לא נמצאו תוצאות. ניתן לחפש פרמטרים אחרים
לעמוד האישי באתר
תיקוף תקופת התרחבות מקחש"ר וכיווצה הרחבת מקחש"ר הגיעה לשיאה באמצע שנות ה-60, ואז, באוגוסט 1966 בא בבת אחת הכיווץ. הרפורמה במעמד קציני החילות הראשיים, עם שהעבירה נתחים גדוליםמסמכויות מקחש"ר לאג"א, גם הטילה פיחות גורף במהותו ובמשימותיו של החיל,והביכה את סגל החיל מבחינה מוראלית. היא הפכה את החיל, כדברי קצין שהיה עדלאקט זה, "ראש גדול על גוף מוקטן". לפחות בשנה הראשונה אחרי הרפורמה,מקחש"ר נותרה מכווצת ונבוכה. פרק הזמן שבין הרפורמה למלחמת ששת-הימים,המהווה את אקורד סיום של חיבור זה, חופף פחות או יותר את פרק הזמן בו מומשההרפורמה במלואה. בעשרת החודשים שבין פקודת הרפורמה ופריצת המלחמה עבר חיל החימוש לכל היותר תקופת הסתגלות למציאות פונקציונאלית חדשה, שונה מאד. ב-11 שנות צמיחת מקחש"ר שקדמו לרפורמה ניתן להבחין בארבע תקופות: תקופת הסתגלות קחש"ר החדשקיומו של החיל או במפקדתו. אמנם ברמת מטכ"ל הובן הצורך להעלות את יכולתתפקוד חיל החימוש, אך מודעות זו טרם מצאה ביטוי בהקצאת אמצעים וסמכויותלזרועות החיל ולמפקדתו. משטר הצמצומים המשיך לתת אותותיו בליקויים בעבודתהבמ"בים והבה"חים. שיקום אמצעי לחימה פיגר אחר הצרכים ואחסנת אמל"ח ואפסנייתחי"ח שנעשו בתנאים שגרמו נזקים לציוד. בדיעבד ניתן לקבוע בכל זאת, כי גם אזהיה פוטנציאל הביצוע של החיל גדול מהיקף משימותיו, ורק קיפוח בלתי מושכלבאמצעים ובמקורות הביא לתפקודו הבלתי מספק. סתירה זו, ואין אונים זה אשרבנובמבר1954 דחפו את אל"מ פרת לפרוש מתפקידו, הציקה גם ליורשו, חורב. הוא אמנם ביצע, כמה שינויים במפקדה, לטעמו, אולם לא כאלה שהייתה להם השפעהחשובה על תפקוד החיל או מקחש"ר עצמה. תקופת ראשית הסיוע הצבאי הצרפתי, תוכניות המבצעים "עומר" ו"קדש" והשלכותיהם, מאמצע 1955 ועד הבשלת לקחי מלחמת "קדש" בסוף 1957. בתקופה זו חלה תמורה בולטת בהקצאת אמצעים לחיל החימוש וזאת משתי סיבות: ראשית - וודאות גבוהה לפריצתמלחמה, ומסקנת המטכ"ל כי על צה"ל לפתוח ביוזמתו במתקפת נגד מקדימה,וכי לצורך זה יזדקק בדחיפות להרחבת כוחות השריון, הארטילריה ומערכות הנשקבחילות השדה, ושנית - הופעת ההזדמנות של הסיוע הצבאי, הנדיב ונמוך-המחירמצרפת. חיל החימוש נדרש להיערך במהירות לקליטה, להתאמה ולשכלול אמצעי לחימהמיובאים מצרפת, ונעזר לצורך זה גם בידע צרפתי. מה שנראה כמצב זמני, התברר כמתמיד. מלחמת "קדש" לא רק שלא הרחיקה אתסכנת העימות הצבאי הבא בין צה"ל לצבאות הערביים, ולא סילקה את החשש משקיעתצה"ל בנחיתות באיכות ובמספר אמצעי הלחימה ביחס לצבאות הערביים, אלא עשתה אתגם העימות הצבאי בין צה"ל לערבים אחרי "קדש", לוודאי. בצד הרחבת חילהאוויר, הענקת עדיפות גבוהה ודחיפות מצד ממשלת ישראל להרחבת סד"כ השדה, עםדגש על תגבור השריון, הגדלת עוצמת האש וניוד החי"ר והארטילריה, היו למחווןראשי בהתפתחות צה"ל. הוא נזקק לכן לתשתית לוגיסטית שונה, שכינונה חייבהרחבתן לאלתר של מערכות החימוש, העמקתן, ועתודן לקראת הרחבה נוספת בעתיד.הסיוע הצרפתי ההתחלתי אמנם התברר כבלתי מספיק להעניק לצה"ל עמידה מלאהבמרוץ החימוש בינו לבין הצבאות הערביים, אשר בינתיים קלטו עוד ועוד אמצעילחימה סובייטיים, אך למזלה של ישראל, סיוע צרפתי זה האריך ימים, והתרחב,כשבצדו מתפתח, מ- 1959, יבוא אמצעי לחימה לישראל גם מבריטניה ומגרמניה. אלא שאמצעי הלחימה עבור חילות השדה שהתקבלו ממקורות אלה היו בעייתייםמבחינת זמינותם וכשירותם. חרף חיוניותם לצה"ל, הם כללו בעיקר ציוד מיושןשכדי לשלבו באורח תכליתי בסד"כ, וברמת תפקוד טקטי תחרותי עם הערבים, נחוצההייתה מעורבות הנדסית עמוקה ויצירתית בשיקומם ובשדרוגם. דחיפות משימות אלה,והאמונה כי יש לעיל ידו של חיל החימוש לעמוד במשימות אלה, עשו לסלק אתמגבלות התקציב ולהקצות אמצעים לזרועות החיל, על פי דרישות ומינון קחש"ר.אמצעים אלה כללו כספים, כולל מטבע זר, סמכויות, תקנים ונהלים. כתוצאה מכךעלתה מקחש"ר, במיוחד מסוף שנות ה- 50, על מסלול התרחבות והסתעפות. תקופת ההתרחבות הסוערת של מקחש"ר בשנים 1966-1958, בעקבות ציפייהישראלית לעימות נוסף עם הצבאות הערביים, הגם שמבלי יכולת להעריך מתי יתרחש,דבר שרק הגביר את המתח במטכ"ל ויצר תחושת דחיפות עליונה בנושא ההצטיידות, ועל מנת להוסיף על יכולת ייצור האש של חילות השדה, היו שנים אלה שנות עבודה מאומצת של חיל החימוש.המטכ"ל ראה בחיל החימוש מסייע טכני ראשי בבניית חילות שדה במתכונת החדשה.הוא גילה מידה גוברת של נכונות להיענות לדרישות החיל בציוד, כח אדם ותקציבים. חיל החימוש דרש וקיבל צב"מ חדיש, הקים מבנים וסללדרכים ומשטחים; ביקש וקיבל תוספת כוח אדם לסוגיו; בוטלו מגבלות כושר ומשכל אצלשנתוני גיוס-חובה, הורחב נתח חיילי מילואים והאזרחים עובדי-צה"ל שהוקצו לחיל, הורחבו הכשרת קצינים-מהנדסים וטיפוח נוער שמתחת לגיל הגיוס. לבסוף, חיל החימוש ביקש וקיבלשינויים ותוספת תקינה, שבמרכזה תוספת גורמי מטה.הרחבה ושכלול תשתית הייצור וההחסנה בבסיסי חי"ח לא איחרו לבוא לידיביטוי בעליית פוטנציאל הביצוע שלהם במובני תפוקה ואיכות, והמשוב של יכולת זושחרר עוד ועוד בלמים בהתייחסות המטכ"ל ומערכת הביטחון לדרישות קחש"ר. באותםימים דמה חיל החימוש למפעל כלכלי שרווחיותו נמצאת בעליה תלולה, ולכן מועצתהמנהלים שלו מסירה הגבלות לביצוע השקעות נוספות. לא עבר זמן רב ומקחש"ר -למעשה אותה מקחש"ר כמקודם - זכתה לתדמית של מנגנון משוכלל מאד. למען הדיוק,לא לגמרי. נותרו חוליות חלשות, בהן אי ההצלחה ליצור זיקה והשפעה כלפי גורמיחי"ח במערך הנפרס; על כך נדון בפרק ז'. אולם בתחום התעשייתי וההשברתי יכולהיה המטכ"ל להפיק תחזיות אופטימיות שקחש"ר קיבל אותן. אם פה ושם ביצוען סבלמפיגור בלוחות-זמנים, הדבר נבע לא מכשל בשורות החיל אלא מהשהיית יבוא. תקופת הכיווץ שאחרי הרפורמה במערכת הלוגיסטית: בין אוגוסט 1966 למלחמת ששת הימים חל, כאמור, שינוי קונסטיטוציוני בהגדרת משימות החיל: מאוגוסט1966 נלקחו ממנו כמעט כל נכסי העוצמה שלו. הוא חדל לאחסן ולייצר אמל"ח,נלקחו מידיו עיקר המנופים שהניעו מערכות אלה עם עיקר תקציביו וכמה מבכיריסגל הפיקוד והניהול שלו. מכל מערכות הייצור של החיל נותר ייצור "עצה" בלבד.חיל החימוש התכווץ פיזית ומוראלית, ועד מלחמת ששת הימים מקחש"ר הייתה שרויהבקיפאון ובמבוכה. פשיטא, אפילו התקן החדש שלה לא הושלם מהר. מלחמת ששת הימיםגופא לא היוותה ציון-דרך בולט עבור חיל החימוש, למרות שתוצאות פעולתו בשנותאוניו ניכרו היטב בכושרם של חילות השדה במלחמה זו. בפרק הקודם ציינו כי אחרי מלחמת ששת הימים שוב השתנתה מגמת הכיווץלטובת התרחבות חדשה, שהונעה על ידי צרכים חדשים שיצרה שליטת צה"לבטריטוריות רחבות סביב מדינת ישראל, ועל ידי צרכי הטיפול במספר גדל והולךשל משימות תכנון, שיפוץ ובנית אמצעי לחימה. צמיחה המחודשת זו שייכת לתקופהבתולדות החיל החורגת מתחום חיבור זה.
.gif)
לעמוד האישי באתר
תהליכי שכלול ובנית המפקדה, 1966 - 1954 מקחש"ר הייתה מפקדה ייחודית. מבחינת היקף ומגוון משימותיה לא הייתה דומהלה בהשוואה למפקדות לוגיסטיות או חייליות אחרות בצה"ל. קחש"ר קיים מערכתשהקיפה יותר גורמי מטה ובעלי תפקידים מכל המפקדות האחרות. היא שלטה עלמחסנים ובהם אפסניה שנפרטה לאלפי פריטים ומיליוני יחידות; על במ"בים שבמהרהניתן היה להשוותם למפעלים תעשייתיים גדולים המעסיקים אלפי אזרחים; על גורמיבחינה, מחקר ופיתוח, שהיו קרובים יותר, מבחינת אופיים, למערכות אקדמאיותמאשר ליחידות צבאיות, ובו בזמן הייתה אחראית מבחינה מקצועית לתפקוד עוצבותהשדה, גייסות שריון והפקודים המרחביים, הגם שלעולם קשה היה לתחום שם אתגבולות שליטתה. מבחינת טיפולוגית (כלומר, תעודות אופי ותפקיד הארגון), הייתה אפוא מקחש"ר כלאיים בין מפקדה צבאית והנהלתקונצרן כלכלי. חשיבות עקרון פיזור הסמכות וריכוז הפיקוח בניהולה עלתה ככלשארגונה נעשה מגוון יותר; במיוחד כשלא היה יותר ביכולתו של המפקד, כמובתקופת פרת, ואפילו היה בעצמו מהנדס רחב-אופקים, להתמצא בפרטי כל פעולהבמערכת שתחת פיקודו. במערכת כזו, נעשו פעולות רבות בידי קצינים שידיעתםבתחומיהם עלתה על אלה של המפקד העליון, ולרוב גם של כל קצין אחר במערכת.ניהול מקחש"ר נזקק אפוא לסינתזה טובה בין פיקוד להתייעצות, בין הפעלת סמכותהמפקד לבין הענקת סמכויות רחבות לכפופים לו. אחד משורשי כוחו ויכולתו של מפקד להניע מערכת לצרכיו הם מינוייםטובים, האצלת סמכויות לקצינים שמינה ועידודם לא רק לבצע פקודות אלא גם לפתחיוזמה משלהם בתחומי פעולתם. מרגע שעולות יוזמות כאלה, עליו להשכיל להבינן,לקבלן או לדחותן ולבחור בין חלופות שונות. קחש"ר ביקש שיימצאו בידו בכל עתמנופים מתאימים לשליטה על פסיפס גורמים אלה, ויכולת לשנות ולהרחיב אתהמערכת כל אימת שסבור היה כי הנסיבות מחייבות זאת. עם זאת חש עצמו חייבלהישען הרבה על יכולתם וביטחונם העצמי של קציניו, וגם זה היה שיקולבמינויים. לית מאן דפליג שהמעניק סמכויות מסתכן בחריגה מהן, ולעתים אף מסכןאת מעמדו הדומיננטי. תולדות מקחש"ר באותן שנים היו אפוא מאמץ מתמיד לקייםשליטה ריכוזית ובו בזמן פלורליזם בהתמחות, יוזמה ויצירתיות שיש בהם יסודותשל ביזור. פעולות קחש"ר כללו בריאת תצורות מטה; יצירה והאצלה של סמכויותוגם צמצומן והעברתן מגורם לגורם או מבעל תפקיד אחד לשני. עניינו התמידי היונוהלים, תקנים, דיווח, ובריאת ענפים ומדורים חדשים. כמובן, לא קחש"ר לבדו היה מעורב בפעולות אלה. התרחבות ושכלול מקחש"רהיו גם בראש מעייניו של המטכ"ל. אלא שדרך מחשבתם של הקצינים שם לא תמידתאמה את זו של קחש"ר. במטכ"ל הבינו את הצורך במקחש"ר גדולה וויראלית שתהלוםאת הצרכים החדשים, אך בו בזמן חרדו מפני התרחבות-יתר, מפני הסתרבלות, עיוותתהליכי קבלת החלטות וכדומה. בעיות סבוכות אלה היו חלק מבעיה ישנה שהמטכ"לדן בה כמה פעמים כבר בראשית שנות ה- 50. שם הבעיה היה: מעמדם וסמכויותיהם של קציני החיל הראשיים .[1] שום הבחנה חדה לא נעשתה בנושא זה עד אמצע שנותה- 60. גם שאלות של איכות ומקצוענות בניהול מערכות הייתה כבר נושא מדובר. באוניברסיטאות ובמכונים טכנולוגיים בעולם כבר לימדו תורות ניהול תעשייתי,פסיכולוגיה תעשייתית, ושליטה בארגונים פורמאליים. במקביל, התפרסמה תיאוריהסרקאסטית, רצינית-למחצה, שהציג מרצה בבית הספר הלונדוני לכלכלה,נורתקוט פרקינסון, אודות טבעה של בירוקרטיה. פרקינסון פרסם את "חוקיו"ב- 1955 בין היתר על סמך ניסיונו כקצין מטה לוגיסטי במלחמת העולם השניה.לטענתו, "בעל משרה במנגנון בירוקרטי, לעולם ישאף להגדיל את מספר הכפופים לוכדי לחזק את מעמדו האישי במערכת, ללא קשר למשימות או ליעילות מערכת זו".לימים, ניסח סוציולוג אמריקני את גרעין האמת של "חוקים" אלה אחרת:"בירוקרטיה נוטה לחתור תחת יעדי עצמה ככל שבעלי משרות ישאפו לקדם אתמעמדם על ידי ניצול-יתר של מקורות. אך בתהליך כזה, מעבר לנקודתאיזון, יעילות המערכת פוחתת והולכת".[2] בישראל הייתה אז "תורת פרקינסון" פופולארית, ובמטכ"ל - נושא מדובר. אלה בתוכו שביקשולמנוע את הרחבת מפקדות קציני החילות הראשיים וסמכויותיהם השתמשו בה לצורכיהם. למשל נאמר, שרוחב סמכויות מקחש"ר מרופף את שליטתאג"א על המערכת הלוגיסטית כולה. נטייתו הטבעית של היועץ הכספי לרמטכ"ל הייתה אז לקצץ בכל תביעה לתוספת אמצעים, לעתים ללא קשר לנימוקים בעדה או נגדה, מהיותו משוכנע שבקשות, מטבען שהן מוגזמות במתכוון, מתוך שאלה שמגישים אותן יודעים מראש שיוטל בהןפיחות. אף כי עצם הצורך להרחיב את חיל החימוש לא היה נתון במחלוקת, עצם פרטי ההרחבהנכרכו בויכוח מתמיד, לעתים מתוח, בין קחש"ר לאגפי המטה הכללי, כשהראשוןממלא תפקיד תובע והאחרונים תפקיד ספקן וממתן.[3] לא תמיד הסתיים הדיאלוג בתוספת תקנים או בהרחבה. לעתים דחה אג"מ/מת"מהצעות, או שהעמיד תנאי מגביל, לפיו תוספת תקן חדש תבוא תמורת קיצוץ תקן אחר. קרה גם שהצעות קחש"ר נדחו על הסף, כמו למשל הצעותיו, בסתיו 1955, להקים במפקדתו ענף תורה, והדרכה, או ענף כח אדם. במקומם אישרה אג"מ/מת"מ רק הקמת מדור שלישות. כןנדחתה בלי הרף בקשת קחש"ר לייסד ענף שיעסוק בנושא טילים. בקשות אחרות אףהסתיימו בכיווץ מערכות מטה קיימו. למשל, בעקבות דיון שנערך ב- 1957 בהרחבת ענף יר"מ, צומצם ענף זה לדרגת מדור, שנכלל בענף שדה. קחש"ר לא ראה מאמציםאלה כאבודים, ובכמה תחומים ניסה לעקוף את המטכ"ל בדרך "זוחלת". למשל, אתמדור שלישות אייש בקצינים נוספים ומידר אותו בעצמו לקציני כח אדם סדיר,קצין כח אדם מילואים וקצין מדור שלישות לאזרחים ולנוער "שוחרי חימוש".[4] באביב1957 העלה חורב הצעה גורפת ראשונה לרה-ארגון מפקדתו; אולםשובת-עין בפשטותה ככל שהייתה, היא נדחתה. קחש"ר הציע לחלק את מקחש"ר לשניאגפים: מקצועי ומנהלי, ולמנות לו סגן ועוד עוזר בכיר שיחלקו ביניהם אתתיאום ענפי המפקדה. סגן קחש"ר, שיהיה מהנדס בהשכלתו, יתאם את כל הענפים:טכני, בחינה, שדה, גיוס רכב, צל"מ וציוד, ואילו עוזר קחש"ר ה"מנהלן" יתאםלא ענפים אלא את "מדורי המטה", שבאותו זמן כללו: תקציב, תכנון ונוהל,הנדסת-ייצור, משלוחים וניהול. טבלה מס' 17: הצעת חורב הראשונה למבנה מקחש"ר שלא התממשה, אביב 1957 ' הצעת חורב נתקלה בביקורת עניינית באג"ח/מת"מ, במיוחד בנוגע להפרדה ביןהקטגוריות "מנהלי" ו"מקצוע". בניגוד לחלוקה שהציע, שם סברו כי צל"מ, ציוד ובתי מלאכהשייכים לתחום המנהלי דווקא. אך ההיגיון הבסיסי שבהצעת קחש"ר חלחל לתודעתמת"מ, ולבסוף אכן חולקה מקחש"ר לשתי פונקציות של הנדסה ומשק, אך בהרכבספציפי שונה. קמו שתי משרות של עוזרים בכירים: עוזר קחש"ר טכני ועוזר קחש"רמשקי, ובעניין חלוקת גורמי המטה הענפיים, הפתרון גרס שענפים "אפסנאים" הם:צל"מ, ציוד, ובתי-מלאכה, ואלה ייכללו בצד המנהלי. כל היתר נכללו בצדהטכני. אשר ל"מדורי המטה", שחלקם התקיים עוד מתקופת פרת, מרביתם אוחדו בתוךענף חדש שכונה "תאום ובקרה" - תו"ב. באגף הטכני הורחבו כמה מדורים והועלולדרגת ענפים. כך הוקמו ענף רכב, ענף נשק וענף מחקר. עם מינוי עוזר קחש"רלתאום טכני, ב- 1962, בוטל בשלבים הענף הטכני, ומדורים לתכנון טכני הוקמו בשני הבמב"ים. אגב מהלכי בניה ופירוק אלה עלתה מצבת מקחש"ר מכ-300 קצינים וחיילים ב- 1957 לכ-600 ב- 1961, והמספר המשיך לגדול.[6] יצירת גורמי מטה חדשים לבקרים במקחש"ר הייתה עניינם של כל שלושת אגפימטכ"ל; אולם סוכן השינוי העיקרי בנושא זה היה אג"מ, ובתוכו המחלקה לתפקידימטה, מת"מ. בתקופת כהונתו הממושכת של חורב כקחש"ר התחלפו בתפקיד ראש אג"מהאלופים צבי צור, מאיר זורע, יצחק רבין וחיים בר-לב, מרביתם, כמו חורב,יוצאי פלמ"ח, ולמעט זורע, כולם עשו אחר כך דרכם לכהונת רמטכ"ל. דעתם שלקצינים רבי השפעה אלה הייתה שקחש"ר מבין את צרכי מפקדתו, וכי לרוב אינומגזים בדרישותיו לתוספת תקינה ואמצעי מטה. עם זאת רווחה ביניהם גם תחושהשנחוץ לפקוח עליו עין, שמא יבקש לספח לחילו נושאים שנויים במחלוקת. אשרלאג"א, בנושא תקינה במקחש"ר דווקא אגף זה מילא תפקיד של שחקן ספסל המרבהלרטון, אך ממעט להשפיע. לפחות לפי שעה. כוונות ראשי אגף זה, במיוחד שלאלופים משה גורן ומתתיהו פלד, לבצע רפורמה במעמד קציני החילות הראשיים,הייתה במידה רבה תגובה מצטברת להתרחבות מקחש"ר, לא בדיוק בעצתם. אולם לפי שעה, מרבית השינויים שביקש חורב נחתכו ברמה חברית-אישית בינולבין ראשי אג"מ. אחרי ששינוי פרטני "נסגר" ברמה העקרונית, הופנתה יתרתהעבודה, דהינו, תכנון השינוי לפרטיו, עיצוב תקינה וניסוחו הסופי, לסוכני-משנה. את מקחש"ר ייצג אז מדור תקינה ונוהל (לימים ענף תו"ב) ואת אג"מ/מת"מ- ענף תקינה. "פרטים וניירת", הסביר חורב לימים, נדונו בין ראש ענף תו"בבמקחש"ר, רס"ן יצחק ילון, לבין ראש ענף תקינה במת"מ, רס"ן משה חופי.[7] בראשית כהונת חורב, ובהשוואה ליחסים העכורים שהתקיימו בין קודמו לביןצמרת מטכ"ל, נהנה אפוא קחש"ר החדש מתמיכה גורפת מצד רמטכ"לים, החל במשהדיין שמינה אותו, דרך רא"לים צור ולסקוב, ומצד מי שכיהן זמן ניכר כראשמת"מ, קצין הפלמ"ח האינטליגנטי, אל"מ עודד מסר. מיד עם מינוי חורב, הואניצל קולגיאליות זו לשינוי תקנות הקצאת כוח אדם בשרות סדיר לחיל החימוש,בהסירו את מגבלת כושר הנמוך למתגייסים לחיל החימוש, ושיפור תנאי שירות-הקבעלקצינים-מהנדסים. אחר כך התרחב ניצול היחס האוהד למכלול נושאי תקינה.[8] בתוך מקחש"ר עצמה, לא פעל חורב בנושאי תקינה ונוהל לבדו. הוא נועץבקצינים שסמך על שיפוטם ואף נהג לפנות אל כמה מהם ו"להזמין" רעיונות והצעותנושא זה ובנושאים אחרים. בנובמבר1956 מינה וועדה פנימית לבחינת מבנה המטה. יושב ראש הוועדה היה סא"ל חיים ווידלר-ודאי וחברים בה היו רמ"ד הנדסת-יצורהאזרח המהנדס אהרון קריצלר, וראש מדור תקינה ונוהל סרן יצחק ילון. עלהוועדה הוטל להגיש הצעות למבנה ולתקינה חדשים של גורמי מטה מוטים כלפינושאי החסנה, בינוי, נוהלי רישום, ענף שדה וכן לשיטות בקרה לגבי פעולתמדורים אחרים במקחש"ר. לא מצאנו את מסקנות הוועדה בכתובים, אלא זאתשמסקנותיה "מומשו".[9] קחש"ר נותר קשוב לראשי ענפים ומדורים ועודד אותם ליזום מצדם שכלולים במערכות שבאחריותם. אך בדצמבר1957 הפיץ חוזר בין קציני המפקדה הבכירים, בו הזהיר: "שכר חידושים עשוי לצאת בהפסדם אם קצין שזה מקרוב התמנה לתפקידו וטרםלמד להכיר נהלים ישנים, ימהר לשנותם. לכן אין להכניס חידושים לפניתום שלושה חודשים לכניסת קצין לתפקידו. עד אז יש לנהוג ברוח הנוהל הקודם לטובת מהלך בלתי מופרע של העבודה. אך אין לראות בהוראה זו חוקבל-יעבור".[10] משעלו הצעות לשיפורים, נהג חורב להגיב בנימה של ביקורת מתונה. דוגמאליוזמה ותגובה כאלה היא הצעה מאוגוסט1960 לשינוי מבנה ותקנים בענף ציוד שהעלה ראש ענף שזה מקרוב התמנה, סא"ל הוברמן-שיפוני. ראש הענף ביקש להקיםבענפו גורם חדש: מדור חומרים, ובתמורה ניאות לוותר על מדור משלוחים, שאתתפקידיו הציע לחלק בין ענפי ציוד וצל"מ. סא"ל שיפוני טען עוד כי ריבוי סוגיהפריטים בשליטת ענפו מחייב הרחבת משרד הרישום למעין תת-ענף, עם קצין בראשושיהיה כפוף לראש הענף ובעצמו ישלוט על גורמי המטה הבאים: משרד רישום, מדורחלפי רכב א', מדור רכב ב', מדור חלפי נשק ומדור אביזרים כללי.חורב התייחס להצעה בחיוב, למרות שביצועה לא היה פשוט. שכן ענף ציוד היהממילא גדול מן התקן; הוא כלל יותר מדי מדורים: צב"מ, ייצור חלפים, קטלוגים,משלוחים, ומדור חומרים שעמד לקום. להצעת שיפוני שמרכז רישום יהפוך לתת-ענףובו5 "מדורונים" לא היה תקדים במערכת הלוגיסטית; שלא להזכיר תקן. קחש"רקיבל אפוא את גרעין ההצעה והסכים שהקצין הנוסף שיתמנה לראש מדור רישוםיכונה "עוזר לראש הענף" וניהול מערכות הרישום יהיה אחד מתפקידיו. לראשי"מדורונים" הציע למנות קצינים זוטרים חדשים, או מש"קים שנועדו לקידוםלקצונה.[11] ההצעה אושרה איכשהו במת"מ, ולתפקיד השני בבכירותו בענף התמנה. רס"ן א. פדן (ואחריו רס"ן ד.יודסין). מדור המשלוחים בוטל.[12] תקצר היריעה מלעקוב אחרי כל שלב בזרימתם והתהוותם של השינויים במקחש"רולא נלאה את הקורא בשפע פרטיהם. לצורך המחשה בחרנו להביא תיאור התרחבות המפקדה בשני פרקי-זמן טיפוסיים: האחד בסוף שנת1955, בטרם החלה תנופת ההרחבה הגדולה, והשנייה בשנת1963, בעת פרישתו הראשונה של חורב מכהונתו. [1] דיוני מטכ"ל מוקדמים בנושא מעמד קציני חיל ראשיים: 6.10.49, 21.5.50, 31.6.51, 10.8.52, 31.8.53, 6.9.53, 28.1.55 וכו' [2]R.C. Cavuzos, Organizational Ecology, Texas State Technical College Press 1994 [3] ראיונות: אלופים חורב, קין; אל"מים צור, ילון ,שם. [4] תיקים: 32,62,76/62, וכן תיק 6 , 250/69, א"צ. [5] תיק 75, 45/58, א"צ [6] תיק 4 , 579/64, א"צ [7] תיק, 16/67, א"צ [8] התכתבות דיין-חורב, תיק 62, 72/62, א"צ; ראיון: חורב [9] תיקים: 74, 75 ,45/58, א"צ [10] תיק 35, 76/62; וכן 83, 76/62 א"צ [11] תיק 18, 76/60 , א"צ [12] טיוטות ל"חימוש, ארגון ותפעול", תיק 12, 1304/98; תיק 9, 250/69 א"צ
לעמוד האישי באתר
מקחש"ר בראשית תקופת חורב, ובסיומה באביב 1955 עמדה עדין מקחש"ר במתכונת דומה לזו שבנה פרת. המפקדה כללה:לשכת קחש"ר, סגן קחש"ר, כהונה שהחזיק בה עדיין הרץ רפפורט, ועוזר קחש"ר לענייני ניהול, תפקיד בו כיהן יחיאל קוכמן.[1] במפקדה היו 6 ענפים עם 3 עד 7 מדורים בכל ענף, ועוד 4 "מדורי מטה". בישיבות המטה נכחו קחש"ר, סגנו, עוזרו לניהול, ראשי הענפים וראשי מדורי המטה. ענפי המפקדה היו: הענף הטכניבראשות סא"ל יבגני בושנסקי, ענף בתי מלאכה בראשות סא"ל דוד שחורי, ענף שדהבראשות סא"ל דב לאור, ענף צל"מ בראשות סא"ל בלה, ענף ציוד בראשות סא"לברניקר, ענף בחינה בראשות סא"ל לחמן וענף גיוס רכב בראשות סא"ל איזק. מדוריהמטה היו: מדור ניהול בראשות צרפתי, מדור תכנון ונוהל בראשות רס"ן ילון, מדורהדרכה תחת רס"ן בירנבוים ומדור תקציבים תחת בח"ק ברטפלד. בשלהי1955,לאחר תקופת הסתגלות, גיבש חורב תביעה לתוספת ענף תורה והדרכה, הצעה שלא אושרה, ומדור נוסף, מדור הנדסת ייצור. בתמיכת מת"מ חלו גםצמצומים. ענף גיוס אמצעים (יר"מ) כווץ מענף למדור, כשסא"ל איזק, שעמד בראשענף זה פרש מצה"ל, ולראש המדור התמנה רס"ן בן צור. [2] ענף שדה, שהיסודות לו הונחו על ידי אל"מ פרת, קרם בשר אחרי שחורב הרחיב את הסמכויות שנתן בידיראש הענף, סא"ל לאור. חורב ייחס חשיבות מיוחדת לענף שדה, אם משום שחשבנקודת התורפה שלו עצמו בנושא המערך הנפרס - קרי, העדר סמכות פיקודית - ואםמהיותו מוטה כלפי סדר כוחות שעתה גדל והלך במהירות. אך ענף זה הפך גם "בית"למדורים לא בדיוק ממין העניין, למשל מדור סד"כ. הוקמו בו גם המדורים: "תכנוןאמצעים" ו"גיוס אמצעים" וצורפו לו מדור הדרכה ומדור ספרות מקצועית. מדורהנדסת ייצור הוקם לאחר שחורב מצא לתפקיד זה מהנדס בעל השכלה מתאימה, אהרוןקריצלר-קריאל, מן הראשונים בישראל שרכשו דיפלומה בנושא זה. קריצלר רכש אתהשכלתו במכון הטכנולוגי של אילינוי, ובחיל החימוש נקלט כאזרח ובמעמד "זמני";אחד מאותם הסדרים "זמניים" המתבררים כארוכי-טווח. הוא כיהן כראש מדור הנדסת-יצור כ-12 שנים, בהתחילו את פעולתו בבדיקת תהליכי עבודה בבסיסי ההחסנה. משם עבר לבמב"ים, בסייעו לייסד בכל אחד מהם מדור עצמאי להנדסת-ייצור; משם עבר לבחון סדרי עבודת-מטה וסיים בהכנת מערכת החימוש לניהולמערכת מחשוב מרכזית שכונתה מרב"ד. בנוסף, ומבלי להיות בעצמו בעל השכלהצבאית, מצא קריצלר עצמו בסוד יוזמות תקינה שונות. [3] טבלה מס' 18: מקחש"ר בשלהי 1955 ב-1962, ערב ביטול הענף הטכני, היו במקחש"ר 598 איש המחולקים בין הענפים השונים. פרוט ראה בטבלה בנספח ה' כ"א ב – 1962. נפנה עתה לתיאור מפורט של מבנה מקחש"ר מקץ כשמונה שנים, כלומר ב- 1963 באותו זמן הגיעה התרחבות המפקדה לשיאה, חורב פרש, מבלי להעלות על דעתושייקרא לשוב לאותו תפקיד, ובכהונת קחש"ר נשא אל"מ עזרוני. בשלב זה כללהמקחש"ר את גורמי המטה הבאים: לשכת המפקד ושני עוזרי קחש"ר: האחד לתיאוםמשקי והשני לתיאום טכני. בשל מחלוקת עם מת"מ, עוכב בינתיים מינוי סגן קחש"ר.את לשכת קחש"ר ניהלה במשך כ- 8 שנים רס"ר ניצה אבירן, בעזרת סגל קטן. במפקדה היו עתה8 ענפים, שהתחלקו לשלוש קבוצות: א. 2 ענפים בתיאום ישיר של קחש"ר: ענף תו"ב וענף שדה; ב. 4 ענפים בתיאום עוזר קחש"ר טכני: ענף רכב, ענף נשק, ענף מחקר וענףבחינה. ג. 3 ענפים בתיאום עוזר קחש"ר משקי; ענף צל"מ, ענף ציוד וענף בתי מלאכה. כל ענפי המפקדה ומדוריה העצמאיים נמצאו תחת פיקודו הישיר של קחש"רותיאום הענפים התחלק בין שני עוזריו הבכירים שהזכרנו לעיל. הענפים היו עתהגדולים בהרבה מאלה של1955; נוספו מדורים בהם, אף כי לא שרר שוויון במספר המדורים בכל ענף. היו שכללו3 מדורים ואחרים הגיעו ל-8 מדורים, והתקיים לחץ להסתעפות פונקציונלית נוספת. בנוסף והתקיימו3 מדורים עצמאיים מתואמים על ידי עוזר קחש"ר טכני, ושניים (כולל מפקדת מחנה קחש"ר) מתואמים על ידי עוזרקחש"ר משקי. אם נכלול בין המדורים גם את צוותי הבחינה במדור ניסויים ואתה"מדורונים" במדור רישום שבענף ציוד, נמצא כי ב- 1964 מקחש"ר כללה לא פחות מ-63 מדורים, או גורמים מקבילים להם. עוזר קחש"ר טכני תיאם את כל פעולות החיל שנגעו לתכנון הנדסי של פעולותשיקום, בניה, רכש, בחינה, ניסויים, מחקר, חקר מגרעות ופרסומים טכנייםבנושאי נשק, רכב ומכשירים, בשמשו כסמכות הנדסית עליונה בנושאים אלה. הקציןהראשון שמילא תפקיד זה היה סא"ל ירח כץ. הבא אחריו היה סא"ל חיים ודאי, גם הוא מהנדס, וזאת נהייתה לנורמה.עוזר קחש"ר משקי תיאם פעולת הענפים ה"יצרניים" וה"אפסנאים", כלומר בתימלאכה, החסנה והספקת אפסניית חי"ח וצל"מ.[4] הראשון שמילא תפקיד ע' קחש"ר הואמשקי היה סא"ל חיים דומי. בסתיו1964 אושר מחדש התקן לסגן קחש"ר, ודומי זכה בכהונה מחודשת זו. לעוזר קחש"ר משקי התמנה אז שרגא אפשטין-אבן, שסייםכהונתו כמפקד במ"ב681. סגל קציני החיל: קריירה, קידום ופרישה כבר מראשית שנות ה- 60 הורגש בצה"ל מחסור בדרגת-ביניים "גנרלית", דרגהשבין אל"מ לאלוף. הנהגת דרגה זו עוכבה על ידי רמטכ"לים ושרי ביטחון עד1968 מטעמי חסכון ומוסר-עבודה. אל החסר העיק, ובמיוחד על מפקדות וחילות אשר נמצאו בתהליך של צמיחה. בחיל החימוש התפתחו מסלולי קידום מהירים עבור קצינים מוכשרים עד דרגת רס"ן וסא"ל, אך שם נעצר קידומם. בראשית שנות ה- 60 שרתו בחיל 16 קצינים בדרגת סא"ל וכ- 60 קצינים בדרגת רס"ן בעוד שבכל החיל היה תקן לקצין אחד בדרגת אל"מ, הוא מפקד החיל. העלאת קצין נוסף לדרגה זוחייבה התערבות הרמטכ"ל והענקת הדרגה כ"אישית". עד1966 הוענקה דרגה אישית כזו שלוש פעמים: בפברואר1963, בעת שהוקדמה העלאתו של עזרוני לדרגת אל"מ , בהיותו מיועד לכהונת לקחש"ר; באפריל1964 הוענקה אותה דרגה לסגן קחש"ר, חיים דומי, ולבסוף, ב-1965 הועלה חורב עצמו לדרגת אלוף, כשהפסיק את לימודיוושב ליטול את הפיקוד על חיל החימוש. קידומם של קצינים טובים בחיל החימוש נעצר אפוא בדרגות נמוכות יחסית,אליהן מגיעים קצינים רבים בגיל צעיר, ולדבר היו השלכות מוראליות לא טובות.ה"צפיפות" בצמרת ליבתה יריבויות אישיות ומרירות בקרב אלה שקידומם עוכב.בעיה זו נפתרה בשתי דרכים: דילול הקצונה הבכירה על ידי הבאת קציניםלפרישה מוקדמת ויצירת הבדלי סטטוס בקרב קצינים מאותה דרגה, לאמור, דרגותרס"ן וסא"ל. למשל, בדרגת סא"ל התקיימו שתי רמות: רמה נמוכה אליה השתייכומפקדי בסיסים וראשי הענפים (פה ושם זכה גם רמ"ד וותיק בדרגת סא"ל) ואילוברמה הגבוהה נכללו סגן קחש"ר ושני עוזריו לתיאום. משהגיע קצין בחיל החימושלדרגת סא"ל, הוא עמד בדרך כלל לפני שתי אפשרויות: סיום קרוב של הקריירהבחיל או בצה"ל, ואפילו טרם מלאו לו40 שנה או, וזאת רק לגבי בודדים, קידום לתפקיד קחש"ר או קליטה במסלול טכני מחוץ למסגרת חיל החימוש. בחיל בו היכולתהאינטלקטואלית והניסיון הארגוני והטכני משביחים דווקא אחרי גיל40, העדר סיכוי לקידום בקרב שכבה שלמה של קצינים השרתה רוח נכאים. לרוב חלה נפילהמוראלית, לעתים גם מנטאלית, בעיצומו של מילוי התפקיד החשוב ביותר בקריירהשל קצינים אלה. אך לפני קחש"ר לא עמדו ברירות רבות. מאחר והיה נחוש בדעתו לקדם קציניםצעירים, וכך נהג, גברו הרינונים כי משהגעת לדרגת סא"ל, קידומך תלוי בקבוצתההשתייכות ההיסטורית שלך. אם אתה בוגר הצבא הבריטי אין לך סיכוי. אם מוצאךמן הפלמ"ח, אולי שפר חלקך. אם היית צעיר רק בכמה שנים, ולא נטלת חלק במלחמתהעצמאות, סיכויי התקדמותך משופרים. וכך, כשם שבתקופת פרת נאלצו מרביתוותיקי מח"ש לפנות מקומם לוותיקי הצבא הבריטי, כך נדחקו עתה לשוליים והחוצהוותיקי הצבא הבריטי. ב- 1957 נאלץ סא"ל רפפורט לפנות את מקומו כסגן קחש"רלטובת איש הפלמ"ח (פל-ים) לשעבר קפלן, מינוי שחורב לא רצה בו אך הרמטכ"לכפה עליו. כשקפלן עזב את החיל מקץ כמה חדשים, רפפורט לא חזר לתפקיד סגןקחש"ר. בחיפוש אחר עניין להעסיק בו קצין וותיק זה ניסה חורב למנותו עוזרקחש"ר "מיוחד", אך במהרה נאלץ רפפורט לפרוש מצה"ל, סר, זעף וממורמר. הראינו כבר, שיוצאי פלמ"ח אחרים נקלטו ביתר הצלחה בתפקידי פיקוד ומטה.לאחר מרוץ צמוד בו כיהנו משה בלה וינון עזרוני לסירוגין בתפקיד סגן קחש"ר,התבסס עזרוני בכהונה זו ולסא"ל בלה נכון גורל דומה לזה של רפפורט. הוא שוטטבחיל בתפקידים מזדמנים, כולל תקופת שרות בחו"ל. אז באה פרישתו הבלתי נמנעת,ולמזלו נקלט בתעשייה הביטחונית. אשר לעזרוני, הוא כיהן ארבע שנים בתפקיד סגןקחש"ר, בהן עמס חלקים ניכרים מן הנטל שעל כתפי חורב, וחריצותו סללה אזלפניו את הדרך לכהונת קחש"ר, שבה לא הייתה דרכו סוגה בשושנים. קצין פלמ"ח אחר, "יצה" יעקובסון-יעקב, ירש מעזרוני את הפיקוד על במ"ב681 בתקופת ההתרחבות יוצאת הדופן של בסיס זה, וכיהן בתפקיד זה כשלוש שנים. לאחר שיצאללימודים לא חזר לשרת בחיל אלא נקלט במטכ"ל. חיים דומי, שקיבל במארס1958 את הפיקוד על במ"ב682, נשא בתפקיד זה עד קיץ 1961, ועל פי עדות קצינים ששרתו בבסיס זה "שכלל את תפקוד הבסיס בדרך שהלמה את צרכי התרחבותהגדולה"[5].( אך מינויו גרם לסיום הקריירה הצבאית של קצין מוותיקי הצבא) הבריטי, סא"ל דב רכבה (רואי). דרכו של דומי צלחה. הוא התמנה לסגן קחש"ר,יצא ללימודים, שב לכהן כסגן קחש"ר תחת חורב (בכהונתו השניה), וסיים בכהונהממושכת, רבת עלילות, כקחש"ר. דוד "דוקי" סלע, היכה שורש בענף הטכני. מקמט"טהתקדם לכהונת ראש ענף הרכב, לפיקוד על במ"ב681 ולבסוף לכהונת עוזר טכני לקחש"ר. רבים הצרו על שנמנע מ"דוקי" להחליף את דומי בכהונת קחש"ר, אךכהונה כזו הייתה רק אחת, וכדי לקבלה נחוץ היה עיתוי צלח. סא"ל עוזי שרון,בעל טמפרמנט של מדען וממציא, הצטרף למקחש"ר ב- 1960 וכיהן כראש ענף מחקר עד הרפורמה של קיץ1966, שאילצה אותו לפרוש מצה"ל. חורב חש במצוקתם של קציני החיל הותיקים אך הדבר לא גרם לו להסס בתשבץהמינויים. "אם אינך יכול להוסיף לתרום", היה כלל נקוט בידו, "אין מקומךבחיל". "לתרום" - פירושו היה שקיים תקן מתאים לדרגתך בו ניתן "לשבצך". אם לאנמצא פתרון ל"תרומה", נאלצו וותיקי החיל לפרוש. סא"ל בושנסקי פינה את מקומובראש הענף הטכני לסא"ל ירח כץ, ולאחר כמה תפקידים מזדמנים פרש בושנסקי מצה"ל בסתיו1958, גם תוך דיכאון. סא"ל קוכמן עוזר קחש"ר לתאום משקי, פרש משהוחלף בסא"ל אהוד ענבל, אך גורל דומה חיכה לענבל מקץ זמן לא רב[6]. ירח כץ, הראשוןשכיהן בתפקיד עוזר קחש"ר לתיאום טכני. היה עדין בשנות ה – 30 לחייו כשבעיית קידומו נפתרה באמצעות הוצאתו ללימודי חואר שני. ירח כץ עזב את החיל מרצונו לאחר שהתברר לו, לדעתו, שלא ימונה לקחש"ר בעתיד הנראה לעין, הוא קיבל את הצעת הרמטכ"ל לקידום לאל"מ מחוץ לחיל החימוש ולהקים את מנהלת פרויקט ה - "חץ", לפיתוח מערכת נשק חדשה והקמת מערך תעשייתי ליצורה וכן התאום להעברת ייצור הטיל "גבריאל" מ"רפא"ל" ל "תע"א" ול "תע"ש" מאידך, ברמות קצונה נמוכות ובינוניות דווקא התרחבו אפשרויות השרות, הןלקצינים צעירים שהצטרפו לחיל בשנות ה- 50 והן לוותיקים, אנשי מקצועות טכניים בדרגות רס"ר, שחורב לחץ בהצלחה על ענף הסגל להעניק להם דרגות קצונה. מןהדין לציין שאכ"א התנגד בכל תוקף "לקידום רס"רים לקצונה" ולכשנכנע, לאחרשהרמטכ"לים דיין, לסקוב וצור נחלצו לעזרת חורב, התעקש אכ"א שדרגה שניתנהבדרך זו לא תהיה פתח לקריירה גדולה. "אני מכיר את עמוס", אמר אז הרמטכ"למשה דיין בעת דיון, "כשחסר לו מישהו הוא יאמר שהרס"ר שלו מנהל את העבודהטוב מקצין מתחיל". ראש אכ"א, אל"מ גדעון שוקן, קרא לדבר "השתוללות" אך דייןבשלו: "אני בדעה שרבי-סמלים בחיל החימוש יודעים כל מה שצריך לדעת במקצועשלהם ואפשר בהחלט לשלוח אותם לקורס קצינים (למרות כושרם הגופני הנמוך)ולהגיד למדריך תראה, זה הדפקט של האיש ואל תדרוש ממנו את האיגוף משמאל ומימין".אל"מ שוקן: לדעתי, אלה לא צריכים לעלות מעל דרגת סרן... רא"ל דיין: גם אני חושב שרב סרן בחיל החימוש צריך להיות מהנדס. אבל אם יש תקן לרב-סרן מי יגביל רס"ר, אם עמוס יחשוב שהוא מתאים למפקד במ"ב?" ביוזמת חורב אורגן בבה"ד20 קורס טכני מתקדם לסוג זה של מפקדים, אשר חסרו השכלה טכנית אקדמאית, וצרוף שני הקורסים אפשר לקדם את המוכשרים מבין רס"רים-קצינים אלה עד דרגותסא"ל ומעבר לה [7]. בינתיים, בניגוד למחזה-התוגה של קצינים וותיקים הנאלצים לפרוש טרםזמנם, והודות לשיפור מדיניות קליטת אקדמאים והקניית עדיפות לקצינים מהנדסים, זהר קצב התקדמותם של לא מעט קצינים צעירים שזה מקרוב הצטרפו לחיל. בחלקן השני של שנותה- 50 הצטרפו אל שורותיו עשרות בוגרי הטכניון ילידי שנות ה-30, חלקם אנשיהעתודה האקדמית ואחרים שרכשו תואר מהנדס תוך כדי שרות, ובסוף העשור כברהתדפקו על דלת החיל מהנדסים ילידי שנות ה- 40. עשרות קצינים חדשים איישו את המשרות הזוטרות והבינוניות במקחש"ר ובבסיסים, כשרבים מהם מתמחים בתחומיםחדשים וברמת מקצוענות שלא הייתה מוכרת עד כה. כמה מהם עשו דרכם במהירותלראשות מדורים, ענפים, בסיסים ומרכזים אג"איים. רשימה חלקית של קצינים אלה(שנת לידתם בסוגריים) כוללת את: אוריאל תמיר (1931), ישראל טילן (1932), שמואל קינן (1933), מאיר ניצן (1932), צבי טל (1933), אלעזר ברק (1934), צבי אורבך (1934), יעקב שן-צור (1934), מיכה פלוט (פז) (1935), משה (מוצי) קידר (1936), בן ציון בן בשט (1937), צבי ליבנת (1937), חיים בירן (1938), יהודה בונה (ז"ל), אליעזר יחזקאלי (1928), אליהו לוין, פסח נדלר,אברהם לוי ועוד. כמה מהם הגיעו לכהונת קחש"ר או לכהונות לוגיסטיות וטכניות בכירותמקבילות במערך הלוגיסטי. ב-1965 התמנה לעוזר קחש"ר לתיאום טכני, סא"ל דוד("ביכו") בן אור, שקיבל את פרס ביטחוןישראל על פיתוח הזח"לם "דגם ד'"(עם מרגמה 120 מ"מ)[8] כשהוא באמצע שנות ה-30 לחייו. ענפים, מדורים ו"מדורי-מטה", 1963 [9] בחרנו לפרט את סדר גורמי המטה העיקריים במקחש"ר, ייעודם ומבניהם, ערב סיום כהונתו הראשונה של חורב כקחש"ר, באביב1963. נפתח באחד השינויים הבולטים שנעשה במפקדה ב-1959, לצורך שיפור שליטת קחש"ר בה. קחש"ר נטל ארבעה מתוך קבוצה גדולה יותר של "מדורי המטה" עצמאיים, אשר היוו גורמי שליטהמנהליים: מדור תכנון ונוהל, שעסק בבניה ופירוק של גורמים במפקדה, מדורניהול שניהל בפועל את איושה וניהולה של מקחש"ר, מדור תקציבים ומדורהנדסת-ייצור. הוא לש מהם ענף מנהלי מאוחד שכונה: "ענף תאום ובקרה" - תו"ב.בראש הענף העמיד את רס"ן יצחק ילון, מנהלן שעשה את כל שירותו במפקדת החילוהיטיב להכיר את אנשיה, חלקיה ובעיות תפקוד מפקדה זו. הענף החדש היה ממונה- אם ניתן לבטא זאת כך - על "אישיותה של מקחש"ר", כלומר, על מבניה הפורמאליועל דרכי תפקודה. אגב כך בוטל מדור ניהול; חלקו נבלע במדור שלישות שהוקםוחלקו האחר במדור תכנון ונוהל. לאחר הקמת ענף תו"ב נותרו עדין במפקדה מספר"מדורי-מטה" שקחש"ר בחר להשאירם עצמאיים, כלומר מחוץ למסגרת ענפים. אלהכללו: מדור שלישות, מדור ניסויים, מדור פרסומים, מעבדה ומפקדת מחנה מקחש"ר. הענף הטכני, התרחבותו וביטולו מראשית קיומו של חיל החימוש היה הענף הטכני החלק היותר יצירתי, הגדול,ובבת עינו של קחש"ר. לכאן כונסו המהנדסים הספורים אשר שרתו בחיל בימיוהראשונים. כאן עסקו בהפקת תוכניות הנדסיות למגוון פעולות החיל ש"לקוחותיהם"העיקריים היו במב"ים, בה"חים וצוותי מחקר שקחש"ר מינה למטרות פיתוח אמצעילחימה. מכאן יצאו "פרשות טכניות", "אפיונים", "ספרי שיקום" והסבה, הוראותטכניות להפצה ביחידות צה"ל ולפרסום ב"הוראות קחש"ר", ותוכניות לפעולות בחינהוניסוי. מבחינה מעשית הענף הפיק את תוצרתו בשרטוטי-טוש על ניר פרגמנט אשרשוכפלו ב"העתקות-שמש" והופצו לגורמי הביצוע. עם הרחבת משימות החיל התרחבהענף הטכני מאד, קודם כל מבחינת מספר המדורים והסגל, אך גם במספר "שולחנות" ובאיכות מכשירי העבודה. בין1955 ל- 1962 הוכפל גדל מספר המדורים בענף הטכני מ- 6 ל- 12 ומספר המועסקים גדל מ– 35 ב– 1954 ל- 130 ב- 1962, השנה בה הוחלט לבטל את הענף. בראשית 1963 הענף הטכני, בראשות סא"ל ירח כץ, היה מיקרו-קוסמוס של נושאי פעולת חיל החימוש, והיו בו המדורים הבאים: מדור תכנון טכני, אשר ריכז את הדרישות לתכנון, מיין את תוצרת מדורי הענףוביצע עבודות שרטוט ושכפול. זמן ניכר עמד בראשו רס"ן יהודה ברנע. מדור רכב א' הכין אופיונים, מפרטים טכניים, ספרי הסבה ושיקום לטנקים למט"ן, לשריוניות ולזחלמים. בסוף שנות ה- 50 עמד בראשו זמן רב רס"ן דוד (דוקי) סלע, והוא היה גם הקצין הראשון שהתמנה לראש ראש ענף רכב, לכשזה קם. ריבוי הפעילות בשיקום רק"מ בבמ"בים, גרמה להמשך ההתרחבות בדרך של תוספתמדורים והעלאה בדרגה של מדורים לענפים עצמאיים. מדורים וענפים אלה קלטוממיטב דור הקצינים הצעירים, שסיים את לימודיו בטכניון. מדור רכב ב' עסק בתוכניות התקנה, מתקון ובניה של משאיות, רכב רב-מינוע לסוגיו ורכב "רך" אחר, בכלל זה ג'יפים, נ"נ, "פרדים מכאניים" וכלי הרכבהאישיים של קציני צה"ל. בראשית קיומו עמד בראשו סרן הרן לביא ובשנותיוהאחרונות - בח"ק שפיגל (אלרואי). מדור נשק כבד עסק בתוכניות לשיקום ומתקון ארטילריה ומרגמות כבדות. עדהקמת הענפים הנפרדים של נשק ורכב, עסק מדור זה, בשותפות עם מדור רכב א',בתכנון הרכבת תותחי רק"מ בטנקי "שרמן", "סנטוריון" ושריוניות שונות. כןריכז המדור את פרויקט בניית התומ"ת 155 מ"מ על תובת "שרמן", תול"ר 106 מ"מעל ג'יפ, ניוד מרגמת 120 מ"מ על גבי זחלם ומכמ"ת 160 מ"מ על תובת "שרמן".לתכנון כמה מאותם פרוייקטים מינה קחש"ר צוותי-פיתוח מיוחדים, אך עבודתםנסמכה הרבה על מדור זה. נושא נוסף בתכנון מדור נשק כבד היה הסבתם של תותחינ"ט ישנים בקוטרים 57 מ"מ ו-6 ליטראות לקוטר 90 מ"מ. וכבר ציינו כי הסבה זוהעניקה לצה"ל יכולת לירות תחמושת נ"ט צרפתית חדישה. בסוף שנות ה- 50 עמד בראש מדור זה רס"ן י. שינדלר ואחריו רס"ן יעקב דנציגר (דינר). האחרוןבתפקיד ראש מדור, גדעון ארגון, היה גם מייסדו והראשון שעמד בראש ענף נשק כשקם. לזכות ארגון עמדו כמה פעולות תכנון מקוריות בשדרוג ארטילריה. מדור נשק קל עסק בתוכניות להתקנה, שכלול ושיקום של נשק קל, שלפי החלטת קחש"ר כלל גם נשק נ"ט רקטי ומרגמות 81 מ"מ. בראשות המדור עמד תחילה רס"ןמרדכי ליבל, וותיק מח"ש, ואחריו רס"נים עמידן ושלו. מדור תחמושת עסק בתוכניות לתיקון, שדרוג ושכלול תחמושת, במתן עצה לקחש"רולגורמי אג"מ שונים בענייני אחסון תחמושת וחומרי נפץ, בתיקון ופירוק תחמושתובריכוז מידע על סוגי תחמושת חדשים המיוצרים בעולם. בראשו עמדו, לפי הסדרהבא: רס"ן צוונג, רס"ן לחמן, רס"ן וידלר, סרן לבונאי ובח"ק אחיטוב. מדור מכשירים עסק בתוכניות לשיקום מכשירים אופטיים ומכשירי מדידה שונים.ב- 1959 הרחיב המדור את התמחותו לנושא הרכבת מכשירי ראית-לילה אינפרא-אדום.לאורך כל התקופה הנדונה עמד בראשו רס"ן מיכאל פלאוט, שלא היה מתחרהלמומחיותו, אך הסודיות הרבה בה עטף את עיסוקיו, הייתה נושא להלצות. מדור חשמל בראשות בח"ק נבו, עסק בתכנון מערכות חשמל ברכב ורק"מ. מדור פרסומים בראשות רס"ן קולסקי, שהדפיס והפיץ הוראות טכניות שנגעולטיפול ולהפעלת אמצעי לחימה, ואת הבולטין "הוראות קחש"ר". מדור מקצועות כלליים, תחת סרן ברנשטין (אחריו רס"ן גורדון) שעסק בתכנון הנדסי של פרויקטים שלא נפלו בתחומי אחד מן המדורים שהזכרנו לעיל;בין היתר בתכנון ציוד חילוץ. מדור ניסויים, בראשות רס"נים פישר וקינן[10].הענף הטכני היה אפוא עמוס מדורים לעייפה, שלא לומר מסורבל ועומס העבודה בין מדוריו לא היה שווה; בעוד מדורי רכב ונשק מתחו שריריהם עד קצהגבול יכולתם, נהנו מדורים אחרים מנינוחות הדומה לזו של משרד תכנון אזרחי. מעבדה כימית קחש"ר חתר להעלות את הענף הטכני בדרגה, אשר בתקן המטה בצה"ל, שאז כברעוצב, פירושו היה הקמת "מחלקה" טכנית, והפיכת כמה ממדורי הענף לענפים,במיוחד בנושאי רכב א', כלומר טנקים, זחלמים וכד'. אולם לבקש מחלקה במקחש"ר,בעת שבאג"א היו רק שלוש מחלקות, היה כמו לבקש את הירח. שהרי באותה תקופההתקן לקצין בתפקיד רמ"ח היה שווה לדרגתו של קחש"ר עצמו, אל"מ, וגבוה מדרגתסגנו. חורב השלים אפוא עם פתרון פחות שאפתני, אך תכליתי: לא עוד ענף טכני,אלא מינוי עוזר קחש"ר טכני, והעלאת כמה מנושאי הענף לשעבר, בעיקר נשק ורכב,לדרגת ענפים עצמאיים; הוא ביקש גם להקים ענף טכני עצמאי נוסף, ענף מחקר -וביטול הענף הטכני. ב- 1962 הוסכם באג"מ/מת"מ להקים במקחש"ר 3 ענפים חדשים: ענף רכב, ענף נשק וענף מחקר. ענף רכב, תחת סא"ל "דוקי" סלע, כלל את המדורים: רכב א', תחת רס"ן ישראלליטוין - טילן, מדור רכב ב' תחת בח"ק שפיגל, מדור חשמל תחת בח"ק נבו ומדורהידראוליקה ואחזקה תחת רס"ן צבי ויסמן; ענף נשק תחת סא"ל דוד ("ביכו") בן-אור, שכלל את המדורים: נשק כבד, תחתרס"ן גדעון ארגון, שאחר כך החליף את "ביכו", מדור נק"ל תחת רס"ן אלי שלו,מדור תחמושת תחת סרן אחיטוב, מכשירים מדויקים (מכמ"ד) תחת רס"ן פלאוט. ענף מחקר תחת סא"ל עוזי שרון שכלל את המדורים: תכנון מכני תחת בח"קמזרחי, מכשור ובקרה תחת רס"ן לביא ומדור אלקטרוניקה תחת רס"ן ליבנה. מענף טכני ל"תיאום טכני" ב-1963 בוטל אפוא הענף הטכני. הסיבות לביטולו היו שלוש: העומס הגוברעל כמה ממדורי הענף הטכני; המספר הרב של המדורים בענף, מעבר למקובל בתורתהמטה, ושלישית, והתרחבות צרכי התכנון ההנדסי מחוץ למקחש"ר, קרי - בבמ"בים.בתוך זמן לא רב הוקמו מדורי תכנון טכני עצמאיים בבמב"ים 681 ו-682 ובאחרון מדור זה אף עלה לדרגת ענף. בדרך זו הפכו הבמ"בים אוטונומיים בתכנון הנדסישל אמצעים אותם בנו או שיקמו. ואמנם, למטרהזו בדיוק יצר חורב כהונה מקבילה של עוזר קחש"ר טכני, מבלי שתהיה, בראשיתה, הגדרת סמכויות בכתב, ולכן הייתה "ייצוגית" בתחילתה ומאידך אפשרה הענקת דרגות סא"ל לראשי מדורים. דוגמא להתקדמות העצמאות התכנונית בבמ"בים הייתה שבסתיו1966 כל התוכניות להסבת טנקי "פטון" ל"מג'ח" בוצעו על ידי הענף הטכני בבמ"ב681, ולא על ידי גורמי תכנון במקחש"ר. אך הסיבה העיקרית לביטול הענף הטכניבמקחש"ר הייתה שמרגע שנושאי רכב ונשק נגרעו מן הענף הטכני, וטופלו על ידיענפים עצמאיים, כמו איבד הענף הטכני את זכות קיומו[11]. למקחש"ר נותרהתפקיד של תיאום-על של הפעילות ההנדסית במקחש"ר ובחיל כולו. ואמנם, למטרה זו בדיוק, ייצר חורב כהונה מקבילה של עוזר קחש"ר טכני. טבלה מס' 19 מקחש"ר בסוף כהונתו הראשונה של חורב, 1963 טבלה מס' 20 גורמי חיל החימוש בצה"ל לדרגיהם, 1963, [12] (לראשי התיבות של תפקידים ויחידות ראה בנספח ח') דרג יחידות לפי התקן ברמת מטכ"ל מקחש"ר, 6 בסיסי החסנה, 2 במ"בים, בה"ד 20 ברמת פיקוד מרחבי מחש"פ, יחש"מ, גש"ח, פלס"דים, יר"מ, פלוגת תחמושת (ביה"פ) בגיסות שריון מפקד חימוש גייסי, סדנא גייסית, יר"מ בפיקוד אחר/זרועות קח"ש פיקודי / חילי ובעלי מקצוע חי"ח בעוצבות מפקדות אוגדות: קח"ש, גש"ח (עוד לא מפותח) חטיבה חש"נ: קח"ש, סדח"ט, מחל' תחמושת בפלה"ס יר"מ חטיבת חי"ר: קח"ש, כתק"ל, נשק גדודי, יר"מ גדודי חש""נ וחת"מ: קח"ש, מח"גים פלוגת חש"נ וחת"מ: כתות חימוש פלוגתיות/סוללתיות יחידות אחרות קצין חימוש, נשקים, בעלי מקצועות חי"ח לרכב אחרים בעייתיות ענף מחקר ענף זה נועד, על פי ההגדרה, "לחקור כל נושא שקחש"ר ימצא לנכון".במיוחד נועד לו התפקיד להניח יסוד לענף שיעסוק בפיתוח טילים. מאז סוף שנות ה- 50, עת חיל החימוש שכלל את טיל הנ"ט הצרפתי מודרך התילSS10 "תגר", ניהל חורב מאבק לכלול בתחומי אחריות חיל החימוש פיתוח טילי קרקע-קרקע וטילי נ"טשבשימוש חילות השדה והים. גישה זו נתקלה בהתנגדות עזה במערכת הביטחון ובמטההכללי, בנימוק שתפקיד חיל החימוש הוא לתחזק אמצעי לחימה, וזה גם הנושא בוצריך ענף מחקר, אם בכלל נחוץ ענף כזה, לעסוק. חורב, שלא מן הותרנים, שם אתנושא מחקר ופיתוח טילים בראש תפקידי ענף המחקר, בקוותו כי מינויו לתפקידראש הענף של קצין-ממציא, אשר בעבר נטל חלק בפיתוח דגם טיל ב"רפא"ל"("לוז"), יסייע לו במאבק נגד מתנגדיו במערכת הביטחון. לזמן מה נראה היהשידו על העליונה. ב-1961 מינה מטכ"ל וועדה בין-חיילית-זרועית להחליט בדבר ייעודו של הטיל "לוז" שפותח ברפא"ל. וועדה בראשות סא"ל ירח כץ וחבירה באו מכל זרועות צה"ל. חברי הועדה מטעם חיל החימוש היו: רס"ן עוזי שרון וסרן אריה לביא (לימים המדען הראשי במשרד התמ"ס). הועדה הצליחה לפתח את ה"לוז" לטיל "ים-ים" שנודע בשם "גבריאל". בהעדר צוות מהנדסים וטכנאים בחיל החימוש, הנדרשים לפיתוח מסוג זה,הוחלט שהמשך הפיתוח והייצור יועברו לתע"א ולתע"ש.עם ביצוע הרפורמה של 1966, נחלו מתנגדי חורב ניצחון מלא וענף מחקר במקחש"ר בוטל[13]. בינתיים ביצע הענף משימות מו"פ פחות שאפתניות. ב-1963 הוא הפיק חוות-דעת שהמליצה להוציא מסדר הכוחות של צה"ל את משחיתי טנקים (מט"נ) עקבפגיעותם[14]. ב-1964. שיתף פעולה עם גורמים בחיל ההנדסה בפיתוח "צפע" - מתקןלפריצה עמוקה של שדות מוקשים באמצעות ירי רקטי של צינורות עם חומרי נפץ. ב-1965 תכנן איחוד סוגים שונים של טיל "תגר" למערכת אחידה, "באמצעות ראשטרנזיסטור אחיד". באותה שנה עסק גם בפיתוח "טנק חקלאי" הנשלט מרחוק, אשרנועד לעבד שטחי מריבה בגבול הסורי, וכו'. ליד ענף מחקר, אך לא בדיוק תחתיו,התרחבה המעבדה לחומרי נפץ תחת ד"ר רוזנר, ובה אגף לכימיה אנליטיתולמטלורגיה. הנושא משך את תשומת ליבה של הנהלת האוניברסיטה העברית, שהעניקהלרוזנר מעמד אקדמאי בכיר, והעמידה תחת פיקוחו סטודנטים למחקר[15]. עוזר קחש"ר משקי ו"ענפים משקיים" באגף האחר של מקחש"ר מצויים היו הענפים שבתיאום עוזר קחש"ר משקי, שהיומוטים כלפי גורמי השיקום, ההחסנה, ההספקה והייצור. נכללו בהם: ענף בחינה,ענף ציוד, ענף צל"מ וענף בתי-מלאכה. 1. ענף בחינה, היה השני בגודלו במטה, אחרי הענף הטכני. ב – 1963 הוא מנה כ- 140 איש. התרחבותו נבעה מן הגידול במשימות קליטת צל"מ ואפסניית חי"חבחילות השדה. סגל הענף כלל מספר צוותי-בחינה לסוגי צל"מ שונים עם "בוחןראשי", המקביל בדרגתו ובמעמדו לראש מדור בראש כל צוות. בתהליך בחינת פריטהיה ראש הענף אחראי לקבל את משימת הבחינה מעוזר קחש"ר משקי, והיה מטיל אותהעל צוות מתאים ומתאם הקצאת אמצעים לביצועה על פי תוכנית הבחינה שהכין ראשהצוות, ושראש הענף אישר. תוכנית בחינה כזו כללה את הפרטים הבאים: הגדרתהמשימה, שלבים, מקום וזמן הבחינה, שמות הבוחנים ופירוט פעולתם בתהליךהבחינה. בתום הבחינה היה ראש הצוות מכין דו"ח מפורט ומעביר את מסקנותיולראש הענף שהעבירן, בלוות הערותיו ללשכת עוזר קחש"ר לתיאום משקי[16]. זמןרב עמד בראש ענף בחינה סא"ל חיים ודאי, שהרבה ממורשת הענף מקורה בסגנונוהשקט, המעמיק. החליף אותו סא"ל מנחם דויטש (דישון). אחריו כיהן בתפקיד סא"ליוסף פלג ולבסוף, מי שהגיע לכהונת קחש"ר בשנות ה- 70, אלעזר ברק. ב-1963 עמדו בראש צוותי בחינה הקצינים הבאים: רכב א' - סא"ל נפתלי כפתל; רכב ב' -רס"ן אהרון לוי; נק"ל - רס"ן אליקים רשף; נשק כבד - רס"ן צבי בלכר; תחמושת- רס"ן צבי אייל; מכשירים מדויקים - רס"ן יעקב שן-צור; ומקצועות כלליים -בח"ק ברנרד הלטאי. 2. ענף ציוד, ב – 1963 העסיק ענף זה, השלישי בגודלו במפקדה, כמאה איש. תפקידוהיו לעתד רכישת חלפים, אביזרים, צב"מ ואפסניית חי"ח אחרת, לרשום את מצאיהמלאי ותנועתו ולתאם את הנפקת הציוד ליחידות צה"ל על פי הוראות אג"א,ולבסיסי חי"ח על פי הוראות קחש"ר. כן היה עליו להכין ולעדכן קטלוגיםמפורטים של אפסניה זאת. זמן ניכר עמד בראש הענף מייסדו, סא"ל פאול ברניקר.אחרי מותו ב- 1958, התמנה לתפקיד זה סא"ל שיפוני ולבסוף - סא"ל ענבל. בענףגדול זה היו לא פחות מ - 9 מדורים: מדור חלפים לרכב א' בראשות בח"ק סופר,מדור חלפי רכב ב' בראשות סרן גבעון (אחריו כיהן בח"ק יעקב גזית), מדור צב"מבראשות רס"ן עמיעז, מדור חלפי נשק בראשות רס"ן לוין, מדור אביזרים בראשותרס"ן פוטרמן ומדור צב"מ בראשות בח"ק איילי. עוד נמצאו בו המדורים: משלוחים,בראשות רס"ן ברנט, ייצור חלפים בראשות רס"ן ספיר, מדור קטלוגים בראשות רס"ןארליך ויחידת רישום אשר בראשה עמד רס"ן זק. 3. ענף הספקת צל"מ היה מוטה כלפי ציוד הלחימה המבוקר המאוחסן בבה"חים, או ציוד מעותד לשם. ציוד זה כלל רכב, רק"מ, נשק, תחמושת ומכשירים מדויקים. זמן ניכר עמד בראשו סא"ל לחמן, וירש אותו סא"ל מתי חמד. לפי רשומות מ- 1960 מנה הענף43 אנשים אשר איישו 6 מדורים: רכב, נשק ומכמ"ד, מדור תחמושת שבראשו עמד וותיק ,RAOCרס"ן זלצרמן, וכן מדורי רישום, והובלה; האחרון עסק בעיקר בהסעת טנקים וזחלמים מנמל היבוא לבסיסי חי"ח. 4. ענף בתי-מלאכה היה מוטה כלפי הבמ"בים 681 ו-682, וכלפי שתי סדנאות שהתקיימו בבה"חים לרכב 687 ו- 658. ב- 1964 העסיקו בסיסים אלה כ-2000 איש. בראשית שנות ה- 60 עמד בראשו סא"ל יעקב איציקסון-דן. למרות ממדיה הגדולים של בתיהמלאכה, היה זה ענף בעל סגל של כתריסר אנשים בלבד, בשלושה מדורים: מדורתכנון עבודות, מדור ביצוע עבודות ומדור עבודות-חוץ. ממדיו הקטנים של הענףמוסברים בכך שהוא היה בעצם מעין כפיל מוקטן של גורמי תכנון-עבודות אשר פעלובתוך הבמב"ים עצמם, וגם הם דיווחו לקחש"ר. אך כמה שהיה קטן, לא ניתן היהכנראה לנהל את הבמ"בים בלעדיו. באוגוסט1966, במסגרת הרפורמה, נכפה על חיל החימוש לוותר עליווהוא הושתל באג"א. הענף ריכז את הדרישות לשיקום ובניה של רכב ונשק בבמ"בים,את תוכניות העבודה של שני בסיסים אלה ושל עבודות שנמסרו לגורמים מחוץ לחיל החימוש, ודיווח על מצב התקדמות העבודות. בעת הקמתו עמד בראשו סא"ל אהוד ענבלאשר הוחלף על ידי סא"ל משה בלה. אחריו כיהן בתפקיד סא"ל פרימן. ראש הענףהאחרון לפני הרפורמה של1966 היה סא"ל מרדכי רוניס, והוא שהועבר, ביחד עםסגל הענף, לאג"א/עת"ר. 5. ענף שדה תכנן ופיקח על הקמה ותרגול יחידות וגורמי חימוש בפיקודים. המרחביים ובעוצבות. הוא עקב אחר סדר הכוחות הכללי של צה"ל, במיוחד של חילותהשדה, ריכז מידע זמין ומעודכן אודות שינויי תקינה ומינויים בסדר הכוחות שלצה"ל ופיקח על חלקו של חי"ח בגיוס רכב מילואים. הוא תכנן שכלול אמצעיםייעודיים ליחידות ולבעלי מקצוע בחי"ח וביצע ביקורות חימוש תקופתיות בכליחידות צה"ל, באמצעות יחידה מיוחדת שהוקמה למטרה זו. אך עיקר תפקידו וסיבתקיומו היו לאצור את תורת חימוש במערך הנפרס, בין אם תורה שנוסחה באקראי,וצוינה בדפי או בספרי הדרכה כ"זמנית", ובין אם כזו שנוסחה "סופית". הענףפיקח על הדרכת מקצועות החימוש בבה"ד20 וביחידות צה"ל. מייסד הענף, שכיהןכראשו בין1954 ל- 1962 היה סא"ל דב לאור. הוא הוחלף ב – 1962 על ידי סא"ל זאב קרמון, אחרון יוצאי מח"ש, שכיהן בתפקיד זה עד1966. בתקופת כהונתו של קרמוןנכתבה לראשונה תורת החימוש ביחידות השדה של צה"ל. הרפורמה של 1966 הוציאה קצין וותיק זה לגמלאות. ביולי 1966 החליפו סא"ל שמואל קדרון. ב-1963 כלל ענף שדה 62 איש ו-6 מדורים ומערכת כתב עט. אלה היו המדורים: מדור אמצעים, מדור גיוס אמצעים (קרי: יר"מ), מדור סד"כ, מדור הדרכה, מדור ביקורות, מדור ספרות מקצועית ומערכתכתב העט מערכות חימוש שמפקדה הראשון היה רס"ן יעקב לצרוס. עד 1967 יצאולאור יותר מ- 50 חוברות של כתב עט זה. לצרוס היה אחראי גם על ספרית מקחש"ר,אשר חתרה להוות מסד של מידע תיאורטי-מקצועי לכל הנושאים בהם עסק החיל,ולדאוג לקיים ספריות דומות בבמ"בים. מדור אמצעים, שהיה זמן ניכר תחת רס"ןעמי פורר, עסק בתכנון הצטיידות יחידות החימוש במערך הנפרס. בראש מדור גיוסאמצעים (יר"מ) עמד, כאמור כבר, רס"ן בן צור. מדור זה היה אחראי לריכוזרשימות רכב מילואים ונהגים "צמודים", ולארגון פעולות הקליטה והבחינה של רכבאזרחי מגויס. בתום תקופת החירום עסק מדור זה בפעולות שמאות-נזקים ובהחזרתהרכב לבעליו. פעולות אלה בוצעו בשיתוף פעולה עם ענף כוננות באג"א ועםמפקדות היחידות שקלטו את הרכב המגויס. מדור סד"כ וכוננות בענף שדה, בראשותסרן פריש, עקב אחר השינויים בתקינה של גורמי החימוש במערך הנפרס, וגם עקבאחרי מינויים (מדרגת רס"ן ומעלה) ותקינה ומינויים חדשים בצה"ל כולו. מדורהדרכה בראשות רס"ן א. רותם, הועבר לכאן ב- 1959 מקבוצת מדורי המטה. באחריותוהיו כתיבתן ויישומן של תוכניות האימונים בבה"ד20 וקשר עם רשת החינוךהטכנולוגי מחוץ לצה"ל. יחסי עיצוב-התורה עם מפקדת גייסות שריון היו נושאבעייתי, בו נדון בפרק ז'. מדור ביקורות ניהל פעולות ביקורת ביחידות צה"לבנוגע לקיום הוראות קחש"ר ונוהלי שימוש ותחזוקה, ושל מצב ציוד ואפסנייתחי"ח. לחוליות הביקורת, בעלות סגל קבוע, צורפו לרוב אנשי מקצוע מסגלמקחש"ר. ומסקנותיהם דווחו למפקדי היחידות הנבדקות, למפקדות הממונות עליהןלמחש"פים ולענף ביקורת במטכ"ל/אג"א. דומה, כי חרף פעילותו המגוונת, במיוחד בנושאי תורת חימוש, השפעת ענףשדה על התפתחות תורת החימוש בחילות השדה נותרה מוגבלת. מעדותם של מפקדיחימוש בעוצבות צה"ל, במיוחד בעוצבות שריון, עולה כי השפעת מפקדי גייסותשריון, למשל, הייתה מכריעה יותר בעיצוב מבנה גורמי החימוש ונוהלי חימוש בתוךנוהל הקרב. נכון שתורת חימוש עצמה, כולל תורת פיקוד על גורמי חימוש במערךהנפרס, הגיעה אל חיילי צה"ל דרך קורסים בבה"ד20, שקבלו תורה מענף שדה.אולם עיצוב הדפוסים הארגוניים של יחידות החימוש בשדה, נוהלי פעולתם ונוהליעבודת המטה בנושאי חימוש לא רק עברו "עיבוד" סמכותי בבית היוצר התורתי שלגי"ש וחילות שדה אחרים, אלא לעתים קרובות נוצקו בעיקר בהשפעתם. דפוסי פעולתכיתות, מחלקות חימוש וסדח"טים בעוצבות, ונוהלי קרב ביחידות שדה היו בסופושל דבר מבית היוצר של גי"ש, שלא תמיד סמכה ידיה, ואף לא הטתה אוזן לקביעות ענף שדה. קצינים כדב לאור, עמי פורר, בן בראון ואחרים, שבעבר כיהנו כקציני חימוש בחטיבות שריון או בפקודים מרחביים[17] לא סייעו למקחש"ר לנצח במחלוקות תורתיות עם מפקדים בכירים ואסרטיביים במערך השדה. 6. ענף תו"ב. תפקידו היה ליצור ולקיים מקשה ניהולית אחת של מידע ועין פקוחה מתמדת על תהליכי מקחש"ר. עם הקמתו נכללו בו ארבעה מדורים: מדור תקציבים בראשות בח"ק ברטפלד, אחרי פרישתו של היה זה רס"ן ילון ששימש כאיש הקשר לא רק לגורמי תקינה אלה גם לגורמי התקציב באג"א, למרות שבענף התקיים גם מדור תקציבים, בראשות רס"ן גיורה אבידור, ואחריו רס"ן זאב שטינברג. במדור נהלים (ותקנים) ירש רס"ן ד. יודסין את מקומו של ילון שהתמנה לראש הענף. התקיימו עוד מדור תיאום ומעקב בראשות רס"ן דב ובמן, ומדור הנדסת - יצור. בראש האחרון המשיך לעמוד, לא מעט שנים, בח"ק אהרון קריצלר. משימות מטה כדוגמה בפעולות המפקדה המתרחבת, שהתמקדה במשימות שיקום, ייצור, החסנה ובחינה, ואשר צריכה הייתה להתאים עצמה לחידושים תכופים בקרב גורמים שמחוץ למקחש"ר, השתנתה בלי הרף הגדרת משימותיו הפרטניות של החיל. כל תוכנית, אפילו חושבה היטב מראש, הייתה רק בסיס לשינויים. אף על פי כן לא היה תחליף לתוכנית ערוכה ומפורטת של פעולה גורמי המפקדה אשר כונתה: "משימות מטה", שהיו משני סוגים: משימות שגורות שחזרו על עצמן מתוכנית לתוכנית ומשימות שהיה בהן חידוש ושבעו מן הנסיבות המשתנות של תהליך התעצמות צה"ל. חורב הקפיד על עריכת תוכנית התצוגה של גאנט (GANT) מתחום חקר-ביצועים. אלה שמשו למפקדי הענפים והמדורים, ולו עצמו שמשו כגיליונות - ביקורת של התקדמות העבודות. להמחשת מגוון פעולות חי"ח באותן שנים נביא להלן מבחר ממשימות המטה לשנת תקציב 1965/66; אך רק אותן משימות שהיה בהן חידוש באותה נקודת זמן. נחוץ לזכור שתוכנית כזו נערכה כמה חודשים לפני שעמדה להיכנס לתוקף, כלומר עוד בחודשים הראשונים של 1965, וכי בעת עריכת תוכנית זו טרם נלקחו בחשבון הלשכות הרפורמה במעמד החילות הראשיים. בתוכנית המשימות המובאת מורגשת מגמה גוברת של חפיפה בטיפול בנושאים שונים בין גורמי מטה. [18] משימות מדור הנדסת ייצור 1965/66 שנת העבודה 1965/66 הייתה שנה שיא בפעילות מדור הנדסת ייצור. משימותיו כללו מגוון נושאי עיתוד ומחשוב, בהן "שכלול תהליכי הגשה למחשב מיר"מ ויחש"מ", עיתוד רכש אפסניית חי"ח. כן בלטו בחינת נושא התיישנות והחלפת רכב ב' ומשאיות, הכנת לוחות תכנון ביצוע עבודות ביחש"מים בשיתוף עם ענף שדה, "בדיקת תהליכי שיקום בבמ"בים כמשק סגור"; הצעה לפישוט מספור צל"מ; בחינת מושכלת של הנהגת פרמיות ובחינת ניצול צב"מ בבמ"בים. נושא "כניסה למחשב" דאז טעון הבהרה היסטורית.[19] בסוף 1960 הוטל על מדור הנדסת-ייצור במקחש"ר להדריך את הענפים האפסנאים במקחש"ר ואת זרועות חי"ח כיצד להגיש נתונים ליענ"א. תחילה למדו אנשי המדור את הנושא בעצמם, אחר כך החלו להקנותו לזרועות החיל ולבסוף פיקחו על ביצועו. ב- 1965/66 כבר נקלטו נוהלי "הגשה" בבסיסי החיל ברמת מטכ"ל; עתה בא תור המערך הנפרס. למנוע טעות, לא דובר על הדרכת אנשי החיל בנושאי תוכנה, חומרה או PC. מחשב "פילקו" של אג"א היה גורם ריכוזי, שמלאכתו דמתה לעבודת-כוהנים עטופת סוד. באג"א הוכן לוח זמנים לגורמים שונים "להיכנס למחשב", כשחיל החימוש נמנה על הראשונים. "כניסה" זו כללה שני שלבים: שלב ראשון עד אוגוסט 1961 ושלב שני, שטרם נקבע מועד לסיומו. בשלב הראשון רשמה מערכת המחשב המרכזית את המצאי בבסיסי החסנה ועקבה אחרי תנועתו. בשלב הבא אמור היה המחשב לבצע עבור מקחש"ר שירותים כגון "בדיקת סבירות תקנים, ביקורת שיטות רישום ודיווח על אפסניה", וכן לסייע בהכנת התקציב. תקציב החיל הראשון ש "הוזן" למחשב היה של 1964/65. ב- 1966, לקראת התחלת שדרוג "פטונים" בבמ"ב 681, "הורצה" לראשונה תוכנית עבודה לפי מודל P.E.R.T לעבודת שיקום בפס ייצור חדש לאופטימיזציה של חלוקת עבודה לאנשים וכלים ואורך פס הייצור, לוחות זמנים וכדומה. משימות מדור נוהלים בענף תו"ב, כללו: תכנון כתריסר נהלים חדשים לטיפול תקופתי בתותחים; שכלול הפצת הוראות קחש"ר כך שיובאו לידיעת מספר מרבי של חיילים בכל רמות הצבא; הצעת נהלים משיכת אפסניית חי"ח מן הסקטור האזרחי; "רענון" נוהל גיוס ושחרור רכב אזרחי, נוהלי השבתת אפסניה ונוהל ביעור מסמכים. משימות מדור שדה כללו, עבור מדור אמצעים: תכנון ופיקוח על הקצאת אמצעים לסדנאות רק"מ ב-ס.ג. 650 וביחש"מ 653; תכנון אמצעים לאחזקת מג"ח, שעמד להיקלט בצה"ל; קביעת תקני - ציוד ותכנון ערכות צב"מ למחלקות רק"מ בפלוגות, גדודים וחטיבות השריון. משימות מדור סד"כ בענף שדה, בין היתר כללו "רענון תקנים ונהלים להפעלת מוסכים משולבים" שתוף פעולה עם מדור נהלים בנושא חלפים מגורמים אזרחיים ועריכת תקני א' של כוח אדם לבה"חים. משימות מדור הדרכה באותו ענף כללו: תכנון מערכי הדרכה בנושאים: מג"ח; בחינת רק"מ ורכב ב' בתנאי שדה; תוכנית הדרכה למקצועות חי"ח במרכזי נוער להכשרה מקצועית והרחבת היקף ההכשרה בפנימיות חי"ח ובבתי הספר המקצועיים של רשת החינוך; ביקורת תוכן מבחני מקצועות חי"ח קיימים. משימות מדור ספרות מקצועית כללו: השלמת ספרות הדרכה אודות טנקי "שוט", תמ"ק "עוזי" על אביזריו הנוספים; אודות מנועי "קמינס" (דיזל) ותותחי נ"מ70L. משימות מדור גיוס אמצעים כללו: הכנת חומר רקע לשורה של הוראות קחש"ר חדשות; הכנה וביצוע תרגיל גיוסיר"מ בבסיסי החסנה. משימות מיוחדות לענף ציוד כללו: עדכון 12 קטלוגים (עריכה והוצאה לאור מחדש) בנושאי אביזרי טנקי "שוט" ו"מג'ח"; הכנת חומר להשתלמויות פיקודיות בנושאי יר"מ וציוד הנדסי,במערכות חשמל ברכב, ברכב משא דודג' וג.מ.סי, במרגמה160 מ"מ; השתלמויות במערכות בלמי-אויר ברכב-משא; "הגשה שלמה" של נתוני ציוד חי"ח בימ"חיםליענ"א; גמר הנפקת הקטלוג לפעולות הגשה למחשב; עדכון מחירון חלפים; פעולותלטיפוח ייצור חלפים בבסיסי חי"ח ובמפעלים אזרחיים; בחינת כדאיות רכישה,שכירה והפעלת מגוון צב"מ. משימות מדור תחמושת בענף צל"מ כללו: כתיבת נוהל הפעלת מכוני-תחמושת בשיתוף עם ענף תו"ב; קליטת מערכת רישוםתחמושת מלאי מול מצאי; עיבוד חומר תורתי אודות הספקת תחמושת בזמן חירום;שנוי מערכת הדיווח של בה"חים על הוצאת תחמושת לאור נוהלי רישום מצאי תחמושתבמחשב; ארגון הקצבות ליחידות הספקה פיקודיות (פלוגות תחמושת) על פי תיקיםמבצעיים פיקודיים ומרחביים, ועוד. משימות מדור הספקת רכב בענף צל"מ כללו: סקר גיל הרכב במצאי, בתנועה ובימ"ח; סקר נוהגי השבתת רכב בפיקודיםועוצבות; סקר אורך חיי רכב לאחר שיקום. משימות מדור שיטות החסנה בענף צל"מ כללו: כתיבת אופיון למחסן אופטימאלי לתחמושת; בחינת מרחקי-בטיחות לתחמושתבמספר ימ"חים; רענון שיטות סימון תחמושת בבה"חים; מיכון מיון תחמושת; בחינתאריזות מקרטון-גלי לנק"ל; הפקת הוראות לאריזת נשק ותחמושת להצנחה ולנחיתהמהים; בחינת אחסון תותחי רק"מ בשיטת VPIבחטיבה 200; ניסוים בשמני-אחסנה חדשים לרכב ונשק ותדירות החלפתם; תכנון תנור לשריפת תחמושת (במקום הטבעתה). משימות מטה לענף בחינה כללו הדרכת בוחני רק"מ במתקנים פיקודיים וקידום נושא בקרת-איכות בבמ"בים. משימות מטה לענף בתי מלאכה כללו: בחינת אפשרות מיזוג קרנות תקציביות למימון ציוד בתי מלאכה בשיתוף עםמדורי הנדסת יצור וענף ציוד; הקמת ספריה לפרשות טכניות; רה-ארגון הענףוהגדרה מחודשת (הגשת הצעה לקחש"ר) של תפקידי ראשי המדורים. משימות מטה למדור שלישות: גמר תוכנית לקידום קצינים בחיל; הכנת דיון בנושא הכוונה מזורזת שלבוגרי הכשרה קדם-צבאית לקורסים לקצונה; טיפול בנושא קידום רס"רים מקצועייםלקצונה לקראת דיון והחלטה; פרסום תוכנית עבודה שלישותית כחלק תוכנית העבודההשנתית החיילית; הוצאה הדרגתית משרות בשדה של חיילי חי"ח מילואים שאינםקצינים שעברו את גיל40; תכנון קידום ורוטציה בקרב קציני חימוש במילואים. פרסומי מקחש"ר פרסומי קחש"ר נתמסדו ע"י מנס פרת, מראשית ימיו של החיל. פרסומים, שהתפתחו ל"הוראות קחש"ר" ול"פרשות טכניות" היוו אחד המרכיבים לשליטה טכנית בחיל פנימה ומחוצה לי: לזרועות צה"ל ולספקי הציוד. פרסומים אלה היו בעיקרם: הוראות תחזוקה, תקני בחינה, תקני ניסויים ומידע טכני למפעילי הציוד. בתקופת כהונתו של חורב התגבשו והתגוונו סוגים ונוהלי פרסומים מקצועייםוהפצתם במתכונת שבחלקה ממשיכה להתקיים עד היום. הפרסומים היו מ- 5 סוגים: הוראות קחש"ר, (בכריכת-קלסר) שסומנו על פי סדר הופעתן הכרונולוגי ועל פיסוגי אפסניית חי"ח: רכב, נשק, מכמ"ד, תחמושת, צב"מ וכד'. הוראות אלה היוופקודות מחייבות לגבי הטיפול באפסניית חי"ח, שדינן כדין פקודות מטכ"ל. חוזרי קחש"ר, נועדו לפעולה ולידיעת קציני וחיילי חיל החימוש. קטלוגים ופרסומים טכניים לגבי כל פריטי ציוד ואפסניית חי"ח בשימוש צה"ל.פרסומים אלה נועדו לסייע בהמשך תהליך ההצטיידות, השרות והשיקום של אמצעילחימה ואפסניית חי"ח מבסיסי ההחסנה של חי"ח, ביחידות צה"ל. ספרות טכנית-תורתית, מקורית ומתורגמת, שנאצרה בשתי ספריות: עקד חי"חבמטכ"ל/אה"ד, וספרית מקחש"ר, אשר נוסדה בתקופת פרת. מידע על ספרים חדשיםופרסומים טכניים חדשים היה מופץ לעתים תכופות. עם כניסת הבמ"בים לעידן שלייצור "חרושתי" והגידול במספר המהנדסים בחיל, הלכה כמות הפרסומים שנרכשהוהתרחבה. חלקים גדולים מספרות ספציפית זו נמצאו רק בספרית מקחש"ר. הרבעון "מערכות חימוש", שהחל מופיע ב- 1960 בעריכת סרן לצרוס, כלל נושאי חימוש ברמה פופולארית כולל התקדמות בפיתוח אמצעי לחימה בצה"ל ובעולם, בכפוףלמגבלות צנזורה. הוא נועד להגביר עניין בקרב סגל חי"ח בנושאי חימוש כלליים. סדרי העבודה במפקדה וישיבות המטה קיים גבול למידת התכנון של סדרי עבודת המטה. נהלים ודפוסי עבודהערוכים לא נועדו להכתיב למפקדים מה עליהם לעשות אלא לעצב נוהלי עבודהוסמכויות שגורים ומוכרים הדדית בקרב קציני ויתר עובדי המטה. דפוסים אלהנועדו גם לאפשר לקצינים חדשים, שתחילה הם תמיד חסרי-ניסיון, למהר ולהיכנסלתפקידים הכרוכים בשליטה על מערכות מורכבות, להכיר את תחומי סמכויותיהם ואתמנופי הפעלת המערכת שלרשותם, לדעת מהיכן לשאוב מידע חיוני ולשחררם מן הצורךלהקדיש מחשבה חוזרת לפעולות החוזרות על עצמן. כמובן, אין תחליף לידיעה הבאהבניסיון אישי, לתחושותיו האינטואיטיביות של בעל התפקיד בנוגע לתוצאותהעשויות לנבוע מהפעלות מנוף זה או אחר; ליכולתו לדמיין לעצמו את עולמםהמנטאלי של הממונים עליו ושל הכפופים לו, את שאיפותיהם הגלויות והכמוסות,וליכולתו לבחור עיתוי הולם ליוזמותיו. גורמים אלה תלויים לא רק באינטליגנציהשל הקצין אלא גם בגילו, במידת רעננותו המנטאלית ובגורמים הקשורים בחייוהפרטיים. קצין טוב משביח עם צבירת ניסיון אישי. הוא לומד לחסוך באנרגיהפיזית ומנטאלית, להימנע מתנועות-סרק ומחזרה על שגיאות שתבונתו מאפשרת לולהבחין בהן. או-אז הוא מצליח להשיג את יעדיו אגב דילוג אלגנטי על משוכותשקצין חסר-ניסיון עשוי להכהות בהן שיניו. או-אז ממילא מתבהר לפניו האופקוהוא מסוגל להסיט את מחשבתו גם לטווחים ארוכים יותר. בו בזמן, כהונה ממושכת גוררת עייפות, תסכול, ירידת מתח, העדפת נוחיותאישית על דבקות במטרה ויריבות בין קצינים שמילוי המשימה תלוי בשיתוף פעולהאיתם. אין מפקד, ולו אינטליגנטי לעילא ובעל אופי נוח ופתוח, המסוגל לעבורתקופת כהונה שלמה מבלי שגורמים שונים יכרסמו ביכולתו תפקודו. זה, אם ניתןלומר כך, הוא הצד הטראגי של ניהול מערכת אנושית בכלל ומערכת צבאית בפרט.שירותו הממושך של חורב כקחש"ר, הגם שנקטע באמצע, השביח את יכולתו,שליטתו וניהולו לממדים מרשימים; בו בזמן נטה לסלק פעולות בוסר שונותשננקטו בראשית כהונתו. לכך היו השלכות על נוהלי עבודת המטה. אם בראשיתכהונתו נטה לפזר סמכויות ביד רחבה ולהעניק משקל רב לקבלת החלטות בחשיבה קולקטיבית, הרי שברבות השנים חל תהליך הפוך. תחילה חתר להרבות ולמדר סוגיםשונים של ישיבות-מטה, הנהיג להן מועדים וביקש לראות יותר קצינים בפורומיםאלה. לימים, הפכה הענקת סמכויות סלקטיבית וריכוז הפיקוח נוקשה יותר. מרקםעבודת מטה הקולקטיבית נפרם אז במידה רבה. את מקום הסדר הקבוע, שובה-העין שלישיבות תפס נוהג פרגמאטי לפיו עיתוי הישיבות והנוכחות בהן נתפרו על פי לוחהזמנים האישי של קחש"ר. הסגל הבכיר של חיל החימוש מנה כ- 80 קצינים. כלל את קחש"ר, סגניו ועוזריו, ראשי ענפים, ראשי מדורים, בוחנים ראשיים, מפקדי במ"בים ובה"חים,ראש מכ"א14, מחש"פים, קצין חימוש גייסות שריון, 3 מפקדי יחש"מ והסדנא הגייסית של חיל השריון, מפקד בה"ד20, קציני חימוש בפיקוד הדרכה, במקהס"ר, במפקדות חיל האוויר והים וכמה קצינים נוספים. ברור כי פורום רחב כזה יכולהיה לכל היותר לשמש להפצת מידע והנחיות כלליות, ואולי לתרום לגיבוש רוחיחידה בקרב קציני החיל אך לא לבצע עבודת מטה תכליתית[20]. בשנים1957-1956 הקדיש קחש"ר זמן ומאמצים לגבש סדרי עבודת מטה קבועים שיהיו שגורים ברחבי החיל. לפי הוראותיו, בסתיו1957 גיבש מדור נהלים והפיץ דפוסים מפורטים לתפקידי מטה ולישיבות במפקדה. הוגדרו כינוייהם של בעלימשרות ותקנים: רנ"ף או רע"נ לראש ענף, רמ"ד או רמד"ט לראש מדור (רמד"ט, ראשמדור טכני, היה הכינוי לרמ"ד במחלקה הטכנית). קצין נמוך מראש מדור אך שהיההממונה על נתח סמכות עצמאי בתוך המדור, כונה "קצין מדור". נקבע סדר מחייבשל תקשורת בתוך מקחש"ר ועם גורמים מחוצה לה, כולל נוהל כתיבה וחתימה עלמברקים, מכתבים וחוזרים. כאשר, למשל, ראש ענף הפיץ מסמך, היה עליו לציין(ומובן מאליו, לדעת) לפעולת מי ולידיעת מי יובא; היה עליו לחתום את שמו,לציין את דרגתו ותפקידו ולהוסיף "בשם קצין חימוש ראשי". רמ"ד עצמאי נהגבדומה ואילו רמ"ד בתוך ענף הוסיף לחתימתו את המלים: "בשם ראש הענף".[21] במידור ישיבות המטה הוחל אמנם כבר בתקופת פרת, אולם כללים מוצקיםנקבעו במיוחד בשנה השנייה לכהונתו חורב. מאחר ומספר קציני החיל הכפיל עצמוויותר, קחש"ר ביקש לקבוע נוהל והרכב קבוע לכל התכנסות, שיחסכו מזמנו ומזמנםשל קציניו. ישיבות המטה מודרו אפוא ל- 4 סוגים: ישיבות מפקדה, שכונו "מפ", ישיבות מפקדה מצומצמת שכונו "מצ", ישיבות מפקדה מורחבת שכונו "מר" ודיוניםמחוץ למניין, שלעתים כונו "כל". ראשי תיבות אלה נכללו במברקים ומכתביםשהופצו לקראת ישיבות, כולל מספרה הסידורי של כל ישיבה בסוגה. בדרך זו ידעכל קצין האם עליו להשתתף בישיבה מסוימת או רק לדעת על קיומה, מה סדר היוםשל הישיבה והאם היא נוגעת לתחומי אחריותו. הוא יכול היה לתייק את ההזמנותואת ההחלטות שנתקבלו בסדר כרונולוגי, או נושאי, או בשניהם. על קיום נוהל זההופקד רמ"ד תאום ובקרה ואחר כך ראש ענף תו"ב, אך את הישיבות ניהל קחש"רבעצמו. הוא פתח בדיון, קבע את משכו, לעתים עודד קצינים להתבטא ולבסוף סיכםאת הדברים בחזקת פקודות. בסתיו 1957 נדרש קחש"ר גם לחיזוק הקשר בין המטה ליחידות חי"ח. בהוראותמאוקטובר נקבע כי על קציני הענפים טכני, צל"מ וציוד להיות במשרדיהם בכל יוםג' בשבוע כדי לפגוש ולדון עם נציגי יחידות בעניינים שבאחריות ענפיהם. הסדרזה נקרא גם: "יום קבלה".[22] הוראות קחש"ר מ- 28 בינואר 1958 הגדירו: "מטרות ישיבות 'מפ' הן שלוש: מידע מפי קחש"ר, קבלת הנחיות לניהול העבודה השוטפת והעלאת בעיות ע"יהנוכחים לשם קבלת החלטת קחש"ר". בישיבות מסוג זה השתתפו, לבד מקחש"ר סגנוועוזריו גם ראשי ענפים והרמ"דים: לתקציבים, ניהול, ותכנון ונוהל. הן נערכואחת לשבועיים ביום א' בבוקר כשסדר היום להן מופץ בסוף השבוע הקודם. ישיבותמסוג "מצ" נערכו ביום ראשון בבוקר בשבוע בו לא נערכו ישיבות המפקדה. נטלובהן חלק כל משתתפי ישיבות המפקדה בתוספת מפקדי הבסיסים המטכ"ליים, במב"ים, בה"חים ובה"ד20. ישיבות המפקדה המורחבת היו עניין גדול אך נדיר. מטרתן הייתה לדווחולהסביר כיווני התפתחות חדשים בחיל, משימות המטה, היחידות והמתקנים, להציגחילופי-גברי ולטפח יחסי היכרות בלתי פורמאליים בתוך "משפחת" החיל, בחזקת"שלח לחמך" שתועלתו תצוץ מתי שהוא בעתיד. פגישות אלה נועדו להיערך אחת לחודשבימי ג', אך בפועל הן התקיימו לעתים רחוקות יותר. נכחו בהן בין 70 ל- 90קצינים; בהם כל ראשי או נציגי הענפים והמדורים, מפקדי הבסיסים המטכ"ליים,מפקדי חימוש פיקודיים, מחש"פים, קצין החימוש במפקדת גייסות שריון וקציניחימוש בפקודים ה"פונקציונליים", כלומר, פיקוד הדרכה, ים ואוויר, ומפקדיאגדי הסדנאות המרחביות והסדנא הגייסית (אשר עד 1960 כונו "מפקדי גש"ח" ואחרכך היו למפקדי יחש"מ). הייתה זו גם הזדמנות לחיזוק ההיכרות בין קציני מקחש"רליתר קציני החיל. אחת לשנה, לרוב לפני חגי הסתיו, היה נהוג לקיים באחד מבסיסי החיל כנסכללי של קציני חי"ח, שהשתתפו בו כ- 400 קצינים. בכנסים אלה, שהיה בהם מלואחופנים טקס ולא תמיד הרבה חדש, יכולים היו קציני החיל הזוטרים לשזוףבעיניהם את קחש"ר וצמרת החיל. לאחר הרצאת קחש"ר, יש וקצין צעיר היה יורההערת-בוסר שהייתה הופכת לשיחת היום ומוסיפה נופך אפיזודלי ליובש הכינוס. לבסוף, תמיד הושאר פתח לכינוסים מיוחדים שלא מן המניין. בחוזר קחש"רמ-1957 נאמר כי "גורמי מטה וגופים רשאים ליזום דיון מיוחד אצל קחש"ר. במקרהכזה על היוזם לפנות לקחש"ר בכתב ולפרט את העניין ולאיזה גורמים נוספים הואנוגע... (אך) ההחלטה האם לקיים ישיבה כזו היא בידי קחש"ר".[23] אולם ה"קולקטיביות" הרבה בקבלת החלטות לא האריכה ימים. המידור הרב של ישיבות מטה שעוצבו כנוהג מחייב בשנת1957, התבררו כמכבידים שלא לצורךוהמאמץ לקיימן לא בהכרח הקל על סדר יומה של צמרת החיל. עם שהתרחבה הכרתקחש"ר את כל פרטי המערכת, וככל שהוא עצמו הפך אחד הקצינים הוותיקים במפקדה,כך גברו בטחונו העצמי ושאיפתו לנהל את החיל תוך חסכון בזמנו. התוצאה הייתהששיגרת הישיבות שהוכתבה בשנים1958-1957 הלכה והתפוגגה. נוהל הישיבות עבר אלתורים שונים לנוחיותם של קחש"ר ועוזריו, שמצאו דרכים לקבלת החלטות מבלילהזדקק למאמץ ה"קולקטיבי" המוגבר. מועדי ישיבות מסוג "מצ" הוגמשו. יוםשישי, נמצא מתאים מיום ראשון. נוכחות חוזרת של כל ראשי הענפים ומדורי מטההתבררה כרחיים על צוואר לשכת קחש"ר. הגבול בין ישיבות "מצ" לישיבות "מפ"טושטש והשימוש בראשי התיבות לציון סוגי הישיבות נזנח. בסופו של עניין, אתסדרי עבודת המטה הכתיבו לוח זמנו וסדרי עדיפויותיו של קחש"ר. את מקום הנוהלהישן תפסו "לוחות עבודה" חודשיים ושבועיים של קחש"ר, בציון הקצינים הנדרשיםלהתלוות אליו או להיפגש עמו בכל מקרה. "לוחות" אלה שוכפלו והופצו בקרב מספרמכותבים מוגבל. להלן מספר מובאות מתוך "לוח עבודה" משנת1962 הכתובות בלשון קיצורים: "יום א', 9.8, 1430, דיון מטה, לשכה, קחש"ר, סגן, רנ"פים". פירוש הנאמר: באוגוסט אחר הצהרים תתקיים ישיבה בלשכת קחש"ר בהשתתפות סגן קחש"ר, 9עוזריו הבכירים וכל ראשי ענפים. שבוע לאחר מכן נכתב: "יום ב'17.8, 1300, במ"ב682, קחש"ר, סגן, ב"מ, תו"ב, ציוד, מפק' 681, 682." פירוש: בתאריך זהמוקדם אחר הצהרים יבקר קחש"ר בבמ"ב 682 שם ייערך דיון שיהיו נוכחים בו סגנוושני עוזריו, ורק ראשי הענפים הבאים: תו"ב, בתי מלאכה, ציוד וצל"מ. כן יהיהנוכח בדיון מפקד במ"ב682 שבו יתקיים הביקור, ובנוסף לו מפקד הבמ"ב התאום,681. כלל לא הובן שהביקור ייפתח בארוחת צהרים בחדר-אוכל הקצינים או בשק"מ שלבמ"ב 682,שהכנתם באחריות הבסיס המארח.[24] [1] תיק 122, 633/ 57,א"צ [2] תיק 455, 195/55, א"צ [3] ראיונות: חורב, קריצלר, שם.תיקים: 87, 45/58, 85, 76/62, א"צ [4] תיק 12, 1304/98, א"צ. [5] ראיון עם תא"ל (מיל) אוריאל תמיר, חיפה, 26.8.99. [6] תיקים 87, 45/58 , 76/62 , א"צ. [7] 847/תיק 32, 62, א"צ; תא"ל לאור למחבר; ראיון עם אל"מ (מיל.) יחזקאלי. [8] ר' גם בפרקים ד', ו'. [9] מקורות לסקירה זו הם: תיקים 18, 33, 35, 83 ו-85 בסדרה 16/67 וכן ראיונות עם אל"מים: ילון, ודאי, דן, כץ, ואלוף חורב. מופיעים בה שמות רבים של קצינים שעמדו בראש ענפים ומדורים. לצערנו לא יכולנו לציין את שמות כולם. [10] תיק 34, 16/67, א"צ [11] ראיונות: אל"מים כץ, יחזקאלי, שם. [12] תיק 3, 16/76, א"צ. [13] "וועדת טילים מטכ"לית" ישיבה מ- 11.3.65, תיק 26, 250/69, "הכנות לביקור אשכול", ו"טילים", מאת סא"ל שרון לקחש"ר,13.4.65, תיק 5, 16/67, א"צ ראיונות: תא"ל צבי אורבך, אל"מ כץ, סא"ל (מיל) עוזי שרון, שם. [14] תיק 5, 156/67, א"צ. [15] תיקים 9, 250/69; 10, 250/69, א"צ; פרופ' רוזנר לאל"מ ילון, ולמחבר, שם. [16] ראיון עם צבי בלכר (עשת), שם. [17] ראיונות: תא"ל לאור, אל"מ לונדון, אל"מ בן בראון, רס"ן לצרוס, שם, ור' דיון בשאלה זו בפרק ז' להלן. [18] תיק 23, 250/69, א"צ. [19] לתיאור זה שמשו המקורות: "כניסת מטכ"ל/ אג"א והחילות המספקים למחשב".פברואר 1961, תיק 3 574/64; סיכום דיון, יענ"א, סתיו 1963, תיק 16/67; 5, דוחות מ- 1965, תיק 42, 16/67; ראש יענ"א (סא"ל רון) לסא"ל בראון, פברואר 1965; דוח סא"ל סלע, יוני 1965, תיקים 18,26, 250/69, א"צ. [20] תיק 23, 16/67, א"צ [21] "נוהל חתימה והפצת מסמכים", אוגוסט 1957 תיק 2, 86/59, א"צ [22] "מקחש"ר - מסגרת ישיבות מטה", אוגוסט 1957; תיקי ישיבות מקחש"ר,1960-1957, תיקים: 86/59 58; 76/62, 11; 86/59; ו- 75, 45/58, א"צ. [23] תיק 2, 86/59, א"צ, ראיונות: אל"מים ילון, דן; אלוף חורב, שם. [24] תיק 48, 16/67, א"צ.
לעמוד האישי באתר
הוועדה המטכ"לית לתכנון החימוש ביטוי נוסף של קולקטיביות בקבלת החלטות שהלך והתנוון במרוצת הזמן הייתההוועדה המטכ"לית לענייני חימוש שקחש"ר היה אחראי לכינוסה, אולם הסיבותלהתנוונותה היו שונות.[1]עמוס; אחר כך חלה דעיכה איטית של פעולתה. סבלנות קחש"ר לשתף בתהליך קבלתההחלטות גורמים רבים פחתה בין היתר בגלל נוכחותם של גורמים שמחוץ למקחש"ר,שברבות הימים הפכו ביקורתיים או אף עוינים לגבי מדיניותו. לדעיכה זו לא היה קשר לתנופת פיתוח אמצעי לחימה. אדרבה, תוך שחיל החימוש הלך והפך בית חרושת לשריון, לארטילריה ולאמצעי לחימה אחרים, התרחב גם מעגל הגורמים מחוץ לחיל אשר פיתחו וייצרו אמל"ח עבור חילות השדה. ב- 1958 קמה תחת משרד הביטחון הרשות לפיתוח אמצעי לחימה - רפא"ל שירשה את חיל המדעהישן. זמן לא רב אחר כך אורגנה התעשייה הצבאית תחת קונצרן אחד והרחיבה אתנושאי התמחותה. למעגל מפתחי אמצעי לחימה עבור חילות השדה הצטרפו חיל ההנדסה-בעיקר היחידה לפיתוח אמצעים תחת סא"ל דוד לסקוב - וכן חיל השריון וחילהקשר. בין כל אלה התפתחה תחרות על פרויקטים שאפתניים ועל תקציבים, שה"טנקכחול-לבן" והטילים אותם הזכרנו, היו רק שנים מהם. חיל החימוש נשא עיניולמשימות גדולות משביצע, אך לצורך זה נזקק להכרעות בדרג הביטחוני העליון.מאידך, על הפרק עלו בלי הרף פרויקטים, כגון שדרוג רק"מ ושינוע מרגמותעל רק"מ, שהתבצעו לחלוטין באמצעים שעמדו לרשות החיל. בעוד קחש"ר חותרשיתאפשר לחיל החימוש ליטול על עצמו פרויקטים שיהוו עליה במדרגת האתגר ההנדסיוהתמיכה התקציבית, הוא נטה לשמור אותם לחיל בלבד, ולסלק גורמים חוץ-חייליים שהיומעורבים בקבלת ההחלטות בנושאים שכבר התאקלמו בחיל. וועדת המטכ"ל לחימושטיפלה בעיקר בפרוייקטים אותם יכול היה חיל החימוש לבצע בלי תוספת מאסיבית שלאמצעים ולכן, בהדרגה היא חדלה להיות אטרקטיבית עבור קחש"ר. תחת לדון בכלבמסגרתה בפיתוח חדש של כל אמצעי לחימה, כפי שהדבר נעשה עד אז, התפתחה השיטהשקחש"ר ממנה בעצמו צוותי-פיתוח לפרויקטים ומאיישם במהנדסים הכפופים לו.בארכיון צה"ל לא מצאנו פרוטוקולים של ישיבות הוועדה המטכ"לית לחימוש ונראה שאז חדלה להתכנס. חורב עצמו זכר ש"עניין הוועדה גווע מתי-שהוא בראשית שנות ה- 60". [1] ר' לעיל, בפרק ג' עמ' . [2] תיק: 34, 76/62, א"צ
לעמוד האישי באתר
מקחש"ר אחרי הרפורמה של 1966 מעולם, בתולדות מקחש"ר, לא היה קצב השינויים והיקף הצמיחה כה מהירים ותכופים כמו בתקופת וההתרחבות שבין 1957 ל- 1966. בשנים אלה היו לקחש"ר מעטמקורות מהם יכול היה ללמוד כיצד לבנות את מפקדתו. הוא בנה אותה אפוא אגבקריאה בספרים, אגב התבוננות במפקדות אחרות בצה"ל, ותוך שימוש מושכל רבבאינטואיציה שלו. הקמת המפקדה הייתה תהליך שמעולם לא הושלם או נראה כמספק.תקנים, נהלים וגורמי-מטה היו נושא מתמיד לשינויים, לבניה ולסתירה.כאשר מערכת כזו נעשית מורכבת, כפי שקרה במקחש"ר תחת חורב, שליטה טובהעליה היא תנאי ליכולת החיל למצות את הפוטנציאל הטמון בו. תובנה זו הייתהבעצמותיו של חורב, והיא המסבירה והנותנת הרבה מצעדיו שלגופם עוררו לעתיםתמיהה, ביקורת ומחלוקת מחוץ לחיל. מה שנראה לקחש"ר כחיוני לשלוט בנושאיסמכותו, נראה לאחרים כתביעה לסמכויות בלתי מוצדקות והרחבת אגו. בכל מקרה, סמכות פיקודית על נושא צבאי כלשהו היא בעלת תכונת סכום-אפס:אם מוסיפים סמכות למפקדה אחת היא נגרעת ממפקדה אחרת; אם לא בפקודה או בתקן,הרי שבפועל. משנטלו מחיל החימוש את הפיקוד על בסיסיו כאילו אבדו לו עיקראוניו. לשינוי היו השלכות על המבנה, המוראל ותפקוד מפקדת חיל החימוש. קחש"ר,שמקודם היה כפוף ישירות לרמטכ"ל, נכפף עתה לראש אג"א, ומעמדו, לפיההגדרה החדשה, רק כ"חבר במטה המקצועי של המטכ"ל" נשאה אופי מקטין. הוא הוגדרעתה כלא יותר מ"קצין מטה מקצועי, המייעץ לרמטכ"ל בנושאי חימוש, הדרכה,תחזוקה חימושית, יוזם מחקר ופיתוח בתיאום עם המטה הכללי, מפרסם הוראותמקצועיות בתחומי התמחותו ומפקח מבחינה מקצועית בתחומים שבאחריות החיל". לאיותר איש מעשה אלא יועץ. כל הענפים והמדורים במפקדה שהיו מוטים כלפי יר"מ,כלפי במב"ים ובה"חים, שנלקחו מן החיל, היו כמובן מיותרים ובוטלו. על פיהתקינה החדשה בוטלו הענפים: ציוד, צל"מ, תו"ב ומחקר, ובוטל תפקיד ע' קחש"רמשקי.[1]בתי מלאכה ומדור יר"מ עברו בשלמותם, הראשון לאג"א/עת"ר והשני לירג"א.במקחש"ר נותרו הענפים: נשק, רכב, טנקים, בחינה, שדה, ומדור (ענף?)ניסויים, אשר נותקו מפונקציות אפסנאיות, פיקודיות או ניהוליות של אמל"ח אושל אפסניית חי"ח. מספר לא קטן של קצינים מסגל המפקדה, בעיקר בדרגות רס"ןוסא"ל נאלץ לפרוש מצה"ל, ומיעוטו הועבר למפקדות אחרות במערך הלוגיסטי; חלקמאלה אף הועלה בדרגה, ובמהירות, וקיים יותר משמץ רושם שחיפזון זה נועד לפורר את ההתנגדות לרפורמה בתוך שורות חי"ח.[2] לפי תורת המטה בצה"ל, מפקדה חייבת לקיים את התכונות הבאות: להיותתואמת את צרכי המפקד, להיות מאורגנת בסדר ובנוהלי עבודה תכליתיים; להיותצמימה (קומפקטית), מסוגלת לפעול מהר ובכל זמן, ולשרוד בפעולה ממושכתורצופה.[3]היחידות ובעלי התפקידים הסרים למשמעתו. רב הפיתוי לנסות ולבנות השערה ערוכה כיצד הייתההמערכת הלוגיסטית בצה"ל מתפקדת בשנים הבאות, אלמלא בוצע סירוסו כזה של חילהחימוש ומפקדתו, או האם נחוצה הייתה בכלל רפורמה כזו דווקא באוגוסט 1966. האם מועיל היה לצה"ל לפרק מבנה ארגוני בעל רקמה בריאה, תוססת רוח-יחידה ועתירת מעשה, שהוקמה בעמלובתבונה, ולהפוך את מהות החיל למשהו כה שונה? אולם אנו נמנענו מלעשות זאת, ובכוונה לא נכנסנו לבדוק אתשאלת תפקוד מקחש"ר במלחמת ששת הימים, ולנסות לשער כיצד הייתה מתפקדת עםסמכויות שונות. ההיסטוריוגרפיה עוסקת רק במה שקרה. [1] במקחש"ר הוקמו, אולם לא מיד, ענף חדש: "ארגון והדרכה", ותפקיד של עוזרקחש"ר לארגון. [2] "תוכנית מבנה מטכ"ל/אג"א והגדרת תפקידי המחלקות והענפים 3.7.66", תיק 130, 452/68, א"צ;"סקירה לראש הממשלה", שם.תיק24, 230/70 א"צ. [3] אג"מ/תוה"ד, מילון למונחי תו"ל, 1966, ג' 185.
.gif)
לעמוד האישי באתר
בסיסי חיל החימוש אם מקחש"ר היוותה את מוחו ועצביו של חיל החימוש, הבסיסים היו שריריו.בפרק שלפנינו נדון בהשלכות ההתרחבות הסוערת של חיל החימוש בשנים1966-1955 על בסיסים אלה. בסיסי החסנה, בתי מלאכה בסיסיים, בית ספר לחימוש. בראשית התקופה הנדונה היו אלה בסיסים דלי-אמצעים שהתקשו לעמוד אףבמשימות אחזקת אמצעי הלחימה הקיימים ובהכשרת סגל חימוש מוגבל. בסוף התקופה,תוך שסדר הכוחות וכמות הציוד בחילות השדה בצה"ל מוכפלים כמה מונים, נמצאהתחת פיקודו של קחש"ר מערכת אפסנאית-יצרנית-הדרכתית משופעת אמצעים ותקציבים,עתירת סמכויות ונשלטת היטב, אשר לא רק תחזקה בהצלחה את אמצעי הלחימה הרביםשעתה נמצאו בחילות השדה, אלא נטלה חלק מכריע בשדרוג ובבניית אמצעי לחימה חדשיםשהוסיפו אבני-בנין להתעצמות צה"ל. בסיסי החסנה הפכו מאגרי ענק של צל"מואביזרים; במ"בים הפכו בתי-חרושת לשריון ולמערכות-נשק ובית הספר לחימוש, על שלוחותיו ביחידות, הכשיר אלפי חיילים וקצינים בכ-60 מקצועות טכניים ומטה, ואלה פעלו, תחזקו וניהלו ציוד של חילות-שדה רווי טכנולוגיה, שבמרכזםשריון, חי"ר מוסע וארטילריה מתנייעת. היסודות הארגוניים למערכת זו, אותםהניח אל"מ פרת, נותרו איתנים ונכונים. עליהם בנה יורשו, חורב, את המבנההגדול והמשוכלל הרבה יותר של חיל החימוש שהיה בו-בזמן גורם מנפק, מתחזק, משקםואף מתכנן ובונה אמצעי לחימה ואפסניית חי"ח. הפרק שלפנינו סוקר את תולדותמערכת בסיסים זו מראשית מצערה ועד שנות השיא שלהם, תחת חיל החימוש.
לעמוד האישי באתר
קונסולידציה "קונסולידציה" הייתה מטבע-לשון שגורה בצמרת החיל בתקופת חורב. משמעותה הייתה, פחות או יותר, ייעול מערכת בסיסי החיל באמצעות פיזור סמכות וריכוז השליטה. הקונסולידציה של מערכת הבסיסים לא הייתה אקט רפורמי חד-פעמי, פרי פקודה ערוכה, אלא מגמה טבועה, עקבית ומתמידה במדיניות קחש"ר; חלק מחתירתו להגביר תפוקה ואיכות המוצרים והשירותים של בסיסי החיל מבלי לנפח את מערכת השליטה עליהם. היא כללה פעולות כגון: צמצום מספר המפקדות שהניב חסכון בתפקידי מטה ושירותים בבסיסים; שיפור שליטת מקחש"ר על מפקדות הבסיסים ושיפור שליטת מפקדי הבסיסים על פיקודיהם; ייעול תפקוד הבסיסים על ידי תכנון ריכוזי ועל ידי האצלת סמכויות למפקדי הבסיסים כדי שייזמו בעצמם שכלולים במערכות שתחת פיקודם; הקמת בסיסים חדשים ובסיסי-משנה; בניה ושיפור מתקנים קיימים; שינויים גיאוגרפיים במיקום מתקנים, והגברת ההסתייעות ההדדית ביניהם; הנהגת שיטות-ייצור המבוססות על תורת הנדסת-הייצור; סלילת דרכים ומשטחים לצורך ייעול תנועת חומרים, אנשים ומוצרים בין בתי מלאכה ובסיסים; הכנסת ציוד חדיש, בין היתר אמצעי הנפה ושינוע; וויסות ושיפור השליטה על סוגי אפסניה שונים והנהגת שיטות לביקורת מערך ההחסנה והייצור, כולל שיפור מידע אפסנאי על ידי שימוש במחשב המרכזי של אג"א, מרב"ד. התהליך נמשך כמה שנים; הוא היה ארגוני, נוהלי וגיאוגרפי. בה"חים צומצם מספר בסיסי-המשנה; בסיסי תחמושת שהיו ממוקמים בסמוך לאזורי מגורים הועתקו לאתרים חדשים ונבנו באורח יעיל יותר. בתוך אתרי ההחסנה הוקמו מבני-החסנה ייעודיים לסוגי האפסניה שונים; עוצבו ותורגלו וויסות אפסניה והצטיידות יחידות צה"ל מן הבסיסים בתקופות רגיעה וחירום; שוכללו פעולות תיקון, רענון ואחסון תחמושת ורכב. חלק מן הציוד המאוחסן בבסיסים הועבר ליחידות מחסני חירום - ימ"ח, של עוצבות ופקודים מרחביים, אך הפיקוח המקצועי על אחזקת הציוד בימ"ח בהתאם להוראות קחש"ר, נותר של חי"ח. בבמב"ים בוצע כינוס בסיסי-משנה לבסיסים ראשיים ומספרם של בסיסי משנה צומצם. למשל, במ"ב 681 בתל השומר קלט את במ"ב 631 מתל ברוך, תחילה מבחינת הכפיפות הפיקודית, ומ-1960 התבצע גם איחוד גיאוגרפי. בתי המלאכה של 681 רוכזו באתרים קרובים זה לזה, קרי, תל השומר ובית דגון, עם מפקדת הבסיס בתל השומר. בבמ"ב 682 כונסו כל בתי המלאכה והמפקדה לבסיס כיאט. בין במ"בים אלה הונהגה התמחות שונה בנושאי שיקום ובניה והונהגה עבודה בפס-ייצור. בבית הספר לחימוש הוקם ושוכלל מגוון רחב של קורסים מקצועיים וקורסי מפקדים. הנהגת התמחות נפרדת בין הבמ"בים הייתה החלטה בעלת היבטים אסטרטגיים. נחוץ היה להכריע בשאלה האם שני בסיסים גדולים אלה ימשיכו לתפקד כתאומים סימטריים, שניהם מבצעים אותן פעולות שיקום ובניה של רכב, נשק ומכשירים וכל בסיס נגיש ליחידות המשרתות בתחומו המרחבי, או שתונהג ביניהם התמחות ספציפית "ארצית". הטענות לטובת המשך הסימטרייה היו שרצוי כי בכל מרחב פיקודי יימצאו מתקנים לוגיסטיים בעלי תפקוד זהה למקרה של ניתוק צפון הארץ מדרומה. ואמנם, תרחיש מעין זה בהיבטיו הלוגיסטיים תורגל בשנים 1957-195. טענות לטובת ההתמחות שונה הצביעו על היתרונות הטכנולוגיים שבהעמקת התמחות, אם משום שכל בסיס יהיה מטופל בפחות נושאים ואם בשל החיסכון בזמן ובאמצעים שהתארגנות לפעולות ייצור מורכבות חדשות לבקרים דורשת. לטובת גישה זו נטען גם כי בניגוד להחסנה של צל"מ, תחמושת ודלק, שחיוני כי יימצאו זמינים במרחבי פיקוד שונים, שיקום אמל"ח הוא ממילא תהליך בעל השלכות פחות מיידיות על כוננות צה"ל. שכן צל"מ בשיקום, ממילא אינו זמין ללחימה לאלתר. הפרדת ההתמחות הייתה חריגה מן העקרונות שקבע אל"מ פרת בשעתו; אג"מ ואג"א קבלו את גישת חורב. עניין אחר הוא שמימוש גישה זו נמשך שנים; בין 1958 ל- 1964. בטרם גיבש חורב את הצעתו זו הוא נועץ במפקדי הבמב"ים דאז, סא"לים חיים דומי ויצחק יעקובסון, אך דומה כי לא מצא אצלם תשובה ללבטיו. דומי תמך בהמשך הסימטרייה, כלומר התנגד להפרדת ההתמחות ואילו "יצה", שנמנע מהבעת דעה לכאן או לכאן, כתב כי "קיימות שתי אלטרנטיבות. האחת שהמבנה הארגוני הטריטוריאלי ימשך והשניה שיתבצע פיצול לבתי מלאכה מתמחים עצמאיים שיהיו תחת פיקוד ישיר של קחש"ר". חורב לא התייחס ברצינות להגדרה שנחוץ להכפיף את הבמ"בים "ישירות לקחש"ר", שהרי ממילא קחש"ר הוא מפקדם של כל בסיסי חי"ח. ואם התכוון הכותב לכך שנחוץ לגמד את סמכות מפקדות הבסיסים, גישתו של חורב הייתה כי נחוץ דווקא להעניק להן סמכויות רחבות. חלק מהרחבת סמכויות זו מצאה ביטוי בהקמת מדורים טכניים ומדורי הנדסת-ייצור עצמאיים במפקדות שני הבסיסים. הפרדת ההתמחות בין הבמ"בים נעשתה על פי הקווים הבאים: בבמ"ב 682 הופסק בהדרגה שיקום טנקים, מרגמות כבדות, תותחים מעל 30 מ"מ קוטר ומכשירים מדויקים ובסיס זה התמקד בשיקום זחלמים, רכב ב' לסוגיו, כולל רכב קרבי לא משוריין, נשק קל ובינוני. אמנם ערב מבצע "קדש" במ"ב 682 עדיין מילא תפקיד מרכזי בקליטה, שיקום ומתקון של טנקים, תותחים ותומ"תים שהגיעו מצרפת במבצעי הרכש "גיאות" ו"יונה", וגם אחרי מלחמה זו עסק כשנה בשיקום אמצעים אלה, אך לאחר מכן נלקח ממנו נתח העבודות שכלל שיקום ושדרוג טנקים, תומ"תים שהפך מוקד פעולת במ"ב.681 בכמה תחומים ההפרדה לא הייתה כה חותכת. בשני הבמ"בים התבצע שיקום מנועים, אם כי מנועי דיזל, במיוחד מנועי טנקים שוקמו רק במנועיה של במ"מ 681, בעוד מנועי רכב ב' שוקמו בשני הבסיסים. לעתים נטל במ"ב 681 נתח משיקום ושדרוג זחלמים ובמ"ב 682 נטל נתחים ממשימות מיתקון ושדרוג תותחים.
לעמוד האישי באתר
סגל בסיסי חי"ח סגל בסיסי החיל מנה גרעין של מפקדים, ברובם אנשי צבא-הקבע, ובצידםחיילים וחיילות בשרות סדיר, ואנשי מילואים. אך עיקר סגל הבסיסים, בהתאםלייעודם, כלל אזרחים עובדי-צה"ל. ניתן אולי לסבור כי אזרחים אלה היו גורם"חיצוני", מנוכר פחות או יותר ליעדי חיל החימוש ולרוח היחידה, אך לא כך היה.עד כמה שהדברים נגעו לרוח יחידה ולאמונה בחיוניות יעדי חיל החימוש לביטחוןישראל, העובדים האזרחים, בעיקר הקבועים והמתמחים שביניהם, היוו גרעין"ערכי" מוצק. בבסיסי החסנה כלל הסגל מש"קים, קצינים ואזרחים בעלי התמחות אפסנאית;בבסיס ההדרכה הוא כלל מש"קים, קציני חימוש ומפקדי יחידות חימוש שהושאלוממקחש"ר או מן המערך הנפרס, ואילו סגל הבמ"בים, הגדול באורח ניכר מסגל יתרהבסיסים, היווה את ליבת כושר הייצור של חיל החימוש. הבה ניתן מושג על סדרי גודל הסגל: בסתיו 1967 שרתו ב- 5 בסיסי החסנה ובסיס הדרכה יחד מעט יותר מ- 1,000 איש, ואילו בשני הבמ"בים (אז הם כבר כונו מש"אות) לבדם, שרתו כ- 2,700 איש. עיקר ההבדלים באופי הבסיסים היה בדינמיקה. לבסיסי ההחסנה הייתה תדמיתשל מים שלווים. מתח החיים היה נמוך יחסית, וקצב השינויים איטי. דוגמא לכךהם קודם כל מפקדי הבסיסים עצמם. סא"ל לואיס קרמהר וסא"ל יוסף צוונג, מפקדיבסיסי החסנת תחמושת, כיהנו בתפקידיהם בעת כניסת חורב לתפקידו כקחש"ר וגםבעת שסיים אותה. נאמר כי לא היה איש בבסיסיהם שזכר מתי התמנו לתפקידיהם.קרמהר, אי פעם רב סמל ב- RAOC הבריטי, התמנה למפקד בה"ח מ/ 644 במאי 1950, וכיהן בו עד קיץ 1966. צוונג, שבמלחמת העולם שירת כסמל בחיל ההנדסה של ארצות-הברית שם התמחה בחומרי נפץ, החליף בסתיו 1952 קצין קשיש אחר, רס"ן זאב קרמון בפיקוד על בה"ח 645, וכיהן כמפקד בסיס עד אוגוסט 1966. תקופות כהונה לא קצרות בהרבה אפיינו את בסיסי ההחסנה לרכב ולרק"מ, ואתבה"ד 20. במהלך שתי כהונות חורב כקחש"ר, נעשה רק חילוף מפקדים אחד בשלושהבסיסים אלה, וכהונות ממושכות אפיינו לא רק את מפקדי הבסיסים, אלא הרבהמאנשי הסגל, שמרביתם היו מש"קים שקודמו לדרגות קצונה. בניגוד למצב זה,לכהונת מפקדים בבמ"בים קחש"ר מינה בדרך כלל קצינים-מהנדסים שבאופיים הייתהלדעתו מזיגה של סגולות טכניות ומנהיגות דינמית, בהם ראה מועמדים לקידום.קצב התחלפותם היה מהיר הרבה יותר.[1] אם במפקדות בסיסי ההחסנה וההדרכהשם המשחק היה המשכיות, בבמ"בים הוא היה מנהיגות, חידושים, הגברת התפוקה ותחלופה. גם בבמ"בים הייתה חשיבות להתמדה והמשכיות, אולם מצב זה נגע רק לסגל המקצועי של בתי המלאכה, לא למפקדות. במפקדות אלה קצין בא וקצין הלך, והשאלה החוזרת הייתה מה גדולות ונצורות פעל בתקופת כהונתו. למפקד במ"ב היה מעט זמן לנוח על זרי דפנה של הישג כזה או אחר, אם היהלו. כהונתו חייבה ערנות ארגונית וטכנית מתמדת. ההחלטות שנדרש לקבל היובעקרן מן הסוג שמקבלים מנהלי מערכות בתעשייה, וניתן היה בהקדם לבדוק אותןמבחינה כמותית ואיכותית. תפקודו נבחן בשבע עיניים לא רק על ידי קחש"ר אלאגם באג"א, בגייסות השריון ובענף הסגל שבשלישות הראשית. אם עלה חשש שהאישהתעייף או שמנהיגותו, יצירתיותו או תבונת הניהול שלו הם מתחת לרמה הנדרשת,חפשו לו מיד מחליף. מאידך, כהונת מפקד במ"ב העניקה מנה גדושה של יוקרהוסטטוס, ואף ענין אישי, ולרוב שימשה קרש קפיצה לקידום אישי. בעוד שמסלולהפיקוד והשירות בבסיסי ההחסנה לא הוביל הרבה מעבר לתחומי החסנה, וקציןששירת בבסיס זה יכול היה לצפות לכל היותר להעברה לתפקיד ברמה בינוניתבמקחש"ר או במרת"ח, קצין שפיקד על במ"ב נשא בתרמילו, בפאראפרזה עלנפולאון, את שרביט הקחש"ר. ינון עזרוני, חיים דומי, "יצה" יעקובסון, שרגאאבן, דוד סלע, אוריאל תמיר ואחרים, לאחר ששרתו כמפקדי במ"בים עשו דרכם אלצמרת החיל או לתפקידים רמים אחרים במערכת הלוגיסטית. מסורת זו נמשכה גםאחרי שהבמ"בים נותקו מחיל החימוש. המצב היה שונה בקרב סגל הפיקוד של בתי המלאכה בבמ"בים, עמוד השדרה שלבסיסים אלה. שם מקובל לומר: "המפקד - שיתחלף, המומחה שיישאר". בדרג זה כלליהמשחק היו דווקא היצמדות לתחום ההתמחות, חתירה להתמקצעות מרבית ורק אגב כךהתקדמות, שלעולם לא הייתה מטאורית, בסולם הדרגות. מרבית מפקדי בתי-המלאכהשרתו שנים רבות בתפקידיהם, כשלקבלת פיקוד על בית מלאכה קדמו שנים רבות שלהתמחות ותפקידי פיקוד ואחריות זוטרים באותו בית מלאכה. קצינים ואזרחים רביםכאחד עשו כאן את מיטב שנות חייהם. וכשהגיעו לכהונת מפקד בית מלאכה כבר נחשבו למומחים העיקריים בחיל בתחום מקצועם. בבמ"ב 681 צמח חיים גורוחובסקי ממנהל עבודות למפקד בית המלאכה למכללים; חיים גרבינר - למנהל בית המלאכה האוטומוטיבי של ב"מ 1 כששניהם מנהלים לבסוף מערכות ייצור שהעסיקו מאותעובדים. לא היה טנק: צרפתי, בריטי או אמריקני שהם לא נעשו המומחים הטכנייםהראשיים לו. וותיקי בתי המלאכה צמחו כטיפוס ייחודי; התמחותם הייתה הכריזמה שלהם.יכולת טכנית העניקה להם מנהיגות וסמכות מוסרית בציבור העובדים. מומחיםהטכניים הבולטים לרוב שמשו גם כמנהיגי המאבק המקצועי. מפקד בסיס שעיניובראשו השתדל אפוא לקרב אנשים אלה, לקנות את אמונם ולנצל השפעתם לשמירת שקטתעשייתי. ואמנם, מזיגה נדירה של מסירות למשימות ולזכויות העובדים גרמה שרקלעתים רחוקות התגלעו בבסיסי חי"ח סכסוכי עבודה. "תביעות", הסביר לימיםגרבינר, "העלינו בעניין זכויות, לא להפחתת מאמץ".[2] גם בין משרתי צבא הקבע היו כמה שעשו את הקריירה שלהם רק, או כמעטרק, בתחומי במ"ב. הילל מונין הפך ממכונאי רכב למפקד סדנה גייסית של השריון, אחר כך למומחה לטנקי AMX ו"שרמן", למפקד בית המלאכה מס' 1 בבמ"ב 681 ובסוף שירותו, בדרגת סא"ל, למפקד בה"ד 20.משה ירדני, התמחה במנועים, פיקד שנים רבות על ב"מ 5 באותו בסיס. אליעזר יחזקאלי, התמחה בשדרוג טנקים, ובשלב מאוחר יחסית רכש תעודת בגרות ואחר כך תואר מהנדס. בשלהי שירותו הגיע לכהונת סגן מנהל פרויקט טנק ה"מרכבה", בדרגת אל"מ. בבמ"ב 682 בלט בהתמחותו ארוכת השנים רס"ן מאיר ריינה, שמפקדיו הגדירוהו: "איש מקצוע בנושא מנועי רכב בדרגה הגבוה ביותר". הוא פיקד על בתי המלאכה למכללים ולהרכבה.[3] בסיסי החסנה בסיסי ההחסנה היו המגזר האפסנאי של חיל החימוש. התנופה בהתפתחותם אחרי 1955 נבעה באורח טבעי מן הגידול בסדר הכוחות של צה"ל שיצר צורך בהרחבת ממדי החסנת ציוד וכלי לוויסות תנועת ציוד ואפסניה ממצב למצב. לאחריות הגורם המאחסן נוספו כמויות גדולות מאד של נשק, תחמושת, מכשירים, מנועים, מכללים וציוד אחר. התרחבותם הושפעה גם מהיות סד"כ צה"ל מבוסס בעיקרו על עוצבות מילואים, שבתקופת רגיעה ציודם אינו מצוי ברשותן ובפיקוחן. גם הקמת יחידות מחסני חירום עוצבתיים -ימ"ח, לא מיהרה לשחרר את גורמי ההחסנה של חי"ח מאחריות לציוד זה. הרחבת חילות האוויר והים גררה גם היא הרחבת נתח התחמושת שלהם, שגם הוא אוחסן בבה"חים אלה. אולם הדבר לא פטר את חיל החימוש מתפקיד מדריך ומפקח, לעתים מאחסן בפועל, של צל"מ זה. רוב התחמושת שהופרשה למחסני החירום שבאחריות העוצבות לא הוצאה מבסיסי ההחסנה המטכ"ליים, ואם הוצאה, נותרה בקרבתם, באחריות משותפת של מפקד הבה"ח והמחש"פ. התרחבות בסיסי ההחסנה לוותה בתחושת "התפוצצות אפסניה". חרף הבניה הרבה של מתקני החסנה חדשים, הפער בין נפח האחסון הקיים לכמות האפסניה שנזקקה לאחסון הלך וגדל, שכן שמצאי האפסניה הכפיל עצמו שוב ושוב. לדוגמא: ב- 1955 עמד מלאי התחמושת בבה"חים על כ-5,000 טון, ב-1958 על כ-7,000 טון וב-1966 על כ-25,0010 טון כשתוספת 7,600 טון עמדה להגיע במהלך 1967. ערב מלחמת ששת הימים אחסנו אפוא הבה"חים כ-30 אלף טון תחמושת, ובבסיסי החסנה לרכב עלה מספר כלי הרכב המאוחסנים מכמה מאות ב- 1955 לכ- 3,000 ב-1966. תמורות אלה חייבו לא רק הרחבה מתמדת של המצאי בבסיסי ההחסנה אלא גם התמחות רבה ומגוונת של סגל הבסיסים בסוגי אפסניה ובטכניקות החסנה. קוצר הזמן הצפוי בין התרעה לכניסה אפשרית למלחמה חייב תרגול חוזר של קליטה והספקה בתנאי חירום, תוך חרדה מתמדת שמא, בשעת מבחן השפע ישבש את השליטה. המחסור במבני אחסון נפתר לרוב בדרכים מאולתרות אשר כללו אחסון אפסניה בתנאים שמתחת לתקן, הרבה תחת כיפת השמיים. עיקר הרכב המאוחסן, למשל, לא הוחזק תחת קורת גג, בעוד רוב התחמושת נערמה במבנים. אך גם כאן, כמחצית מכמות התחמושת אוחסנה ביודעין בתנאים שמתחת לתקני בטיחות ונגישות מקובלים. בסופה של הקונסולידציה מנו בסיסי החסנה 4 (לבסוף 5) יחידות: שני בה"חים לרכב, רק"מ וחלפים: בה"ח 658 ובה"ח 687. שני בה"חים לתחמושת ונשק: בה"ח 644 ובה"ח 645, שב- 1965 נוסף עליהם בה"ח 648. בנוסף, התקיימו שני בסיסי החסנה קטנים במצודת אילת ובחטיבה / מחוז ירושלים, שסיבות אסטרטגיות הכתיבו שם צורך בזמינות תמידית ומיידית של התחמושת. ב- 1951 עמד סגל שני הבה"חים לרכב ותחמושת על 268 איש. ב- 1967 עמד סגל מרכז תחמושת לבדו על כ- 500 איש. החסנת נשק ותחמושת תוכנית המתאר הכללית לארגון החסנת התחמושת בצה"ל נעשתה עוד על ידי אל"מ פרת. אך רוב התוכניות שהללו מומשו רק בתקופת חורב. הגידול בתקציב חיל החימוש אחרי 1957 אפשרה בניה חדשה של מבני החסנה, שיפוץ מבנים קיימים ורכישת ציוד לטיפול בתחמושת. הפעולות הבולטות בנושא זה בשנים 1967-1957 כללו: העברת. בסיס התחמושת "גבעה" מגבעתיים לבסיס המודרני הראשון שנבנה במרחב גדרה - בנייתו הסתימה בשלהי 1956, הרחבה ושכלול מערך יתר בסיסי התחמושת, ובניית בסיסי החסנה חדשים, תחילה אחד במרחב פיקוד דרום, ואחר כך שני - בפיקוד צפון. לעומת הגידול בכמויות התחמושת המאוחסנת, התרחב סגל בסיסי ההחסנה רק באורח מתון, עדות לייעול שיטות העבודה. (פרוט התפתחות כ"א ראה בטבלה 48 שבנספח ה'). באותן שנים נכנס לשימוש בבסיסי החסנת תחמושת טיפוס חדש של מבנה אחסון. היו אלה בונקרים חפורים למחצה, שמסיבות של בטיחות היו בעלי נפח אחסון קטן יחסית, והדופן ה"עיוור" שלהם נשען אל צלע גבעה סלעית. הדופן הפתוח פנה למשטח סלול ערוך לפריקה ולהעמסה. דגם המבנה נלמד בצרפת ובבריטניה, והותאם לצורכי ישראל, אך באיחור התגלה כשל בתכנונו: הוא התאים יפה לפריקה וטעינה בשיטת "יד ומריצה", אך משנכנסו לשימוש בבסיסים מלגזות, מארזים ומשטחי-העמסה במטרה לזרז ולייעל את שינוע התחמושת, התברר כי לא כל נתוני שינוע כזה נלקחו בחשבון. מבני ההחסנה החדשים נסמכו על עמודים פנימיים והיו בעלי תיקרה נמוכה מדי, לכן מלגזות התקשו לתמרן בהם. אמנם דור המלגזות הראשון בצה"ל התאים רק לשינוע באוויר החופשי, מאחר והיה מופעל במנועי בנזין אשר פלטו גצים וסיכנו את התחמושת, לכן לא הותר להעסיקן בתוך המבנים, אך חוסר ראיית הנולד נחשף עם הנהגת מלגזות המונעות בחשמל. התקציב, גם אם שפע עתה, לא הספיק. הקליטה המוגברת של תחמושת במסגרת הצטיידות צה"ל, לא צמצמה אלא הרחיבה את הפער בין נפח מתקני אחסון תקניים ובלתי תקניים, לרעת הראשונים. לקח אסון שריפה שפרצה בבסיס אחד בשנת 1959 חידד את הדילמה שבין ריכוז ונוחיות העבודה, לבין פיזור מטעמי בטיחות. "לפני שנה", התריע מפקד מרת"ח בדוח ראשון שהגיש לאג"א במעמדו החדש, בספטמבר 1966, "נאלצנו לדחוס למעלה מ-1500 טון למחסן כזה אילו קרתה התפוצצות היא הייתה פוגעת קשות בפוטנציאל הלחימה של צה"ל כולו". ועוד קושי: כמות התחמושת המאוחסנת גדלה בקצב כה סוחף עד שאפילו בסוף כהונת חורב לא התקרבה האיכות הממוצעת של האחסון לעמידה בתקנים מחמירים. התקיימו ארבעה סוגי מבני אחסון תחמושת, חלק עוד מתקופת השלטון הבריטי: הסוג הראשון כלל בונקרים חדישים מטיפוס "באר שבע", אשר אז חשבו למילה האחרונה באחסון תחמושת. שטח כל אחד מהם היה 160 או לחילופין 220 מטרים רבועים; הם עמדו בכל תקני הבטיחות, אך הקשו על תמרון רכב משא ומלגזות, בהעמסה, פריקה וויסות. הסוג השני כלל מחסנים בריטיים ישנים משני סוגים: האחד חפור למחצה בגודל 160 מטר מרובע עם דלת אחת טיפוס "כרמל", שהיה לחלוטין בלתי מתאים לתנועת מלגזות, והשני "טיפוס "המפרץ", בעל שטח של בין 250 ל- 360 מטרים רבועים, ובמקור נועד לאחסן ציוד כללי. סוג זה הצטיין בתקרה גבוהה, לכן היה נוח להעמסה ולפריקה, אך לא עמד בתנאי בטיחות אחרים. הסוג השלישי כלל מחסנים צה"ליים חדשים שתוכננו רק בראשית שנות ה- 60 לאור לקחי "גדרה". שטח מבנה כזה היה 300 מטרים רבועים, והוא התאים הן לתקני בטיחות מחמירים והן לשינוע מכני. מחסן זה, שבמקור תוכנן לאחסן חומרי חבלה ומוקשים, פותח תוך שיתוף פעולה בין ענף צל"מ במקחש"ר עם ענף מקביל לו במפקדת קצין הנדסה ראשי. מרווח הפעולה בסוג מחסנים זה, אפשר שינוע משופר הודות לתקרה אשר עתה כבר לא נסמכה על עמודים במרכז המבנה. הסוג הרביעי כלל ערומי תחמושת זמניים תחת כיפת השמים, כפי שבוצעו בדרום הארץ בתקופות כוננות בגבול המצרי. בעירומים אלה הוחל בסתיו 1955 על פי צורך מבצעי קונקרטי, אולם הם הפכו מעשה-קבע במרחב פיקוד דרום, וכך עד אחרי 1967. אחר כך, כתוצאה מנסיבות פיזור החסנת התחמושת במרחבי חצי האי סיני, הוארכה הלאה תוחלת החיים של ההחסנה הפתוחה, והתרחב השימוש בה. ענף צל"מ במקחש"ר נאלץ אפוא להכין תקני בטיחות מיוחדים, מופחתים, אך הוסיף עליהם פקודות מחמירות לגבי כיסוי התחמושת, המרחקים בין עירומים, מניעת שרפות ומשמעת תנועת רכב ואנשים בתחומיה. לית מאן דפליג שלעירום תחת כיפת השמים היו יתרונות של פשטות בשינוע ובהעמסה. המבנה הארגוני של שלושת הבה"חים לתחמושת היה דומה, למעט מספר בסיסי משנה שהיו לכל אחד מאותם בסיסים, ובית מלאכה לתיקון תחמושת, אשר נכלל רק בחלק מהם. במפקדת כל בסיס תחמושת שירת סגל בן כמה עשרות חיילים ואזרחים, והתקיים משרד קבלה, הנפקה ורישום. מידע אודות תנועות תחמושת דווח באורח שוטף לענף צל"מ במקחש"ר ולאג"מ. מ- 1962 היו נתונים אלה מוזנים למערכת מרב"ד. סדרי הספקת תחמושת ליחידות צה"ל מקחש"ר ומפקדי בה"חים נשאו באחריות להצטיידותן של יחידות צה"ל בתחמושת שאוחסנה בבסיסים. נחוץ היה אפוא לתכנן, לעדכן ולתרגל את הבה"חים לתחמושת בתדירות גבוהה, בשליטה על כמויות ואיכון תחמושת, ובנוהלי הנפקת תחמושת לעוצבות. מחשבים אישיים טרם היו מצויים בבסיסי צה"ל; המחשוב כולו רוכז ביענ"א. ענף צל"מ במקחש"ר, אג"מ/מת"מ בתיאום עם אג"מ/כוננות ואג"א/תחזוקה, הם שעדכנו את יענ"א בתקנים ובמצאי רמות המלאי, והם שקבעו ופיקחו על נוהלי הצטיידות העוצבות והיחידות בתחמושת. חלוקת התפקידים בין גורמים אלה כלל, ובמתכוון, מידה רבה של חפיפה, כדי לא להיכשל חס וחלילה: ברמת מקחש"ר נעשה פירוט הקצאות התחמושת ליחידות תוך פילוח לפריטים, כמויות, אריזות, מגבלות העמסת רכב, ובוצעה השוואה תקופתית בין הקצבות אג"א/כוננות למצאי ההקצאות לעוצבות, תוך ערנות ומאמץ תמידיים לאתר פריטי הקצבות אלה פיזית, במחסנים. בשעת הצורך נערך וויסות חוזר של תחמושת בין בסיסים ומחסנים באמצעי הובלה אורגניים של בסיסי ההחסנה. כן נשלחו רשימות מעודכנות של ההקצבות למחש"פים ולקציני חימוש בחילות האוויר והים, תוך פירוט מיקום הפריטים בבה"חים. האחריות לכך הייתה על הענפים שדה וצל"מ במקחש"ר. ברמת הפיקודים המרחביים בוצעו פעולות שבחלקן חפפו את פעולת מקחש"ר. שכן, אמנם הבה"חים מצויים היו במרחבי הפקודים, אך התחמושת בהם הייתה באחריות מטכ"לית. פעולה זו נעשתה על ידי מחש"פים כביקורת חוזרת של מצבת-אמת של התחמושת לסוגיה, ומיקומה בהחסנה. היא כללה השוואת הוראות אפסנאות הפיקוד להקצבות שנרשמו במקחש"ר וכתיבת הקצבות בפועל לעוצבות תוך התחשבות במגבלות ובפערים שהתגלו. בבסיסי ההחסנה עצמם בוצעו פעולות שגם בהן היה יסוד של ביקורת על פעולות הרמות הגבוהות, דהיינו, רישום והשוואת הקצבות מקחש"ר ומחש"פ ב"כרטסת מלאי מוקצב"; איתור פיזי של תחמושת זו; הוצאת פקודות מפורטות למתקני המשנה של הבסיס; פיקוח על משיכת תחמושת על ידי העוצבות, ובמקרה של הספקת תחמושת לחילות ים ואוויר - דחיפתה ליחידות אלה (כך סוכם) ולבסוף - רישום ומעקב אחר פעולות אלה בכרטיסי הקצבות. בה"ח תחמושת 644 בסיס זה, בפיקודו של סא"ל קרמהר, נועד לשרת בעיקר עוצבות במרחב פיקוד צפון. מפקדת הבסיס שכנה בבסיס במפרץ חיפה, ושלטה על 6 אתרי משנה של אחסון. ב-1965 היו בשימוש בה"ח זה 127 מחסנים, ושטחי החסנה של קרוב ל- 30 דונם. עם הרפורמה, של אוגוסט 1966 החליף רס"ן ישראל שטרן (שרון) את סא"ל קרמה"ר. שטרן פיקד על בסיס זה בעת שהועבר למרת"ח. בסיסי המשנה של644 התמחו כל אחד במקבץ שונה של סוגי תחמושת, לפי הפירוט הבא: בסיס 644/א, במפרץ חיפה, כלל תחמושת כללית ונשק לחילות השדה. התחמושת אוכסנה בבונקרים חצי חפורים, אך קרבת האתר לאזורי תעשיה ופיתוח עשתה את פינויו שאלה של זמן בלבד. בסיס 644/צ, כלל גם הוא תחמושת כללית ונשק. בסיס 644/ג, תחמושת כללית ותחמושת עבור חיל האוויר. בסיס 644/ס, תחמושת טנקים ותחמושת עבור חיל האוויר. בסיס 644/ע, תחמושת כללית ותחמושת עבור חיל הים. בסיס 644/ק, נשק, תחמושת ומכון לתיקון תחמושת לחי"ר ולחיל הים. מלחמת ששת הימים שינתה סדרי החסנה אלה וגררה בניה מזורזת של מתקנים ובסיסי החסנה חדשים. בה"ח תחמושת 645 הצעדים הראשונים לארגון בסיס זה שעד 1967, היה הגדול מבין בסיסי החסנת תחמושת, נעשו עוד ב- 1950 תחת פיקודו של אל"מ אשר פלד, בתפקידו כמפקד חצ"ח. הם נמשכו תחת פיקודו של אל"מ פרת כקחש"ר. מרגע שהבסיס עבר לסמכות חיל החימוש , הוא שימש שני פיקודים מרחביים, דרום ומרכז. ב- 1952 החליף סא"ל צוונג את רס"ן קרמון כמפקד הבסיס וכיהן בתפקיד זה עד 1966 תחת פיקודו של צוונג ב- 1965 כלל בה"ח 645 את אתרי ההחסנה הבאים: בסיס 645/מ ששימש מפקדת הבה"ח ואתר החסנה לתחמושת נק"ל, מרגמות ותותחים. עם הקמת יחידות מחסני חירום עוצבתיים הוא המשיך לאחסן בתחומיו גם תחמושת השייכת לעוצבות פיקוד מרכז. בסיס 645 נ"ש אחסן נשק ותחמושת מכל הסוגים לחילות השדה ולחיל האוויר וכן תחמושת עבור עוצבות שריון "דרומיות". בסיס 645 ש שליד נען, אחסן תחמושת מוחזרת, תחמושת אימונים ותחמושת בכושר ירוד. כן פעל שם מכון לתיקון תחמושת. בסיס 645 ג, "גבעה", ליד גבעתיים, אחסן תחמושת נק"ל, מרגמות, ארטילריה וגם הוא כלל מכון לתיקון תחמושת הבסיס, הוקם ב- 1948 וישב על שטח שנועד לבניה עירונית. המטכ"ל נלחץ לפנותו ובראשית שנות ה- 60 חוסל בסיס זה בהדרגה, ותכולתו הועברה לבסיסים אחרים. בסיס 645 ב בבאר-שבע, החל להתמלא באפסניית חי"ח בראשית שנות ה.60 הוא כלל תחמושת שנועדה לעוצבות פיקוד דרום. תחילה התקיים בסיס זה כשלוחה של בה"ח 645 , עד שב-1965, הפך לבה"ח עצמאי וסימנו העצמאי היה 648. ב- 1963 כלל סגל בה"ח 645 בעתות רגיעה 237 איש, מהם 187 אזרחים. ניתוק בה"ח 648 (באר שבע) ממנו, הפחית את כוח האדם שם בשליש. הקמת בה"ח 648 בפיקוד דרום ב-1958 אושרה במטכ"ל הקמת בסיס החסנה קבוע לתחמושת במרחב דרום. באג"מ הוחלט לחלקו לשני אתרים: בסיס ראשי בבאר-שבע ואתר משנה במצפה רמון. משהתקבלה ההחלטה ניטש ויכוח בין ראש אג"א, אל"מ מאיר אילן לקחש"ר, אודות מיקומו המדויק של הבסיס הראשי. ראש אג"א ביקש למקמו מצפון לבאר שבע, בסמוך לצמתי כבישים, מסילת ברזל ולמפקדה העורפית של פיקוד הדרום. קחש"ר הציע למקם את הבסיס דרומית יותר. באר שבע הייתה אז עדיין עיירה שהמשך אכלוסה קפא, אך חורב העריך כי בעתיד הלא-רחוק תתרחב העיר ובמוקדם או במאוחר ייפגעו גם תוכניות הבניה של העיר וגם יכולת ההתרחבות של בסיס התחמושת. הרמטכ"ל, רא"ל צור הכריע לטובת עמדת ראש אג"א. הבסיס נבנה מצפון ותחזיתו הקשה של קחש"ר אכן התאמתה. ב- 1966 בעת כניסת בה"ח 648, למסגרת מרת"ח, נמצא בסיס באר שבע עדין בקיבולת קטנה. אך מלחמת ששת הימים ואחיזת צה"ל במרחבי סיני גרמו בדחיפות להרחבתו וקשיים שחזה חורב לא אחרו להופיע. בנייתו בפועל של בסיס זה החלה ביוני 1964 בתקופת כהונתו של אל"מ עזרוני. על פי הנחיות אג"א, בשלב הראשון נועד לקום שם בסיס קטן שישלוט על שני בסיסי משנה: /648ב בבאר שבע 648 /מ בדרום, ולא הוקצה לו מכון לתיקון תחמושת. ב-1966 היו בו עדיין רק 28 מחסנים מן הסוג החדיש, 24 בבאר שבע ו-4 בדרום, שטח ההחסנה הכללי היה כ- 150 דונם, וקיבולת החסנה שלו קטנה יחסית, בשלב ראשון כ - 4,000 טון. סגל הבסיס ההתחלתי גם הוא היה קטן, 47 אנשים, מהם 5 קצינים. וכ- 30 אזרחים. את הפיקוד על הבסיסי קיבל רס"ן אריה יבין, שקודם פיקד על אותו בסיס כשלוחה של בה"ח 645. במלחמת ששת הימים פיקד עליו סא"ל אייל, ואחרי המלחמה קיבל את הפיקוד סגנו של אייל, ברוך חברון. אלא שבשלב זה, גרמו הנסיבות שנושא החסנת תחמושת לחזית הדרום יקבל ממדים שונים לחלוטין. שכלולים בהחסנת תחמושת והמכונים לתיקון ופירוק תחמושת קחש"ר וענף צל"מ דאגו שמפקדי בה"חים לתחמושת "ישמרו צעד" עם המחשבה הטכנית האחרונה בנושא שיטות-אכסון בעולם. מפעם לפעם התאפשר לקציני חי"ח לבקר במתקני תחמושת באירופה ובארצות-הברית, או להשתתף בקורס להחסנת תחמושת, במקרה זה בבריטניה. קצינים אלה הביאו עימם טכניקות החסנה ורעיונות ארגוניים לגבי הפעלת מתקני החסנת תחמושת. ב-1964 ערכה קבוצת קצינים בפיקודו של ראש ענף צל"מ לשעבר במקחש"ר, סא"ל מתי חמד, שעתה כיהן כממלא מקום מפקד מרת"ח, סיור מקיף במחסני תחמושת של צבאות אירופיים שונים. המשלחת הייתה אורחת מפקדי המערכות הלוגיסטיות של צבאות בריטניה, צרפת, הולנד, שוודיה ושוויצריה. דוח יבש, ובכל זאת מאלף אודות הביקור מלמד שחברי המשלחת למדו לא מעט אודות הנושאים הבאים: חלוקה לקבוצות החסנה של תחמושת, שיטות בניה בתוך מחסני תחמושת ועירום בתנאי שדה, שינוע תחמושת, טיפול מונע, אריזת תחמושת והפעלת מכונים לתיקון תחמושת. בתום הביקור נערך דיון מסכם באג"א בידע שנצבר. בדצמבר 1966 השתתפה משלחת מטעם מקחש"ר, בראשות סא"ל שרגא אבן בסימפוזיון (כך) בנושא החסנת תחמושת שנערך בפנטגון, בוושינגטון. בין המידע שמשלחת זו הונחתה על ידי מפקדת מרת"ח לקבל היו: תוכניות הנדסיות למבנים חדשים להחסנת תחמושת בצבא ארצות-הברית; שינוע תחמושת בצבא זה, כללי בטיחות בהחסנה בבונקרים ובשדה והחסנה על גבי רכב לסוגיו. מראשית קיומו עסק צה"ל גם ב"החזרה לכשירות" של תחמושת, תהליך שכלל פעולות כגון: מיון, תיקון תחמושת הניתנת לתיקון, פירוק והשמדת תחמושת שנפסלה, ואריזה מחדש של תחמושת שתוקנה או בעקבות מיון שאחרי החזרתה מיחידות. כל סוגי התחמושת שיחידות צה"ל החזירו לבה"חים, או שהובאו כתחמושת שלל, סווגו וסומנו כ"כושר לבירור" וניתן היה לנפקם מחדש רק אחרי מיון, סימון ותיקון לפי הצורך. המכונים עסקו גם בהכנת אריזה, באריזת התחמושת ובשרשור תחמושת למקלעים. תהליך המיון כלל הפרדת פריטים שלא ניתן לשפצם, והשמדתם, ניצול חומרים שונים, בעיקר המתכות נחושת ואלומיניום, מיון משנה של הפריטים שנועדו לתיקון לקטגוריות של שימוש כללי ותחמושת לאימונים בלבד. מהות הפעולה שכונתה באורח כללי: "תיקון תחמושת", הייתה הפקת תחמושת כשירה מתחמושת בעלת איכות ירודה או בלתי ידועה. ביצועה נעשה במכונים לתיקון תחמושת, אשר לרוב היוו חלק מבסיס החסנת תחמושת. בנוסף, ערך ענף צל"מ במקחש"ר, ואחרי אוגוסט 1966 ערך מרת"ח מחזורי "רענון" תחמושת מאוחסנת, ונמצאת לכאורה במצב תקין, אלא שחלף זמן המחייב, לפי התקנים, לבדוק או להחליף אותה או חלקים ממנה. בשנות ה-50 עסקו המכונים לתיקון תחמושת בקטנות, כביכול. בכל מקרה, מאז מלחמת העצמאות, בה נקלטו כמויות גדולות של תחמושת בעלת איכות נמוכה או בלתי ידועה ואנשי הנדסת חימוש עבדו שעות נוספות למיינה, לנסותה ולנסות לתקנה, הצטמצמה פעילות זו עד אמצע שנות ה - 50 נמדדו היקפי העבודה לא בטונות אלא ב"פריטים". על פי דוח מ-1956 תוצרת שני מכוני תיקון ורענון תחמושת "בחודש שיא" הייתה 812 אלף פריטי תחמושת זעירה (קלה), 5000 פצצות מרגמות ומטולים, 4,000 כדורי תותח, 3,800 רימונים ומוקשים, טנ"ט וכמה אלפי פריטי תחמושת אווירית בכמות לא גדולה. ב-1965 דווח על תפוקת המכונים בטונות. באותה שנה תוקנו יותר מ-2,000 טון. פעולת תיקון תחמושת נק"ל ותחמושת ארטילרית כללה: מיון, פירוק תחמושת פסולה לגורמיה לצורך "בנייתה" מחדש, תוך החלפת חלק ממרכיביה, מכירת חלקים ממנה למחזור תעשייתי, תיקון תחמושת הניתנת לתיקון ואריזתה מחדש. פצצות מרגמה היו תמיד הפריט הרגיש ביותר מבחינה בטיחותית. פסילת תחמושת, לא בהכרח חייבה את חיסולה בהשמדה. אדרבה, צה"ל חתר למחזור מירב מרכיבי תחמושת ישנה עבור התעשייה הצבאית, וזו אף ייבאה לצורך זה תחמושת פסולה מצבאות זרים. בתקופת כהונתו של חורב פעלו שני מכונים לתיקון תחמושת, האחד מצפון לחיפה תחת בה"ח 644, והשני בקרבת רחובות, תחת בה"ח 645. סוג נוסף של פעולה שנעשתה במכונים היה השמדת תחמושת או חלקים ממנה לאחר שנפסלו לפירוק או לתיקון. הגידול בצרכי השמדת תחמושת החל להוות בעיה "סביבתית", אך המודעות מצד הציבור ופוליטיקאים לנושאי "סביבה" טרם הייתה גבוהה. עד 1956 הייתה השיטה המקובלת להשמדת תחמושת פשוטה: הטבעתה בים התיכון. הוראות ענף צל"מ מ- 1955 קובעות כי "הטבעה בים תחול על תחמושת זעירה, רימונים, פצצות מרגמה, כדורי תותח, מוקשים, מטעני חבלה, פצצות אויר.." דרכים אחרות להשמדה היו שריפה או פיצוץ בבור שנכרה "בשדה חרוש כהלכה". בשריפה הושמדו חומרי נפץ הודף ומוצרים פירוטכניים, ובפיצוץ "כל הסוגים שנועדו גם להטבעה, למעט תחמושת זעירה". בכל מכון פעלה קבוצת-עבודה שהתמחתה בהשמדה. בסוף שנות ה- 50 השתכללה טכניקת מחזור תחמושת פסולה בצה"ל, וצומצמה ההטבעה בים. ב-1963, ביוזמה משותפת של חיל החימוש ואל"מ אשר פלד, שעתה נמנה על , עוזרי משרד הביטחון, הוקם באזור יבנה מפעל אזרחי לפירוק תחמושת בשם "מבצע", שפעל על בסיס מסחרי. השותפים למפעל היו קודם כל היזמים, אחד מנחם ארזי, בעל ידע בנושא זה, ויוצא חיל החימוש רס"ן אפרים זלצרמן, אחד הבולטים בין מומחי תחמושת בחי"ח, שפשט מדיו והתמנה לסגן מנהל. למפעל היו שני יעדים: להקל על מכוני התחמושת בבה"חים לטפל בתחמושת פסולה, ולמחזר תחמושת זו - מתכת וחומרי נפץ - לצורכי התעשייה הביטחונית. "מבצע" הרחיב את מחזור הייצור הרבה מעבר לפסולת שסיפק צה"ל. הוא ייבא תחמושת פסולה מצבאות אחרים, לרוב במחיר ההובלה. הספק העיקרי שלו היה, בשעתו, צבא ארצות-הברית בוייטנאם. בעיות שליטה לנוכח ריבוי סוגי ותכונות התחמושת כמות הופכת איכות גם במובן של תוספת בעיות. הגידול בכמות, בסוגים ובתכונות תחמושת מאוחסנת עבור חילות השדה עשה את מירקם הניהול, השליטה וההספקה שלהם נושא מורכב יותר ויותר. מכפלת כמויות התחמושת בסוגים ותכונות, ובסוגי אריזה הגדילו עוד ועוד את סוגי הפריטים. דיוק בהספקתם חייב אפוא עיבוד נהלים כדי לדאוג שכל פריט תחמושת יגיע ליעדו. כמו להוסיף קושי, התקיימו פריטים דומים זה לזה בצורתם, ובכינוייהם. אם, בתוך תא שטח סבוך בו מתנהל קרב ביום ובלילה, פריטים אלה יגיעו לכלי נשק הלא-נכון, הם יהיו חסרי-תועלת או אף יגרמו נזק. לכן, עוד בטרם מתחילה פעולת ניווט תחמושת ליעדיה במרחב הלחימה, שגם היא כשלעצמה חייבה פעולה מורכבת ומחייבת נהלים, תרגול והתמחות, נחוץ לדאוג לאיתורה המהיר ומדויק בבסיסי ההחסנה והעמסתה התכליתית על פי סדר תקני. בתרגילים ראשונים של אוגדות צה"ל התבררו ממדי הבעיה, ומקחש"ר נדרשה להכין נהלים משופרים לאיתור וזיהוי סוגים ותכונות תחמושת. עם הקמת מדור הנדסת- ייצור במקחש"ר, הייתה פעולתו הראשונה "רגולציה של סדרי עבודה" בבה"חים לנשק ותחמושת שנעזרה לראשונה בעיבוד נתונים על ידי מחשב. ב"הצעת נושאים למחשב בחיל החימוש", שהכין רמ"ד הנדסת ייצור, קריצלר, בסתיו 1959 בשותפות עם ענף צל"מ, הוצגו המשימות כך: "חלוקה טריטוריאלית של תחמושת לפי תיקים מבצעיים; עדכון שוטף לצורך וויסות ארצי של כמויות לפי סוגים ותכונות בהתחשב בנפח אחסון, גיל תחמושת והוראות בטחון; תכנון העמסה וניהול מלאי תחמושת ביחידות". קריצלר העריך כי השלמת משימות אלה "ימשך כשנתיים". הערכתו מעידה הן על העומס הרב שהצטבר על שירותי מרב"ד, עדין מחשב מרכזי אחד לכל צה"ל, והן על רמת ביצועיו הנמוכה. טעות לחשוב גם, שמקץ שנתיים קם מערך החסנה אופטימלי לתחמושת. להמחשת המורכבות הגוברת של בעיית השליטה בהחסנה וההספקה של תחמושת כתוצאה מריבוי הפריטים המאוחסנים, נציג כאן פן אחד של הבעיה, שנבע מן הגידול והגיוון של תחמושת תותחי טנקים. מרבבת כדורים לתותחים שנמצאה במלאי ב- 1957, תחמושת שמצויה הייתה אז רק ב- 3 קוטרים: 75 מ"מ אמריקני ישן, 76מ"מ ו- 75 מ"מ צרפתי וב- 3 תכונות: נפיץ, ח"ש וזרחן, שמונה שנים אחר כך התרחב המגוון המאוחסן, וב- 1965 הוא כלל כ- 200,000 כדורים עבור הקוטרים: 75 מ"מ צרפתי, 76מ"מ אמריקני 90 מ"מ אמריקני, 20 ליטראות בריטי, 105 מ"מ צרפתי, 105 מ"מ בריטי, ו - 105 מ"מ אמריקני (שני האחרונים, חרף הקרבה בתכונותיהם, היו שונים זה מזה) ומגוון תכונות לכל סוג, שהיה עתה גדול יותר. מגוון התכונות כלל עתה: ח"ש מוגבר, ח"ש מנעל, מטען חלול, נפיץ, מעיך, עשן, זרחן ונ"א. אמנם לא כל סוג של תותח ירה את כל התכונות, אך גם כך, ממכפלת סוגים בתכונות יצא שמגוון סוגי ותכונות כדורי תותח שבאחסון, היה קרוב ל-40. למורכבות הבעיה תרם חוסר האחידות בצל"מ ביחידות. בגייסות השריון היו אוגדות, חטיבות, גדודים, וביוני 1967 אפילו פלוגות, שכללו בתוכן שניים או יותר טיפוסים של טנקים, וכמובן תותחים שונים. הספקת התחמושת ליחידות כאלה אמורה הייתה אפוא להיעשות ב"חבילות" שכללו פרוט רב במיוחד של סוגים ותכונות. לכך נוספה מציאות בה יחידות עצמן מפוזרות על פני מרחב לחימה גדול, ונוספו כמובן גם שיקולים טקטיים לגבי מינון "חבילות" התחמושת, אשר נבעו מן הצרכים המבצעיים שהשתנו משלב לחימה אחד למשנהו. פעם הדגש היה על תחמושת נ"ט, אחר כך על מבנים מבוצרים ואחר כך על פעולה כנגד ריכוזי חי"ר, וחוזר חלילה. גם מספר סוגי הנשק הקל והבינוני בחילות השדה גדל, ובתחמושת של נשק זה חלה התגוונות רבה. אם ב- 1952 עמדו מספר סוגי הנשק התקני, הקל והבינוני, בצה"ל על 15- הרי שב - 1962 הוא מספרם עלה ליותר מ- 50. באותה שנה נכללו: אקדחים לסוגיהם, .אקדחי זיקוקין, 3 סוגי תת-מקלע, 4 סוגי רובים, 9 סוגי מקלעים, 2 סוגי להביור, מרגמה 52 מ"מ ומרגמה 81 מ"מ, 3 סוגי בזוקה (73 ,82 ,83 מ"מ) 2 סוגי רומה, מנטל"ר ועוד. בצדם גדל מספר סוגי הרימונים, "נרות" ותחמושת פירוטכנית. מגוון התחמושת לתותחי שדה, נ"ט, נ"מ ומטוסים עוד הרחיב את הרשימה. בנושא תותחים שאינם ברק"מ, עמד המגוון על עשרה קוטרי תחמושת: 20, 30, 40 ו- 57 מ"מ, 6 ליטראות, 90 מ"מ, 17 ליטראות, 25 ליטראות, 105 מ"מ, 106 מ"מ, ו- 155 מ"מ ונוספו עליהם אביזרי-עזר ארטילריים כגון מאיצים (פרימרים) וכדומה. לכאורה, לא היה ריבוי הקוטרים בארטילרית צה"ל בעיה חדשה. במלחמת העצמאות הגיע מספר סוגי התותחים ל- 24 .אך אז לא יצר שפע זה בעיות הספקה או החסנה מיוחדות, בשל מספרם הכללי הקטן של התותחים, ובשל העובדה שרובם לא ממש נקלט בסד"כ בגלל מחסור בתחמושת או שהתותחים נפסלו לשימוש. [1] תיקים 37, 633/57; 122, 76:62, א"צ; ראיונות: סא"ל חמד, רס"ן זלצרמן. [2] ראיונות: אל"מ סלע, אל"מ יחזקאלי, חיים גרבינר, שם. [3] גבעתי, שם, במקומות שוני, וראיון: תא"ל תמיר, שם
לעמוד האישי באתר
בסיסי ההחסנה לרכב ורק"מ תפקידם של בסיסי ההחסנה לרכב לא היה לאגור רכב אלא לשמש תחנת מעברלרכב ורק"מ שלא היה מוצב ביחידות. המאגר שם כלל רכב שנקלט מרכש, משיקוםומהסבה, או שהיה מיועד לפעולות כאלה. בבה"חים סימנו רכב, זיוודוהו על פיתקני חי"ח ורשמו את יעדו, קלטו רכב מוחזר שנועד לשיקום, במידה ולא נקלטלאלתר בבמ"בים, או לפסילה (המונח בשימוש כאן היה: "ביטול") . תפקיד אפסנאימובהק, עיקרי, אחר של בסיסים אלה היה לאחסן חלפים ואביזרים, ולנפקםלבתי מלאכה ולסדנאות חיל החימוש, וליחידות צה"ל, בתיאומו של ענף ציודבמקחש"ר. לבסוף - תפקידם היה לשמש יחידות תומכות מבחינה מקצועית ביר"מיםמטכ"ליים, ולאייש יר"מים נוספים בשלב גיוס הרכב האזרחי.[1] אותות הקונסולידציה ניכרו בהתפתחות בסיסים אלה, בין היתר בכך שחרףהגידול במספר כלי הרכב והאפסניה המאוחסנים, צומצם מספר הבסיסים להחסנת רכב והועמד על שנים בה"ח: 658 במרחב הצפון ובה"ח 687 במרכז הארץ. לכל אחד מהםהיו אמנם בסיסי-משנה, אולם אלה "לא היו יחידות-חשבון" עצמאיות. שני הבה"חיםלרכב נועדו לפעול כיחידות סימטריות במרחביהם, אך גם ביניהם התפתחה התמחות. בה"ח658 התמחה בהחסנת רכבב' זחלמים ורכב קרבי שאינו טנקים.,בה"ח687 אחסן טנקים, תומ"תים ורק"מ ישן ל"קניבליזציה". בנוסף, בה"ח 687 הפך מרכז מטכ"לי עיקרי לחלפים, אביזרי-רכב ולצב"מ, בעוד מלאי החלפים והאביזרים בבה"ח658 היה מוגבל. בה"ח 658 שירת בעיקר את מרחב הצפון ובה"ח 687 שירת את המרכז והדרום. התקיים שוני נוסף: בשני הבסיסים היו סדנאות שביצעו תיקונידרג א' ו-ב'. אולם רק סדנת בה"ח687 הייתה, בכח, גם כזו שהוטלו עליה לפרקיםמשימות שיקום ובניית רכב. בשנים 1957/58 למשל, הוטל על 687, למתקן 50 ג'יפים קרביים[2] בראשית שנות ה60- מנתה מצבת בה"ח 687 (בתקופת רגיעה)686 איש. מצבת בה"ח 658 עמדה אז על כ-400 איש.[3] את קצב יבוא רכב ורק"מ מחו"ל היה קשה לחזות, מהיותו תלוי ביחסי החוץשל ישראל. לעתים טפטף באיטיות או במנות מדודות, לעתים ניתח במנות גדולות ובפתאומיות. למשל, במשך למעלה משנה חיכו בצה"ל למשלוח טנקי "סנטוריון" מבריטניה, כשעיכוב רודף עיכוב. מששוחררו טנקים אלה קיבלה מקחש"ר התרעה עלכך חמישה ימים בלבד לפני הגעתם. קליטת רק"מ כזה נכרכה בתקנות ביטחון-שדהחמורות, משום שדליפת מידע עשויה הייתה לחבל בעסקת הייבוא כולה. כאמור, יבואהטנקים מגרמניה הופסק לאחר דליפת מידע אודותיו, לא באשמת צה"ל. אך העלמתיבוא טנקים מצרפת ובעיקר מבריטניה התנהלה לאורך כל התקופה תחת מעטה סודיותמוצלח. בסיס ההחסנה, בשותפות עם ענף צל"מ במקחש"ר, תכננו את מבצעי קליטתרק"מ שבדרך נפרקו באישון לילה בנמל הקישון, והוסע משם ברכבת לאחד הבה"חיםכשהוא מכוסה ביריעות. מחמת המספר הרב של חיילי צה"ל ששרתו בבסיסים הסמוכיםלבה"חים, אפילו אחסון רק"מ זה בתוך הבה"חים עצמם היה כפוף לתמרוני הסתרהוהעלמה. במבצעים אלה הועסק מספר מוגבל של אנשי חי"ח שחתמו על כתבי "שותף-סוד". ממסמכים בריטיים אנו למדים כי בממשלת בריטניה התרשמו מ-splendid record של שמירת סודיות בישראל סביב הספקת ה"סנטוריונים", אשר נשמר כמה וכמה שנים. שם המשחק, במעשה השוטף בבה"חים לרכב, היה ניהול זרימת הרכב. הבה"חיםלרכב דמו לבריכת אגירה מווסתת: רכב נכנס ורכב יצא בלי הרף, בעוד עניינם שלבסיסי ההחסנה היה ניהול המצאי. ככל שגדל צי הרכב בצה"ל כך גדלה תנועת הרכבהיוצא והנכנס לבסיסים אלה, והתרחב מאזן כלי הרכב בבסיסים בכל רגע נתון.ובאמת, את מקום "תוכנית ההחסנה", הפשוטה מן התקופה בה צי הרכב והרק"מ בצה"להיה מוגבל, תפסו תוכניות שכונו עתה אחרת: "תחזית תנועת רכב בבסיסי החסנהחי"ח" ובצידה תוכניות לטיפולים שונים שתפקידם של בסיסים אלה לבצע ברכב:רישום, שמאות, הכנה לבחינה, הענקת מספר צבאי, צביעה ותיקונים קלים לצורכיתנועה בתוך הבסיס או אל היעד הבא של הרכב. בתוכנית החסנת רכב לשנת 1957/58 התחלקו כלי הרכב לשלוש קטגוריות: "רכב להחסנה ממושכת", "רכב להחסנת הכן",ו"רכב בכושר נמוך". באותה שנה נחזתה כניסת 1,647 כלי רכב לבה"ח 658 ו-2,027כלי רכב לבה"ח 687.[4] התחזית ל-1961/62 חילקה את התנועה הצפויה במשך השנה לשלושה "שלישים", ואת התנועה בכל שליש לסעיפים: "כניסה משיקום", "כניסהמרכש "והנפקה". תוכנית זו עסקה בכ-30 סוגי רכב מהם 7 סוגי רק"מ, 18 סוגיםשל רכב ב' ו-5 סוגי רכב אחר.[5] עם הגברת פעולות שיקום ושדורג טנקיםוזחלמים בב"מבים גדל מלאי "רכב מכושר נמוך", שמרביתו לא היו אלא גרוטאותרק"מ ישן שכונו גם "פגרים", והוחזקו לצורכי "זלילת פגרים" או "קניבליזציה". באוקטובר 1963 הוחזקו בבה"ח 658 כ- 1,250כלי הרכב,[6] ומספר כלי רכב, בתוכנית ההחסנה השנתית של שני הבה"חים עמדה על כ- 3000. כה גדולה הייתה תוספת הרכב המאוחסן שמרביתו הוחזקה תחת כיפת השמים. מאידך, סגל הבסיסים גדל רק מתונות. ב-1955 הייתה מצבת בה"ח 658 -158 קצינים/חיילים ובה"ח 687, פחותממאה. עד 1967 לא עלתה מצבת שני הבסיסים על 400 איש. בה"חים 658 ו-687 מפקדת בה"ח658מוקמה תחילה במנסורה, אחר כך בקורדני. בתקופת מנסורה התקיימו עוד2 בסיסי-משנה, האחד בקורדני והשני בטירה. בקורדני הוחזקו: רכבב' זחלמים וחלפים, ובטירה, רכב לשיקום ורכב מוחזר, ועוד מחסן חלפים .[7] בשנים1962/61פונה בסיס מנסורה ואפסנייתו הועברה לבסיסים הנותרים, ביחד עםהמפקדה. סדר בסיסים זה המשיך להתקיים עד לרפורמה של1966 שאז צורפו מתקניו למצל"ח. בחלקן השני של שנות ה- 50 גברה במיוחד הצפיפות במתקני בסיס זהכתוצאה מפינוי חלק מסככותיו להחסנת תחמושת, ובנסיבות הצפיפות הגוברת, הואלא היה היחיד שנאלץ לנהוג כך.[8] בעת כניסת חורב לתפקידו לא היה בבה"ח658מפקד "במינוי". בביקורו מצאשם חורב מפקד זמני, סרן יגאל פרידמן, שלא היה איש חי"ח. למרות זאת, חורבהתרשם לטובה מן הקצין, צרף אותו לחיל, העניק לו מינוי והעלהו לדרגת רס"ן.זריקת העידוד עשתה את שלה; על תפקודו במבצע הכוננות "ראובן" זכה פרידמן לציון לשבח מאג"א. ב- 1958 ברוח המגמה לשלב במערך הבסיסים אנשים בעלי ניסיון-שדה, מינה חורב למפקד הבסיס את סא"ל אשר ברקר, שבעבר כיהן כקציןחימוש חטיבתי ופיקודי. ברקר כיהן בתפקיד זה תקופה ממושכת, כשבע שנים; החליףאותו סא"ל מכס פרימן, מאחרון אנשי פרת בחי"ח, שכיהן עד אוגוסט 1966.[9] בסיס687שבצריפין ידע צמיחה מהירה יותר מתאומו בצפון. מבסיס "תמר"הקטן, שבתקופת הצנע שימש מרכז להספקת צמיגים וסוללות ומחסן כל-בו לאביזרים,הוא הפך לבסיס החסנת הרכב הגדול בצה"ל ולמחסן ראשי לחלפים ואביזרים עבור כל צה"ל.מראשית קיומו ועד שנות ה- 70 פיקד עליו קצין אחד, משה רבינוביץ-רבין,שפרת מינה אותו לתפקידו עוד בקיץ 1950 פשיטא: הרשומות מראות שסגן רבינוביץ היה היחיד מקרב קציני הבסיס שהיה מעונין לחתום על שירות בצבא הקבע. מקץארבע שנים, היה רבינוביץ מפקד ותיק בדרגת סרן, וחורב בחר להשאירו בתפקידוולקדמו עד דרגת סא"ל.[10] כהונתו שברה את כל שיאי הוותק בתפקיד אחד; רבינוביץ נשא בו20 שנה ללא החלפה, בעברו ללא פגע את אירועי אוגוסט1966 ואגב כך צמח לסמכות מס' 1 בצה"ל בנושאי חלפים ואביזרי רכב. אחר כך היה מעמודי התווך של המצל"ח. כאמור, באוגוסט1966 צורפו שני הבה"חים, לרכב וחלפים, למצל"ח. ראש אג"א מצאלנכון להוסיף בסיס החסנה שלישי במרחב הדרום, וכך חלש מצל"ח על שלושה בסיסים: בה"ח 6821, לשעבר בה"ח 658, בה"ח 6822, לשעבר 687 ובה"ח 6823/קשר.[11] [1] תיק 62, 16/67, א"צ. [2] תיק 85, 76/62, א"צ. [3] תיקים 12, 1404/98: 158, 452/68, א"צ: וכן תוכנית עבודה ל- 1957/58, שם. [4] תוכנית עבודה חיילית ל- 1957/58, תיק 15, 76/62, א"צ. [5] "נספח נתונים לתכנון שנת העבודה 61/62" תיק 4 11, 579/66, א"צ. [6] תיק 37, 16/76, א"צ. [7] תיק 15, 76/62, א"צ. [8] תיקים:21,250/69:5,18,76/62,א"צ. [9] תיקים:6,9,37,83,76/62,ו-4,64/53:2,86/59 ו-9,76/62: א"צ. [10] תיקים 15, 1521/51,25,212/51,א"צ. [11] מורשת מרת"ח, שם.
לעמוד האישי באתר
בתי המלאכה הבסיסיים ההתפתחות החשובה ביותר בתולדות בתי המלאכה הבסיסיים הייתהכניסתם למערך הגורמים במערכת הביטחון שייצרו אמצעי לחימה להצטיידות צה"ל.מגמה זו הונעה על ידי צורך דחוף, לעתים נואש, להשתוות לאויב הערבי בכמותוברמת אמצעי הלחימה. שכלול ובנית אמצעי לחימה "בבית" נועדה להקטין את תלותושל צה"ל בגורמי הספקה מחוץ לישראל, ולספק לו אמצעים שלא ניתן להשיגם מיבוא,ואף להוזיל בכך את מחיר ההצטיידות. בייצור אמצעי לחימה עבור צה"ל נטלו חלקגם גורמים שאינם מעניינו של חיבור זה: חיל מדע (חמ"ד), אגף מחקר ותכנון(אמ"ת), הרשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא"ל), מפעלי התעשייה הצבאית (תע"ש),כולל התעשייה האווירית, והוועדה לאנרגיה אטומית. ככל שהדברים נוגעים לחלקםשל הבמ"בים במשימות אלה, מן הראוי להדגיש כי הצטרפותם צמחה והשביחה אגבשימוש באותם כלים שנועדו לביצוע תחזוקה שוטפת של אמצעי הלחימה בחילות השדה,שהוא תפקידו ה"קלאסי" של חיל החימוש ברמת מטכ"ל, ומבלי לפגוע במשימה זו. העלאת דרגת האפקטיביות של אמצעי הלחימה בחילות השדה בנושאי תנועה, אשודיוק, הייתה מעשה מרתק, עתיר עלילות הנדסיות, עשיר ביוזמות יחידים וצוותיםאשר, חרף כישלונות שונים נתן בידי צה"ל את אמצעי הלחימה הדרושים לו. בשיאעוצמתו של חי"ח היו בתי המלאכה הבסיסיים 682 ו-681 ספינות-הדגל של החיל.לאהיה ביקור של אנשי צבא אורחים ממדינות ידידותיות לישראל אשר לא כלל, לבקשתםביקור בבסיסים אלה, במיוחד בבמ"ב 681. בדוח סודי לנשיא ארצות-הברית מאפריל1967אודות כוחות היבשה של צה"ל כתב היועץ לביטחון לאומי, על פי דוחסוכנות הביון המרכזית:[1]"הרק"מ שברשות צה"ל הוא אמנם בעיקרו ממלחמת העולם השניה, ויהיה נחוץלהחליפו בעוד כחמש שנים או יותר, אך לפי שעה הצבא הישראלי מבצע פעולותטכנולוגיות מרשימות מאד של מודרניזציה ברק"מ זה". לאחר מלחמת יום כיפור אישר המטכ"ל אירוח סיור מקיף של מומחי שריון ו-REME בריטיים, אשר ביקשו ללמוד מהישגי צה"ל בשדרוג רק"מ. [2] בפעולת בסיסים אלה באו לידי ביטוי מיטב היצירתיות ההנדסית, שיתוףהמחשבה עם מפקדות חילות היבשה, ורוח היחידה הגבוהה ששרר בחי"ח בתקופת חורב.כאן נעוצים שורשי תעשיית השריון הישראלית ומצוי אחד ההסברים, שבעיקרו טרםנחקר במלואו, ליתרונו האיכותי של צה"ל במלחמותיו, מעבר לספירה הפורמאלית שלמספר אמצעי הלחימה בכל צד. הבמ"בים היו בסיסי חיל החימוש הגדולים ביותר בכוח אדם, בתקציבים ובציוד,ובתקופת הסער הם היו החלק בחיל שהתרחב בקצב המהיר ביותר. לפי דוח מאוקטובר1963 הגיע מספר אנשי במ"ב 681 בעת רגיעה ל-829 איש, מהם 715 אזרחים. במ"ב 682 מנה אז 527 איש, בהם 455 אזרחים[3]. ב-1967 גדלה מצבת שני הבסיסיםלכ-2000 איש, בהם מאות טכנאים ומהנדסים בעלי ידע, ניסיון ויכולת על רמה גבוהה. הבמ"בים היו עתה הראשונים לקלוט קצינים-מהנדסים בוגרי העתודההאקדמאית. קצינים בכירים בהם עמדו בקשר מעשי ותיאורטי עם בעלי מחשבה צבאית- טכנית באירופה ובארצות-הברית, למדו נושאי בניית שריון וניוד ארטילריהולימים היה להם מה ללמד את מוריהם. התרחבות הבמ"בים, 1967-1955 תיקוף התפתחות הבמ"בים מקביל לזה של החיל כולו והוא כולל שלושתקופות-משנה: תקופה א' - עד אמצע 1956, משטר הצמצום התקציבי גרם אפילו לפיגור בשיקום מעט הצל"מ שהיה אז בצה"ל. תקופה ב' מ - 1956 עד אמצע 1958 תקופה בה תקציבים ותנופת ההתרחבות התמקדובהכנות למבצע "קדש", בקליטת צל"מ מצרפת, ואחרי המלחמה במאמצים להחזרת הצל"מלכשירות. תקופה ג' מ - 1958 עד 1967 והלאה. תקופת הסער וההתרחבות אשר בה מילאו בסיסיםאלה תפקיד מרכזי במרוץ להגברת כוחו של צה"ל התנופה הגדולה שידע חי"ח לא פרצה בבת אחת.היא החלה בשלהי 1955, בקצב מדוד, ואט אט גברה. ב- 1955 נועד סדר כוחות השדה של צה"ל לגדול מחטיבת שריון אחת לשלוש,לקלוט 10גדודי ארטילריה, אגב כך להכפיל ולשלש את סך כלי הרק"מ, הרכבה"רך" וכלי הנשק שצה"ל אמור היה להצטייד בהם. אולם לא רק המקורות להתרחבותכזו, אלא גם האופן בו תתבצע היו שרויים עדין בערפל. הזדמנויות וקשרי הרכש של ישראל בחו"ל היו אז דלים, ומצבו הירוד של הרק"מ בסדר הכוחות הקיים יצרחשש מפני נסיגה, לא התקדמות, בעוצמת חילות השדה. המטכ"ל ביקש קודם כללהעלות את כושר הייצור של הבמ"בים לשמירת הקיים. לאמיתו של דבר, הלחץהספציפי למעשה זה בא "מלמטה", דהיינו, מאנשי חי"ח, שזעקו על המחסור המשתקבציוד בתי מלאכה. עם התפתחות הסיוע הצבאי הצרפתי הוטב מצב הרכש בהדרגה, וכאילו התגנבה פנימההמשימה החדשה של שדרוג גרוטאות "שרמן" ל-50M וזחלמי "אינטרנש" ישנים, לנגמ"שי חרמ"ש. אך קצב השדרוג בבמ"בים היה איטי מאד. בהופיעו לפני ועדתהחוץ והביטחון של הכנסת בסתיו 1955 אמר הרמטכ"ל, דיין, כי "מספר החטיבותהקיימות בסדר הכוחות מבטא כח-אדם ולא ציוד. רק 50אחוז מכוח זה בכלל מצויד(בעוד)40 אחוז מכלי הרק"מ הקיימים (נמצא) בסדנאות". מתוך תקציב הצטיידות מיוחד שממשלת ישראל הקצתה לצה"ל בדצמבר 1955 כשני מיליון ל"י נועדו, לדברידיין,"לדברים שעד היום כל אחד זרק את זה לשני..." בראשית1956 אמר הרמטכ"ל בפורום מטכ"ל כי "המגמות העיקריות בתוכנית העבודה שלנו הן רכש, קליטת ציוד,ושיקום (וכי) מתברר שהכרחי להגדיל את הדרג המשרת". ראש אג"א הוסיף על דבריהרמטכ"ל כי: ב"שלב ראשון, שמקוים כי ימשך רק חודשים ספורים" (ישודרגו) 70 שרמן ל- 50M וב"שלב שני עוד 150 וכן ישופצו כ-1,000זחלמים". בסוף אוקטובר1955 הוציא אלוף לסקוב, שהיה הממונה הישיר על ההכנות למלחמה, פקודה למערךהלוגיסטי בשם: "רחף". מטרתה הייתה "הכנות למלחמה ע"י בדיקת תפוקת בתי-המלאכהומילוי החסר. במ"בים יופעלו בשלוש משמרות... אחזקת ציוד ושיקום ציוד ייעשולפי עדיפויות שיגבירו את כושר היחידות ולהגברת התפוקה נסתייע גם במתקניםאזרחיים". [4] אך תוכניות לחוד ומציאות שאני. מסתבר כי בשלב זה, ביצוען היה מעל לכוחושל חיל החימוש. קחש"ר, שהוזמן בתדירות לדיוני מטכ"ל לא יכול היה להשיב כפישאולי ציפו ממנו, לשאלות של לוח זמנים של החיל לעמידה במשימות. תשובותיוהיו: "אינני יכול להתחייב" וכדומה. העובדה כי בשל הזנחה ממושכת של הבמב"ים,בגלל מצבו הירוד של הצב"מ, מצב כוח האדם והמוראל בחיל החימוש אין בכוחו שלהחיל אפילו לסגור את הפער שנוצר בשיקום צל"מ, החלה מחלחלת לתודעת קברניטיביטחון ישראל. עוד התברר, כי העלאת כושרו של חיל החימוש היה תהליך ארוך מששערו. הוא נמשך כשנתיים. בינתיים, בסוף 1955 תוך שיתוף פעולה בין קציני חימוש של צה"ל וחילהחימוש הצרפתי, הושלמה בנית דגם ה-50M והובטחה הספקת קני תותח 75 מ"מ לעשרות טנקים שנועדו להיות משודרגים לדגם זה. אך למפקדי הבמ"בים ולאנשי הענףהטכני במקחש"ר לא היה עדין ברור כיצד עליהם להיערך לייצור טנקים ב"סדרות".טרם התקיים אפילו פס-ייצור אלמנטרי. נדרשו סככות, משטחים, ציוד בתי מלאכה, שינוע והנפה, ובראש וראשונה מהנדסים וידע, וכן תוכנית ערוכה ומושכלת לפעולה,קראו לה אז "פרשה טכנית", שטרם נוצרה. בנסיבות אלה, קשה להבין כיצד, ובאיזהכוחות שריון קיווה רא"ל דיין לצאת בינואר 1956 למבצע "עומר".משהחלו מתבררים ממדיה של עסקת הנשק הגדולה בין מצרים לגוש הסובייטי, ולמרות שבצה"ל קיוו כי קליטת אמצעי לחימה אלא בצבא מצרים תימשך זמן רב, רעיון "מלחמת המנע" נראה כבר פחות בר ביצוע. בינואר 1956 בוטל "עומר", ובאביב 1956, בצעד של ייאוש שנועד למנוע שחיקה נוספת של רק"מ כשיר למלחמה, פקד הרמטכ"ל לצמצם את אימוני השריון. שכן, רק לכאורה התקיימו בצה"ל 3 חטיבות שריון: חטיבת השריון הסדירה מס' 7 ושתי חטיבות המילואים 37 , 27 .[5] שתי האחרונות טרם הצטיידו ולא היה ברור מנין יבוא ציודן, כולל ציוד גורמי החימוש שלהן. אזהרתם החוזרת של פרת וחורב[6] אודות הנזק ארוך הטווח שייגרם החימוש , התאמתה. כידוע, רווח והצלה עמדו לצה"ל deus ex machina בקיץ 1956, כתוצאה מהגברת הספקת טנקים, תותחים ואמל"ח אחר מצרפת, ומהחלטת בריטניה וצרפת בסתיו, לתקוף את מצרים. ההספקה מצרפת נכנסה להילוך גבוה ביולי, הגיעה לשיאה במבצע האנגלו - צרפתי "מסקטיר", בסתיו, ואחריו. זריקת עידוד זו, בצד פסק הזמן הממושך באיום המצרי שבא אחרי "מסקטיר" ו"קדש", העניקו למטכ"ל צה"ל הקלה מן המועקה הטכנולוגית, ומתנת זמן חשובה לשקם את יכולתו של חיל החימוש, וכך את זה של צה"ל כולו. שנת 1956 הייתה בכל זאת נקודת מפנה בתפוקה ובאיכות תוצרת שני הבמ"בים, אלא שהישגים אלה נבלעו בהמולת "קדש". התמקדות הבמ"בים בקליטה ובהתקנת אמצעי הלחימה שהגיעו מצרפת - במ"ב 682 הקרוב לאתר הפריקה בנמל הקישון היה לבסיס העיקרי שקלט אמל"ח זה, ואחרי "קדש", ביחד עם 681, פעל בכושר גובר להחזרה לכשירות של הצל"מ שהשתתף במלחמה - האטו את התהליך שהוחל בו של שדרוג טנקים, זחלמים ותומ"תים. משימת השיקום המייגעת של אחרי המלחמה העסיקה את שני הבמ"בים במשך כמעט כל שנת 1957. רענון הפיקוד בבמ"בים, הזרמת צב"מ חדיש, תוספת סככות ושטחי עבודה והתמקדות עקשנית בייעול תהליכי עבודה גרמו לעליה בפריון העבודה ובקיבולת הייצור של בסיסים אלה. עד "קדש" הושלמו בניה ושדרוג של 24 טנקי 50M. לרוע מזלו של צה"ל, יעילות אש תותחי טנקים אלה גרמה, בתקרית טעות אחת, לאבדות רבות בקרב טנקים ישראליים. מ-1958 החלה התקופה השלישית בצמיחת הבמ"בים. הוחלפו המפקדים: הצטרפו מהנדסים בוגרי העתודה האקדמית: מפקדות עוצבו באורח שונה, ובצד קליטת צב"מ תיקוני דרג ג' וד' התפתחו בתי המלאכה למערכות ששמירת הקיים הייתה רק פן אחד של פעולתם. הפן האחר היה בניית רק"מ, ניוד ארטילריה, ייצור ושכלול אמצעי לחימה. בסוף שנות ה- 50 היו כבר שני הבמ"בים מערכות שיכולות היו לתת מענה מהיר לכל צורכי הבנייה והשכלול ששפעו ממחשבתם ומניסיונם של מפקדי עוצבות השדה וראשי אג"מ/ אמל"ח, מבלי לפגר בשיקום הצל"מ הקיים. הייתה גם רוח אחרת בסגל הבמ"בים עבור רבים: הצלחה במתן מענה לצורכי חילות השדה הפך אידיאל אישי מלהיב. ביטחונם העצמי של מפקדי בסיסים ובתי מלאכה עלה, וכהיזון חוזר, גבר האמון מצד מטכ"ל ומערכת הביטחון בכושר חי"ח ובמפקדו. בצמרת החיל השתררו נורמות של שאפתנות ויצירתיות שגרמו לאווירת התלונה והציניות להתנדף. שם המשחק לא היה יותר רק "עמידה במשימות" אלא שינוי, חידוש ושיכלול. בשנים הבאות מומשו בתהליכי הייצור עשרות רעיונות טכניים אשר תחת שיונחתו מלמעלה, נבטו מתוך סגל הבמ"בים. נתוני הגידול בהיקף שיקום ובנית רכב ורק"מ בבמב"ים מדברים בעד עצמם. בשנת התקציב 1951/52 שיקמו שם 89 כלי רק"מ ו- 515 רכב ב': ב- 1955/56 180 כלי רק"מ וכ-1,100 רכב אחר. תוכנית העבודה ל- 1957/58 כללה שיקום 441 רק"מ ו- 1,385 כלי רכב אחרים.[7] בשנים הבאות כבר לא ניתן לתכנן ולערוך את החשבון בדרך פשוטה זו. פעולות השיקום התפלגו לשיקום "שוטף" של צל"מ, שיקום "רכב מרכש" ושיקום בסדרות של צל"מ אשר "נשלף" ממערך צה"ל לצורך שכלולים נוספים כגון החלפת תותח, דיזליזציה, הרחבת מערכת הדלק, הרחבת מזקו"ם, התקנת ציוד לוחמת לילה וכדומה, והוא חזר לסד"כ בהתאם לצרכי הביטחון השוטף. מספר כלי הרכב שנכנסו ויצאו בשערי הבמ"בים צמח לאלפים. תוכנית עבודת במ"ב 681 לשנת 1964/65 בנושא טנקים כללה לא פחות מ- 25 סוגי משימות "סדרתיות" לגבי טנקים, שהחשובות בהן היו הסבת 45 "סנטוריונים" לתותח "שריר", שיקום 30 סנטוריונים שיצאו זמנית מסד"כ השריון, בהתקנת 5 טנקי מג"ח, הסבת 58 "שרמן" ל- 51M , כלומר שינויים בצריח, הרכבת תותח, הרחבת מזקו"מ, דיזליזציה ומגוון פעולות שדרוג קטנות בעוד לא פחות מ- 258 טנקים, בהן החלפת מכשירי קשר, התקנת הדקים חשמליים למקלעים, קופסות רימונים, מיגון נ"ט ועוד. כן כללה התוכנית הסבת טנקי שרמן לתפקידים ייעודיים: 11 לדחפור, 4 למורג, 19 לחילוץ וכו'. תוכנית שיקום זחלמים בבמ"ב 682 לאותה שנה התמקדה בבניית "דגם אחיד" לחרמ"ש ומספר טיפוסים ייעודיים שפותחו בשיתוף עם גייסות השריון וחילות קשר ורפואה. 368 גרוטאות זחלמים אמורות היו באותה שנה להפוך לדגמים הבאים: 220 לאחיד, 14 לדגמי ג' ו - ד', 70 לזחלם טכני, 54 לזחל"ם פינוי, וכדומה.[8] ובכך עוד טרם הזכרנו נשק קל, בינוני וכבד, מכשירים אופטיים ואלקטרוניים. אבני בנין בתוכניות העבודה בבמ"בים לא היו יותר "פריטים" אלא "שעות עבודה" של אנשים וכלי עבודה, שחושבו על פי "מקדמי - ייצור ליחידות". ציון דרך בהאצת רק"מ תוך הפרדת ההתמחויות בין הבמ"בים היה מכתב ששלח קחש"ר בקיץ 1959 למפקדי במ"בים, ובו הסבר ל"תוכנית להקמת בתי מלאכה עצמאיים להרכבת זחלמים ו/או טנקים."[9] במ"ב 681, נועד להתמחות בנשק כבד ובהתקנת "מעגל קסמים", כך כונו אמצעים אופטיים בתחום האינפרה אדום. כתוצאה מהפרדת ההתמחויות עלתה תפוקת הבמ"בים. התפתחות זו נכרכה בהנהגתם, בממדים גדולים, של תהליכי ייצור ושדרוג שריון וארטילריה בשיטת סרט-נע. לכאורה "הומצא כאן הגלגל מחדש": בארצות הברית ייצרו אז מכוניות על פס ייצור מזה חמישים שנה, ופסי הייצור הראשונים בבמ"בים היו פשוטים וגסים בהשוואה לאלה הנהוגים בבתי חרושת לרכב בעולם. בכל זאת, הם העלו לאלתר תרומה מכרעת לעליית פריון העבודה. התפיסה סטנדרטיות: תובות וצריחי טנקים, גוף זחלם, שלדות נ.נ ג'יפ, "פרד" או מרכב אחר, שימשו "בסיס אוטומוטיבי נתון "לבניה של מגוון אמצעי לחימה או שירות על גביהם, ככל שהעלה הדמיון ההנדסי היצירתי. משימות הבמ"בים 681 ו-682 בשנה האחרונה לכפיפותם לחיל החימוש לשיטתנו, את משימות הבמ"בים בשנה האחרונה בה היו כפופים למקחש"ר נביא כדוגמא ולא מתוך כוונה לדווח על מלוא היקף פעולתם. הפרדת ההתמחות בין הבמ"בים אפשרה הרחבת פעולות השיקום והבניה. הבה נתבונן בתוכנית עבודה לבתי המלאכה הבסיסיים ל-1966/67.[10] תקציב זה היה בסד"כ צה"ל, ובאחריותו הגלובאלית של חיל החימוש וכלל: למעלה מ- 1,000 טנקים, יותר מ- 2,000 זחלמים, 639 נ.נ, כ-1,000 משאיות 400D, כ- 200 משאיות6x6, מגוון של כלי רכב ייעודיים אחרים וכן כלי רכב קטנים, וטנדרים מסוגים שונים וג'יפים. תוכנית העבודה "הרגילה" של במ"מ 681 כללה שיקום רק"מ הנמצא כבר בסד"כ צה"ל ושדרוג 3 סוגי טנקים חדשים שאת קצב הייצור שלהם לא ניתן היה לקבוע מראש, בעיקר בגלל חוסר הוודאות בדבר הסוגים וכמויות הטנקים שיגיעו מחו"ל. החיל היה אחראי לשיקום מאות תותחים, מרביתם נגררים, מעשרות תומ"תים, ועוד מרגמות מתנייעות, תותחי נ"מ ונ"ט על גבי זחלמים. למרות היקפי ציוד אלה, באותה שנה יותר מכל שנה קודמת, התמקדו הבמ"בים בשדרוג טנקים, כשבמרכז פעולתם שדרוג "סנטוריון" ל"שוט", שיפורים ב- 50M, כולל דיזליזציה, והתחלת שידורג טנק "פטון" ל"מגח".[11] נמשיך ונפרט בנושא זה. תוכנית במ"ב 681 לשיקום "סנטוריון" ו "שרמן" באותה שנה חולקה לשני סוגי עבודות: "שיקום מרכש" ו"שיקום מיחידות", או במלים אחרות, תחזוקה שוטפת ושדרוג טנקים. טנקי 50M "מיחידות" נועדו לעבור שיקום מכללים שונים ודיזליזציה. בו בזמן, כ- 150 סנטוריונים "מארש" נועדו לעבור שדרוג ל"שוט", אך לא כולם באותה מתכונת. כלומר בכולם הוחלפו תותחי 20 ליטראות בתותחי 105 מ"מ. 137 מהם אמורים היו לעבור הרחבת מערכת הדלק, ב- 100 מהם התקנת כנות נ"מ, ב-149 מהם התקנת "מעגל קסמים" ודינמו חדיש "פרירון" וב-70 טנקים החלפת מכשיר הקשר ל-GRC. הנעלם הגדול היה האם וכמה טנקי "פטון" אמריקניים יגיעו, והצלחת פס השדרוג שלהם שתוכנן על ידי ענף תכנון טכני החדש של הבסיס. הוערך כי השדרוג באותה שנה יקיף 77 טנקים כאלה.[12] תוכנית הדיזליזציה של טנק 50M נועדה להקיף 33 טנקים, אך ביצוע הרחבת המזקו"מ הוגבל ל- 14 מהם, היתר נועדו לעבור רק שיקום כללי. בנוסף, כתריסר 50M נועדו להיות מוסבים לטנקים ייעודיים כגון דחפור, חילוץ ומורג. התוכנית גם חזתה השלמת בניית דגם מכמ"ת 160 מ"מ, אך לא את התחלת ייצורו הסדרתי. תוכנית העבודות בבמ"ב 682 התמקדה בשיקום זחלמים, 383 בסך הכל. מבין אלה 188 נועדו להיות מוסבים לדגם "אחיד", כלומר נגמ"ש לוחמים, ובנוסף, 38 מבין אלה גם להסבת מערכת החשמל מ- 12 ל-24 וולט, שינוי שהיה נחוץ להתקנת "מעגל קסמים" ומכשירי קשר SSB. לא פחות מ- 9 סוגי זחלמים ליעוד מגוון נועדו לרדת מפס ההרכבה: 20 דגם ג', 28 דגם ד', 35 תומ"ת 90 מ"מ, 55 תותח נ"מ 20 מ"מ, 27 זחלמים טכניים, 20 זחלמי פינוי, 6 זרקור 60 אינץ', 2 זחלמי קומפרסור ו- 5 זחלמי "צפע". בתוכנית לגבי רכב ב' כללה שיקום 23 נ.נ עם התקן למכשירי קשר חד - פס, 81 משאיות GMC6x6 עם התקנים שונים: הסבת 6 גרורי "דימונט T" ו- 9 גרורי "רוג'רס" לגורר נתמך, 30 גוררי ציוד ליחידות שדה, 10 גוררי משא, 30 ג'יפים מותקנים להצנחה, ועוד. לבסוף, התוכנית כללה שיקום כ- 7,500 כלי נשק קל וכ- 90 תותחים ומרגמות[13]. תמורות בבמ"ב 681 ב-1965 הושלמה הקונסולידציה במערך הבמ"בים. במ"ב 681 התגבש במבנה ארגוני שכלל מפקדה ובה 6 מדורים, וזרוע מבצעת ובה 6 בתי מלאכה, שסומנובמספרים מ-1 עד 6. מבנה הבסיס כלל:מפקדת הבסיס ובה: מפקד בדרגת סא"ל, סגנו בדרגת רס"ן והמדורים: ניהול, תכנון טכני - ב- 1964 מדור זה עלה לדרגת "ענף" - רישום, תכנון ופיקוח עבודות (תו"פ), הנדסת ייצור, ומחסנים. בראש כל מדור עמד קצין בדרגת רס"ן. מדורי המטה היו כדלקמן: מדור ניהול אשר שלט על גורמי הרכב, האפסנאות וכח אדם בבסיס. בתוכו התקיימו 3 "מדורונים": רכב, אפסנאות וכוח אדם, כשהאחרון מתפלג בעצמו ל- 4 פונקציות: שרות סדיר, צבא-קבע, מילואים ואזרחים עובדי צה"ל. נזכיר שאזרחים היוו אזכ- 90 אחוז מסגל הבסיס. בסוף 1967 היו במצבת כח האדם בבמ"ב 681 כ- 1,300 איש, מהם 32 קצינים, 54 משרתי שרות חובה, ומעל 1,200 אזרחים.[14] מדור תכנון טכני שהתפתח מן "המשרד הטכני" שהיה קיים בבסיס מקודם. אך שררהבדל רב בין ההתחלה וההמשך. בעוד שב"משרד הטכני" שרתו טכנאים ושרטטיםשתפקידם היה "לתעד ייצור חלקים", במדור תכנון טכני שהוקם ב- 1962 כיהנו מהנדסים מנוסים שעמדו בראש צוותי תכנון הנדסי. תפקיד צוותים אלה היה להכיןתוכניות לפעולות שיקום, בניה והסבה של טנקים, נשק, מכשירים ומערכות-נשקמשולבות. מכל בחינה מעשית הם החליפו את הענף הטכני במקחש"ר. עם התרחבותפעולות המדור הוא הועלה לדרגת "ענף". מדור תכנון ופיקוח (תו"פ) היה אחראי לסדרי ולתוכניות העבודה בבתי המלאכה,למעקב אחרי ביצוען, לאבחון קשיים ועיכובים ולדווח על כך באורח שוטף למפקד הבסיס ולענף בתי מלאכה במקחש"ר. מדור הנדסת ייצור עסק בייעול תהליכי העבודה בבתי המלאכה בתיאום עם המדורהמקביל לו במקחש"ר. מדור מחסנים עסק בניהול מחסני הבסיס והיה אחראי לעתוד ההספקה השוטפת שלחלפים ואביזרים לבתי המלאכה משני מקורות עיקריים: מבה"חים לחלפים (הרוב המכריע) ומיצור עצמי. בתי המלאכה בבמ"ב 681 בראשית שנות ה- 60 תחת פיקודו של סא"ל יצחק יעקובסון, הושלמההקונסולידציה של במ"ב681. נכללו בו שלושה אתרים גיאוגרפיים קרובים, אךנפרדים, שכללו ביחד שישה בתי מלאכה - כינויים היה: "במ"ים" והם סומנובמספרים עוקבים מ- 1 עד 6. הם התמחו כדלקמן: ב"מ 1 הגדול והיוקרתי בין בתי המלאכה. תפקידו הוגדר כך: "פירוק, שיקוםוהרכבה של טנקים".[15]הוא העסיק את המספר הגדול ביותר של עובדים, כ-500 איש. מרכזיותו גרמה, בניגוד להתפתחות אופיינית של קריירות מפקדי ב"מים,שכמה ממפקדיו הגיעו לצמרת החיל. על מפקדיו בעבר נמנו עזרוני, יעקובסון,שרון ומונין. כאן נבנה פס-הייצור הראשון לשדרוג טנקים, ואחר כך שני ושלישי.מדיאגרמות גאנט המצורפת לתוכנית העבודה לאותה שנה בבית מלאכה זה, עולה כילעתים נמצאו טנקים בעת ובעונה אחת על שלושה פסי-ייצור שונים. בצדם התקיימובתוך ב"מ 1בתי מלאכה משלימים: מסגריה, מתקנים לשטיפה, ומחסנים.[16] ב"מ 2 בתל השומר, היה איחוד של שתי מחלקות מכלליים מתל השומר ומבית דגון. עסקו בו בפירוק והרכבת מכללי טנקים, למשל: מערכות הידראוליות, תמסורת, הנעהסופית ועוד. לא מעט שנים היה חיים גורחובסקי הדמות הדומיננטית בבית מלאכהזה, עד שבאמצע שנות ה- 60 התמנה למפקדו, וכיהן בתפקיד זה עד 1969. ב"מ 3 בתל השומר, עסק בשיקום תותחים. בשנים 1965-1961 פיקד עליו רס"ן משהפאר, ולאחר מכן רס"ן משה שני, אולם כל אותן שנים, היה עמוד התווך המקצועיוהארגוני של בית מלאכה, רס"ר (לבסוף סרן) בן ציון נפרסטק, שאף הגיע בשלבהאחרון, לפקד על בית מלאכה זה. ב"מ 4 בבית דגון עסק בייצור חלקים וחלפים. הוא כלל מספר בתי מלאכה משנייםליציקה, עיבוד שבבי, טיפול תרמי, נגריה, רפדיה, צבעות ותיקונים כלליים. גםעל מפקדיו נמנה קצין אחד, שלימים הגיע לצמרת החיל: סרן אלעזר ברק (1960-1962). שלימים הגיע לכהונת כקחש"ר ( 1973-1978). ב"מ 5 בבית דגון עסק בשיקום מכשירים מדויקים ומראשית שנות ה-60 נוספה למשימותיו התקנת מכשירי ראיית-לילה ברכב ובספינות. בבית מלאכה זה שררה רמתסודיות מוגברת, עובדיו מודרו לאגפים נפרדים.[17] התמחות ב"מ זה כללה גם: שעוני - רכב ועצר, מכשירים אופטיים, מכשירי מדידה וציוד אלקטרוני מגוון. ציודראיית-לילה שבית מלאכה זה התקין, היה תחילה ציוד "פאסיבי" שכונה "עטלף",ונועד לזהות מצב בו יחידה מצויה תחת תצפית אינפרא-אדום של האויב, וכן"נצנצים" לסימון צירים. בהדרגה עבר בית המלאכה, בשיתוף עם התעשייה הצבאיתלהתקנת ציוד "אקטיבי" שכלל התקנת מכשירי ראית-הלילה מן הסוגים: "שפן","שפנפן", מכשירים לנהיגת לילה ברק"מ שכונו "קרנף", וזרקורי אינפרא שכונה"חרצית" ופותחו בכמה דגמים. על מפקדי בית מלאכה זה נמנו קצינים-מהנדסיםכאליעזר בן עמי ויצחק יעקובי, שהיו, בדרך זו או אחרת, חניכיו של "הזקן", רס"ן פלאוט. הידע לייצורו של ציוד "מעגל קסמים", שקשה היה להשיגו רשמית אפילוממעצמות ידידותיות כגון צרפת, הושג בערמה על ידי קנית פסולת ציוד כזה,ושחזורה הלקטני והפרטני על ידי פלאוט. אך ברור כי בהשגת "פסולת" כזו סייעוקצינים צרפתיים. מעטה הסודיות שהוטל על ההצטיידות ב"מעגל קסמים" יצר לעתיםמצבים קומיים. בקיץ 1961 הכין קחש"ר הצגת ראית-לילה עבור סגל מצומצם שלהמטכ"ל בנוכחות גנרל צרפתי. בלילה שלפני הניסוי יצא צוות שכלל את כבודהגנרל ואת הרס"נים פלאוט ושן-צור למקום הניסוי בחולות פלמחים, להכין אתהמופע. קרה, ולפני בואם בוצעה שם העמסה בלתי-חוקית של חול שהותירה קרקעחתורה ובוצית. הג'יפ בו נסעו שקע ונבלע במי מדמנה עד האנטנה. בשל הסודיותלא ניתן היה להזעיק עוזרים לחילוץ. אז, בעזרת אתי חפירה שהובאו מקיבוץפלמחים עסק צוות הניסוי, כולל האורח רם המעלה מצרפת כל הלילה, בחילוץ הג'יפ ובניקוי הציוד לקראת ההצגה שלמחרת.[18] בית מלאכה מס' 6 שהיו לו שלוחות גם בתל השומר, עסק בשיקום מנועים ומערכות חשמל ברכב. בתוכנית העבודה לשנת196566 נכלל כאן שיקום 12 סוגי מנועים, מהם198 מנועי טנקים, ו- 849 מנועי רכב ב' וזחלמים. בקרב הדור הותיק של מפקדי ב"מ 6 בלטו סרן א. בן עמי, אלברט אסולין (שבאורח טיפוסי לקריירות של עובדים מקבוצה זו, התקדם לאיטו עד דרגת רס"ר, ומהר מאד עד לדרגת סא"ל), ובמיוחד בח"ק משה ירדני, שעבד והתקדם בבית מלאכה זה, אך לא מש ממנו במשך יותר מ-30 שנה, לבסוף כיהן כמפקדו. שלבים בהתפתחות במ"ב 681, מ-1955- עד 1966 בשנת 1951 מינה אל"מ פרת את סא"ל משה בלה למפקדו הראשון של במ"ב 681.בלה כיהן בתפקיד זה עד1957. בתקופת כהונתו נעשו בבסיס זה מאמצים שניתןאולי לכנותם "סזיפיים" להדביק את הפיגור בשיקום רק"מ, תחילה לקראת מבצע"קדש" ואחר כך להחזרת הציוד לכשירות. בתקופת בלה הוחל אמנם בשדרוג "שרמן"ל- M50 אולם היא בוצעה בבסיס קטן, בשיטות מיושנות וסבלה מעיכובים עקב מחסורבציוד ורמה טכנית נמוכה של המבצעים עצמם. שיקום שוטף של טנקים, בוצע, לפיעדות אחת, "תוך שתובות, צריחים, תותחי 75 מ"מ, חלקים וכלי עבודה מפוזריםסביב ונגררים ממקום למקום סביב הטנק". כננת ההנפה הייתה ידנית (פלאשנצוג)וכושר ההנפה שלה הגיע רק עד כ- 27 טון (60 אלף ליטראות), פחות בהרבה ממשקלו של טנק "שרמן".[19] בחלקה השני של שנת1956 הוזרם בעורקי הבסיס דם חדש: בבתי המלאכה נוספועובדים ובית המלאכה לשיקום טנקים הועבר מבית דגון לתל השומר, ובתוך כךהתמנה מפקד חדש: סא"ל עזרוני. האמצעים שהועמדו לרשות עזרוני - הציוד החדשכלל, בין היתר, עגורנים בעלי כושר הנפה של מעל ל- 40 טון - שאפתנותו ודבקותוביעד הגברת פריון-העבודה, לא אחרו לתת את אותותיהם. עזרוני הקים מדוריתכנון והנדסת-ייצור וייסד את פס הייצור הראשון בב"מ 1. מסופר כי לא רק נכחאישית בשלבי תכנון ובניית פס זה, אלא מדד במו רגליו הארוכות את המרחקים ביןתחנות העבודה. הוא התערב בכינון וציוד תחנות ההרכבה לאורך הפס, בהרכב צוותיהעבודה בתחנות, בציודן של התחנות ובשיטות שינוע הטנקים מתחנה לתחנה. תוצאותפס הייצור הראשון, ככל שהיו מגושמות, הרשימו את מקחש"ר ודוגמת הפס הועתקהלבמ"ב 682. בתחום יחסי-העבודה נכנס עזרוני לעימות עם נציגי העובדים, בתבעומהם קיום מלוא שעות העבודה, נורמה שחלה בה שחיקה. הדברים הגיעו עד סףסכסוך, אך הסכסוך נמנע הודות לבוררות שנטלו בה נציגי ההסתדרות הכללית ומשרדהביטחון. פסק דין הבוררות חילק את הצדק שווה בשווה: הוכרה צדקת תביעתעזרוני בעניין שעות העבודה, אך בתמורה הוא נדרש לנקוט בצעדים לשיפור תנאיהעבודה.[20] חרף אפיו המגושם של פס הייצור הראשון, מבחינה עקרונית הוא היה דומה לפס ייצור בבית חרושת למכוניות. בחסות סככה, לאורך מסלול ישר הוקמו18 תחנות עבודה שהטנק המתפרק, והנבנה מחדש, עבר בו מאחת לשניה, בקצב של תחנהלכל כמה ימים. בכל תחנה הוצבה קבוצת עובדים קבועה שהתמחתה בנתח עבודהפרטני, תחת מנהל עבודה שהיה כפוף למנהל פס הייצור. בנוסף לקבוצות שבתחנות,פעלה קבוצת עבודה משרתת, כללית, שתפקידה היה לצייד את התחנות בחלקים, כליםוצב"מ בהתאם לתוכנית. משך העבודות בכל תחנה נמדד ושונה מעת לעת. האתגר הגדולהיה לסיים באורח סימולטני את העבודות בכל התחנות ול"שחרר" את הטנק השלם.בתחנה הראשונה הטנק פורק לגורמיו, ומכאן ואילך הוא שב ונבנה, שלב אחר שלב.אגב כך הועברו מכללים משלו לבתי מלאכה אחרים לשם שיפוץ והוחזרו להרכבה בתחנות המתאימות. כל עוד משקל הטנק אפשר זאת, נעשתה הזזתו בדחיפה מכאנית, אחר כךבגרירה על גלגלי פלדה זמניים, ולבסוף - על שרשרות הטנק. לאחר סיום ההרכבהעבר הטנק צביעה, התקנים שונים, בחינה ורישום. בינתיים נלמדו ויושמו לקחיםהנדסיים חשובים. התברר כי עבודה על פס ייצור היא עתירת פרטים ומצריכה מעקבקפדני ברישום ותיעוד, יותר ממה שהיו נהוג בתכנון "פרשה טכנית" רגילה.קצינים ששהו בארצות הברית למדו את הצורך להקדים ולכתוב את "ספר בניה" - (ProgramEvaluating Reviewing Technique - PERT)) פריסתם על גבי מרשמי GANT של זמן וחומרים. בעתיד היה זה תפקידם של המדורים הטכניים בבמ"בים.[21] בסוף 1958 החליף סא"ל יעקובסון את סא"ל עזרוני בפיקוד על במ"ב 681.תקופתו הצטיינה בהגברת קצב הייצור ובגיוון סוגי האמצעים ששוקמו ונבנו. עתההיה כבר במ"ב 681 ערוך ומצויד לעמוד לא רק בכל משימות השיקום השוטף אלאלהתקדם מהר יותר ויותר במשימות שדרוג רק"מ. לכבוד ירידתו מפס הייצור של הטנקה- 100 מטיפוס M50, נערך ביוני 1961 טקס חגיגי בהשתתפות צמרת צה"ל ואורחיםרמי-מעלה מצרפת. תחת פיקודו של "יצה" הגיע לסיומו שדרוג150 טנקי "שרמן " לדגם M50, והוחל בהכנות לשדרוג "סנטוריון" ל"שוט" ו"שרמן" ל-M51. כן נבנה דגם תומ"ת 155 מ"מ על פלטפורמת "שרמן", ופותחו מכשירי "מעגל קסמים". בתקופתו בוצעו גםכמה פרויקטים של סרק, לאו דווקא באשמת במ"ב681. אלפי שעות תכנון ובניה הוקדשו למטרות שלבסוף לא הייתה בהם תועלת לצה"ל. פרויקטים אלה כללו שדרוגמט"ן M10, שיקום טנקי שלל T34 ושריוניות "סטגהאונד" - במשימה האחרונה התחלקו במ"בים 681 ו-682. דגמי רק"מ אלה, שהיו כשלעצמם מאמץ לשדרג גרוטאותלרק"מ שווה-ערך לזה שבידי הערבים, נפסלו בסופו של דבר על ידי מומחי שריוןישראליים על סמך הערכה מעודכנת כי רעים סיכוייו להתמודד עם רק"מ סובייטיחדיש, שנקלט בינתיים בצבאות הערביים. בקיץ 1961 החליף סא"ל שרגא אבן את סא"ל יעקובסון. אבן בא מן האווירה הרגועה של בה"ד 20, וכמונזרק לתוך "יורה רותחת"; ישר לעצומן של תמורות מהירות בשיטות ייצור, חוסר וודאות בתכנון הגעת טנקים מייבוא, דרישות חדשות לבקרים לתכנון וייצור דגמים חדשים ובעיקר, לחץ לספק עוד ועוד טנקים לסדר הכוחות. שהרי באותן שנים קמו, בזו אחר זו, חטיבות שריון חדשות. היהעליו להשתלט אינטלקטואלית וארגונית על משימות רבות שרק כמה שנים לפני כן לאניתן היה להעלות על הדעת שהבסיס יוכל לבצען בו-זמנית: "שוט", M51, תומ"ת 155 מ"מ, השתתפות בפיתוח זחלם דגם ד' (ייצורו הסדרתי נעשה בבמ"ב 682), סיוע לפיתוח מכמ"ת160 מ"מ, התקנת "מעגל קסמים", וכתריסר חידושים והתקניםבסוגים שונים של רק"מ ורכב. למזלו, הפרויקט העיקרי של תקופתו, טנק ה"שוט",התקדם יפה מלכתחילה, הודות לניסיון שהצטבר משדרוג M50 ובעזרת ידע וערכות "שריר" ערוכות בקפידה, שהתקבלו מבריטניה. המפקד האחרון של681 תחת פיקוד חיל החימוש האיש שתחת פיקודו הבסיס עבר לאג"א והפך למש"א 7100 היה זה סא"ל אהרון דוד סלע, שנכנס לתפקידו באוגוסט 1964. ניסיונו הממושך בתפקידי קמט"ט ורמד"ט, בתפקיד ראש ענף רכבבמקחש"ר ותקופה שעשה בארצות-הברית כאורח ה- Tank Commandשל צבא ארצות-הברית, עשו קצין-מהנדס זה לאיש הנכון במקום ובזמן. תקופת כהונתו כמפקד הייתה העשירה ביותרבסוגי פעולות שיקום, שדרוג ובניה, שנעשו בו זמנית. טבלה מס' 24 המבנה הארגוני של במ"ב 681 בסביבות 1965 בית חרושת לאמל"ח כבר בראשית תקופת כהונת סא"ל אבן עסק במ"ב 681במשימה טכנולוגיתמורכבת יותר משידע מעודו, והיא שדרוג "שרמן" לדגם חדש, שמפקדי השריון בצה"לכינוהו: "שרמן אופטימלי". דגם תיאורטי זה אמור היה להיבנות על מרכב "שרמן"ולהיות משודרג לרמה הגבוהה ביותר הניתנת לביצוע. הוא נועד לשחרר את צה"למתלות בחסדי יבוא טנקים מחו"ל וניתן יהיה לייצרו כמעט ללא הגבלה מספרית.כחומר גלם ליצורו שימשו אלפי גרוטאות "שרמן" שנרכשו במהלך השנים על פניארבע יבשות, על ידי אנשי חיל החימוש, חלק מהם על ידי קחש"ר עצמו, ותותחצרפתי חדיש מן הדור שהחליף את ה- M50, תותח 105 מ"מ, וכן מנוע דיזל ומזקו"מ רחב. יומרת צה"ל הייתה לתת, באמצעות טנק זה, מענה טקטי ומספרי הולם לטנקיםהסובייטיים T54 ו- T55 המצוידים בתותח 100 מ"מ, שהחלו להופיע בסדר הכוחותהערבי. חלק מן הידע הטכני, עיקר אביזרי התותח והמזקו"ם ומתקני הניסוי נועדולבוא מצרפת. שמו של דגם טנק זה היה כשם התותח הצרפתי שנשא M51. הראשון מסוגו ירד מפס הייצור הסדרתי בסוף1962. השכלולים ב- 51Mלא התמקדו רק בהרכבת התותח, שבעצמה הייתה משימה מורכבת.שדרוגו כלל שכלולים אחרים שכל אחד מהם היה אתגר טכנולוגי. התותח המקורי היהארוך וכבד מדי ואיים לערער את יציבות הטנק ויכולת התמרון שלו. נחוץ היהאפוא לקצר מעט את התותח, ולו על חשבון הפחתה כלשהי במהירות הלוע של1000 מטר בשניה. את מבנה הצריח נחוץ לשנות כדי לפנות חלל לרתיעת הקנה, ונחוץ היהגם לאזן צריח זה מחדש, דבר שנעשה באמצעות תוספת משקל, היינו, יציקת עופרת,בחלקים נבחרים של גוף הצריח. את המזקו"מ נחוץ היה להרחיב מ- 16.5 ל- 23 אינץ', ובתובת הטנק נחוץ היה לבצע שינויים אוטומוטיביים לקליטת הצריח המורחב ומנוע דיזל מוגדל. את מנוע הבנזין הכוכבי הישן, "קונטיננטל" בן340 כח סוס, תוכנן להחליף במנוע דיזל של500 כוח סוס ,אך משלא נמצא מנוע מתאיםכזה נעשתה פשרה ונבחר מנוע אמריקני "קמינס", שסיפק 460 כח סוס. כאן נחוץהיה לשכנע את ממשלת ארצות-הברית, אשר לפי שעה הקפידה שלא לספק לישראל שוםאמצעי לחימה "התקפי",שתייצא מנוע זה לצה"ל במספרים גדולים. "דיזליזציה" לא הייתה רעיון מקורי של צה"ל. מרבית יצרני הטנקים בעולםהחלו מציידים טנקים חדישים במנועי דיזל. בצה"ל הדבר הפך צורך דחוף במיוחד עקב גלוי כשל טכני שהעמיד בספק את שמישות טנקי ה- M50 מסדרות ייצור קודמות, שכבר נקלטו בסד"כ השריון. מעשה שהיה כך היה: ב- 1960 גובשה בצה"ל לראשונה מסגרת אוגדתית כעוצבה מבצעית שלא תהיה "משימתית" בלבד, אלא קבועה. ביולי של אותה שנה תורגלהאוגדה 84 בתרגיל "ברד", אשר כלל שלבים שונים של לוחמת שריון: מגננה, תנועהלמגע, קרב הבקעה וקרבות שב"ש. התרגיל, נערך במרחב ניצנה-רמון, בשטח בעלעבירות קשה ומזג אוויר מדברי טיפוסי לחזית הדרום בקיץ. מנקודת ראות החימושהיו מסקנות התרגיל קשות. התברר לא רק כי מנועי הטנק M50 חלשים למשימותכאלה, אלא שכמחצית מנועי הטנקים שהשתתפו בתרגיל שותקו עקב נזקי-אבק. "אורךחיי המנוע אינם 100 עד 115 שעות, כפי שחשבנו", נאמר במסקנות קחש"ר אחרי התרגיל, "אלא הרבה, הרבה פחות".[23] על הפרק עמד אפוא בדחיפות הצורךלהחליף קודם כל את מנועי הדגם50M וככלל היה ברור שבטנקים מדגמיM51נחוץ להרכיב מנוע דיזל. השימוש בסולר, המזין מנועי דיזל, הוא חסכוני, דליק פחות,והרחבת מכלי הדלק תאפשר ל"טנק האופטימלי" טווח פעולה (מבחינת שעות מנוע)כפול, בין תדלוק לתדלוק. מדובר היה אפוא בהחלפת כמה מאות מנועים. במטכ"ל החלו מהססים לגבי פרויקטM51. האופטימיות שהשרה סגן שר הביטחוןהממונה על הרכש, שמעון פרס, כי יצליח לייבא מבריטניה מאות טנקי "סנטוריון"יצרה דילמה. שהרי אם הדבר יעלה בידו - ופרס כבר קנה לו אז שם של קנייןמניפולטור מעולה - מדוע שצה"ל לא יזנח לחלוטין את ה"שרמן" ובמקומו ימלא אתסדר הכוחות של השריון ב"סנטוריון" המתקדם יותר, שהבריטים הבטיחו לסייעבשדרוגו? מאידך, התקיים חשש מפני השענות מוגזמת על ההבטחות הבריטיות, או כיגם אם האופטימיות של פרס תתגשם - מניין הביטחון שקצב הספקת הטנקים הבריטייםיספיק לצורכי צה"ל?[24] בקיץ 1961 שהו בצרפת קציני צה"ל שהמשיכו להיותמעוניינים ב-M51, בהם מפקד גייסות השריון אלוף חיים ברלב, קחש"ר וקצינים ממפקדתו. גם המארחים הצרפתים, בהם הגנרל מוליניה, מומחה לבניית רק"מ,והגנרל דוליי מפקד השריון הצרפתי, היו מעונינים, מסיבות שלהם, לקדם אתהפרוייקט. תחת לחצם, הוחלט במטכ"ל צה"ל לאמץ את שני הפרוייקטים, ולצרף לגייסות השריון טנקים משני הסוגים.[25] מבחינת הכנת צה"ל למלחמה הבאה, הייתה זו החלטה בעיתה. מצד אחד הבריטיםעמדו בהתחייבותם וקצב הגעת ה"סנטוריונים" ושדרוגם היה משביע רצון. מצדשני, נוספו לסד"כ עשרות רבות של טנקי 51M. התוצאה נטו הייתה התרחבות רבתי של סד"כ הטנקים הכללי בצה"ל. ביוני 1967 עמדו כלל סד"כ זה יותר טנקים משניתן היה לצפות ב:1962: כ-180 M51 כ- 250 "שוט",לבד מטנקים מאחרים. ב- 1965 חל שינוי בעמדת ארה"ב. ב- 1966 החלו טנקי "פטון" מגיעים ישירות מארצות-הבריתביחד עם ערכות שדרוג, ובבמ"ב 681נוסף פס ייצור שלישי לשדרוג טנקי "פטון", שנדון בו להלן. תכנון ושדרוג51Mהייתה היותר מורכבת מבין שלוש המשימות. שכן בעודשדרוג ה"סנטוריון" וה"פטון" התנהל על פי ניסיון שהיה קיים בבריטניה ובארצות-הברית, והועבר לצה"ל, בניית M51 נזקקה בעיקר לפתרונות שהפיקו מהנדסי חי"ח. הרכבת מנוע ה"קמינס" ב"שרמן", התקנת מסנני אוויר מיוחדים, התאמה מבניתואוטומוטיבית של יחידת הכח והתותח בגוף הטנק, קיצור התותח והרכבתו, הרחבתהצריח ואיזונו, בניית גבנון (pauch arrier), והרחבת המזקו"מ - כל כמה שאנשי חיל החימוש נעזרו במהנדסיDEFA רך נולד זה היה שלהם. תושייתם של יחידים, כגון סא"ל ירח כץ וסא"ל דוקי סלע, שבקיץ 1961 בארצות-הברית השכילו לבצועלשניים תובת "שרמן" (שנקנתה בקנדה) ולביית בה יחידת כוח של מנוע דיזל"קמינס" ומערכת סרוו למצמד, ואף לצרף למנוע מסנן אויר מחברת דונלדסון, ולאפחות תבונת הכפיים והיצירתיות של ראש ענף רכב א' במקחש"ר אז, המהנדס רס"ן ישראל ליטוין (טילן) ואחרים במדור הטכני בבמ"ב 681,[26]ושל טכנאי בי"מ 1,הביאו דגם זה לגמר מוצלח.[27] כבר בקיץ1962 הוגשה בקשה ישראלית למפלג החימוש במחלקת המדינה שלארה"ב לאפשר לצה"ל לקנות ולייבא 150מנועי דיזל "קמינס" בשווי 1.5 מיליון דולר. הבקשה נענתה בחיוב, למרות שאז ממשלת ארצות-הברית עדייןהתנגדה להעניק לישראל "סיוע צבאי שייראה משמעותי". מנועי "קמינס" הוגדרו"לא ציוד צבאי מובהק".[28] לימים תכפו ובאו הזמנות למנועים נוספים ואף הןאושרו, ובינתיים, ממארס 1963החל מנועי דיזל אלה מגיעים בקצב של 10 לחודש.[29]הדיזליזציה של טנקי "שרמן" משני הסוגים הקיפה כ- 300 טנקים, בשמשה מבוא לדיזליזציה של טנקי "שוט" ו"מגח". ראינו כבר, ששדרוג ה"סנטוריון" ל"שוט" עבר מייצור דגם לייצור סידרתיבאורח חלק. כבר בראשית אפריל 1963 נבחנו טנקי "שוט" ראשונים בבה"ח 687 [30] וב- 12 בספטמבר גזר ראש הממשלה ושר הביטחון, לוי אשכול, את הסרט לפני ה"שוט"הראשון שהועבר רשמית מחי"ח למערך השריון. האירוע נערך בחזית ב"מ1 בנוכחות צמרת צה"ל וקצינים רבים מגייסות השריון וחיל החימוש. כמה חודשים לאחר מכןהורה ראש מחלקת הצטיידות ותקציבים באג"א "להפעיל שעות נוספות בתשלום כדילקדם ייצור "שוט".[31] בעת כניסת סא"ל סלע לפיקוד על במ"ב 681, כבר התקיים אפוא בבסיס זה ייצור סדרתי, בו-זמני, של 2 טיפוסי טנקים: M51, ו"שוט". בניצוחו נבנה ונכנס לפעולה פס הייצור השלישי, לטנקי "מגח". תחתיו בוצעהדיזליזציה של כל טיפוסי הטנקים למעט "שרמן" מטיפוס M1, אם כי התקנה זו, נעשתה באורח אופורטוניסטי, כלומר, כל אימת שקו ייצור טנקי ה - "סנטוריון" התפנה לכך. הדיזליזציה של ה"שוט" כללה החלפת מנוע הבנזין המקורי "מטאור", בן650 כוח סוס (ה"סנטוריון" כבד באורח ניכר מן ה"שרמן" ונזקק למנוע דיזל חזק יותר)במנוע "קונטיננטל" 170 AVDS אמריקני בן 750 כ"ס (אין לבלבלו עם מנוע הבנזיןהישן באותו שם, ב"שרמן" הישן). אגב כך ביצעו מהנדסי 681 שנוי והרחבה שלמערכת הדלק ב"שוט" והחליפו את מערכת קירור המנוע ממים לאוויר. השינוייםהאחרונים היו פועל יוצא של העלאה בדרגה של חטיבת הכוח בטנק. בגלל השינוייםגם עלה משקל הטנק ונדרשו שינויים נוספים במערכת ההינע הסופי שלו כדי להשיגתוספת כוח סחיבה. שלב אחרון זה נחשב ל"נתיב הקריטי" של כל תהליך השדרוג,ונחשב כתנאי לאישור דגם ה"שוט" כולו. שכלולים נוספים היו החלפת מכללי העברתהכוח המכאניים במכללים הידראוליים ומערכות ההיגוי המכאניות, שקודם התבססועל תופי-בלמים יבשים, במערכות חיכוך משומנות. השינוי הפך את נהיגת הטנק קלהומדויקת יותר. הרחבת מאגר הדלק אפשרה לצה"ל לזרוק לגרוטאות את גרור הדלקהבריטי המקורי של ה"סנטוריון". שינויים נוספים כללו הגדלת כמות התחמושתב"בטן" הטנק, החלפת מקלעי 0.3 אינץ' המקוריים במקלעי 7.62 מ"מ שהותקנו להםהדקים חשמליים. לאחר שכלולים אלה כונה הטיפוס המשוכלל יותר "שוט ק-ל"; לאבשל משקלו, שהרי היה כבד יותר מן ה"סנטוריון המקורי", אלא כקיצור שם המנוע שנשא - "קונטיננטל".[32] טבלה מס'25 תמונת ביניים, 1966: שדרוג טנקים ותומת"ים במ"ב 681. [33] מצב הפיתוח או הבניה הדגם הסדרה הושלמה והופסקה טנק "שרמן" 50 - M הבניה הופסקה זמנית טנק "שרמן" 50 - M בנית הסדרה הושלמה והופסקה תומ"ת 155 מ"מ (טנקים ותומ"תים) הפעולה הושלמה דיזיליזציה של "שרמן" פיתוח הדגם נמצא בשלב מתקדם מכמ"ד 160 מ"מ הוכן דגם ל"סולת"ם" תומ"ת 122 מ"מ במלוא התנופה, דיזיליזציה בשלבים שדרוג טנק "שוט" סדרה אחת הושלמה תוספת מכלי דלק ל"שוט" פיתוח הדגם בשלב מתקדם M-48-1 ו -M-48-2 ל"מגח" בסתיו 1965 אירח במ"ב 681 שני קציני חימוש בריטיים בעלי שם: קולונלאדוארד מיד ומהנדס הטנקים ג'ורג' ווילר, מאבות הטנק הבריטי החדיש. הביקורנועד לא רק להתרשמות מן ההישגים הישראליים; נדונה בו האפשרות לצייד אתה"שוט" בתותח בריטי חדיש עוד יותר, בקוטר 120 מ"מ, אך הרעיון לא מומש.[34] שיתוף פעולה פורה בין ישראל לבריטים היה בשמירת היקף רכש ה"סנטוריון" מבריטניה ורמת שדרוג הטנקים בסדנאות צה"ל נשמרובסוד כמוס. פעולות אלו לוו בדיס-אינפורמציה, שמטרתה הייתה לחשוף טפח ולכסות טפחיים. משנת 1960 הופיעו מפעם לפעם בעיתונות הבריטית ידיעות אודות הספקת"סנטוריונים" בריטים לישראל, בעקבותיהם גם בעיתונות בישראל ובעולם. אך איש, למעט חוג מצומצם של בריטים וישראליםלא ידע על ממדי הסיוע ועל אופי השדרוג שנעשתה בהם. הבריטים לא התקשו לשכנעאת ישראל להימנע מלהציג טנקים משודרגים כאלה, אלה במצעדי יום העצמאות. ב- 1966 בעצה עם הבריטים, הופיעו 14 טנקי "סנטוריון" במצעד צה"ל, אך בכוונה תחילה היו אלה "סנטוריונים" שטרם עברו שדרוג.[35] כבר ציינו כי ב- 1964 הבשילה עסקת רכישת טנקי "פטון" מדגמי M48A1 ו- M48A2C מצבא גרמניה, חמושים בתותח 90 מ"מ. טנקים אלה נועדו לעבור שדרוג תותח 105 מ"מ במפעל "אוטומלארה", ליד טורינו, וכך לעלות לדרגת הדגם M48A3. כאמור, לאחר הספקת 40 טנקים דלף דבר העסקה לעיתונות. ממשלת גרמניה נסוגהמהסכמתה ובעקבותיה גם ממשלת איטליה. התסכול הישראלי פג רק משנתגלו סימניםשממשל הנשיא ג'ונסון בארצות-הברית נוטה להשלים את החסר.[36] אולם ההחלטה האמריקנית הקונקרטית הושהתה עד 1965 בשל "עניין דימונה". ברומטר התקוותהישראליות שעלה וירד חליפות עד שהנשיא ג'ונסון מצא, לאחר לבטים, שהאינטרס האמריקני מחייב אספקת אמל"ח חדיש לישראל, גם אם דרישות ארצו בעניין הפסקת תוכניות הגרעין והטילים הישראליות לא התמלאו לשביעות רצונו. חוסר הודאות ששרר במערכת הביטחון הישראלית, בשנים 1965 - 1966 בעניין המשך ההצטיידות בטנקי מערכה, הוסיף משקל למגמה להמשיך ולבנות טנקי 1 .M5לפעמים נדמה היה כי ארצות-הברית תיאות לספק לישראל את הטנק המתקדם M60 במקום הטנקים שהוקפאו בגרמניה, ובכך תחסוך לצה"ל את השדרוג בבית, לפעמים נדמה היה שכל הספקת הטנקים מארה"ב תיעצר. באפריל1965 ניאותה אמנם ממשלת ארצות-הברית לספק לישראל את הטנקים המובטחים, אולם היו אלה טנקי M48A1 בתוספת ערכות שדרוג לתותח 105 מ"מ בריטי ומערכות- כוח דיזל.[37]על במ"ב 681 הוטלה גם משימת שדרוג זו. לקחש"ר, אל"מ עזרוני,לא היו ספקות בדבר האיש שבידיו ייתן עכשיו את הפיקוד על681. סא"ל סלע , ששהה בחופשה ללא תשלום כאורח חיל החימוש של צבא ארצות-הברית, ומפה לשם למדהרבה גם אודות "פטון", התמנה לתפקיד.[38] אמנם מינויו נעשה בטרם קרסה עסקתגרמניה-איטליה, אך בתום תקופת החפיפה עם קודמו כבר היה ברור כי 681 יצטרך לפתוח קו ייצור שלישי. במאי 1965 שב אלוף חורב לפקד על חיל החימוש וביחד עם מפקדת במ"ב 681 הוא גייס את כל כוחו וניסיונו לקדםאת שדרוג ה"פטון" בארץ. בדיקה שביצע ראש ענף עבודות (ענף בתי מלאכה)- סא"ל רוניס - הוכיחה כי השדרוג של טנק זה בבמ"ב 681 הוא כלכלי לעילא, כשם שהתבררה כבר קודם לכן כלכליות שדרוג ה-"סנטוריון". קחש"ר הורה לסא"ל סלעלהקים בבסיסו פס הסבה מ-M48A1 ו- M48AC2 ל"מג"ח". ולכתוב את ה-PERT במהירות האפשרית. סלע מצדו הפעיל את ענף התכנון הטכני ואת מדור הנדסת הייצור במפקדתו ו"האורות לאכבו במפקדה במשך כשבועיים", עד ש"ספר ההסבה" היה מוכן. ההכנות שנדרשו להקמתפס היצור כללו גם רכישת ציוד, תוספת סככות, סלילת כבישים ומשטחים נוספים,פעולות שנמשכו כחצי שנה, בניהולו הארגוני של מיכה פז ז"ל ובניהולו הטכני של אליעזר יחזקאלי. בינתיים טס סלע לארצות הברית בראש קבוצת קצינים,מרביתם אנשי 681, לבסיס הטכני של חיל השריון האמריקני באניסטון, אלבמה, כדי להתעדכן בפרטי תהליך השדרוג האמריקני. חלוקת התפקידים במשלחת מעידה על מידת העצמאותש- 681 כבר רכש לעצמו בנושאי תכנון הנדסי וארגוני. בעוד סלע ממהר לשוב ארצה, נותר הפיקוד על המשלחת באניסטון בידי רס"ן מיכה פז, אשר התמחה בצד האוטומוטיבי של השדרוג . סא"ל נפתלי כפתל התמחה בהליך הבחינהשל הטנק; רס"ן משה מירום התרכז בלימוד מערך העבודה לאורך פס הייצור; סגן נפתלי אייל למד את"הפרשה הטכנית" ומערכות הנשק ורפי שירז, ששפת אמו הייתה אנגלית, סייעבהשתלטות על החומר הטכני התיאורטי. משלחות נוספות של קצינים ומנהלי עבודהמבמ"ב 681 המשיכו לנסוע לאניסטון ולבסיסי חימוש אמריקניים אחרים.[39] בינתיים, בבמ"ב 681 החל שדרוג ה"פטון" ל"מגח". טנק ה"פטון" ראשון עלה על פס הייצור להסבה של במ"ב681 בדצמבר 1966, אולם עיכובים שונים גרמו שעד מלחמת ששת-הימים ירדו ממנו רק15 טנקי מג"ח מוכנים. ("פטונים" אחרים השתתפו במלחמה כשהם בלתי משודרגים). עיקר הייצור של טנקים מדגם זה נעשה כבר בתקופה החורגת מנושא חיבור זה. במאי1967, בשלושת שבועות ההמתנה ערב מלחמת ששת הימים, עסק במ"ב681 בהסבה מזורזת טנקים שחיכו לשדרוג, ועד ראשית הקרבות נמסרו לאוגדה84 ארבעה עשר "פטונים", ועוד 30 - זמן קצר אחרי תום הקרבות. כן הותקנו בחיפזון כתריסר"סנטוריונים" בלתי משודרגים, אשר נמסרו לפיקוד מרכז. [1] וו. רוסטאו לנשיא ג'ונסון, 7.4.67, NSC, Country Files, Box VI [2] ארכיון פרת, שם. מסמך מיולי 1974, ארכיוןREME ', ארבופילד, בריטניה. [3] תיק 37, 16/67, א"צ. [4] ישיבות מטכ"ל 28 במארס, 16 במאי, 1 ו-15 באוגוסט 17 בנובמבר, 26 בדצמבר, 1955, ו- 26 בפברואר 1956, תיקים 29,30,847/62,א"צ. [5] ישיבות מטכ"ל: 27 ביולי, 12 באוגוסט, 1 בספטמבר, 14 בספטמבר, 1956, תיקים 31, 32, 847/62, א"צ. [6] אל"מ פרת לראש אג"א, 12.2.52, תיק 122, 633/57, ושוב, מאוקטובר 1954 תיק 62, 76/62: דוח של אל"מ חורב ל- 1954/55, תיק 54, 16/67 א"צ וישיבות מטכ"ל שצוינו לעיל. [7] תיקים 781,633/57:10, 86/59:א"צ. [8] תיק 24, 16/76, א"צ, ור' עיקרי תוכנית עבודה מטכ"ל/אג"א לשנת 1963/64, תיק 3, 16/67,א"צ. [9] תיק 85, 76/62, א"צ. [10] תוכנית עבודה ותקציב חי"ח לשנת 1966/67, תיק 193, 452/68, א"צ. [11] באותה שנה נעצר שדרוג טנקי 51M. הוא התחדש בשנים הבאות. [12] עד מלחמת ששת הימים התממשו רק כ- 25 אחוזים מתוכנית זו. [13] תוכנית עבודה ,שם. ראיונות טלפוניים עם סא"ל (מיל') חלפון שוויקי. [14] אלוף חורב, דוח מסכם, אג"א , 1968-1972 ותיק 193, 5452/68, א"צ. [15] תיק 83, 76/62, א"צ. [16] תיקים, 6 ו- 18, 250/69, א"צ. [17] גבעתי, עמ' 115; ראיון – אל"מ שן צור; תא"ל ברק למחבר, 2001. [18] תוכנית עבודה למשימות "מעגל קסמים", יוני 1962, תוכנית הצטיידות… אוגוסט 1963, תיקים: 64, 67, 69, 579/64, א"צ. ראיון עם אל"מ שן צור, שם. [19] ראיון עם גרבינר, שם. ור' גם 33 , 7662, א"צ. [20] ראיונות: גרבינר, גצוב, שם. [21] ראיונות: שם, וגם יחזקאלי ושוויקי; תא"ל ברק למחבר, 2001. [22] שוחזר בסיוע אל"מ סלע ומר מיכאל רוזן, 12.9.97. [23] לקחי "ברד", לשכת קחש"ר, 24.8.60, תיקים 17,18,76/62, ו- 11, 597/64, א"צ. ר' גם מערכות חימוש, מס' 47,49, יולי 1972 ופברואר 1973. [24] בישיבת מטכ"ל ביולי 1961, דיווח הרמטכ"ל שהניסויים ב"קמינס" ל"שרמן" עלו יפה ובו בזמן כי הובטחה הספקת תותחי 105 מ"מ מצרפת . לכניסה לבניית "שרמן האופטימלי" בממדים גדולים לאלתר הוא קרא "רתימת עגלה לפני הסוסים. מטכ"ל 12 ביוני 3, 10 ו- 28 ביולי, 1961. תיק 154, 847/62. [25] תיקים 4, 60, 76/62, ו- 8, 16/67, א"צ , וראיון, אל"מ סלע,שם. [26] התקנת קמינס בשרמן", סגן קחש"ר לסא"ל ודאי (בארה"ב) 29.11.60, תיק 3, 579/64, א"צ. ראיון עם אל"מ סלע, תא"ל ברק למחבר, שם. [27] תיק 153, 451/68, א"צ; תא"ל ברק ואל"מ כץ למחבר,2001. [28] USNA, 65 – 3 / 5612 A 784." משמעות איחור "קמינס", תיק 22, 16/67; מכתב ראשאג"א/הצת"ק (אל"מ קין), יולי 1962, תיק 2 , 241/67. [29] התכתבות אל"מ חורב- אל"מ גיאור, תיק 1, 24067/ א'; תיקים 5,7, 16/67, א"צ, במקומות שונים. [30] תיק 23, 250/69, א"צ. [31] תיק 25, 16/67, א"צ. [32] תיקים 4, 52, 16/67; 14, 240/67. ישיבות מטכ"ל , תיקים 154, 169,170, 847/62, וכן תיק 193, 452/68 א"צ. תא"ל ברק למחבר, 2001. מערכת חימוש מס' 49, 1973. בשנת התקציב 1966/67 עמדו יותר מ- 100 טנקי "שוט" לרדת מקו הייצור; קחש"ר לאג"א/ צל"מ, תיק 10, 579/64; וכן תיק 18, 250/69, א"צ. [33] תיקים 64, 76/62, 154 847/62. ראיונות : בר און , ודאי, כץ, סלע, [34] ER119249, FO371180894, PRO ; ודוח בארכיון REME, ארבופילד. [35] ER119323, FO371186850 והשווה גם: PASSIM, VR1192, FO371151235; תיק 89, 250/69, א"צ. [36] ר' לעיל, בפרק ד', עמ'. [37]1644 BOX ,A5632. 784 , RG59 , USNA: הוראות ענף צל"מ וע' קחש"ר משקי (אבן) מ- 30.10.65 תיקים 6, 250/69 ו- 80, 16/67 :"הרחבת במ"ב 681 לקליטת צג"ח, תיק 18, 250/69א"צ: LBJL , BOX29 , KOMERFILE ,NSF 80 אל"מ עזרוני: "קליטת מג"ח", ספטמבר "מג"ח , תיק 153, 452/68, א"צ. ראיון, אל"מ סלע, שם. [39] התכתבות קחש"ר עם סא"ל לאור במשלחת הקניות בניו-יורק, תיק 23, 250/69, א"צ; ראיון עם סא"ל סלע, שם; תיק 153, 452/68, א"צ. גבעתי, עמ 127-126 "טנקי צה"ל ערב מלחמת ששת הימים", אמ"ה, שם.
.jpg "ספקטור שמשון ז")
.jpg "רום ליאור ז")
.bmp "פיניש אשר ז")