני חימוש באגדים הארטילריים, וקציני חימוש גדודיים. יחידות המשנה שעסקו בחימוש היו, בשלב זה, כדלקמן: ברמת הפלוגות הלוחמות - כיתות החימוש; ברמת הגדודים - מחלקת חימוש גדודית - מח"ג; ברמת החטיבות - הסדנאות החטיבתיות - סדח"טים; וברמת האוגדה - גש"ח, שנבנה על דרך האלתור מגורמי יחש"מ, אך ככלל הוא טרם צוייד ואומן לתכלית מתן שירותים לאוגדה במקום הסדח"טים. בגדודי השריון/ארטילריה/חרמ"ש, בכל אחת מהפלוגות/הסוללות, התקיימו כיתות חימוש מאומנות אשר נעו עם הפלוגות/סוללות. בכל גדוד שריון/חת"מ היה קצין חימוש גדודי שבזמן מלחמה היה בחפ"ק הגדודי והיה מח"ג בכפיפות למ"פ מפקדה. מפקד המח"ג תואם מקצועית ע.."י קצין החימוש הגדודי. מחלקת החימוש הגדודית בשריון, המח"ג, וכיתת החימוש הפלוגתית, היו התצורות המפותחות ביותר של גורמי חימוש ביחידות השריון. המח"ג כללה כ-40 חיילים. כיתות החימוש אמורות היו לנוע בשטח וברכב רב-מינוע, וכך היו בעלות יכולת תנועה בכל דרגת עבירות שהיא, כלומר נגישות לרכב ורק"מ בלתי תקין או פגוע בכל ציר ושטח בו פעל השריון הרכבן והגדרת תפקידיהן של כיתות החימוש הפלוגתיות היו שונים משהו כאשר דובר ביחידות טנקים, חרמ"ש או בארטילריה, אך לא הרבה. בכולן מנתה כיתה כזו 8-7 חיילים ונועדה לתחזק פלוגת שריון או סוללה ארטילרית מתנייעת. מפקד הכיתה היה לרוב בוגר קורס מש"קי חימוש, או בוגר השתלמות דומה שבה"ד 20 ארגן ביחידות. הכיתה כללה 4 מכונאים גוף-מנוע, חשמלאי, טכנאי קשר, חובש ונהג. בתנועה הייתה הכיתה אמורה להיות רכובה על זחלם טכני חמוש המצויד בכלי עבודה לתיקוני דרג א', אך בפועל רוב הכיתות נעו בנ.נ., בטנדר או ברכב יר"מ אחר. בעת רגיעה היה תפקיד כיתה כזו לבצע בצל"מ הפלוגה את כל הטיפולים מעבר לשרות שנעשה בידי צוותי הרק"מ עצמם. בלחימה, היה תפקידה להמצא בסמוך לסגן מפקד הפלוגה או הסוללה, ולבצע תיקונים לפי הוראותיו, או לפי הוראות מפקד הפלוגה או קצין החימוש הגדודי. לכל חטיבת שריון היה סדח"ט שבאותו זמן הייתה משענתן החימושית הכמעט בלעדית של חטיבת השריון. מפקד הסדח"ט היה כפוף ישירות למח"ט ומתואם על ידי קצין החימוש החטיבתי; בקרב היה מקומו בחפ"ק החטיבתי, בעוד הפלוגה עצמה בפיקוד סמ"פ, מוקמה עם המפקדה העורפית החטיבתית. בימי הלחימה הראשונים - ביצעה הסדח"ט תיקוני דרג ב' בעיקר החלפת מכללים, ובעת מלחמה נועדה גם "לקלוט תיקוני דרג א' מן הגדודים". יחידה זו, ברמת פלוגה מוגברת, נועדה להיות ניידת לעילא; מרבית כיתותיה אמורות היו להיות מוסעות בזחל"מ טכני או ברכב רב-מינוע אחר. הסדח"ט הייתה בנויה לפעול במרוכז או להתפצל למחלקות, כיתות או פלגות. היו בה חמש מחלקות ייעודיות לפי הפרוט הבא: מחלקות רק"מ/ רכב ב', מחלקת חילוץ, מחלקת נשק ומכשירים ומחלקה כללית שכללה בתוכה מעבדת קשר, כיתת קבלה וניפוק, אפסנאות ומחסן חלפים על רכב רב-מינוע. מחסן החלפים של המח"ג לשעת חרום היה חתום וניתן לשימוש רק במלחמה. מפקד הסדח"ט היה כפוף ישירות למח"ט ומתואם על ידי קצין החימוש החטיבתי; בקרב היה מקומו בחפ"ק החטיבתי, בעוד הפלוגה עצמה בפיקוד סמ"פ, מוקמה עם המפקדה העורפית החטיבתית. ברוב המקרים, הסדח"טים היו יחידות בעלות פיקוד וותיק ומנוסה, וסגל טכנאים מתורגל היטב. קציני החימוש החטיבתיים והגדודיים עברו תרגילי שדה והכירו את נוהלי הקרב והתחזוקה היחידתיים והשתלבות הסדח"ט במרחב פעולתם.. לחלק מהסדח"טים שולבו חיילים (בעלי מקצוע) סדירים מהיחש"מ (ר"מים). אמנם גם מערך החימוש בחטיבות לא היה לפי התקן, אך הוא היה הקרוב לו ביותר בכל הרמות הקיימות. בו בזמן, רמת אימונן, יכולת אלתור מבורכת (למשל בארגון הסעת כיתות החימוש) ורוח היחידה בקרב גורמי החימוש בחטיבות, היו נאותים. ביחידות חי"ר, שבהם כמות הצל"מ היתה שונה וקטנה בהרבה, התקיימה, בכל גדוד, חוליות נשקים ובעלי מקצועות חי"ח נוספים , בין חייל אחד לשלושה. ברמת מפקדת חטיבת החי"ר הייתה כיתת תיקונים קלים-כתק"ל, אחת לחטיבה, שרמת הצטיידותה ואימונה הייתה שונה מחטיבה לחטיבה. חטיבות החי"ר, במלחמת ששת הימים, היו מרביתן כפופות לאוגדות שריון, בכל אחת נעשה מאמץ להקים, אכן, כתק"ל. אולם מידת ההצטיידות השונה ואורך הלחימה של כל חטיבת חי"ר השפיעו על איכות תיפקוד הכתק"לים הללו. גם בהן שרר מחסור בציוד. לדוגמא, מפקד כתק"ל של חטיבת הצנחנים 35 אשר לחמה תחת אוגדה 84, כתב בסיכום, בין השאר, כי יחידתו לא צוידה במכשיר קשר...[ כאמור, הגש"חים עדיין כונו "משימתיים", אם כי "היה ידוע" כי הם עתידים להפוך "ניידים". הם לא היוו עדיין יחידות אורגאניות בתוך האוגדות, אם משום שחסרו ציוד וסגל מספיקים, ולמרות שאלה התקיימו בחלקם במסגרת היחש"מים, הגש"חים טרם עברו אימון יחידתי. חסרון בולט היה, למשל, הכמות הזעומה של ציוד חילוץ בכלל, ורכב לתחזוקת רק"מ בשטחים בעלי עבירות קשה. במקרה אחד, מתוך שאיפה להיטיב את ציודו של הגש"ח המאולתר שתחת פיקודה של אוגדה 84, בתקופת ההמתנה שלפני המלחמה הורה מטכ"ל/אג"א שגש"ח 784 מפיקוד מרכז, בפיקודו של נוימן, "יופשט מציודו עד אחרון המפתחות לטובת הגש"ח של בליטי"[2], ממש כפי שנעשה ב"קדש" לסד"חט חטיבה 37. ובכל זאת, עדיין היה גש"ח אוגדה 84 , לפי עדות מפקדו, "מאולתר", מעין מחסן כל-בו חימושי "בתוספת ציוד וכמה חוליות טובות מן היחש"מ". נסכם אפוא את האורות והצללים במערך החימוש במערך הנפרס ערב מלחמת ששת הימים. גורמי החימוש האוטונומיים של החטיבות היו החלק המוצק במערך זה, ולטווח קצר ניתן היה לסמוך עליהם שיתחזקו את חטיבותיהם. בהשוואה למצבם העלוב של הגש"חים ערב המלחמה, היה מצב הצטיידות והאימון של גורמי החימוש בחטיבות משופר. רמת ההצטיידות והאמון היו בכל זאת שונים מחטיבה אחת לחברתה, תלוי לרוב בפרק הזמן שעבר מאז הוקמה חטיבה מסוימת או מאז הוסבה מחי"ר לשריון. תחקירים שבוצעו אחרי המלחמה אצל קציני אפסנאות וחימוש בעוצבות מציינים כי בסדח"ט ובמח"ג נמצא בכל מקרה ציוד חילוץ והנפה, אך הוא היה מועט ומלוקט באופיו. גם מחסני חלפים נמצאו בסדח"טים במגוון מניחים את הדעת, בעיקר משום שקציני החימוש בחטיבות ובגדודים ומפקדי הסדח"טים היו לרוב קצינים וותיקים ומנוסים, אשר בתקופת ההמתנה השכילו לאבחן מה חסר, ולהוסיף ולהצטייד. ברמה הגדודית והחטיבתית, חילי החימוש היו מתורגלים בהפעלת גורמי חימוש בשדה. הם תרגלו הגעה לרק"מ שנפגע או התקלקל, והתגברות על תקלות טכניות ברמת דרג א' על מנת להחזיר רק"מ לכשירות במהירות האפשרית, או לחלצו ולהעבירו לתיקון בדרג גבוה יותר. קציני החימוש הכירו את חלקם בנוהל הקרב הגדודי והחטיבתי, ורבים מהם ידעו את משמעות הכנת תכנית חימוש ו"הלבשתה" על תכנית המבצעית. הם תרגלו פיצול לכיתות ולחוליות, בצד ציוות וחבירה עם גורמי-חימוש מחוץ ליחידתם, ובהרכבים מגוונים. ציוד ואפסניית חימוש בחטיבות נעו, לפחות בחלקם, על רכב רב-מינוע. מאידך, הגש"חים לא היו מאוישים, מצוידים ומתורגלים בפעולות אלה במסגרת האוגדתית. משום כך גם מיטב הכוונה והמאמץ לא יכולים היו להביאם ליותר מתמיכה ספוראדית ומאולתרת. בדברי הסיכום של קציני אפסנאות חטיבתיים חוזרת הטענה כי "הגש"ח היה בלתי-נראה", וכי מפקדות האוגדות שלטו בפעולות החימוש רק בעקיפין, אם דרך מפקדות החטיבות או באמצעות "הזמנת" תמיכה מן הדרג הפיקודי או המטכ"לי. על פי עדות סא"ל בליטי, הגש"ח המאולתר של אוגדה 84 אמנם חבר בכמה חוליות לתיקון תקלות בתנועה אל קווי ההתחלה, ואחר כך "נע לשטחי סיני עוד במהלך הקרבות", ולמרות ציודו המוגבל, ובנוכחותו זו "שחרר סדח"טים" של אוגדת השריון הסדירה מן הצורך להתפרס כבר באזור ההבקעה.[3] אך עיקר פעולת התיקונים והחילוץ במהלך הקרבות או מיד בסיומם נעשו על ידי גורמי החטיבות. מאחר ומשך הלחימה על הקרקע בכל החזיתות היה קצר, למשך תקופת זו הספיקו גורמי החימוש מרמת כתות חימוש ועד סדח"ט, להבטיח לחטיבותיהם תמיכה חימושית סבירה. מה היה אילו נמשכה הלחימה זמן רב יותר? סביר שהחטיבות, ועימן האוגדות, היו מאבדות מהר מדי את יכולתן לתחזק את עצמן. "הגש"ח המאולתר" של סא"ל בליטי, משנכנס לאזור ההבקעה, חאן יוניס, התפרס עד לאל-עריש וביצע את כל התיקונים (דרג א' ודרג ב') בכלים הפגועים. בהמשך התפס הגש"ח על פני מרחבי- סיני (מרפידים לבלוזה ועד למיתלה) ופעל במפוצל אל מול היחידות [4]. לבסוף: מפקדת אגד התחזוקה עצמה הייתה במלחמה זו בחיתוליה. באוגדות התקיימו מפקדות שלדיות בשם זה אשר כללו, במקרה הטוב, "חולית שליטה" רכובה שתפקידה לא היה ברור. באוגדה 84 למשל, הורכבה חוליה" זו של האגד העתידי מאנשי מתקן האימונים 500. היא כללה מפקד וסגל נוסף שאכלס נ.נ., ותפקידם היה לנווט גורמי תחזוקה ליעדיהם ולהפעילם בריכוזי תחזוקה. אך הנסיבות בהן פעלו והסמכויות שניתנו להם עשו את מאמציהם דומים לפעולת גלגל חמישי בעגלה[5] מועד פריצת מלחמת ששת הימים אמנם הפתיע את מטכ"ל צה"ל, אך בשנים שקדמו למלחמה זו נלקחה הפתעה כזו בחשבון. לפריצת המלחמה קדמה תקופת המתנה בת שלושה שבועות אשר נוצלה להצטיידות נוספת במסגרת הניתן, לשיפור הצל"מ. למשל, במהלכה הוחלפו תותחי 20 ליטראות בעשרות טנקי "סנטוריון" ששימשו את מערך ההדרכה לתותחי 105 מ"מ. ההחלפה בוצעה על ידי ס.ג. 650 בשטחי כינוס, בהדרכת קציני במ"ב 681, על פי נוהל שתוכנן ותורגל מראש. צה"ל היה מוכן למלחמה זו.
לעמוד האישי באתר
למלחמת ששת הימים בשנת 1967, בה ניהל צה"ל מתקפות בגזרה המצרית, הסורית והירדנית, קדמה תקופת המתנה ממושכת יחסית שבמהלכה בוצעו הפעילויות העיקריות כלהלן: הופעתה של האוגדה המשימתית אשר קלטה חטיבות (שריון וחי"ר) וכן יחידות אחרות. שינויים בסד"כ ופריסת יחידות/חטיבות שהוכפפו ת"פ מפקדת האוגדות המשימתיות – במיוחד במרחב פיקוד דרום – בהתאם לצרכים המבצעיים. גמר תיקון והוצאת הצל"מ אשר נמצא בשלבי תיקון שונים מסדנאות חי"ח השונות. השלמת הצטיידות ברק"מ וציוד חי"ח אחר, ממקורות רכש ויצור מקומי. השלמת ו-ויסותי כח אדם חי"ח. ביצוע הדרכות מקצועיות לכוחות ולגורמי חי"ח בצל"ם חדש/שלל, כולל השלמת הוראות טכניות מקצועיות. ביצוע בקורות טכניות וסיוע בהבאתו של הצל"מ שברשות העוצבות הלוחמות למצב הטכני הטוב ביותר. השלמת התארגנות מערכי החימוש של הפיקודים השונים – כולל פריסת רשתות חילוץ פיקודיות וקיום מערך מוסכי חוץ משולבים. במהלך שלבי ההערכות והלחימה בוצעו בין השאר גם שינויים באיגודי הכוחות וכפיפות חטיבות שריון/חי"ר ויחידות אחרות בתוך האוגדות המשימתיות, בתוך הפיקודים ובין הפיקודים בהם התנהלה הלחימה - כל זאת לאור הצרכים המבצעיים וניהול הקרבות. שינויי כפיפות בתוך האוגדות היו מלוות בדרך כלל יחד עם דרגי האחזקה האורגנים- דרגי א' דרגי ב' בהתאמה (במיוחד כאשר הועברו חטיבות שריון אורגניות). הסד"כ הסופי של אוגדות משימתיות בחתך הפיקודים השונים היה כלהלן: בפיקוד דרום: אוגדה 84 – מפקדה סדירה המבוססת על כח אדם של מפג"ש והשלמות מילואים (מפקדת גי"ש מתפצלת בזמן חרום לפי הפק"ל, למפקדת אוגדה משימתית ולמפקדת קשנ"ר). אוגדה 31 - מפקדת אוגדת מילואים. אוגדה 38 - מפקדת אוגדת מילואים. בפיקוד מרכז - לא הופעלו אוגדות אלא מספר חטיבות ויחידות אחרות. בפיקוד צפון - אוגדה 36 – מפקדת אוגדת מילואים. המערך הנייח של חי"ח היה מבוסס על : מפקדת קחש"ר ויחידותיה בפריסה ושגרת פעילות שהותאמו לצרכים. מתקני מטכ"ל – משאו"ת ובסיסי החסנה בכפיפות למטכ"ל אג"א- כולל שלוחות קדמיות של בסיסי ההחסנה. פריסה מרחבית של סדנאות/פלוגות היחשמי"ם מתוגברות בכח אדם מילואים ומותאמות למשימות ובכפיפות לפיקוד, כולל פריסת רשתות חלוץ פיקודיות /מרחביות ומוסכי חוץ משולבים. ס.ג. 650 (למעט הגש"ח הנייד של אוגדה 84 ) בכפיפות למפקדת קשנ"ר אשר הייתה גם עתודת המטה הכללי לביצוע משימות אחזקה מיוחדות / נוספות. אחזקת יחידות חיל האויר וחיל הים התבססו על דוגי האחזקה האורגניים של היחידות בדרג א' ועל האחזקה בדרג ב' באחריות המרחבית של הפיקודים השונים. בהתאם לכפיפות המרחבית. אחזקת יחידות ההובלה התבססה על מערך הסדנאות האורגני אשר תוגבר בכח אדם חי"ח מילואים של היחידות. בה"ד 20 אשר נשאר בכפיפות לקחש"ר שימש כמקור לתגבור העוצבות בכח אדם מקצועי – מתוך החניכים וסגל ביה"ס, בנוסף לכך קיים הבסיס הדרכות והשתלמויות מקצועיות לפי הצורך. המערך הנייד של חי"ח היה מבוסס על: אחזקה בדרג א' - מסגרות אורגניות ביחידות הלוחמות מאוישות ומצויידות - כתות חימוש פלוגתיות/ חוליות חימוש/ כתק"לים/ מחלקות חימוש גדודיות. אחזקה בדרג ב' : סדחטי"ם אורגניים ברמת חטיבות שריון. פלסד"ים ניידים בפיקודים המרחביים בפריסה על פי התכנון הפיקודי ומותאמים לצרכים. גשח"ים ניידים מותאמים לצרכים במסגרת האוגדות המשימתיות (פרט לפיקוד הצפון בו הופעל הגש"ח לאחזקה המרחבית ת"פ הפיקוד). בכלל הפיקודים סדנאות / פלגות היחשמי"ם בפריסתם הנייחת מתוגברים בכח אדם מילואים לאחזקה מרחבית, כולל פריסת מוסכים משולבים. מערך חימוש זה לקח חלק וביצע את משימות האחזקה בכל השלבים כדלהלן: שלב ההערכות, שלב הלחימה שלב ההתארגנות מחדש. במהלך מלחמה זו – שבה נטלו חלק כ- 20,000 חיילי חי"ח מתוכם כ- 14,000 במערך השדה, הסתכמו האבידות בנפש, של חיילי חי"ח בעוצבות השונות, ב- 21 חללים וכ- 100 פצועים. כמו כן נמנו חיילי חיל החימוש בין מקבלי הצלש"ים ברמות השונות ,כולל צל"ש רמטכ"ל. פרוט סקירת פעולות חי"ח במערכה וכן הלקחים החייליים ממלחמה זו ראה בנספח א' לספר זה, המפרטים את עיקרי נושאים אלו, והמבוססים על מסמך לשכת קחש"ר – "לקחי חי"ח במלחמת ששת הימים" - סיכום ולקחים, ס.ב. 5 מ- 11.2.68. בנוסף למה שפורט לעיל בהמשך לפרק זה יפורטו ביתר הרחבה פעולות מערך החימוש בזמן המלחמה של חטיבות 7, 10, 14 ו- 45.
.jpg "ספקטור שמשון ז")
.jpg "רום ליאור ז")
.bmp "פיניש אשר ז")